רצח שריה עופר: בקעה של שקט ושבר
הרצח בשבוע שעבר העלה לכותרות את בקעת הירדן, לאחר שנים של רגיעה ביטחונית. תושבי האזור מסרבים להתרגש
עוד בנושא:
- אל"מ שריה (יאיא) עופר ז"ל נרצח 40 שנה לאחר מות אחיו במלחמה
- כוחות הביטחון עצרו פלסטינים שהודו ברצח שריה עופר
- זוגתו של עופר: "איך הצליחו לעשות את זה?"
כמה ימים לאחר הרצח אנו חוזרים ליישובי בקעת הירדן כדי לבדוק כיצד האירוע הטרגי השפיע על תושבי האזור.
מה גורם לזוג צעיר לעזוב הכל ולעבור לקצה העולם?
"מבחינתי זה הבית, אני חזרתי הביתה", מסביר גיל. "הסיבות שגרמו לנו להבין שזה המקום בשבילנו הן קודם כול איכות החיים שיש כאן. השקט והרוגע שיש במקום הזה והאווירה המשפחתית המאוד חמה שיש אצלנו במושב הם משהו נדיר. כולם מכירים את כולם וכמעט כולם אוהבים את כולם, ואין מצב שאתה עובר במושב מול מישהו ולא עוצרים לדבר. אתה מרגיש בבית. בשמחות ובחגים כולם חוגגים יחד. הקהילה מאוד מגובשת, וזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים. בעיר לא היה לנו את כל זה.
"יש פה גם את היתרון המשמעותי של יוקר המחיה, שפה היא יחסית זולה", מוסיף גיל. "השכירות שאני משלם היום היא פחות מחצי ממה ששילמתי בירושלים, ובתור בן חוזר יש לי קרקע ששייכת לי ואני יכול לבנות עליה בית. כרגע אנחנו שוכרים, אבל מתישהו בשנים הקרובות אני מאמין שנבנה לנו בית במחירים שאין בשום מקום אחר בארץ.
"אני מעדיף לגדל את הילדים שלי במקום כזה", אומר גיל. "הלוואי שהילד שלי יגדל באופן שבו אני גדלתי. הוא בטוח פה הרבה יותר מאשר במקומות אחרים".
למרות האירוע האחרון, בני הזוג אינם חוששים מהמצב הביטחוני. "אין לנו פחד. הבקעה היא אזור רגוע והעניין הביטחוני לא הטריד אותנו בכלל", אומר גיל. "אצלנו במשק יש עשרות עובדים פלסטינים. אני יושב איתם כמו חברים, שותה איתם קפה ומתנהל איתם בדיוק כמו עם כל אחד אחר. אני לא רוצה להיות בוטה ולהשתמש במילה'שלום', אבל בפועל המצב פה הוא מאוד קרוב לזה".
אם המשק החקלאי שלכם מתבסס על ייצוא לאירופה, איך אתם מתמודדים עם חרם על התוצרת?
"לאנגליה, שהייתה אחד השווקים הגדולים שלנו, הפסקנו לשלוח, כי הם התחילו להחרים אותנו. פעם זה היה המוקד הכי גדול, ואז האנגלים החליטו שהם לא רוצים יותר תוצרת מהבקעה; אבל אירופה גדולה, והצלחנו להשלים את הפער הזה ולמכור את אותה כמות במדינות אחרות".
דוד אלחייני מכהן כראש המועצה האזורית בקעת הירדן מזה חמש שנים. הוא מתגורר בבקעה כבר עשרות שנים, ומכיר את האזור ואת התושבים הישראלים והפלסטינים ככף ידו. תחת ניהולו נהנים תושבי הבקעה בשלוש השנים האחרונות מפריחה ומהגירה חיובית של 5 אחוזים בשנה.
בתקופה כזו אלחייני מתקשה מאוד לפנות לנו זמן. הוא עסוק מאוד בעדכונים ביטחוניים שהוא מקבל מתת-אלוף מוטי ברוך, מפקד אוגדה 162 ששולטת על הבקעה, ובהכנות לאירועי צעדת הבקעה שתיערך בקרוב. בין לבין הוא פוקח עין על ההכנות לבחירות המוניציפליות שיתקיימו באזור באמצע חודש דצמבר. עד כה לא הגיש אף אדם מועמדות נגד אלחייני, וייתכן כי הוא ימשיך לקדנציה נוספת ללא בחירות.
בתחילת הקדנציה שלו ביקש אלחייני למתג מחדש את בקעת הירדן ובחר להציג אותה כ"סיפור הצלחה ישראלי". "עכשיו אנחנו בשיא עונת גדיד התמרים", הוא מספר. "יש עכשיו בבקעת הירדן 18 אלף דונם תמרים, שמהווים 60 אחוז מיצוא התמרים בארץ. 40 אחוז מהתמרים בעולם מזן מג'הול גדלים אצלנו. במדינות ערב לא יודעים לייצר תמרים באותה איכות כמו אצלנו, אז גם הן קונות מאיתנו תמרים באריזות לא מסומנות".
כיצד הרצח של עופר מתיישב עם הטענה שלכם שהחיים בבקעה הם "סיפור הצלחה ישראלי"?
"עם כל הצער הגדול על הרצח, בכל זאת יש סוג של נחמה בידיעה שהרוצחים הם לא מבקעת הירדן", אומר אלחייני. "מתברר שהתהליך הזה של אמון ומערכת היחסים הטובה שיצרנו עם השכנים הפלסטינים עדיין מצליח ולא נפגם. יש לנו יחסים טובים מאוד עם השכנים, ואני מאמין שמעבר לכול, אפילו רק בגלל הקשר העסקי, יש להם אינטרס מאוד גדול שהשלום ישרור פה.
"במשך 45 שנה הצלחנו לבנות בינינו לבין הפלסטינים מרקם חיים שמתבסס על אינטרסים תעסוקתיים", מוסיף אלחייני. "כל יום אנחנו מעסיקים בבקעה כ-6,000 פלסטינים. תושבי בקעת הירדן משלמים מדי שנה משכורות של כמעט 200 מיליון שקל לפלסטינים שעובדים אצלנו. אני מעריך שלאלו שעובדים בבנייה משלמים עוד כמה עשרות מיליונים בשנה, ואין דרך יותר טובה מזו כדי לבסס שלום ושכנות טובה. תן לבן-אדם עבודה, משכורת ראויה וכבוד וככה מתחילים היחסים הטובים".
אלחייני מבטל את הטענות על "קולוניאליזם". "היה אצלי צוות טלוויזיה של 'סי-אן-א'ן", הוא מספר, "והכתב אמר לי: 'סאיב עריקאת אומר שאתם יישובים קולוניאליים שמעבידים את הפלסטינים בפרך'. אני עונה על זה: בלעדינו היתה לסאיב עריקאת בעיה הרבה יותר גדולה של אבטלה ושל עוד אלפים שהיו דופקים לו על הדלתות ורוצים שיאכיל אותם".
אולי הוא התכוון שיש פה ניצול של כוח אדם זול?
"ממש לא", אומר אלחייני. "אנחנו משלמים משכורות ראויות והרבה יותר גבוהות ממה שהם מקבלים בעבודה בתוך הרשות הפלסטינית. אנחנו ביחסים מעולים עם כל העובדים שלנו. הם מזמינים אותנו לחתונות שלהם, ואנחנו מזמינים אותם לחתונות שלנו. לא מזמן פנו אליי מאחד הכפרים ואמרו: 'כבר שלושה ימים אין לנו חשמל'.
"מדובר בכפר שהחשמל שלו פירטי, אבל עשיתי כל מאמץ כדי שיחזירו להם את החשמל כי אנחנו רואים בהם שכנים שאכפת לנו מהם".
איך הפלסטינים באזור הגיבו לרצח?
"הם מתעבים את זה. המוכתר של אחד הכפרים פה התקשר אליי אתמול ורצה שאני אבוא אליו לשתות כוס תה. אמרתי לו שאין לי זמן בגלל הרצח, והוא התחיל לקלל את הרוצחים. הרוצחים
אנשים שבאו מבחוץ ועשו להם ולנו צרות, והפלסטינים אצלנו ממש לא רוצים בזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם