למרות הלחץ מצד נתניהו: אובמה נותר אופטימי לגבי מו"מ עם טהרן
המאמצים שהשקיעו נתניהו ואנשיו באו"ם לא הספיקו כדי לשכנע את אובמה, שסבור שניתן לפתור את הסוגייה האיראנית בדרכים דיפלומטיות. רה"מ ביקש מהנשיא להחמיר את הסנקציות על טהרן ואובמה השיב: "אני מבין את עמדתך, ביבי. אנחנו לא נאיביים"
אובמה שידר כי הוא מודע לעובדה שרוחאני הוא איש חסותו של המנהיג העליון חמינאי, ששיקר בעבר, ושבאופן כללי הוא מבין היטב מהי איראן. אובמה גם הבטיח להיות בקשר.
אבל בפמליית ראש הממשלה לקחו קשה את התשובה של אובמה ופתחו במתקפת הסברה על דעת הקהל האמריקאית ועל הקונגרס. לדאגה הזו יש סיבה טובה: כשתת-מזכיר המדינה וונדי שרמן, נציגת ארה"ב לשיחות עם איראן במסגרת פורום שש המעצמות, ביקשה מהקונגרס לרכך את עמדתו ולא לקדם סנקציות חדשות בשלב זה, נתניהו הבין שהוא בצרה.
ואם לא די בכך, אובמה אמר אתמול בראיון כי בניגוד להערכת המודיעין בישראל, איראן זקוקה לשנה לפחות כדי להגיע ליכולת גרעינית צבאית. נתניהו חושש כי בינו לבין אובמה ישנם פערים משמעותיים לא רק בשאלת החרפת הסנקציות, אלא בעיקר ביחס למעשים הנדרשים מאיראן ולטיב הפשרה שיש לעשות מולה.
מרחב התמרון של נתניהו אינו גדול. אובמה זו "הצרה" היותר קטנה שלו. הבעיה הגדולה יותר היא הציבור האמריקאי, שמאס במלחמות מעבר לים.
כבר עם כניסתו לבית הלבן חתר אובמה למגע ישיר מול האיראנים. משא ומתן ופתרונות דיפלומטיים נמצאים בדן-אן-איי של הממשל שלו. מייקל אורן, שגריר ישראל בוושינגטון, הביע בשיחות פנימיות עם גורמים במחלקת המדינה ובבית הלבן תרעומת על אופן הצגת הדברים על ידי אובמה. אורן טען כי הנשיא קבע עבור איראן רף גבוה מאוד והתייחס כלפיה כאל מדינה רגילה. ומה עם תמיכתה בטרור, והמעורבות שלה בסוריה ובלבנון? היקשה אורן בפני בני שיחו.
בנאומו באו"ם הרחיק אובמה לכת יותר כשקבע כי שני יעדי מדיניות החוץ שלו הם פתרון משבר הגרעין באיראן ופתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הדבר העיד כי לא רק שהמסר מירושלים לגבי טיבה של איראן לא נקלט, אלא שאובמה קבע באופן חסר תקדים שני יעדים במדיניות החוץ שהמכנה המשותף ביניהם הוא ישראל. בירושלים חששו מאוד מכך שייעשה איזשהו קשר בין שתי הזירות הללו - האיראנית והפלסטינית.
אובמה למד שאי אפשר להתעלם מדעת הקהל. המצב הנפשי של הציבור האמריקאי מעורער. בארה"ב שולט קיפאון פוליטי והמערכות הפדראליות של הממשל מושבתות בגלל מחלוקת על תקציב המדינה. סוגיית התקיפה בסוריה שימשה דוגמה מאלפת באשר לעמדתו של הציבור וכיצד הוא משפיע על מקבלי ההחלטות.
בבית הלבן ובקונגרס היו משוכנעים שהפנייה לקונגרס לאישור פעולה צבאית בסוריה תעבור בקלות, אבל אז החלו המחוקקים לקבל מסרים מהמצביעים. התברר שהציבור האמריקאי עייף ממלחמות, בעיקר כשהן לא שלו. לכן הנשיא פנה לשדולה היהודית האימתנית שתסייע לו, לכן אורן השקיע מאמצים עד שהסוגיה ירדה מסדר היום עם הסכמת אסד לעסקה הרוסית לפירוק סוריה מנשק כימי.
בירושלים מקווים שהציבור האמריקאי יודע להבחין בין סוריה לאיראן, בין נשק כימי לגרעיני. בין מלחמת אזרחים שבה כולם נגד כולם, לבין החשש שנשק להשמדה המונית יגיע לידי הרעים.
בביקורו בארה"ב ניסה נתניהו להבהיר את הנושא אבל נראה שאת אובמה הוא לא הצליח לשכנע. הוא יודע שלא נותרה לו תחמושת רבה. בשבוע שעבר הוא ערך בליץ תקשורתי בכלי התקשורת באמריקה כדי לנסות ולהשפיע על דעת הקהל ודרכו על הקונגרס. השבוע הוא ייפגש עם ראש הממשלה היווני ועם הנשיא הצ'כי, שיגיעו לביקור, וישוחח בטלפון עם עמיתיו האירופאים, אבל קל זה בוודאי לא יהיה לו.
לנתניהו ברור: אובמה לא יכול להיענות לבקשתו ולהעלות מאוד את המחיר לסף הכניסה למשא ומתן עם איראן, מחשש שיתפוצץ. זה אולי הדבר הראשון שנתניהו רוצה שיקרה, אבל זה גם הדבר האחרון שאובמה חפץ בו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם