האלוף ברק: "המלחמה הבאה תחל בהפתעה"
ראש אט"ל, האלוף קובי ברק, דווקא מרוצה מההסכם שהושג עם סוריה ומנע תקיפה אמריקאית. בראיון מיוחד הוא חושף את המוכנות למלחמה הבאה
אתה לא חושש מכך שהאיראנים יסיקו מההתנהלות האמריקאית שאין סיכוי שיתקפו אותם, כלומר שהם יכולים להמשיך לבטח בתוכנית הגרעין שלהם?
"לא צריך להקיש שום דבר ממה שאירע. אנחנו נמצאים בסביבה אסטרטגית מורכבת. כל דבר לגופו".
האם אפשר להפיק לקחים ראשוניים מהכוננות שצה"ל נכנס אליה, בלי שהתממשה? העסק תקתק היטב?
"כל מהלך כזה רק משפר אותנו, במיוחד כשבסוף לא קורה כלום. להיות מוכנים, להזיז, לסדר פה ושם - זה תמיד טוב. הפקנו המון לקחים ממבצע 'עמוד ענן' בנובמבר 2012, ויישמנו אותם כעת, בלי להיכנס לפרטים מסווגים".
אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל (אט"ל) אינו מפעיל יחידות לוחמות, אבל אחראי על החילות תומכי הלחימה, כמו חיל הלוגיסטיקה (שפעם נקרא חיל התחזוקה), חיל החימוש, חיל הרפואה ועוד. אט"ל אחראי גם על מערכים לוגיסטיים של צה"ל ביחידות החירום ובמרכזי הציוד הגדולים, וגם על פרויקטים כמו בניית קריית ההדרכה בדרום, שאותה מוביל ראש חטיבת הלוגיסטיקה באט"ל, תת-אלוף איציק כהן.
כמו רבים מראשי אט"ל בעבר, האלוף ברק לא צמח בעצמו מתוך המערכים הלוגיסטיים. הוא בכלל שריונר, שהתגייס לצה"ל בשנה שבה פרצה מלחמת לבנון הראשונה, 1982. ברק הוא יליד מטולה, מהנדס מכונות בהשכלתו, דור שני לניצולי שואה, שעלה בסולם הדרגות מלוחם שריון זוטר ועד למפקד אוגדה. תוך כדי הטיפוס לדרגת אלוף במטה הכללי, פיקד גם על חטיבה 401 של השריון בתקופה שקלטה את הטנקים החדישים ביותר של צה"ל נכון להיום - טנקי מרכבה סימן 4. הטנקים האלה יישארו הכי חדשים עוד שנים רבות, שכן לאחרונה הוחלט במערכת הביטחון שלא לפתח טנקי מרכבה סימן 5.
לשיחה עם ברק הצטרפו ראש חטיבת הלוגיסטיקה, תת-אלוף איציק כהן, וקצין הלוגיסטיקה הראשי, תת-אלוף מופיד ראנם (הקצין הדרוזי הבכיר ביותר בצה"ל כיום), ובמהלכה החזיק ברק חוברת שנכתבה במכונת כתיבה בשנת 1974, ובה לקחים לוגיסטיים שעלו ממלחמת יום הכיפורים - המלחמה שבה נתפס צה"ל עם המכנסיים למטה ועם אלפי כלי רכב מוזנחים שלא הניעו, בתוך המחסנים.
אחרי המלחמה שילש צה"ל את כוחו, עד שהחל בתהליך הצטמקות מחודשת שעודו בעיצומו בעקבות הקיצוצים בתקציב הביטחון. בימים הקרובים יערכו אלופי המטה הכללי של צה"ל סדנה שבה יאושרו כמעט סופית החלטות כואבות, הכוללות צמצום יחידות שריון בסדיר ובמילואים, סגירת טייסות בחיל האוויר, סגירת יחידות לוגיסטיות, פיטורים של עד 4,000 משרתי קבע ועוד.
האם הצעדים שצה"ל עומד לקחת במסגרת התוכנית הרב-שנתית החדשה שנקראת "תעוזה" אינם מהווים סיכון גדול מדי? האם הם לא מחזירים את צה"ל לימים שלפני מלחמת לבנון השנייה, שבהם נעצרו אימונים ויכולות יבשה נוונו ביודעין, כאשר כל תשומת הלב והתקציבים הופנו למודיעין ולחיל האוויר?
"השינוי נובע מכך שאנחנו יכולים להתאים את עצמנו לאתגרים הקיימים, ומצד שני גם להחזיק רגל על הקרקע מול איומים ישנים, שעדיין לא הוסרו לחלוטין. אפשר לצמצם חלק מהכוחות, אבל מה שנשאר צריך להיות מתקדם מבחינה טכנולוגית ולתת את המענה הנדרש. למשל, אם אתה מוציא טנקים ישנים, צריך טנקים חדישים מתקדמים בכמות מעטה יותר, ויכולות תקשוב (תקשורת ומחשבים) שמהוות מכפיל כוח. אם נוותר גם על הישן וגם על ההתחדשות נהיה במצב לא טוב. אבל גם חשוב שהחדש יהיה מתקדם ומתאים. צה"ל צריך להיערך לאיומים במספר חזיתות במקביל, צריך להילחם מהר וטוב. המלחמה הבאה חייבת להיות קצרה בגלל איום הטילים על העורף, אבל מהר זה עניין יחסי, זה ייקח זמן בחלק מהמקרים. יש פה בהחלט הזדמנות גם לעשות שינוי בתוך הצבא וגם להתאים את הצבא לעידן המודרני".
"אנחנו מניחים שהמלחמה הבאה תיפתח בהפתעה מבחינת מרבית הכוחות", אומר ברק. "לא בהכרח יפתיעו אותנו, אבל יכול להיות מצב כמו ב'עמוד ענן' שבו היחיד מכל אט"ל שידע שהולכים לתקוף את אחמד ג'עברי הייתי אני. כל היתר לא ידעו בגלל הצורך לשמור סוד".
לדבריו, עם כל הכבוד לרקטות שנורו על דרום הארץ ומעט גם לעבר המרכז, האיום במקרה של מלחמה בחזית הצפונית גדול עשרות מונים. לפי הפרסומים, ארגון חיזבאללה לבדו מחזיק 70 אלף טילים ורקטות, רבים מהם בעלי מנגנון הנחיה שיכול להוביל אותם בדיוק לעבר מטרות כמו תחנת הכוח בחדרה, הקריה בתל אביב או נתב"ג. לשאריות הצבא הסורי יש מספר דומה של טילים. גם המרכזים הלוגיסטיים של צה"ל ובסיסי חיל האוויר יהיו תחת איום כבד. סוללות "כיפת ברזל" לא יוכלו לספק הגנה מלאה מול האיום. סביר להניח כי הם יוקדשו להגנה על התשתית הקריטית ועל בסיסי חיל האוויר.
"האיום על העורף הוא אולי ההבדל הכי גדול בין מלחמת יום הכיפורים לפני 40 שנה ובין המלחמה הבאה, אם תפרוץ חלילה", אומר ברק. "אם ביום כיפור, חוץ מאשר כמה טילי פרוג שנורו מסוריה על רמת דוד לא היה איום מוחשי בעומק ישראל, הרי שכיום העורף מאוים, וזה משפיע על השרשרת הלוגיסטית. צה"ל יידרש להפעיל עוצמות גדולות בבת אחת. השאיפה תהיה למלחמה קצרה. אין יכולת לעשות מלחמה ארוכה".
האלוף ברק, כמו גם התא"לים ראנם וכהן, אומרים עוד כי אט"ל על כלל חילותיו ערוך לפעול תחת אש. "במלחמת יום הכיפורים רק הכוחות הלוגיסטיים של האוגדה היו יכולים להימצא תחת אש, בזמן שבמרכזים הלוגיסטיים בעורף לא היה שום איום. מדינת ישראל התנהלה כרגיל. כיום, השרשרת כולה מאוימת מהדקה הראשונה. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים ליצור שרשראות משנה כי אם יהיה רק מרכז מזון אחד, לדוגמה, ויפגע בו טיל, אז לא יהיו מנות קרב. צריך לחלק את הציוד במרכזים נוספים, ולדעת לפעול גם מהשטח ולא רק מבסיסים. זה שינוי דרמטי בתפקוד של תומכי הלחימה: יש אזעקה, נכנסים למחפורת ואחרי כמה דקות חוזרים למלגזה וממשיכים במשימה. תרגלנו את זה רבות ופיתחנו עוד שיטות שמאפשרות לנו להמשיך לפעול תחת אש, בכל הדרגים.
"חשוב להבין שהרציפות התפקודית איננה רק בהקשר הלוגיסטי של הצבא. מדינת ישראל כולה צריכה להתקדם לא מעט בתחום הזה. למשל, מעט מאוד מתשתיות הדלק של ישראל הן כיום תת-קרקעיות, וצריך לראות איך משפרים את המצב בלי לבטן את עצמנו לדעת, כי אחרי הכל תמיד צריך לזכור שהמענה הטוב ביותר הוא התקפי ולא עוד שכבת בטון".
האלוף ברק מציין היבט נוסף שמשפיע על צה"ל וקשור לאיום על העורף: "אם בעבר בזמן חירום ידענו שאנחנו יכולים לגייס לטובת צה"ל את כל המשאבים הלאומיים, למשל את כל האוטובוסים ואת הציוד ההנדסי, הרי שכיום יתמודדו על הציוד הזה גם גופי הצלה רבים, וכל הגורמים שאמונים על הטיפול בעורף לצורך פינוי אפשרי של מיליון אזרחים מאזורים מותקפים. זה אתגר לא פשוט, ועדיין אנחנו דואגים לכך שיהיו ברשות צה"ל כל האמצעים הנדרשים, שיגויסו גם מן האזרחות".
אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה מעורב גם בהכנות של מערכת הביטחון לקראת הגדרת מצב משפטי חדש במדינה: שח"ם (שגרת חירום). "אם לפני כמה שנים שנים היו מבחינת החוק רק שני מצבים אפשריים - או התכוננות למלחמה או מלחמה של ממש, היום מדברים גם על שגרת החירום", אומר ברק. "מדובר במצב כמו 'עמוד ענן' שהוא אמנם לא מלחמה של ממש, אבל עדיין נדרשת בו יכולת של מערכת הביטחון לחייב על פי חוק את פתיחתם של מקומות חיוניים, כמו מאפיות או מפעלים שתפקודם חשוב למערכת הביטחון ולעורף בכללותו. אנחנו עובדים על הנושא הזה עכשיו".
בהקשר זה, לדוגמה, הגיע אט"ל להסדר עם חברות השכרת רכב כי תמורת תשלום שנתי קבוע, החברות יהיו מחויבות להקצות לצה"ל מאות כלי רכב במקרי חירום. הסעיף הזה הופעל בכוננות האחרונה, כאשר התעורר חשש שסוריה תתקוף את ישראל אם תותקף בעוצמה על ידי ארצות הברית.
לגבי הקיצוץ בכוח האדם, שממנו יסבול גם אט"ל, אומר האלוף ברק כי מדובר באתגר לא פשוט. "חלק מהדברים בעתיד פשוט לא נעשה בצבא, נוציא אותם החוצה (למיקור חוץ). אנחנו צריכים להתמקד בתחומי הליבה שאנחנו יודעים לעשות, ויש דברים שאנחנו לא נדע לעשות בהמשך. האתגר הוא בראש ובראשונה אנושי, להיפרד מאנשים. זה גם אתגר פיקודי, לוודא שמי שיישאר הוא הטוב, ושאתה לא פוגע בו בתנאים. מי שנשאר יעבוד קשה, וצריך אפילו לשפר לו את התנאים בהקשר של השייכות לארגון והמוטיבציה לשירות".
האם חלק מהקיצוצים בכוחות נסמכים על כך שהצבא הסורי נחלש בגלל מלחמת האזרחים, וכבר אינו מהווה איום קונוונציונלי משמעותי?
"לסוריה יש עדיין יכולות צבאיות, ובמקביל להיחלשות צבאה מתפתח איום אחר בסוריה. אין ואקום. האיומים הרגילים של עוצבות שריון ועוצבות ממוכנות, שבהם הצבא הסורי פורץ את גבולות רמת הגולן כמו לפני 40 שנה, כנראה כבר לא קיימים. אבל יש סוגיה של טרור, יש סוגיה של הגנת גבולות, ויש נשק תלול מסלול ונשק בלתי קונוונציונלי. מול הדברים האלה אנחנו צריכים להתאים את עצמנו.
"לצד זה אנחנו מבינים שגם במקומות שבהם לא רואים לכאורה תמרון, נצטרך לעשות תמרון ולמצוא פתרון לסיום המלחמה. בניגוד שקיים בין תמרון יבשתי ובין הפעלת אש מרחוק, צריך למצוא את שביל הזהב, לראות שקיימות התפיסות המבצעיות והמוכנות, שיש אמל"ח חדיש ומתקדם, ושיש צבא מאומן אל מול כל השינויים האלה, ולא צבא שסובל חלילה מפגיעה מערכתית כי אין יכולת תקציבית לקיים את מה שנשאר. צה"ל הוא צבא חזק עם מוכנות גבוהה, והאתגר הוא לשמר את זה לאורך שנים".
חוסר היציבות באזור יימשך זמן רב?
"מה שהתחזק הוא בעיקר הכוח של הציבור במדינות השונות, ולעומת זאת אנחנו גם רואים כניסה של כוחות כמו אלקאעידה. כבר לא מדובר באותם משטרים שאנחנו מכירים, ושיחסית קל להתמודד איתם, וכן, אנחנו מעריכים שחוסר היציבות יימשך עוד הרבה זמן. יש באזור תזוזת יבשות תמידית. זה מצב היסוד החדש שלנו, וצה"ל צריך יכולות גנריות להתמודד עם כל התפתחות. צה"ל צריך גם להיערך ליכולות של האויב ולא להערכת הכוונות שלו, במיוחד כשהיכולות נמצאות בידיים לא רציונליות - ידיים שאין להן בהכרח מה להפסיד. למשל כשהנשיא הסורי המנוח חאפז אסד הפעיל כוח היה לו מה להפסיד. הבן שלו במצב אחר. הקשב של סוריה נמצא לכאורה פנימה, במלחמת האזרחים, אבל הנה התפתח בסוריה מצב אסטרטגי חדש למרות זאת, בעקבות השימוש בנשק כימי.
"ככלל, אנחנו נמצאים כבר 40 שנה אחרי יום כיפור, ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו מוכנים למלחמה הבאה, ולא לקודמת. אבל חייבים לקחת בחשבון שגם במלחמה הבאה, למרות כל ההכנות, חלק מהדברים ישתבשו כי זו אופייה של כל מלחמה".
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם