קרב מאסף: חסן רוחאני מרשה לעצמו לחייך, הניצחון כבר בידיו
האם מתקפת הנחמדות של נשיא איראן אומרת שישראל איחרה את המועד והפצצה כבר כאן? האם המלחמה של נתניהו נגדו היא אכן מוצדקת? וגם - מה קורה במאבק הירושה על ש"ס? ועל מי בוז'י הרצוג יכול לסמוך לקראת העימות הגורלי מול יחימוביץ'?
מתקפת הסימפטיה של רוחאני לא נושאת חן, מטבע הדברים, בעיני ישראל. ראש הממשלה נתניהו מבין שמישהו גונב לו את ההצגה בניו יורק. בהודעה שהוציא השבוע הוא קורא לעולם להיזהר מהספין השקרי של רוחאני, שמוליך את כולם שולל. פרשנים לענייני איראן מציעים לנתניהו לעמוד ברגע זה בצד, עד שתשכך מעט ההתלהבות מרוחאני.
נתניהו מצדו יציג בנאומו באו"ם בשבוע הבא את התוכנית שלו לעצירת תוכנית הגרעין של איראן (הפסקת העשרת האורניום, הוצאת האורניום המועשר מתחומי איראן, סגירת המתקן בקום, עצירת מסלול הפלוטוניום). במקביל יקרא נתניהו להגביר את הלחץ על איראן. בשלב זה לא ידוע אם הוא ינופף בתרשים חדש של מבנה הפצצה והפתיל המתקצר.
כך או אחרת, אני רוצה להציג ניתוח ששמעתי השבוע מפי גורמי ביטחון ממלכתיים נוכח ההתרחשויות האחרונות סביב איראן. לפי האנליזה הזו, ישראל איחרה את המועד. איראן חצתה את כל הגבולות ואת כל המגבלות ויש ברשותה פצצה גרעינית ראשונה, ואולי יותר מכך.
אנחנו עומדים בפני שינוי היסטורי של מאזן הכוחות האסטרטגי באזור. הערכות המצב האלה מתחילות לשנות את סגנון התגובה. "זה כבר לא איך מונעים את הפצצה, אלא איך מונעים את השיגור, ומה עושים אם וכאשר", כפי שמגדיר גורם המעורה היטב במלחמה הלא נגמרת מול האיראנים.
מנהיג איראן עלי חמינאי והנשיא החדש רוחאני, לפי הניתוח הזה, מתנהגים כמי שהשיגו את המטרה, ולכן יכולים היום להיות נדיבים ולהציע מסרים חדשים ומועילים (לעצמם). קחו לדוגמה מאמן כדורגל שנלחם בשיניים מול היריב, מפלח ומכסח כדי להבקיע, ואז, אחרי שני גולים ולקראת תום המשחק, הוא מרשה לעצמו להרגיע את השטח, להיות ידידותי ושוחר טוב, ואפילו לאפשר לקבוצה היריבה לתקוע גול.
ממילא הניצחון בידיו, ומכאן הוא רק מבקש להיות לארג' עם כולם. "אני קורא לצד השני להגיב באופן אמיתי למאמצים של ממשלתי ולקיים דו-שיח קונסטרוקטיבי", קורא הנשיא רוחאני במאמר השלום שפרסם ב"פוסט", שבא לשנות את יחס העולם כלפיו.
בבוא היום עוד נדון במצב שנקלענו אליו מול איראן. איך החמצנו את ההזדמנות לעצור הגרעין האיראני. הפרוטוקולים יתפרסמו וההקלטות יישמעו, כמו שקורה היום, 40 שנה אחרי מלחמת יום כיפור. אז אולי ניחשף גם למאבקים הדרמטיים שהתנהלו בשמיניית השרים המפורסמת, רגע לפי שהמערכת נדרכה והמטוסים יצאו לדרך.
אז ניכנס לעומק הדיונים שעדיין אסורים בפרסום. האם בכלל היה עדיין סיכוי לעצור את פרויקט הגרעין האיראני באמצעות מתקפה ישראלית, בניגוד לדעתה של ארצות הברית? (תזה שאותה הובילו ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק); או שמא אין למהלך צבאי כזה סיכוי, רב בו הסיכון והוא רק מעכב את הפרויקט שיתחדש תמיד, והוא גם כופה עלינו מלחמה לאורך עשרות שנים מול איראן, שמגובה היום בתמיכה רוסית מוחלטת (הנחת עבודה שבה תמכו משה יעלון, דן מרידור ואחרים).
לפי שעה מתנהג ראש הממשלה, ובצדק, כמו לפני עשרים שנה. המלחמה הראויה להערכה שלו נגד איראן נמשכת. מבחינתו, לפחות כלפי חוץ, יש עוד מה למנוע ומה להציל. נתניהו משחרר גם איום מוסווה היטב. "אם אין אני לי, מי לי", הוא חוזר אומר. השאלה הקיומית המתבקשת היא אם לא מאוחר מדי, וכבר יוחסה לנו החלפת הבחירה העצמאית בברירת שמשון.
ביום ראשון ישב הרב הראשי לשעבר שלמה עמאר בראש השולחן בסוכה שצמודה לבית הכנסת "אהבת שלום" ברחוב מצרי טיראן בירושלים, לא רחוק מביתו. מסביבו ישבו דיינים, רבני ערים ורבני שכונות. מאות אנשים, בעיקר תלמידי ישיבות, הגיעו לסוכה לטקס שנקרא "מקבל פני רבו ברגל".
הרב עמאר לא הצליח להסתיר את התרגשותו הרבה. מי שהתבונן בו מקרוב ראה שהוא נתון בסערת רוחות. זמן קצר לפני שהגיע לסוכה הוא ביקר בחדרו של הרב עובדיה יוסף במחלקה לטיפול נמרץ פנימי בבית החולים הדסה.
"מי שלא ראה סבל שהוא סובל לא ראה סבל מימיו", אמר הרב בפרפרזה עצובה על הפסוק בגמרא שמתאר את שמחת בית השואבה. "זה באמת כאב בל יתואר. נתעורר ונתפלל עליו מעומק הלב 'אל נא רפא נא לו. אל נא רפא נא לו".
מבחינתו של הרב עמאר, לא היה מדובר רק בביקור חולים תמים, אלא בטקס הכתרה לא רשמי של המרן הבא, המנהיג הרוחני של הציבור הספרדי וכמובן של ש"ס. הדרמה, לדברי אנשי הרב, החלה במוצאי שבת. הרב עובדיה שלח מבית החולים את כלתו יהודית יוסף, וזו טלפנה לרבנית מזל עמאר, רעייתו של הרב הראשי לשעבר, והעבירה לה שלושה מסרים.
האחד, הרב עובדיה מבקש מחילה וסליחה הדדית מהרב עמאר, אחרי הפרשיות והסכסוכים שהעיבו על היחסים ביניהם בחודשים האחרונים; שנית, הרב עובדיה מבקש מהרב עמאר שיתפלל לשלומו.
המסר השלישי נראה לרב עמאר החשוב והמשמעותי ביותר. הרב עובדיה, מסרה יהודית יוסף, מבקש מהרב עמאר שיעזור וידריך את בנו, הרב הראשי החדש יצחק יוסף, שהוכתר רק בשבוע שעבר.
הדברים התקבלו בתדהמה בקרב אנשי הרב. "מבחינתנו, הרב עובדיה קבע את ההיררכיה באופן סופי. הרב שלמה עמאר הוא המרן האמיתי הבא", הם אמרו. בכירים בש"ס, מקורבי היו"ר אריה דרעי, טוענים כי המסרים שהעביר היו אחרים. הרב עובדיה אמנם מחל לרב עמאר, אך ביקש ממנו שלא יתנגח בבנו, מה שמשנה את רוח הדברים.
הרב עובדיה ביקש ממיטת חוליו להזמין אליו את הרב עמאר, וכך הוא הגיע אליו לביקור ביום ראשון אחר הצהריים. לדברי אנשי הרב הראשי לשעבר, קיבל אותו הרב עובדיה בשמחה ובכי. "הרב אמר לו 'אתה צדיק, אתה אור עולם'. אלה התבטאויות נדירות שהיו שמורות לרבי שמעון בר יוחאי", אמרו המקורבים. מבחינת אנשי עמאר, נמחקו בבית החולים בבת אחת גם האירועים הקשים שליוו את מערכת היחסים בין שני הרבנים. מבחינת דרעי ואנשיו, העימות בין הצדדים רק החריף.
תזכורת: לפני שנה ביקש הרב עמאר להאריך את ימיו כרב ראשי ולקבל כהונה נוספת. העניין התגלגל לכנסת, ובמהלך המושב האחרון עלו וירדו הצעות חוק ונרקמו דילים בין המפלגות השונות, אבל בסופו של דבר הצעת החוק שהייתה אמורה להסדיר את המינוי נפלה.
בבחירות לתפקיד הרב הראשי העמידה ש"ס בסופו של דבר את המועמדות של הרב יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה. הרב עמאר הציב מועמד משלו, את הרב ציון שלום בוארון, מה שהרתיח את הרב עובדיה ואת הסביבה של ש"ס. הרב בוארון הפסיד בהתמודדות, אבל עצם המעשה גרם סכסוכים רבים.
בסוף אוגוסט, באחד האשפוזים הקודמים של הרב עובדיה, ניגש הרב עמאר לבקר אותו, וזכה להתקפה קשה ממרן. "אתה משיב רעה תחת טובה", סנט בו הרב ואף הוסיף את הפסוק מבראשית: "מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחריי".
בשבוע שעבר החרים הרב עמאר את טקס ההכתרה של הרב יצחק יוסף, שהתקיים בבית הכנסת יוחנן בן זכאי ברובע היהודי בעיר העתיקה. אנשיו של הרב עמאר ניהלו בינתיים מערכה בשני מישורים. הם ביקרו עם הרב בעצרות תשובה רבות כדי לשמור על מעמדו בשטח.
הם גם ניהלו, ועדיין מנהלים, מלחמת חורמה באריה דרעי, עם ח"כ אלי ישי. אנשי דרעי שאיתם דיברתי טענו כי הרב עובדיה לא הכתיר עדיין איש כמחליפו, וכי זו חוצפה מצד אנשי הרב עמאר להניח על ראשו של עמאר את הכתר בעוד מרן מאושפז ונאנק מכאבים. "אם היה לרב עמאר אחוז אחד להיות היורש, עכשיו הוא איבד גם את זה", טענו מקורביו של דרעי.
ביום שלישי פורסם הסיפור בכותרת הראשית של "מעריב", וגרם פיצוץ גדול בקרב היהדות הספרדית. הרב עובדיה, ברגע כתיבת השורות (יום שלישי), מורדם ומונשם, לש"ס אין הנהגה רוחנית, ומלחמת הירושה סביב מיטתו רק הולכת וגוברת.
הרב עמאר לא יוותר. הוא יתעקש על המסרים החדים שקיבל מהרב. דרעי, שמבטל את הרב עמאר, ינסה להקים מועצת חכמים משלו, שבה יוכל לשלוט. אלי ישי יביט על המתרחש. אולי הוא יחבור בעצמו לרב עמאר, וביחד הם יפרקו את סיעת ש"ס לשתיים, וייקחו עמם את השם. יהיה מעניין.
במהלך האשפוז האחרון נפטר אחיו של הרב עובדיה, נעים עובדיה. בן 91 היה במותו. הרב עובדיה לא התבשר על מותו של אחיו כדי שלא לצער אותו מדי. הרב עובדיה, מספר הנכד יהונתן יוסף, אהב את אחיו אהבה גדולה, והוא היה הקרוב אליו ביותר מבין שבעת אחיו ואחיותיו. נעים עובדיה נהג להגיע בחגים לבית הרב, והשניים היום מפליגים בסיפורים על ימי הילדות הרחוקים בבגדד של שנות ה-20, ושרים שירי קודש בעיראקית.
הרב נעים עובדיה הוא סיפור מיוחד בפני עצמו. הוא היה איש אצ"ל, שהיה מעורב בכמה פעולות ידועות, ובהן חטיפת חמישה סרג'נטים בריטים ביוני 1947 בתל אביב. החמישה שוחררו רק אחרי שהנציב העליון המיר במאסר עולם את עונש המוות שהוטל על לוחמי האצ"ל, מיכאל אשבל ויוסף שמחון.
אחרי קום המדינה הפך נעים עובדיה לחלבן, וטען כי הממסד מתנכל לו מכיוון שאינו מחזיק פנקס אדום. שנים ארוכות הוא עבד במכולת שרכש, מתחת לבניין עמודים ברחוב תורה מציון.
יהונתן יוסף הוא בנו של הרב יעקב יוסף המנוח, בנו של הרב עובדיה. בימים אלה הוא משלים ספר על תולדות המשפחה. שיטת ההסתרה של היקירים שהלכו לעולמם, הוא מספר, נפוצה בקרב משפחת יוסף.
"כאשר נפטר אברהם, אח נוסף של הרב עובדיה, אבא שלי הוציא פסק הלכה שצריך להעלים את העניין מהאח נעים, שהיה במצב בריאותי לא טוב. אבא אמר שאם נעים לא יודע, לא צריך לספר לו, לצער אותו ולהכריח אותו לשבת שבעה. זה עניין של פיקוח נפש", כתב הנכד יוסף בספרו.
"וועסט זיין א מענטש וועסט עסען אין סוכה", אומרים היידישאים. "אם תהיה בן אדם תיכנס אלינו לסוכה". השבוע כולם רצו להסתופף בסוכות שהקימו הפוליטיקאים ואנשי הציבור ברחבי הארץ. אלה ימים של הכרעה, ראשי מפלגות, רבנים, ראשי ערים וחברי מועצות ערים נלחמים על חייהם. כולם מחפשים קשרים ותמיכה בכל סוכה בארץ, אצל הרב עמאר, אצל השר ישראל כץ בכפר אחים, אצל משה פייגלין בירושלים ואצל אורית סטרוק בחברון.
בעוד חודשיים, ב-21 בנובמבר , יתקיימו הפריימריז במפלגת העבודה. הרצוג יתמודד מול שלי יחימוביץ' על ראשות המפלגה. 56 אלף חברים יש לעבודה. 30 אלף מתוכם יבואו לקלפי. מי שיביא 15 אלף מצביעים ינצח. ליחימוביץ' יש תמיכה גדולה בתל אביב, בערים גדולות נוספות ובקיבוצים. להרצוג יש תמיכה בערי הפריפריה, במושבים ובקרב הערבים והדרוזים. גם עופר עיני, מזכיר ההסתדרות, תומך בו. עיני לא יכול לסבול את המפלגה שלו מחוץ לממשלה.
הקמפיין, אומרים במטה של הרצוג, יוכרע על שניים: מצד אחד הארגון; מצד שני כמות השנאה כלפי יחימוביץ'. הארגון ברור. הרצוג האנדרדוג חייב להביא לקלפי כל אחד מתומכיו. הוא יודע היטב שגם יחימוביץ' היא אישה שיטתית שיודעת להפעיל את המנגנון. מי שיהיה יעיל יותר יזכה ביתרון. בנוגע לשנאה, מדובר כנראה בתופעה מסוג חדש. ליחימוביץ' יש בשטח מעריצים שרופים, אבל גם מתעבים גמורים. אין אמצע.
יחימוביץ' לא קלה. בשנתיים שבהן היא מנהיגה את העבודה היא הקימה לה הרבה שונאים, בעיקר בקרב ותיקי המפלגה. כמה מהם הגיעו לסוכה ברמות. הם התלוננו בעיקר על היחס. אחד, מודי לוין, קצין משטרה, סגן ראש יאח"ה לשעבר, סיפר שביקש מיחי מוביץ' לקיים את ועידת המפלגה בירושלים "והיא הסתכלה עליי בעיני עגל ולא עשתה כלום".
השני, אהרן מתת-טוב, התלונן על כך שיחימוביץ' לא נפגשה עם בתו שמנהלת ארגון של פגועי נפש. השלישי, חיים ממן, פשוט ביקש "לסלק את הדמות הזו שלי יחי מוביץ' מהמפלגה".
במטה של הרצוג משווים בין יחימוביץ' לרב עוזי משולם, שהחזיק כת מאמינים ביהוד. אנשי הכת העריצו אותו וסגדו לו. האנשים בחוץ לא יכלו לסבול את ההתנהגות שלו. הבעיה מבחינתם היא שמעגל המעריצים של יחימוביץ' עדיין גדול יותר מזה של הרצוג, איתן כבל ואראל מרגלית ביחד.
ועוד הערה: מנהל המבצעים במטה של הרצוג הוא שמעון בטאט. השם נשמע לכם מוכר, ולא לחינם. בטאט, סגן אלוף במיל', איש סיירת מטכ"ל, היה האיש המקורב ביותר לאהוד ברק. כאשר הפך ברק לראש הממשלה בטאט עבד בלשכה עד שפרש, וביקר את הנעשה בפנים ברעש גדול.
את הקמפיין הפוליטי הגדול האחרון שלו הוא עשה עם חבר אחר שלו, שאול מופז, שהתמודד מול לבני בפעם הראשונה בספטמבר 2008. לבני אמנם ניצחה אז בקולות ספורים, אבל בטאט עשה את הלא ייאמן והביא למצב של כמעט תיקו, נגד כל התחזיות המוקדמות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם