מה קורה לאזור שהטילו עליו 500 פצצות אטום?
ברוכים הבאים לגראונד זירו של תוכנית הגרעין הרוסית, קזחסטן העצמאית, שמצאה את עצמה עם ארסנל הנשק האטומי ה-4 בגודלו בעולם
סטרילצ'וק הגיע לכאן בפעם הראשונה בשנת 1990 כחייל סובייטי. עכשיו הוא מגיע הנה כמדריך תיירות לאתר של אפוקליפסה גרעינית. הוא יורד מהאוטובוס עם כובעי רחצה על מגפיו, אבל ללא מסכה, ותופס את מקומו מול הגומה.
זהו גראונד זירו של תוכנית הגרעין הסובייטית. ב-29 באוגוסט 1949 פוצצה ברית המועצות את הפצצה האטומית הראשונה שלה בנקודה הזו. פיצוץ של 22.4 קילוטון, שקיבל את שם הקוד "ברק ראשון" והפך ליריית הפתיחה של מרוץ החימוש הגרעיני.
ארבע שנים לאחר מכן אותה פיסת קרקע הזדעזעה שוב מהפצצה התרמו-גרעינית הראשונה של מוסקבה - פיצוץ של 400 קילוטון שעוצמתו גדולה פי 26 מהפצצה שארצות הברית הטילה על הירושימה.
כאשר מביטים מתוך מוקד הפיצוצים האלה, אפשר עדיין לראות שרידים של מבנים שהסובייטים הקימו על מנת לבחון את עוצמת הפיצוצים האלה. מימין יש שרידים מעוקמים של גשר. משמאל - בונקרים ובסיסים מבוצרים שהיו מלאים בכלבים, חזירים ועזים, במטרה לבדוק איך ישפיעו הפיצוצים האלה על בני אדם. משני הצדדים יש עשרה בנייני בטון בגובה ארבע קומות, שבהם הותקנו חיישנים למדידת עוצמת הפיצוצים.
בין 1949 ל-1989 ערכה כאן ברית המועצות 456 ניסויים גרעיניים, 116 מתוכם מעל פני הקרקע. רק ב-1963 נאסר על ביצוע ניסויים מעל פני האדמה. סטרילצ' וק סוקר את ההיסטוריה בקור רוח, אולם בשלב השאלות הוא מגלה קצת פטריוטיות.
"ברית המועצות הייתה חייבת לבצע את הניסויים האלה", הוא אומר. "ארצות הברית הייתה אויב אפשרי של ברית המועצות. ההתחמשות הגרעינית בצד אחד חייבה התחמשות גרעינית גם בצד השני ".
הוא מתכופף ומרים מהארץ אבנים קטנות, פיסות אדמה שעפו באוויר בתוך ענן בצורת פטרייה והפכו לזכוכית מעוצמת ההתפצלות של האטומים. "טיפות של אדמה מומסת", אומר סטרילצ'וק.
אסור לנו לגעת באבנים האלה. בנוסף להגנה על הנעליים ועל הפנים, הוא הזהיר אותנו שאסור לנו לגעת באדמה. העור שלנו חייב להיות מכוסה ועלינו לנשום רק דרך האף. אבל הוא בעצמו מתעלם מהסכנה. "אני ארחץ את הידיים אחר כך", הוא אומר, "אל תדאגו לי".
בעת שאנו עולים בחזרה לאוטובוס, אדם במכנסי דגמ"ח מסיר את כובעי הרחצה מהנעליים שלנו בעזרת כפפות. בדרך למושב שלי העט שלי נופל. סטרילצ'וק מתכופף להרים אותו. "העט הזה שלך?", הוא שואל. "תגיד לו יפה שלום".
לאחר נפילת ברית המועצות קזחסטן העצמאית מצאה את עצמה עם ארסנל הנשק הגרעיני הרביעי בגודלו בעולם. יחד איתו היא גם קיבלה מורשת רדיואקטיבית, תוצאה של ארבעה עשורים של ניסויים גרעיניים.
הנשיא נורסולטן נזרבייב, ששולט במדינה מאז שהיא קיבלה עצמאות, החליט לפרק את ראשי הנפץ ולהפוך את המאבק בהפצת הנשק הגרעיני לסימן ההיכר של ארצו. את הזיהום הרדיואקטיבי, לעומת זאת, קצת יותר קשה לפרק.
אנסטסיה קיסלבה בת ה-86 מתגוררת בבית זקנים בעיירה הסמוכה סמיי. היא בדיוק התחתנה והתגוררה בכפר סמוך לאתר הניסויים כאשר הפיצוצים החלו. "לא ידענו מה זה", היא אומרת כעבור 40 שנה.
רק בניסוי שנערך ב-1956 אמרו חיילים לתושבי הכפרים לעזוב את בתיהם ולעמוד על גדת הנהר. "יכולנו לראות את ענן הפטרייה מהשדה", מספרת קיסלבה. "זה נראה כמו שקיעה. מאז אותה שנה הרבה אנשים החלו למות".
לפי הנתונים של מרכז המחקר הקזחסטני לרפואה, קרינה ואקולוגיה, כמיליון וחצי בני אדם התגוררו באזור אתר הניסוי במהלך הניסויים. מאות אלפים נפגעו מקרינה ישירה. מאראט סנדיבייב, מנהל המרכז האונקולוגי של סמיי, אומר ששיעור מקרי הסרטן במזרח קזחסטן גבוה בשיעור של בין פי שניים לפי שלושה מהממוצע הלאומי, והגידולים מאוד אגרסיביים.
"גם שיעור התמותה כאן גבוה בהרבה מהממוצע", הוא אומר. המרכז האונקולוגי מטפל כיום בילדים ובנכדים של קורבנות הניסויים המקוריים. סרטן לא היה תופעת הלוואי היחידה של הניסויים הגרעיניים. לתושבי הסביבה נולדו ילדים בעלי מום, ובאוכלוסיית האזור נרשמו שיעורים גבוהים של מחלות נפש ועקרות.
"וזה עוד כלום לעומת שיעור ההתאבדויות. דוח שפורסם ב-2001 מגלה שבטווח של 60 ק"מ מאתר הניסויים שיעור ההתאבדויות גבוה יותר מפי ארבעה מהממוצע הארצי. הימאן סטמלטובה גדלה במרחק של 30 ק"מ מאתר הניסוי. "יש בית קברות מיוחד לאנשים ששלחו יד בנפשם", היא מספרת, "והוא מלא". בין הקברים אפשר למצוא גם קבר של ילד בן עשר.
23 שנה לאחר שאתר הניסויים "סמיפלטינסק" נסגר, אין סביב המקום שום גדר וגם אין שלטים המזהירים שהאדמה מזוהמת. כל מי שרוצה יכול להגיע הנה במכונית ללא הפרעה. סוחרי מתכות מקומיים כבר לקחו מהמקום הרבה גרוטאות ומכרו את המתכת הרדיואקטיבית למפעלי מחזור.
"זו שממה שלא שייכת לאף אחד", מסביר סטרילצ'וק. "היא הייתה שייכת לקזחסטן, אולם למדינה לא היו משאבים לפקח עליה. הממשלה הייתה עסוקה מדי בבעיות אחרות".
כיום מאות רועים קזחים עדיין מוציאים את הבהמות שלהם למרעה באתר הניסויים. הנוכחות שלהם במקום אסורה מבחינה טכנית, אבל אין אף אחד שירחיק אותם. מדענים בחוות ניסוי באתר בוחנים את העברת הקרינה מהעשב לכבשים.
הממשלה פתחה חלק מהאתר להקמת מכרות בריליום, פחם וזהב, ולפי הערכתה ב-80 אחוז משטחי האתר רמות הזיהום בטוחות מספיק כדי להפעיל מכרות ולקיים חקלאות.
האופטימיות של הממשלה לגבי אתר הניסוי "סמיפלטינסק" משקפת את הפיכתה של קזחסטן משממה גרעינית לכלכלה קפיטליסטית משגשגת. קזחסטן השלימה עם ההיסטוריה שלה מהר יותר מרפובליקות אחרות.
בנוסף להיותה מדינה משגשגת ועשירה במחצבים, קזחסטן בונה את מעמדה כמנהיגת התנועה למניעת הפצתו של נשק גרעיני, באמצעות אירוח השיחות על תוכנית הגרעין האיראנית. הממשלה אפילו שוקלת להקים כור גרעיני משלה, יישום למטרות שלום של הכוח האטומי רב העוצמה שברית המועצות שחררה בערבה הקזחית.
בהליכה באתר ניסויים אתה נחשף לסמיכות סוריאליסטית של סכנה ויופי. הקרינה היא בלתי נראית, שקטה וחסרת ריח. ים הדשא נראה כמו ערבה אמריקאית. הכול שקט בצורה מאוד מוזרה.
בחזרה באוטובוס יורי סטרילצ'וק מנגב את היד שאחזה באדמה המזוהמת על אחת המסכות שלא בשימוש ומחייך.
64 שנה לאחר שפיסת הדשא הזו הפכה למוקד התוכנית הגרעינית הסובייטית, הוא נהנה לבוא לבקר כאן. "יש כאן ריח נעים", הוא אומר. "אתה מרגיש כאן נוח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם