מיטשל: "המזרח התיכון השתנה, אך הסכסוך לא"
ג'ורג' מיטשל, שליחו לשעבר של אובמה לשיחות השלום, לא איבד את התקווה לסיום הסכסוך, והזהיר: "ממצב של קיבעון תתחדש האלימות"
"אינך הנרי קיסינג'ר?", השיבה בהלם. "אז מי אתה?"
מיטשל יודע שהוא לא הנרי קיסינג'ר, אך בעיניו הוא לא פחות חשוב ממנו. ההסכם בצפון אירלנד, שנחתם ב-1998 וסיים 30 שנות סכסוך, יש שאומרים 800 שנה, מחזיק מעמד זמן רב יותר מהישגיו של שר החוץ האמריקאי המפורסם. עיין ערך וייטנאם. לפני ארבע שנים, כאשר הנשיא אובמה מינה אותו להיות שליחו המיוחד למזרח התיכון, מיטשל היה משוכנע שהסכסוך הישראלי-פלסטיני ניתן לפתרון. נדרשו לו שנתיים כדי להבין שהוא נמצא במזרח התיכון ולא באירופה. כל ניסיונותיו למצוא נוסחה שתקרב את הישראלים והפלסטינים עלו בתוהו. ב-20 במאי 2011 כתב לנשיא אובמה כי הוא פורש משום שהתכוון לשרת רק שנתיים, ואלה חלפו זה מכבר, אך היה ברור כי הוא מודה כי נכשל בתפקידו.
בראיון עם צ'רלי רוז בפי-בי-אס אמר אז: "נכשלתי במשימה להביא הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, אך גם כל מי שניסה אי פעם נכשל. מאז הקמת ישראל היו עשרה נשיאים ו-19 שרי חוץ, היו ראשי ממשלות ישראל, וכולם ניסו לעשות זאת, אך איש לא הצליח".
השבוע הוא נחת בארץ. הוא בא כאזרח פרטי, בתפקידו כיו"ר אמריטוס של פירמת עורכי הדין הבינלאומית DLA PIPER, לרגל כינוס בנושא השקעות פרטיות המתקיים בתל אביב. בין לבין הוא מסתובב בעולם כדי להרצות על עיקרי תיאוריית פתרון הסכסוכים שלו. את ביקורו הנוכחי הוא ציין בסדרת אירועים. אתמול הוא היה אמור לנהל דו-שיח פומבי עם סלי מרידור, מי שהיה שגריר ישראל בוושינגטון, בארוחת ערב למוזמנים בלבד בהרצליה, וביום ראשון נפגש עם סטודנטים ועיתונאים במרכז הבינתחומי הרצליה. בכל הזדמנות הוא חוזר על אמונתו כי "אין סכסוך שלא ניתן לסיימו", כאילו לא חלפו שלוש שנים מאז נכשל כאן, מיטשל עדיין מתרפק על הישגו הגדול בצפון אירלנד. "גם שם העימות לא היה כלכלי אלא דתי, לאומי וטריטוריאלי", סיפר.
"הפתרון היה הכרה הדדית בשאיפות הלאומיות של שני הצדדים. הקתולים ומחתרת ה-IRA רצו להתאחד עם העם האירי וליצור את'אירלנד הגדולה', ואילו הפרוטסטנטים ביקשו להמשיך תחת הריבונות הבריטית ההיסטורית. כאשר הסכימו שהשאלה הזו תוכרע באופן דמוקרטי, על ידי רוב העם, הסכסוך הסתיים".
בפגישה שנערכה עמו בהרצליה חזר מיטשל באוזנינו כי "המאמצים צריכים להמשיך גם אם זה נראה כרגע כמשהו שלא ניתן לפתרון. כל צד צריך להכיר בכך שהיענות לדרישות החיוניות של הצד שכנגד היא המפתח להסכם. הכללים נקבעו עוד על ידי הנשיא ג'ורג' בוש בביקורו בירושלים ב-2009 ואושררו אצל הנשיא אובמה: קץ לכיבוש, חזרה לגבולות 67' בתיקוני גבול, גבולות ישראל צריכים להיות בני הגנה ובטוחים, פלסטין כמדינה לעם הפלסטיני כשם שישראל היא מדינת העם היהודי".
למיטשל אין בעיה להמשיך לטעון שהכללים של 2009 תקפים גם היום, אף שהאזור כולו השתנה. "האזור השתנה, אך הסכסוך לא", קבע מיטשל. "אי אפשר לאכוף פתרון חיצוני. הישראלים והפלסטינים צריכים לשבת לשיחות ישירות, כשם שזה מתנהל היום, עם מעורבות וסיוע של ארצות הברית. מזכיר המדינה ג'ון קרי עבד קשה כדי להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן, וצריך לעודד אותם להמשיך. חלפו שלושה חודשים, יש עוד שישה".
בדמו של ג'ורג' מיטשל זורם דם מעורב: אירי ולבנוני. אביו ממוצא אירי התייתם בגיל צעיר, אומץ על ידי משפחה לבנונית ונישא ללבנונית שהיגרה לארצות הברית. הוא היה סנטור במשך 15 שנה ואף שימש מנהיג הרוב הדמוקרטי ב-1998. הוא דיפלומט מקצועי שמעמדו הפוליטי הבכיר אינו מוטל ספק. כשמיטשל אמר נואש מהשיחות עם הפלסטינים הוא צוטט כמי שאמר למנהיג היהודי מורט צוקרמן: "הישראלים שיקרו לנו כל השנים האלה, כעת זה נגמר".
הציטוט הוכחש נמרצות על ידי שניהם. ראש הממשלה נתניהו מיהר להביע צער על פרישתו של מיטשל, אך הוסיף שהפרישה נבעה מכך "שהפלסטינים הערימו אינסוף תנאים מוקדמים שהקשו על עבודתו, ובסופו של התהליך אף חברו לחמאס". כמה חודשים לאחר מכן טען מיטשל כי "שלום במזרח התיכון קשה מבצפון אירלנד".
הדברים נאמרו על רקע מהלכי הפלסטינים באו"ם להכיר בהם כמדינה עצמאית, מהלך שספג ביקורת קשה מצדו. "הבקשה הזו תוביל לאלימות בלתי נמנעת, חוסר האמון יגבר וסיכויי המשא ומתן יפחתו. קשה לי לראות איך אפשר להתקדם לקראת זה. הפלסטינים יקבלו מדינה רק לאחר שלישראלים יהיה ביטחון במידה הגיונית, אך גם לישראל יהיה יותר ביטחון אם תהיה מדינה פלסטינית", אמר .
אלא שכישלונו לקדם את פתרון הסכסוך ב-2011 לא היה היחיד. מיטשל נחשב אבי הרעיון של הקפאת ההתנחלויות, רעיון שלא הוביל לחידוש המשא ומתן ולמעשה לשום מקום. זרעיו ניטעו בדוח המפורסם הנושא את שמו, שבו התבקש על ידי הנשיא קלינטון לבדוק את הסיבות לפרוץ האלימות באירועי האינתיפאדה השנייה. "דוח מיטשל" המליץ על "הקפאה של כל בנייה בהתנחלויות, כולל 'גידול טבעי בהתנחלויות הקיימות'" ממשל בוש אימץ את הדוח והעמיד את סוגיית ההתנחלויות בלב הדיונים שלו עם ישראל.
דוח מיטשל חילק את האחריות לפרוץ האינתיפאדה השנייה שווה בשווה בין הישראלים לפלסטינים והעלה את הקשר בין הטרור לבין הקפאת ההתנחלויות, שעמד במרכז הדיונים בשנים שבאו אחר כך. לאיש לא הפריע שבהסכמי אוסלו צוינה מחויבות פלסטינית מפורשת להילחם בטרור, אך על ההתנחלויות לא נאמרה שם ולו מילה אחת. כך שכאשר התמנה מיטשל על ידי אובמה להיות שליחו במזרח התיכון היה ברור כי סוגיית ההתנחלויות הולכת לתפוס מקום מרכזי, ואכן כך היה. זה שהדבר לא הביא את הפלסטינים לשולחן המשא ומתן במשך עשרה חודשים לא שינה דבר. גם היום הוא סבור שהקפאת ההתנחלויות היא חיונית, אלא שהפעם הוא נמנע מלהניח אותה בראש סדר העדיפויות ומזכיר אותה, דרך אגב, בשפה רפה. "מדיניות הממשל מתנגדת להתנחלויות, זה דבר ידוע", הוא אומר ולא מוסיף.
"כדי להגיע להסכם", הוא מבהיר, "על שני הצדדים לעמוד בכמה אתגרים. ראשית על ישראל לדעת שהדמוגרפיה לא משחקת לטובתה. בין הירדן והים יש שישה מיליון יהודים ו-5.5 מיליון ערבים, כולל ערבים ישראלים. ישראל תצטרך לבחור בין מדינה יהודית ומדינה דו-לאומית. שנית, הטכנולוגיה הצבאית היום שונה מבעבר. ישראל בנתה גדר הפרדה והצליחה למנוע פיגועים. הסכנה האורבת לישראל כיום לא באה מצבאות סדירים של מדינות ערב או ממחבלים מתאבדים. האיום מגיע מהטילים המצויים באלפיהם ברצועת עזה ובלבנון בידי חיזבאללה.
"לחמאס יש כ-8,000 טילים שכוחם ההרסני אולי מועט, אך בלבנון מוצבים 30 עד 50 אלף טילים אפקטיביים הרבה יותר, והם משפרים כל הזמן את הטווח ואת כוח ההרס. לאיראן יש טילים שיכולים להגיע לאזור, וזאת בלי שדיברנו על הגרעין האיראני. מול כל זאת צריך לזכור שארצות הברית מחויבת לביטחון ישראל, מחויבות בלתי חוזרת ובלתי ניתנת לערעור.
"גם הפלסטינים חייבים לדעת כי ככל שהזמן חולף, ההצעות שהם יקבלו והפתרון שיושג לבסוף יהיו פחות אטרקטיביים. הרי ב-1947 הם דחו את החלטת האו"ם בדבר חלוקת הארץ. מאז ישראל ניצחה בכל סיבובי המאבק. הסכמי 47' כבר לא יהיו. ההצעות שיקבלו בעתיד לא יהיו יותר טובות. תמיד אמרתי לפלסטינים: אני מבין היטב את רגשותיכם, אך ישראל אינה מבינה אותם, ולכן עליכם לחזור לשולחן המשא ומתן ולהתמיד בו עד הסוף".
מדיניות החוץ הפייסנית של ארצות הברית במזרח התיכון מטרידה ישראלים רבים, לא פחות ואולי אף יותר מאשר הסכסוך עם הפלסטינים. מדוע נמנעת ארצות הברית מלהתערב בסוריה, אנחנו שואלים אותו, כאשר מאות ואלפים נטבחים שם מדי יום בידי משטר עריץ שלא נבחר בבחירות דמוקרטיות? מדוע כאשר יש הוכחות ברורות לשימוש בנשק כימי, מגלה המעצמה הגדולה בתבל רפיון ידיים שפוגע, בסופו של דבר, בעוצמתה וביכולתה להרתיע ולהוביל מהלכים של שלום ודמוקרטיה בעולם".
"מה שקורה כאן זו בעצם הנורמה החדשה במזרח התיכון", מפתיע מיטשל וממשיך בשאלה: "בשנתיים האחרונות נהרגו בקונגו שני מיליון איש ולפי גרסה אחרת 5.5 מיליון . למה איש פה לא שואל מדוע ארצות הברית אינה מתערבת בקונגו? האם זה רק משום שקונגו רחוקה, ואילו פה מדובר במדינה שכנה?"
" ראו", הוא מתרצה. "אני לא צריך להסכים עם כל מה שהנשיא אובמה עושה. הוא עושה טעויות, אבל אני דווקא חושב שההתאפקות שלו מהתערבות צבאית רחבה היא חיובית ומועילה. לפני חודש, בלונדון, אמרו לי באחת ההרצאות שלי כי דמם של הנרצחים בסוריה על ידיו של אובמה. במקום אחר קראו לי שעלינו להתערב במה שקורה בסודן.
"יש בעולם מיליארד ורבע מוסלמים, עוד מעט יהיו שליש מאוכלוסיית העולם. מספרם היום שווה לאוכלוסיית העולם לפני 30 שנה", מוסיף מיטשל. "מתחיל כאן סדר אזורי חדש. ארצות הברית תתבקש כמעט תמיד להתערב בכל מקום. איך נוכל להבדיל בין התערבות הולמת ויעילה, במקום שבו אכן היא תהיה מוצלחת, ובין מקומות שלא? קשה לקבל החלטה רציונלית היכן ומתי להתערב. למלחמות תמיד קל להיכנס, אך לעולם לא יודעים איך יוצאים מהן. כן, אובמה עשה משגים לא מעטים, אבל ההתאפקות שלו מול סוריה היא דווקא חיובית ומועילה".
מיטשל לא פירט איזה לקח אמורה איראן להפיק מהמדיניות הזו. אולי, כדי לרכך מעט את העניין, הוא מוסיף שאי אפשר להשלים עם הימצאותו של נשק כימי בסוריה.
כשהוא נשאל איך מתיישב האינטרס האמריקאי עם הפסקת הסיוע הצבאי למצרים, דווקא כאשר המשטר האסלאמי נופל ומשטר אוהד יותר למערב תופס את מקומו, עונה מיטשל בדיפלומטיות אופיינית. "צריך להבין שארצות הברית היא הכוח הכלכלי והצבאי השולט בעולם. זה הופך אותה למוקד לביקורת ומטרה לדרישות מכל העולם. זו גם הסיבה שמופנות אליה שנאה ודחייה מגורמים כה רבים על פני כדור הארץ. כל אחד חי בשאיפה להשתפר. אתה רוצה לקום בבוקר ולומר לעצמך שהיום תהיה טוב יותר. גם ארצות הברית אומרת כך לעצמה. היא אינה מושלמת, אובמה לא חסין משגיאות, אך היא חוזרת ומשננת לעצמה כי עליה לשמור על ערכיה גם בתנאים קשים.
"הצהרת העצמאות של ארצות הברית קובעת כי לכל אדם יש הזכות לממשל עצמי. משמעות הדבר היא שיש לכבד בחירות דמוקרטיות. אין זה נכון לומר כי אני אכבד בחירות דמוקרטיות רק אם נבחרו אנשים לטעמי. אין שום סיכוי בעולם שארצות הברית תתערב או תסייע להגן על מישהו שלא נבחר באופן דמוקרטי. העם האמריקאי לא יסבול זאת ולא יאפשר זאת. את זאת עליכם להבין. המשטר הנוכחי לא נבחר בבחירות דמוקרטיות. אדרבה, הוא פועל בניגוד לתוצאות הבחירות שהיו במצרים. ארצות הברית לא יכולה להגן על כך".
מיטשל חוזר לרעיון שהנחה אותו בסיבוב הקודם: בניית אמון בין העמים, לא רק בין המנהיגים. "הכאב בהסכם יהיה עצום, אך הוא יהיה קטן יותר מהכאב שייגרם בהיעדר הסכם", הוא מזהיר. "לעימות בין ישראל לפלסטינים יש אפקט הרסני לכל הצדדים".
מול ההערכות הפסימיות בציבור והקולות הגוברים כי אין סיכוי להסדר עם הפלסטינים בטווח הנראה לעין, מיטשל לא מוכן לוותר והוא חוזר למחוזות הרחוקים של הצלחתו: "ארבעה ימים לפני שהושג שלום באירלנד פורסם סקר דעת קהל, ובו היה רוב של 83 אחוז לדעה ששלום הוא בלתי אפשרי. רק שבעה אחוזים האמינו שהדבר אפשרי. אני מאמין שגם כאן זה אפשרי מכיוון שמדובר באינטרס של שני הצדדים. נכון שיש רבים שאינם שותפים להערכתי. הם שואלים מה יקרה אם חמאס ישתלט על הרשות הפלסטינית. ברור שמדובר בסיכון, אין ספק בכך, אבל נפילת הרשות הפלסטינית ועליית חמאס ללא הסכם מסוכנות הרבה יותר, ואם לא יהיה הסכם, הסיכוי שזה יקרה גם הוא עולה ביחס ישר.
"אני שומע קולות התוהים שמא ניתן להישאר במצב הקיים לטווח ארוך ואולי לתמיד. זה לא נראה לי. על האזור עוברים שינויים דמוגרפיים ופוליטיים, וההיסטוריה מעידה שמצבים לא נשארים לתמיד. הסיכון הוא שממצב של קיבעון תתחדש האלימות, וזה יהיה הרסני לשני הצדדים".
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם