"יש מרצים שזוכים לתואר דוקטור על ידי זיוף קרדיטים"

בעקבות הפרסום ב-nrg מעריב: עדויות נוספות על שיטת העבודה הפסולה באוניברסיטאות. "כך מעשירים קורות חיים ומקבלים קידום"

רעות וילף | 23/10/2013 8:14 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
סערה באקדמיה לאחר פרסום הכתבה ב-nrg מעריב על ד"ר יעל אדלשטיין, החוקרת שיצאה נגד התופעה של זיוף קרדיטים על מחקרים אקדמיים: אתמול בחרו פרופ' אמריטוס חיים מרנץ
מקבלת תמיכה. ד''ר יעל אדלשטיין
מקבלת תמיכה. ד''ר יעל אדלשטיין צילום: יהונתן שאול
וד"ר ירוחם לויט, ששימשו כמנחים של אדלשטיין בעבודת הדוקטורט שכתבה, להביע תמיכה בצעד שנקטה וחשפו כי גם הם נתקלו בתופעה פעמים רבות.

השניים עודדו את אדלשטיין בעקבות החלטתה לצאת בגלוי נגד תופעת זיוף הקרדיטים על מאמרים אקדמיים. הכתבה שפורסמה ביום ראשון האחרון ב-nrg מעריב ועוררה סערה בעולם האקדמי, הביאה את סיפור התביעה שהגישה ד"ר יעל אדלשטיין, חוקרת בתחום הביו-אתיקה, נגד המכללה האקדמית ת"א יפו, לאחר שפוטרה מהכללה לטענתה, שלא כדין.

על פי כתב התביעה, הפיטורים בוצעו לאחר שאדלשטיין סירבה להצעה שהועלתה לכאורה על ידי דיקנית בית הספר לסיעוד, לפיה כל מרצה יבצע מחקר משלו ומרצים אחרים יהיו רשומים בפרסומו ולהפך.

"יעל עשתה צעד אמיץ, ואני מאד מעריך אותה על זה. אני חושב שאם אנשים לא יהיו מספיק אמיצים, לא נצליח לשנות את המציאות." אומר ד"ר ירוחם לויט, מרצה בכיר בדימוס, מהמרכז לאתיקה רפואית בפקולטה למדעי הבריאות של אוניברסיטת בן גוריון, ומסכים כי מדובר בתופעה של ממש: "אין לי הוכחות לכך אבל אני מניח שיש אנשים שזוכים לתואר ד"ר ופרופסור, פשוט משום שהם משתמשים בשיטה הפסולה הזאת".

"צריך לשנות את המציאות". פרופ' חיים מרנץ  צילום: אלברטו דנקברג
להערכתו של ד"ר לויט, אין מספיק מודעות לנושא, ואין הבנה עמוקה כי מדובר בבעיה אמתית. "הרבה תלמידים מתרגלים לזה שאפשר להגיש מאמרים במשותף. המרצים אמנם מבקשים שלא יהיו 'טרמפיסטים', אבל ברור לכולם שיש, ולמרצים זה יותר נוח כי יש להם פחות עבודות לבדוק. פשוט לא רואים את זה כעבירה, זה כל כך מקובל בעולם האקדמי שזה השתרש כדבר הגיוני. חשוב לזכור שזה רק קצה הקרחון. בחברה שלנו הגנבה מובנת מאליה. אמנם לא מתייחסים לזה כמשהו פרובלמטי, אבל ברור שיש כאן בעיה מוסרית".

פרופ' אמריטוס חיים מרנץ, מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב גם הוא כאמור, תמך באדלשטיין ואף הציע לשמש כעד אופי במשפטה. הוא מסביר כי "יש מקומות שראש מחלקה או ראש צוות מקבל כסף, והוא מחלק את העבודה בין האנשים וכולם עובדים ביחד, ועם זה אין לי בעיה, אבל מה שאני לא אוהב, וקורה לא מעט זה שסטודנטים או מרצים צעירים, כותבים מאמר ומישהו שפעם היה מדריך שלהם דורש מהם לשים את השם שלו על המאמר שלהם.

"יעל עשתה צעד אמיץ". ד"ר ירוחם לויט  צילום: אלברטו דנקברג
"במהלך החיים שלי הדרכתי כ-25 דוקטורנטים ומעולם לא עשיתי זאת. אני חושב שזה פשוט לא הוגן. אם לא היית שותף לתהליך הכתיבה אז למה ששמך יופיע?" הוא מוסיף כי: "אני לא יודע מה עושה או לא עושה המל"ג כדי למנוע את זה, אבל מה שאני כן יודע זה שהתופעה הזאת מתרחשת, כי בד"כ מה שהכי משפיע על קידום ועל העלאה בדרגה זה כמות הפרסומים, ואנשים פועלים בצורה כזאת כדי להעשיר את קורות החיים שלהם".

הכתבה כאמור עוררה דיונים גם בפורומים שונים באקדמיה. כך למשל, ראש המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון, פתח דיון בפורום פנימי של אנשי סגל בכיר באוניברסיטה.

"אני מוקפת בקולגות שחתומים על מאמרים שמישהו כתב 'לידם'", העידה אחת הכותבות בפורום, ואחרת תהתה: "מדוע נושא זה אינו מעורר כמעט תגובות, מה מאפשר את השתיקה הרועמת הזו? מדובר בפרקטיקה כל כך בסיסית ושכיחה, שכאמור, החשש לפתוח אותה לדיון, על מנת לראות מה עדיין יש בה שהוא לחלוטין מוצדק אקדמית ואתית והיכן היא כבר קצת מתקיימת מכוח האינרציה ומכוח ספירת הפרסומים החלולה של היום - החשש הזה חוסם את הדרך לדיון מהותי וכן".

חבר אחר בפורום כתב: "חברות וחברים, מה יש עוד לומר? התקנון מעולה, הדרישות נהדרות, והעגלה עוברת למרות כל החתימות למיניהן, והוועדות מעבירות, והקידומים או חסימתם חיים וקיימים. מי המשתתפים המדומים - רבים בקהילה ידעו ויודעות/ים - רק מה, מפחדים להיחשף, להיפגע, 'להלשין'... וחבל לדבר על אתיקה בעולם החדש. וביום הכיפורים נכה על חטא. או שלא".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...