אילו לפיד היה שר חוץ, ייתכן שהיינו נראים היום אחרת
ישראל מתנהגת היום בדיוק כמו שגרירי מדינות ערב בעבר: אנחנו מתעקשים לשחק את הברוגז ונראים כמי שמסרבים להתמודד עם מסרים מפויסים. לפיד אמנם התקומם נגד ההתנהגות הזאת, אך נתניהו טומן את ראשו בחול - גם אם העולם פונה לדרך אחרת
לפיד. החלטנו, ברוב אווילות, לשמור את התיק לליברמן צילום: אי.פי.איי
ישראל מתנהגת היום בדיוק כמו השגריר העיראקי ההוא. הנשיא האיראני נואם בעצרת האו"ם, וכל הנציגים הדיפלומטים שלנו עוזבים, גם אם המסרים שלו נשמעים מתונים. אנחנו מתעקשים לשחק את הברוגז, ונראים בעיני כולם כמי שמסרבים לשמוע מסרים אחרים ולהתמודד איתם.
כאשר השר לפיד מתקומם על ההתנהגות הילדותית הזו ודורש תגובה בוגרת, זועמים עליו שרי הימין. "יציאה ממליאת האו"ם והחרמה אינה רלוונטית בדיפלומטיה הנוכחית, ומזכירה את האופן שבו נהגו מדינות ערב כלפי ישראל", אומר לפיד ובצדק.
היציאה ההפגנתית מהאולם הייתה מתאימה אולי לימי הנשיא אחמדינג'אד, שלא נשא מסרים של שלום, הכחיש את השואה וזכה לבוז כללי. לפני שנתיים עזב יולי אדלשטיין, אז שר בממשלה, את האולם בשעת הנאום של אבו מאזן, שם הכריז על הקמת המדינה הפלסטינית. אדלשטיין רתח על כמה מסרים בוטים ושקריים ששרבב אבו מאזן בנאומו. אפשר היה להבין אותו.
זה לא המקרה הפעם. נתניהו נראה כמו מי שטומן את ראשו בחול, כדי לברוח מהסערה העולמית שמתחוללת סביבו. הוא משתיק את השרים, כאילו שמדובר בחבורה מוגבלת לחשוב בעצמה.
הוא מורה לדיפלומטים לצאת מהאולם דווקא כאשר העולם מאמץ אליו את המסרים המפויסים של רוחאני, ואגב, דווקא בימים אלה מורגש חסרונו של שר חוץ במשרה מלאה נוכח ההתפתחויות הדרמטיות באזור ובעולם.
החלטנו, ברוב אווילות, לשמור את התיק לליברמן, עד שיסיים את ענייניו הפליליים. נדמה לי שהפרצוף הדיפלומטי שלנו בעולם היה נראה אחרת לגמרי אילו לפיד, למשל, היה היום שר החוץ.
לא נחדש ימים כקדם
כאשר נתניהו היה שגריר באו"ם הוא נהג לקרוא לשגרירי מדינות ערב, שלא הכירו בישראל, וביקש מהם לבוא ולקיים איתו שיחות שלום על הכורסאות בלובי הכניסה. הם לא הגיעו ונתניהו עשה מזה חגיגה רטורית.
נתניהו. מה יגיד באו"ם? צילום: קובי גדעון, לע''מ
סביר להניח שאיראן עברה, או כמעט עברה, את שלב האל-חזור בפיתוח הנשק הגרעיני. לפי כל הסימנים, נתניהו הולך לחשוף את האמת הזו בנאום שלו מחר באו"ם, וגם בשיחותיו עם אובמה. מדוע שלא ישנה פאזה ויניח לרוחאני מלכודת דבש משלו במקום לאיים בעוד סנקציות. "שמעתי את דברי הנשיא האיראני", יכול נתניהו לומר.
"אנחנו מושיטים לו את ידינו לשלום אמיתי. אני מזמין אותו לביקור בישראל כדי לפתוח דף חדש ולהרחיק אחת ולתמיד את סכנת המלחמה מהאזור. יש לנו היסטוריה משותפת של שלום ואחווה, עוד מימי המלך כורש, שנערץ על ידי שני העמים", יכול נתניהו להוסיף. "כורש הכיר בזכות קיומו של העם היהודי בארץ ישראל. בואו נחדש ימינו כקדם".
אבל זה לא יקרה, כי כמו שאמרנו: נתניהו הולך בדרך שלו, גם אם העולם פונה לדרך אחרת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם