לראשונה: ערבי הוכתר כחסיד אומות העולם
יד ושם הכיר לאחרונה בד"ר מוחמד הלמי ז"ל כחסיד אומות עולם. זו הפעם הראשונה שמוזיאון השואה מכיר בערבי או במצרי בתואר זה
ד"ר הלמי, רופא מצרי שהתגורר בברלין ופרידה שטורמן, אשה גרמניה מקומית, פעלו יחד בליבה של
גרמניה הנאצית במטרה להציל משפחה יהודית במהלך השואה.
מאז שהתקבלו החומרים על פעולותיו של ד"ר הלמי, מוזיאון יד ושם מחפש את קרובי משפחתם של המצילים כדי לכבדם בטקס ולהעניק להם את תעודת הכבוד ואת מדליית חסיד אומות העולם. עד לאיתורם תוצב התעודה שלו בתערוכה על חסידי אומות העולם "שומר אחי אנוכי", המוצגת בביתן לתערוכות ביד ושם.
ד"ר מוחמד הלמי נולד בחרטום ב-1901 להורים מצריים. ב-1922 הגיע לגרמניה ללמוד רפואה ומאז
התגורר בברלין. לאחר שסיים את לימודיו עבד כאסיסטנט בבית החולים ע"ש Robert-Koch בו זכה להערכה מצד המנחים שלו. על פי חוקי הגזע הלמי לא נמנה על הגזע הארי, אלא היה חמית (צאצא של חם, בנו השני של נח המקראי ד.מ.), והדבר היווה מכשול בקידומו המקצועי. עובדה זו, ועמדתו הביקורתית הגלויה כלפי ראשי המשטר הנאצי, הגיעו גם לאוזנם של אנשי הגסטאפו וב-1937 הוא פוטר מבית החולים, נאסרה עליו עבודה בבית חולים ציבורי כלשהו ואף נאסר עליו להנשא לארוסתו הגרמניה. ב-1939 נעצר חלימי עם אזרחים מצריים נוספים, אך הוא שוחרר לאחר כשנה בשל בעיות בריאותיות.
על אף שחלימי נרדף ע"י המשטר, הוא הביע את ביקורתו הגלויה כלפיו ואף סיכן את חייו במטרה להציל את חבריו היהודים. כאשר החלו השילוחים של יהודים מברלין, אנה גוטמן לבית בורוס בת ה-21 חברת משפחה, הייתה זקוקה למקום מחבוא. הלמי העניק לה מחסה בבקתה שהייתה בבעלותו ברובע Buch בברלין וזו שימשה לה מקלט בטוח עד תום המלחמה. בעתות סכנה, כאשר היה תחת חקירה משטרתית, דאג להחביאה במקומות בטוחים יותר. עם חלוף הסכנה - החזירה לבקתתו.
וכך כתבה אנה גוטמן לאחר המלחמה: "חבר טוב של משפחתנו, ד"ר הלמי הסתיר אותי בבקתה שלו בברלין מה-10 במרץ 1942 עד לסיום הקרבות. מ-1942 לא היה לי עוד קשר לעולם החיצון. לגסטפו היה ידוע שד"ר חלימי הוא רופא המשפחה שלנו. הם גם ידעו על קיומה של הבקתה שלו בברלין. הוא הצליח להתחמק מכל החקירות שלהם. במקרים רבים כאלה הביא אותי ד"ר הלמי למשך תקופות הסכנה למכרים שלו, שם הייתי כמה ימים במסווה של אחייניתו מדרזדן. לאחר חלוף הסכנה, הייתי חוזרת לבקתה. מה שד"ר הלמי עשה בשבילי היה מתוך נדיבות לבו ואהיה אסירת תודה לו לעולם".
הלמי פרש את חסותו גם על אמה של אנה ובעלה מנישואין שניים ועל סבתה ססיליה רודניק. לאורך כל תקופת ההסתרה סיפק ד"ר חלימי למסתתרים את השרותים הרפואיים שנזדקקו להם וצייד אותם בתרופות. הוא דאג שרודניק תוסתר בביתה של פרידה שטורמן. במשך למעלה משנה הסתירה פרידה את ססיליה, המבוגרת ביותר מקבוצת הניצולים, וחלקה עמה את מזונה שניתן היה לרכוש רק בעזרת תלושי מזון.
אחד מרגעי הסכנה הגדולים התרחש בשנת 1944, כאשר בני הזוג וור נתפסו ובמהלך חקירתם גילו כי הלמי סייע להם וכי הוא מחביא את אנה. הלמי מיד העביר את אנה לביתה של פרידה שטרומן, ורק הודות לתושייתו הוא הצליח להתחמק מעונש.
הודות לסיוע ולאומץ של ד"ר הלמי ופרידה שטרומן ניצלו ארבעת בני המשפחה. ד"ר חלימי נשאר בברלין והתחתן עם ארוסתו. הוא נפטר ב-1982. פרידה שטרומן נפטרה ב-1962.
לאחר המלחמה היגרו אנה ובני משפחתה לארה"ב, אך לעולם לא שכחו את מציליהם. בשנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60 הם שיגורו מכתבי תודה חמים לסנאט של ברלין על פועלם של מצילהם. מכתבים אלו נמצאו בארכיון בברלין ונמסרו לאחרונה למחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם