רון דרמר, פרופיל: האיש שלנו בארה"ב
בעיצומה של המערכה הדיפלומטית הדרמטית בארה"ב נכנס לתפקידו רון דרמר, שגרירנו החדש בוושינגטון: חובש כיפה, בעל דעות נציות, עלה לארץ לפני שני עשורים וכמעט לא מוכר בישראל
נאיבית ככל שתהא, מי שמכיר את דרמר (ואין רבים מדי כאלה בארץ – על כך בהמשך) יודע שהמוטיבציה לסייע למדינת ישראל היא הכח המניע שלו. זה אולי ההסבר לכך שהוא מחזיק מעמד עם נתניהו זמן כה רב. ב-2005 מינה אותו נתניהו לציר כלכלי בוושינגטון. בארבע השנים האחרונות שימש יועץ מדיני לראש הממשלה. דרמר מסור לנתניהו.
הוא יבצע כל מטלה שיטיל עליו הבוס, בזויה או יוקרתית, יעמוד בכל זיגזוגיו של הבוס, וכמובן ידביק את קצב העבודה המטורף שלו. דרמר, בעל אופי נוח, אבל עקשן גדול. אם נתפס לרעיון לא יזוז ממנו. מספרים שגם עם נתניהו הוא מתווכח. למרות זאת לא מתקלקלים היחסים ביניהם. דרמר, לאורך כל התקופה, הצליח שלא להיקלע לסכסוכים עם שותפיו ללשכה.
עם תום כהונת הממשלה הקודמת ביקש שחרור מתפקידו. האינטנסיביות התישה אותו. נתניהו נענה אבל אז בא אובמה ולבקשת הבוס דרמר נשאר בתפקיד עד פסח. באותה תקופה בושל הרעיון של מינויו לשגריר.
איני יודע מי הגה את העניין אבל כשדרמר עזב את הלשכה באביב, עוד לא היה לו תפקיד ביד. הוא המשיך לצאת ולבוא למשרד בירושלים וגם שהה לא מעט בוושינגטון. יש אומרים שפעל לטיהור שמו בממשל הדמוקרטי, לאחר שהואשם בסיוע לבחירת המועמד הרפובליקני לנשיאות, מיט רומני.
החלק המשעשע בסיפור ההוא שדרמר בכלל בא מבית דמוקרטי. אחיו ואביו, שנפטר שבועיים לפני בר המצווה של רון, היו יהודים פעילים במפלגה הדמוקרטית בפלורידה. שניהם נבחרו, איש איש בתקופתו, לראשות עיריית מיאמי ביץ' מטעם הדמוקרטים.
אלא שבמהלך העשור הקודם נעו רון ואחיו לכיוון הרפובליקנים - תופעה לא נדירה בפלורידה היהודית. ההיסטוריה הזו של דרמר לא ידועה בארץ. ולא רק היא, הפנים והשם רון דרמר, מוכרים למעגל מצומצם למדי של ישראל, ודאי בהשוואה לשגרירים קודמים.
גם מייקל אורן לא הגיע מהעסקונה הישראלית הקונבנציונלית אבל היה לפחות ידוע בחוגי האקדמיה ובזירות נוספות. לדרמר אין אפילו את זה. זמן לא ארוך לאחר עלייתו השתלב במפלגת ישראל בעליה ועד מהרה אומץ על ידי שרנסקי. בהמשך פרסמו השניים יחדיו את רב המכר הבינלאומי 'יתרון הדמוקרטיה' המטיף לכונן דמוקרטיות בכל העולם.
הספר אומץ בשעתו על ידי הנשיא ג'ורג' בוש מה שמסמר עוד יותר את דרמר כיהודי רפובליקני. משרנסקי, על כל פנים, קצרה הייתה הדרך אל חברו הטוב נתניהו. כך בעצם קרה שדרמר נסגר במעגל נבחר אך מצומצם של חוגי נתניהו-שרנסקי. מעבר לכך, אין רבים שמכירים אותו.
אבל השגריר החדש לא במקרה הגיע לתפקידו ותהיה זו טעות לראות במינוי צ'ופר למקורב. דרמר אדם חד ומהיר תפיסה. הפוליטיקה האמריקנית זורמת בדמו ורבים חברי הקונגרס מוכרים לו היטב, אם מקשריו האישיים, אם מהפגישות הרבות עימם בלשכת נתניהו. אפשר לומר שחלוקת העבודה בלשכה הייתה כזו. נתניהו תקשר ישירות עם הבית הלבן.
עמידרור, באופן טבעי, עמד מול המועצה לביטחון לאומי, (מחליפו, סגן ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן, החל את החפיפה והצטרף השבוע לביקור נתניהו). מייקל אורן עבד בעיקר מול מחלקת המדינה אך הגיע לא מעט לקפיטול. גם דרמר פעל בעיקר מול הקונגרס ואת מה שעשה עד היום מכאן, יעשה מעתה משם.
השם דרמר לא אומר הרבה ליהודים בישראל. לא כך באשר ליהודי ארה"ב. הצלחתו של בן הקהילה היהודית-אמריקנית לטפס במדרגות השלטון הישראלי מעוררת שם הערכה רבה. הפרסום הראשוני בעמודים אלה לפני כשנה על כוונת נתניהו למנותו לשגריר, הצית גל התלהבות אודותיו, במיוחד בפלורידה רוויית היהודים. כמו אצל הבוס, כאן מתייחסים אליו כאאוטסיידר ראוי לזלזול. שם יודעים להעריך תכונות תרומיות.
ולדרמר יש כאלה. משמכו ומעלה הוא ניחן בהופעה מרשימה ובכושר ביטוי מצוין, אף כי רק באנגלית. בעברית, עדיין חסרה לו מילה פה מילה שם. דרמר יודע להתנהל מול כלי התקשורת ובעיקר לא להיבהל מעיתונאים עוינים. במעשה שנחשב לשבירת טאבו, שיגר לפני כשנתיים תגובה חריפה לניו יורק טיימס בעקבות מאמר מכפיש תורן על ישראל, השב"כ ונתניהו.
אחרי שפירט את טעויות הכתב, שהציג את ישראל כמדינה הנתונה לשלטון חשוך של שירותי הביטחון, חתם דרמר, "מעוותים ובלתי מאוזנים ככל שיהיו מאמרי הכתבים שלכם על ישראל, אני יכול להבטיחך, שהם יוכלו להמשיך לכתוב אותם ללא הפרעה".
מכל אלה אפשר להסיק שדרמר מתיישב על כס השגריר בשל ומוכן. המטלות על שולחנו מוכרות לו היטב. קשרי ישראל ארה"ב, הסיוע הביטחוני, חילופי מידע מודיעיניים, שימור התמיכה בקונגרס, חיזוק הקשר עם ההנהגה היהודית והציבור היהודי, המאבק על הדור הבא והקמפוסים, וטיפוח תמיכה בישראל בקרב המיעוטים – מיעוטים שכבר הפכו לרוב בארה"ב.
הנ"ל משימות העל. באופן יומיומי הן מתורגמות לשני הנושאים הדחופים ביותר: הגרעין האיראני והפלשתינים. הסוגיה הראשונה תעסיק את דרמר ימים ולילות. הבדלי העמדות שהיו קיימים עוד קודם לכן בין ישראל לארה"ב נמתחו עוד יותר לאחר הביקור. בתמצית: ישראל דורשת את הכבדת הסנקציות בעוד אובמה שוקל להקל; ישראל דורשת הפסקה טוטלית של העשרת האורניום, אובמה יסכים להעשרה בדרגה נמוכה; ישראל דורשת לסגור את כל מתקני הגרעין, אובמה לא שולל העשרה לצרכי אנרגיה; ישראל דורשת שאיראן תעוקר מן היכולת לפתח גרעין צבאי, אובמה מסתפק בהגדרה שלאיראן לא יהיה גרעין צבאי.
כדי לדחוף את המערכת האמריקאית והבינלאומית קרוב ככל האפשר לעמדת ישראל דרמר ימשיך לעשות את מה שעשה בארבע השנים האחרונות: קידום סנקציות באמצעות הקונגרס. במערכת הישראלית כבר מדברים בקול על כך שאובמה נדחף לסנקציות כשאחרים – חברי קונגרס, מנהיגים באירופה וגם ישראל – מגישים לו אותן מן המוכן. דרמר ימשיך במלאכה הזו ברוח דברי נתניהו לחברי הסנאט השבוע, "המשיכו ללחוץ". מלבד חברי הקונגרס הוא כמובן ינסה לשכנע גם את בני שיחות במחלקת המדינה ובבית הלבן. תהיה זו עבודת לובי לכל דבר.
בהקשר הפלשתיני משקלו יהיה נמוך יחסית. הסוגיה מטופלת ישירות בידי נתניהו, מולכו ולבני. דרמר יהיה מן הסתם מעודכן אך הרבה מעבר לכך. עמדותיו בסוגיה זו נחשבות לניציות יותר מאלה של נתניהו, אם כי גם הפריזמה שלו בטחונית ולא אידיאולוגית. הוא בטחוניסט גדול ובין המצדדים בהותרת התנחלויות תחת ריבונות הרשות הפלשתינית. ברוח זו היו לו עוד כמה רעיונות יצירתיים בנוגע למשא ולמתן.
הקלף העיקרי שינופף בו הוא הערכים הדמוקרטיים של ישראל. דרמר, מאמין גדול בערכי החירות והשוויון של ישראל. בעבר דיבר לא אחת על הצורך לצאת במתקפה עזה נגד משחירי דמותה של ישראל כבלתי דמוקרטית כביכול. הנעלם הגדול בנוגע לדרמר היא יכולתו לעבור מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה. דיפלומטיה כרוכה בהרבה חנד'לך ותמרון בין אינטרסים מנוגדים. דרמר, שעד היום ביצע מדיניות ופעל בעיקר לבד, יצטרך מעתה להוביל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם