לבד בניו יורק: נתניהו כבר רגיל לתפקיד נביא הזעם
ראש הממשלה נחת בארה"ב כדי להרוס לעולם את המסיבה. הוא לא מאמין לרוחאני, לא סומך על אובמה ומוכן לעשות הכל כדי למנוע את נפילת חומת הבידוד על איראן. מחיר הביקורת הבינ"ל על כך שהוא מבודד את ישראל נמוך בעיניו ממחיר האיום הגרעיני
כך או כך, היה זה אובמה שרמז למפגשים אלה כשאמר בשבוע שעבר שהחליט למנות את מזכיר המדינה ג'ון קרי לממונה על המגעים בין המדינות כדי לבדוק אם האיראנים רציניים בכוונותיהם להגיע לעסקה בסוגיית הגרעין. אובמה לכאורה התכוון לעתיד לבוא, אך למעשה כיוון גם למפגשים שקדמו לעצרת האו"ם, בין נציגים אמריקאים לאיראנים. לשכת ראש הממשלה ידעה על המגעים החשאיים הללו, או לפחות כך היא טוענת.
המפגש היה דרמטי וחריג, מספר מקור בוושינגטון. המסרים היו חיוביים מספיק כדי שמפגשים אלה, שקדמו לקרנבל האיראני באו"ם, יהוו את הבסיס להחלטת הממשל האמריקאי לבצע תפנית משמעותית ולחבק את נציגי איראן הבכירים: הנשיא חסן רוחאני ושר החוץ שלו, מוחמד ג'וואד זריף, שנחתו בארצות הברית של אמריקה, לראשונה מאז הבחירות באיראן ביוני האחרון, כדי להשתתף בעצרת הכללית של האו"ם.
ככל הידוע, היו אלה מגעים קונקרטיים ראשונים בין נציגים אמריקאים רשמיים למקביליהם האיראנים מאז אוקטובר 2009, אז נפגש ברנס עם הממונה על המשא ומתן על הגרעין בצד האיראני סעיד ג'לילי בשולי כינוס פי-1 5 בז'נבה. הפגישה התקיימה על ספו של הסכם שלפיו איראן תוציא את האורניום המועשר בתמורה לקבלת דלק גרעיני - עסקה שלא יצאה אל הפועל. ממשל אובמה חתר מיומו הראשון ליצירת ערוץ בילטרלי בין ארה"ב לאיראן באמצעות מכתבים, טלפונים ושליחים לא רשמיים. לאורך שורה ארוכה של סבבי מו"מ בין האיראנים למעצמות סירבו האחרונים לפגוש פנים מול פנים את נציגת ארה"ב. לא אחת, כפי שאירע לפני הבחירות לנשיאות בשנה שעברה, הכחיש הממשל את קיומם של מגעים כאלה.
אלא שנראה כי שיתוף הפעולה והתמיכה שהעניקה איראן סביב העסקה הרוסית להוצאת הנשק הכימי מסוריה יצרו אפיק חדש ואפשרו לשני הצדדים את ההתקרבות. אבל במפגש חשאי לא היה די כדי לגרום לאמריקאים לבצע מהלך כזה. האיראנים אמנם ידעו שאובמה נחוש לנקות את שולחנו ממשבר הגרעין האיראני; שהוא חייב להביא הישג דיפלומטי במזרח התיכון המיטלטל. אלא שגם לאיראנים היה אינטרס ברור לחתור למגע רציני עם האמריקאים אחרי שנים של דיאלוג חלול בנושא הגרעין, כדי להביא להסרת הסנקציות הכלכליות שמאיימות על שרידות המשטר. לפיכך הורה המנהיג העליון עלי חמינאי לנשיא חסן רוחאני לשלוח בתורו את זריף לניו יורק, כדי לשפוך מילים יפות בתקשורת לקראת עצרת האו"ם.
זריף, ששירת כדיפלומט איראני צעיר באו"ם, ומאוחר יותר שב לניו יורק כשגריר, הכיר את כל אנשי המפתח בעיר, כמו שגריר רוסיה בשעתו, וכיום שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, והשגריר הסורי וואליד אל-מועלם, המכהן היום כשר החוץ של סוריה. זריף פנה לעמיתיו הוותיקים, ובהם סגן מזכ"ל האו"ם, השוודי יאן אליאסון, שתיווך בין איראן לעיראק בסוף שנות ה-80, וביקש מהם לשכנע את האמריקאים בעמדותיו המתונות, ובכך שקיבל מידי רוחאני את המושכות להוביל להסכם מול המערב. זה עבד. הממשל האמריקאי ערבב את כל המסרים, הסמויים והפומביים, שקיבל מהאיראנים ומהאחרים, והבין, בטעות או שלא, שפני איראן להסכם וכי יש מקום להיכנס לדיאלוג רציני ומחייב ולשנות בהתאם את ההתבטאויות הפומביות.
נתניהו שהיה מודע למהלכים הללו לא היה יכול לעשות הרבה. בירושלים הבינו שאין טעם לנסות ולעצור את שטף הפגישות שקיימו האיראנים בעצרת האו"ם, ואף לא את המפגש שהתקיים בין קרי לבין זריף במסגרת פגישת פורום פי-5+1 בניו יורק. ממילא אף אחד לא היה מקשיב לישראל באווירת החג שהשתלטה על הקהילה הבינלאומית, אבל אחרי החגיגות נתניהו הגיע.
הוא נוחת בוושינגטון ופוגש נשיא מבולבל: נשיא שמאמין בשלום עם ישות מוסלמית קיצונית; נשיא שמאס במסעות הלגיון של הדוד סם מעבר לים. נתניהו מבוהל מהמחשבה על כך שחלומות השלום של אובמה יחרבו את המאמצים שהוא מוביל למעלה מ-20 שנה נגד איראן. הוא חרד מכך שאובמה יפרק את חומת הבידוד הכלכלי והפוליטי, שהקמתה היא גם פרי יוזמה והתמדה שלו עצמו.
אובמה מספר לנתניהו בפגישתם שהמסרים שמגיעים מאיראן שונים מבעבר; שהפעם האיראנים רציניים. אבל נתניהו לא מאמין לאיראנים. אובמה מבטיח לו שהוא לא נאיבי: הוא מתכוון לקבל מהאיראנים את הסכמתם לצעדים משמעותיים ביחס לתוכנית הגרעין, והתמורה שהאיראנים כה מייחלים לה - הסרה או הקלה של הסנקציות - תהיה בהתאם. אובמה מבטיח גם שבמסגרת העסקה הוא ישיג התחייבות איראנית לאמצעי פיקוח ואימות, שיאפשרו לעקוב אחר ההתחייבויות האיראניות. אבל נתניהו אינו מתרצה. הדרישות שהוא מעוניין בהן רחוקות מאלה של אובמה. הוא אינו מאמין לפקחים, וסבור שרק אמצעים מודיעיניים יבטיחו שקיפות מלאה, ואלה של ישראל בעיקר.
סבבי השיחות שהתקיימו עד היום בין שש המעצמות לאיראן היו בבחינת תחזוקה וניהול שנועדו למנוע הסלמה ותקיפה צבאית. פורום השש ואיראן חלקו אינטרס הדדי לתחזק את האופטיקה של הדיאלוג שהיה במידה רבה ריק מתוכן. על פי ההצעה האחרונה שנידונה בבירת קזחסטן, איראן אמורה להתפרק מהאורניום שהעשירה לרמה בינונית (20 אחוז) ולהוציא אותו מהמדינה. עליה גם לחדול מלהעשיר אורניום לרמה זו, ולהשהות את הפעילות באתר התת-קרקעי בפורדו. איראן גם נדרשה להסכים למשטר פיקוח בהתראה קצרה. בתמורה תקבל איראן הקלה מסוימת בסנקציות, ובהמשך אולי גם הסרה של הסנקציות המשמעותיות, במיוחד על המערכת הבנקאית ותעשיית הנפט. זה לא עבד.
בירושלים מעריכים שמודל הדיאלוג החדש יתבסס על הצעה זו בשינויים מסוימים. במכוני המחקר האמריקאיים הסמוכים לשולחן הממשל סבורים אחרת. בכל מקרה, עכשיו, בניגוד לסבבים הקודמים, מדובר בעסקה מהירה שכן רוחאני מוכרח לממש בתוך זמן קצר את הבטחותיו לאזרחי איראן, ולהביא להקלה כלכלית בדמות הסרת הסנקציות.
בנאום שנעל את אירועי עצרת האו"ם אמר נתניהו שהאיראנים מבקשים להגיע לעסקה שתשמר את יכולת הסף הגרעינית שלהם. הוא מאמין שעסקה חלקית תאפשר לאיראנים להמשיך ולהעשיר כמויות גדולות של אורנים, כך שיוכלו בכל עת שיחליטו "לרוץ" אל הפצצה. לכן, הוא טען, יש לדרוש מאיראן להתפרק לחלוטין מתוכנית הגרעין, להוציא מגבולותיה גם את החומר המועשר לדרגה נמוכה ולהפסיק את סיבוב הצנטריפוגות.
נתניהו לא מאמין לאיראנים שטוענים כי תוכנית הגרעין שלהם נועדה לייצר חשמל. כדי להגיע להספקים גבוהים יותר של מתח חשמלי יכולים האיראנים לרכוש מוטות דלק גרעיניים, או לעשות שימוש במרבצי הגז הענקיים שבארצם. נתניהו גם מעלה את נושא הטילים הבליסטיים. "הרי הם מפתחים טילים ארוכי טווח אלה כדי להגיע לארה"ב, והם רוצים לחמש אותם בנשק גרעיני", אמר בראיון לרשת UNIVISION.
יש 40 מדינות עם תוכנית גרעין למטרות שלום, אומר נתניהו, שאינן נזקקות לתוכנית העשרה ובונקרים. כאן נתניהו צודק. איראן בהחלט מעוניינת לשמר יכולת גרעינית מסוימת מסיבות שונות: כאמצעי לחץ (או מגן) להגשמת האינטרסים האזוריים שלה, חוסר אמון עמוק במערב ושיקולים של גאווה לאומית. הכי רחוק שאיראן תהיה מוכנה ללכת לקראת ארה"ב זה לקבל על עצמה מגבלות רחבות למדי. מגבלות אלה אמורות להפוך את הפריצה לייצור נשק גרעיני מסובכת הרבה יותר: גם בהיבט של הזמן וגם בהיבט של הביצוע.
נתניהו מודע לליהוק הקבוע שלו בתפקיד נביא הזעם. לצד ישראל, סעודיה ומדינות המפרץ חשות במצוקה אף הן לנוכח התמרונים האמריקאיים. בדיוק כמו ישראל, הן היו רוצות לראות נחישות צבאית אמריקאית משביתה חלק ממתקני הגרעין באיראן, וגם הן ביקשו הבהרות ברורות בדבר הכוונות האמריקאיות. לכאורה חששות משותפים אלה מייצרים קרקע לשיתוף פעולה, אבל לא נראה שיש לנתניהו בעיה להיות זה שעומד לבד על הבמה וצועק.
"עלינו להבטיח בשטף הזה שאנו עושים את הדברים הנכונים ולא להפך, כי בקלות אנחנו יכולים להפוך את הדוכן", אמר בראיון לרשת סי-בי-אס, כשהוא מזהיר שאם יוסרו הסנקציות בלי שאיראן תתפרק מתוכנית הגרעין שלה, לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורה. "אם אתם נשלטים על ידי האופנה או סוג מאמרי המערכת שתקבלו, אתם תקבלו מאמרי מערכת טובים, ואחר כך תקבלו הספדים טובים. אני מעדיף תקשורת שלילית ולא הספדים", רמז נתניהו לביקורת הנוקבת שקיבל מה"ניו יורק טיימס".
נתניהו חש שעליו להזהיר את העולם מאיראן ומחזרה על הסכמים כושלים עם גורמים קיצוניים. לשיטתו של נתניהו, אם תיעשה עבודה נכונה, יש סיכוי טוב שהמסרים שלו יחלחלו. "ממשל אובמה חייב להבין את החששות שלנו. לא ייתכן שלא יבינו עד כמה אנחנו מוטרדים", אמר השבוע גורם מדיני.
אלא שבעיני רבים אחרים, נתניהו מתמרן את ישראל לפינה מבודדת, וממצב אותה כמי שמאיימת על שלום האזור, במה שנתפס בוושינגטון כהתנהגות בלתי שקולה של ראש הממשלה הישראלי. בעוד אחרים צועדים לעבר הסדרים בינלאומיים, ישראל לא רק שאינה מצטרפת (לפחות בסוגיית הגרעין שישראל מחזיקה לפי פרסומים זרים), אלא שראש ממשלתה אף מאיים לפוצץ אותם ומשתמש במסרים שהעולם לא יודע לקבל. דיפלומטים זרים בניו יורק טענו שבתסריט מסוים אפילו סעודיה עשויה להיכנס לדיאלוג מול איראן כדי לא להיוותר מאחור, מה שעלול להרוס לנתניהו את התמונה, ולבודד את ישראל עוד יותר.
נתניהו יודע ששלושת החודשים הקרובים הם הקריטיים ביותר במסע לעצירת הלגיטימציה הבינלאומית לתוכנית הגרעין של איראן. הוא נערך בכל כוחו למאבק הזה. נתניהו אמנם מציג את פגישתו עם אובמה כפגישה טובה שלוותה בהקשבה הדדית, אך הפערים בין שני המנהיגים עצומים. נתניהו לא סומך על אובמה, ומבין שהוא חייב לגייס כל תמיכה בינלאומית אפשרית כדי לעצור עסקה גרועה שתמוטט את משטר הסנקציות.
בחודשים הקרובים ינהל נתניהו מסע ציבורי ודיפלומטי באירופה וארה"ב. הוא יעשה כל מאמץ לגייס מדינות ידידותיות כמו צרפת ואיטליה, שמנתחות את המצב בדומה לישראל, ולשכנע חברי קונגרס אמריקאים ומנהיגים יהודים בולטים שעמם נפגש השבוע בניו יורק - כל זאת כדי להשפיע על דעת הקהל להתנגד לעסקה חלקית, ובשום תנאי לא להסיר את הסנקציות. נתניהו מאמין שהלחץ שהוא מפעיל בכל הגזרות עשוי להניב פרי ולהחזיר את אובמה למסלול: עוד ועוד סנקציות על איראן בשילוב אופציה צבאית אמינה.
נתניהו כבר לא בעניין של קווים אדומים. הוא משרטט קו עצירה בהיר מתמיד ומאיים לתקוף את מתקני הגרעין של איראן. היו בסביבתו מי שסברו שהאיום המפורש בעת הזאת, כשארה"ב עומדת לקחת את ההובלה במגעים מול איראן, הוא טעות. אך נתניהו הכריע. "נגד איום כזה לא תהיה לנו ברירה אלא להגן על עצמנו", קבע נתניהו באו"ם. "שלא יהיה ספק", הוסיף , "ישראל לא תאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. אם נהיה חייבים לעמוד לבד נעמוד לבד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם