השיחות עם איראן מעניקות תחושת דה ז'ה וו מסבבים קודמים
למרות מתקפת החיוכים מז'נבה, נראה כי בהצעה האיראנית למערב אין שינוי ביחס להצעות שהוגשו בתקופת כהונתו של אחמדיניג'אד. היא שואפת למינימום ויתורים בהקשר הגרעיני, ולמקסימום הקלה בסנקציות הכלכליות והפיננסיות
אופטימיות לגבי התקדמות צפויה, וציפיה למפגש נוסף בעוד כמה שבועות על מנת לבחון לעומק את הפרטים הטכניים של ההצעות השונות.
עוד ב-nrg חדשות
חג הקורבן העצוב של הפלסטינים
התקציב הפדרלי חוזר: בסנאט חתמו על הסכם
נתניהו: רבין ידע שהמפתח להשגת שלום הוא הגנה עצמית
מה שלא שמענו זה פרטים רבים לגבי ההצעות עצמן. אם זה נשמע מוכר זה מפני שדינמיקה דומה הייתה גם בעבר. מלבד הטונים היותר נינוחים, והגישה החיובית המופגנת, במהות אין שום דבר משמעותי שקרה הפעם שלא ראינו בסבבים קודמים ב-2012 ומוקדם יותר השנה בשיחות בקזחסטן.
גארי סיימור, עד לאחרונה איש מפתח בממשל אובמה בסוגייה האיראנית, מתרשם שאין בהצעה האיראנית שינוי משמעותי בהשוואה להצעות שהוגשו בעבר, כאשר אחמדינג'אד כיהן כנשיאה של איראן.
שאלה אחת מרכזית חייבת לעמוד בלב המשא ומתן עם איראן בסוגיה הגרעינית: שאלה זו איננה האם איראן מוכנה לעשות וויתורים ראשוניים בהקשר הגרעיני, אלא האם היא קיבלה החלטה לרדת מכוונתה לפתח יכולת גרעינית צבאית.
קצת קשה לנהל מו"מ על משהו שאיראן טוענת בלהט שהיא לא עושה ושלעולם לא עשתה. ולכן,
כדי לבדוק את העניין, יש צורך לתרגם את מה שדי ברור שאיראן עושה בהקשר הגרעיני - קרי, פועלת
בכיוון של פיתוח יכולת גרעינית צבאית - לנושאים ספציפיים הנוגעים לאספקטים הבעייתיים ביותר של
תוכניתה. ועל נושאים אלו חייבים להתעקש לפני ששוקלים הקלה בסנקציות.
הדרך הנכונה לבחון את השיחות היא דרך הפריזמה של אמנות המיקוח. כל עוד אין אינדקציה לכך שאיראן שינתה כיוון בהקשר הגרעיני, והחליטה לרדת מהכוונה לפתח יכולת גרעינית הצבאית, יש להתייחס לכל הצעותיה כצעדים טקטיים במיקוח מול הקהילה הבינלאומית.
התנהלותה בהקשר הגעיני מאז נבחר רוחני מצביעה על כך שתוכניתה ממשיכה להתקדם, ונוספו גם שני אלמנטים מדאיגים בהשוואה לשנה שעברה: התקנת כ-1000 צנטריפוגות מדור חדש בנתאנז אשר יכולות להעשיר אורניום במהירות של פי ארבעה עד חמישה מהיום, ותאריך יעד להפעלת המתקן באראק ב-2014.
אי לכך, סביר להניח שמטרתה העיקרית של איראן בשיחות הללו היא הסרת הסנקציות המכאיבות. היא שואפת למינימום ויתורים בהקשר הגרעיני, ולמקסימום הקלה בסנקציות הכלכליות והפיננסיות. איראן כנראה גם הבינה שמבחינה טקטית, מועיל יותר להראות פנים מאירים מאשר חמוצים ומתריסים. אפשר להציע וויתורים לא משמעותיים עם חיוך, וזה מקשה על הצד השני לסרב לויתורים מצידו.
ומה באשר לעמדתה של ישראל? כחלק מהטקטיקה האיראנית, אם ישראל תיתפס כמתנגדת הנמרצת היחידה למה שמתרחש בשיחות, קל יהיה לדחוק את טענותיה לשוליים, ולהציגה כמי שעמדתה איננה תואמת את זו של שאר העולם. בהקשר הזה, כדאי להזכיר שעמדותיה של ישראל, כפי ההוצגו על ידי נתניהו בניו-יורק לפני מספר שבועות, תואמות לחלוטין את עמדותיה המוצהרות של ארצות הברית, כולל עניין אי-העשרת אורניום בשטחה של איראן, כפי שביטאה זאת סוזן רייס בסוף ספטמבר השנה.
תסכולה של ישראל מובן: היא לא נמצאת על-יד שולחן המשא ומתן עם איראן, אבל תסבול במיוחד מההשלכות השליליות של "עיסקה רעה" עמה. יחד עם זאת, עדיף לא להתבלט באופן שמקל על איראן לדחוק אותה לשוליים; כדאי לישראל להעביר את עיקר מסריה
למדינות המובילות את השיחות בדרכים שקטות.
הכותבת היא ראש פרויקט בקרת נשק, המכון למחקרי ביטחון לאומי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם