קרובי חסיד אומות עולם ערבי: דוחים את התואר

"אם הפרס היה מגיע מכל מדינה אחרת היינו שמחים לקבלו" אמרה קרובת משפחתו של ד"ר מוחמד הלמי, שהציל יהודים בשואה

אלישע קאהן | 20/10/2013 11:52 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
משפחתו של ד"ר מוחמד הלמי, חסיד אומות העולם הערבי הראשון, מסרבת לקבל את האות מיד ושם. ד"ר הלמי, רופא מצרי שהתגורר בברלין ופרידה שטורמן, אשה גרמניה מקומית, פעלו יחד בליבה של גרמניה הנאצית במטרה להציל משפחה יהודית במהלך השואה.

- לראשונה: ערבי הוכתר כחסיד אומות העולם

תעודת חסיד אומות העולם לד''ר מוחמד הלמי
תעודת חסיד אומות העולם לד''ר מוחמד הלמי צילום: באדיבות יד ושם
"אם הפרס היה ניתן מטעם כל מדינה אחרת, היינו שמחים לקבל אותו" אמרה קרובת משפחתו של הלמי, מרוות חסן, לסוכנות הידיעות איי.פי, "אולם מצרים וישראל עוינות זו לזו, ולכן לא נקבל את הפרס" עם זאת, אמרה חסן "אני מכבד את היהודים ואת היהדות, האסלאם רואה ביהדות דת שניתנה מאלוהים, אך לא נוכל לקבל את הפרס".

"דודי טיפל בכל אדם ללא הבדלי דת וגזע" אמרה חסן "הוא לא טיפל בהם דווקא משום שהיו יהודים". ד"ר מוחמד הלמי נולד בחרטום ב-1901 להורים מצריים. ב-1922 הגיע לגרמניה ללמוד רפואה ומאז
התגורר בברלין. לאחר שסיים את לימודיו עבד כאסיסטנט בבית החולים ע"ש Robert-Koch בו זכה להערכה מצד המנחים שלו. על פי חוקי הגזע הלמי לא נמנה על הגזע הארי, והדבר היווה מכשול בקידומו המקצועי. עובדה זו, ועמדתו הביקורתית הגלויה כלפי ראשי המשטר הנאצי, הגיעו גם לאוזנם של אנשי הגסטאפו וב-1937 הוא פוטר מבית החולים, נאסרה עליו עבודה בבית חולים ציבורי כלשהו ואף נאסר עליו להנשא לארוסתו הגרמניה. ב-1939 נעצר חלימי עם אזרחים מצריים נוספים, אך הוא שוחרר לאחר כשנה בשל בעיות בריאותיות.

על אף שחלימי נרדף ע"י המשטר, הוא הביע את ביקורתו הגלויה כלפיו ואף סיכן את חייו במטרה להציל את חבריו היהודים. כאשר החלו השילוחים של יהודים מברלין, אנה גוטמן לבית בורוס בת ה-21 חברת משפחה, הייתה זקוקה למקום מחבוא. הלמי העניק לה מחסה בבקתה שהייתה בבעלותו ברובע Buch בברלין וזו שימשה לה מקלט בטוח עד תום המלחמה. בעתות סכנה, כאשר היה תחת חקירה משטרתית, דאג להחביאה במקומות בטוחים יותר. עם חלוף הסכנה - החזירה לבקתתו.

וכך כתבה אנה גוטמן לאחר המלחמה: "חבר טוב של משפחתנו, ד"ר הלמי הסתיר אותי בבקתה שלו בברלין מה-10 במרץ 1942 עד לסיום הקרבות. מ-1942 לא היה לי עוד קשר לעולם החיצון. לגסטפו היה ידוע שד"ר חלימי הוא רופא המשפחה שלנו. הם גם ידעו על קיומה של הבקתה שלו בברלין. הוא הצליח להתחמק מכל החקירות שלהם. במקרים רבים כאלה הביא אותי ד"ר הלמי למשך תקופות הסכנה למכרים שלו, שם הייתי כמה ימים במסווה של אחייניתו מדרזדן. לאחר חלוף הסכנה, הייתי חוזרת לבקתה. מה שד"ר הלמי עשה בשבילי היה מתוך נדיבות לבו ואהיה אסירת תודה לו לעולם".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...