כך אריה דרעי ואביגדור ליברמן הפסידו את המערכה על ירושלים
יו"ר ישראל-ביתנו ויו"ר ש"ס חשבו שיחד יצליחו להשתלט על העיר החשובה במדינה, אך ירושלים הוכיחה שעידן הקומבינות המכוער נגמר. ראש עיריית ירושלים ניר ברקת נושם לרווחה ויוצא למתקפה חסרת תקדים נגד השניים. מותה של קומבינה
יו"ר ישראל ביתנו תבע ממנו למנות את ולדימיר שקלאר לתפקיד מנכ"ל החברה לפיתוח מזרח ירושלים. ברקת סירב. בתגובה החליט ליברמן לבנות קומבינה יחד עם דרעי ולשלוח מריונטה לראשות העיר, משה ליאון, כדי שהוא יוכל למשוך בחוטים ולשמש ראש העיר האמיתי. היום ליברמן הולך להתרכז במשפט הפלילי שלו, מובס ומוכה, וליאון נוסע בדרך חזרה לגבעתיים, משם הגיע כדי לכבוש את עיר הבירה. ושקלאר? ליברמן הניח אותו במקום השלישי ברשימת הליכוד-ישראל ביתנו. הרשימה נמחקה כמעט לחלוטין, ובקושי קיבלה מנדט אחד למועצת העיר.
"תראה מי עמדו מולי", אומר ברקת, המנצח הגדול. "שני הקומבינטורים הכי גדולים במדינה, שיכלו להרים מנופים איפה שרק רצו. ליברמן ראה בזה משימת חיים. הם עשו את המקסימום להחליף אותי ולא הצליחו. יכולתי לעשות איתם קומבינה. הייתי ממנה את שקלאר כמו שליברמן רצה, ואז הייתי הופך להיות ראש עיר בובה. הייתי מקבל תמיכה מקיר לקיר, אבל סירבתי. לקחתי סיכון ושילמתי מחיר כבד. ומה רצו השניים האלה? לא את טובת ירושלים, אלא להפיל את הממשלה. הציבור לא מטומטם. הוא ידע מתי מדובר בקומבינה ומתי זה אמיתי".
ברקת יושב בלשכתו בקומה השישית בכיכר ספרא, מוריד את העניבה, זורק אותה על השולחן, מניח רגליים על מסעד הכיסא, פותח כפתור בחולצה ולוקח הרבה אוויר. אפשר לנשום לרווחה. מצב הרוח שלו קרבי, אף שהמלחמה נגמרה. "אתה מבין מה קרה כאן?" הוא זועם. "אף אחד לא תמך בי. אף אחד משרי הליכוד או ישראל ביתנו לא התייצב לצדי. הם פחדו מהקומבינה. הם חששו שיבולע להם בפריימריז. הם הלכו עם העסקנים הקטנים ולא עם הציבור של הליכוד שתמך בי. הם הפכו לניוטרל. זו תעודת עניות. זה לא ראוי".
גם הציבור שלך לא הראה התלהבות גדולה. אחוזי ההצבעה היו מאוד נמוכים. בשלב מסוים חששתם מהפסד.
"במגזר הציוני אחוזי ההצבעה גבוהים יותר ממה שחשבתי. יש ירידה קלה ממה שהיה כאן ב-2008. צריך לבדוק. אני לא חושב שזה כרטיס צהוב של הציבור. אני לא מזהה אכזבה ממני. להפך, הציבור הבין את הקומבינה. באו אנשים, הלכו לחרדים ואמרו שאני יותר גרוע מלפיד. הלכו לימין, אמרו שאני שמאלן. הלכו לרוסים ואמרו שאני מעדיף את החרדים. הלכו לשכונות ואמרו שאני אשכנזי ועשיר. למזלי, הציבור מכיר אותי חמש שנים. האנשים הבינו שפועלים נגדי כוחות לא ישרים".
ובכל זאת, 45 אחוז מתושבי העיר רוצים להחליף אותך.
"יש הצבעה מבנית. הציבור שהצביע עבור ליאון קיבל הנחיה מגבוה. זה לא ציבור חופשי".
אולי הבעיה שלך היא הפלטפורמה הפוליטית?אין לך גב מפלגתי. אין לך ארגון. אנשים לא מחויבים לך.
"להפך, המפלגתיות היא חיסרון. כך אני לא תלוי באיש. משה ליאון הלך ואמר: 'יש לי קשרים נכונים'. זו טענה אומללה. הכישורים הרבה יותר חשובים מהקשרים".
"תשמע, לפני חמש שנים אמרו לי: 'אין לך קשרים ולא תוכל להיבחר'. נבחרת גם הפעם. צריך לשנות את הפוליטיקה לא אותי. אני פועל ביושר ובשקיפות. אנ תומך בראש הממשלה אם הוא עושה דברים שנראים לי, ואני נגדו אם יעשה משה שונה. זה התפקיד שלי. אני נאמן לירושלים ולאשתי. המפלגה מסיטה אותך מהדבר הנכון. תראה איך התנהגו השרים בבחירות האלה. זה די מביש".
אתה לא נרגע מהקומבינה, אה?
"תראה, מה עשו ליברמן ודרעי? הם אמר נקים בלוק חרדי, ניקח קצת ליכוד, קצת רוסים, קצת מפד"ל, קצת שחור בעיניים, נוריד אחוזי הצבעה, נכבוש את העיר ואת המשאבים שלה. מה קרה בפועל?הליכודניקים לא שמעו להם, הרוסים תמכו בי, הדתיים לא רצו את ליברמן ובעיקר את דרעי. כל הנחות העבודה קרסו להם מול העיניים. הציבור הבין שיש כאן משהו לא אמיתי. ליברמן וליאון הם לא ירושלמים. גם דרעי לא חי את החוויה האותנטית של העיר".
בעוד חמש שנים תרוץ לעוד קדנציה?
"50 אחוז שכן".
במה זה תלוי?
"בהתפתחות של העיר".
אתה רוצה להיות ראש ממשלה?
"התשובה היא לא. באמת שלא. לכן גם לא אלך לפוליטיקה הארצית. אין שר שיש לו תפקיד יותר מעניין מזה של ראש העיר ירושלים".
בעניין אחד ברקת צודק. אביגדור ליברמן מודל 2013 הוא לוזר סדרתי. לפני הבחירות הכלליות, בתחילת השנה, הוא חיבר בין הליכוד וישראל ביתנו והבטיח לרשימה המשותפת 45 מנדטים בכנסת. בפועל קיבלה הרשימה הזו 31 מנדטים בלבד, והליכוד הידרדר בתוכה ל-20 מנדטים. ליברמן עצמו, שהיה שר חוץ, נאלץ לחכות מחוץ למשרד, והמדינה עדיין שומרת לו את המקום עד שיסיים את צרותיו וייחלץ (אולי) מהתיק שבו הוא מואשם במרמה והפרת אמונים. אגב, זו שערורייה בפני עצמה. מישהו כאן חושב שמדובר בשר חוץ מוצלח, סטייל הנרי קיסינג'ר לפחות, ולא במיניסטר שגרם נזקים גדולים ליחסי החוץ של ישראל ונחשב פרסונה נון גראטה במדינות חשובות, בעיקר בגלל עמדותיו.
הלאה. לבחירות בירושלים ניגש ליברמן כפי שניגש לאיחוד בין הליכוד וישראל ביתנו: עם הרבה כוח, יהירות מזוככת ובלי שום הכנה אמיתית בשטח. ליברמן כפה את המועמדות של ליאון על ראש הממשלה בנימין נתניהו. בפועל נתניהו תמך בברקת, וליאון המסכן נקלע לתקדים שבו יו"ר הליכוד לא תומך במועמד הליכוד לראשות העיר החשובה ביותר. נתניהו בכלל לא נכח בעיר ביום הבחירות, וברור שלא יצא להמריץ את הבוחרים כדי שיתמכו בליאון. ראש הממשלה נסע לרומא, לפגישה עם מזכיר המדינה ג'ון קרי. אני משוכנע שנתניהו רצה לקפוץ עם החליפה למזרקה בפיאצה די-טרווי כאשר נודעו לו התוצאות שסימנו את המפלה של ליברמן, אבל המאבטחים חסמו אותו ברגע האחרון.
בשבועות האחרונים ניסו במטה של ליברמן להסביר בדרכים שונות ומשונות את הסירוב של נתניהו לתמוך במשה ליאון. אמרו שהוא מחכה ליום הבחירות, ואז יודיע. אמרו שברקת העניק את אות "יקיר ירושלים" למיליארדר שלדון אדלסון, מקורבו של נתניהו. אמרו שברקת קרא מחלף בירושלים על שמו של אביו, בנציון נתניהו, ולכן הוא חייב לו. אמרו שעו"ד דוד שמרון, פרקליטו ובן דודו של נתניהו, עובד עם ברקת ועם העירייה ולא רוצה להפסיד את כל הפרויקטים. אמרו גם שרעיית ראש הממשלה שרה נתניהו כועסת על משה ליאון שהיה ראש צוות המו"מ הקואליציוני אחרי הבחירות מטעם הליכוד והכניס לממשלה את נפתלי בנט, שנוא נפשה.
ומה אומר ברקת? "שלדון אדלסון השקיע מאות מיליוני דולרים בירושלים. אדלסון הגיע לכנס התיירות בירושלים, ואז נולדה היוזמה להעניק לו את אות 'יקיר ירושלים'. מי שהעלה את הרעיון היה משרד התיירות, שהיה בשליטתו של ליברמן. את מחלף בנציון אישרו כל חברי מועצת העיר. מה, גם דברים ראויים הם לא בסדר? האנשים האלה חושבים בקומבינה. לא חושבים ישר. לא מסוגלים אחרת. נתניהו תמך בי, וגם אני תומך בו, וזה לא קשור בכלום. אין התניה ואין התליה. החיים הם לא בהכרח קומבינציה ולא קונספירציה".
אגב, אילו הליכוד היה עובד באופן רציני, ביסודיות, ולא שולף מועמד מופרך ברגע האחרון, סביר להניח שהיה לוקח את הבחירות. לשם כך היה צריך לפעול אחרת, להרים מועמד מליגת העל לפני שנה, איש ירושלים ולא יבוא מבחוץ, שהיה זוכה לתמיכה מלאה של ראש הממשלה וגם של כוכבי המפלגה הירושלמים שנעדרו מהקמפיין של ליאון, דוגמת רובי ריבלין, בני בגין או דן מרידור. מי היה יכול להיות מועמד ראוי, שהיה נותן פייט אמיתי ונטול קומבינות ואפילו מנצח? נתן שרנסקי, למשל.
ביום רביעי לפנות בוקר הגיעו ליברמן וסוס המרוץ שלו ליאון למטה הבחירות במלון רמדה רנסנס. התוצאות היו ברורות. התקווה הגדולה שליוותה את הפעילים בשעות הערב המוקדמות, כאשר התברר כי אחוז ההצבעה מינימלי, התחלפה באכזבה עצומה. ליברמן, בחולצה לבנה, עלה לדבר. ליאון ישב לידו ועל פניו נשפך חיוך מריר. ליברמן ניסה לעודד אותו. הוא קרא לו "מוישה". "הנכונות של מוישה לרוץ בירושלים ראויה להערכה. הוא צריך לקבל מאיתנו מגן הוקרה. הוא הוכיח כאן מה זה ההדר הבית"רי", אמר ליברמן. נדמה לי שליאון היה מוותר על הכל. במהלך הקמפיין הוא לא קיבל כבוד והדר, אלא רק התבזה שוב ושוב, בעיקר על ידי התקשורת.
בנאום התבוסה שלו אמר ליברמן: "אתה לא הולך לכל קרב בידיעה מראש שתנצח. אתה צריך לדעת גם להפסיד". רק לפני שבועיים שידר ליברמן מסרים הפוכים והתחייב כי ינצח את ברקת בנוקאאוט. הזחיחות הייתה רבה. ליברמן גם הבטיח לכולם כי סגר עם כל ראשי המגזר החרדי, והם יבואו כאיש אחד לקלפי כדי לתמוך בליאון, כאילו היו חיילים במסדר של ישראל ביתנו. החרדים אכן הגיעו, אבל לא כולם תמכו בליאון. 10,000 איש הטילו פתק לבן. 7,500 תמכו במועמד העצמאי חיים אפשטיין. 3,000 חרדים הצביעו עבור ברקת. האם הוא עשה עמם דיל מוקדם, כפי שטוענים נגדו? ברקת מודה ש"מי שתמך בי ידע שאקרב אותו ראשון, וכך יהיה".
האירועים במגזר החרדי מכוננים. יש שם רעידת אדמה שכמוה לא הייתה מעולם. ימים ושעות ארוכים הסתובבתי בשכונות החרדיות בירושלים בימי המערכה הפוליטית על העיר וגם ביום הבחירות עצמו. אני זוכר בעיקר את מה שאמר לי ידידי הממולח אברהמ'לה, אברך עם פאות ארוכות שפגשתי ליד ישיבת מיר. "החרדים היום הם כמו החילונים. אין אצלנו מרות של רבנים. כל אחד עושה מה שבא לו. אני רואה את הסכסוכים, היריבויות וההשמצות בין הרבנים והחצרות ולא מאמין. אם רב אחד הוא כזה והשני כזה, למי אני צריך להאמין?"
בימים הטובים של המגזר החרדי היו רבנים חשובים, גדולי הדור שעמם אפשר היה לסגור דיל. הרב יוסף שלום אלישיב היה כזה. אם ראש הממשלה היה צריך תמיכה פוליטית או אם מועמד מוביל היה מבקש חיבור לפני הבחירות, הוא היה מגיע לבית של אלישיב בסמטת חנן בשכונת מאה שערים. הרב היה מבקש שיחכו יומיים ואז בונה חזית חרדית אחידה. היום אין עם מי לדבר. השכונות החרדיות מלאות בפשקווילים של ראשי הפלגים הליטאיים, זה נגד זה. התמונה נוראה. הרבנים אהרן לייב שטיינמן וחיים קנייבסקי נגד שמואל אויערבך, שהריץ את המועמד אפשטיין. אלה מקללים, וזה מבטיח שהקללות יהפכו לברכות.
ליברמן, בקיצור, התקשה להבין את גודל הפיצול והפירוק במגזר החרדי, לא התמצא במפת האינטרסים שם ולא שיער עד כמה עמוקה האחיזה של ניר ברקת בחסידויות החשובות, דוגמת גור ובעלז. מעבר לכך, בבחירות הללו התברר כי ליברמן איבד את האחיזה גם בציבור שלו. ליברמן, שעמד בראש המטה של ליאון ושם את הראש שלו על התוצאות, הבטיח להביא את הקול הליכודניקי ואת הקול הרוסי. "אנחנו לא מנצחים במאה אחוז, אלא במיליון אחוז", כך הוא הודיע בתחילת השבוע לשרי הליכוד שאותם גרר לתמוך בליאון. מה קרה בשטח? רשימת ישראל ביתנו, שהיו לה שני מנדטים במועצה, לא קיימת יותר. גם הרוסים, מתברר, פנו עורף לליברמן.
הסיפור הרוסי, כמו החרדי, ראוי לעיון נוסף. הרוסים מרגישים מספיק בטוחים במדינה שאליה הגיעו בשנות ה-90. הם כבר לא צריכים פטרון שידאג להם. הם מסתדרים היטב. ליברמן הבין את התופעה הזו מזמן וניסה להפוך את ישראל ביתנו למפלגה ישראלית לכל דבר. זה לא תפס. ליברמן, שעדיין לא איבד לגמרי את החושים הפוליטיים שלו, מנסה כעת לחבור לליכוד בכל מחיר, לפני שיהיה מאוחר. עד היום הוא הפעיל לחץ על נתניהו כדי שיסגור את עניין האיחוד בין שתי המפלגות במהלך נובמבר. היום, אחרי התבוסה בירושלים, באשדוד, בדימונה ובמקומות אחרים, יו"ר ישראל ביתנו איבד את כוח האיום על ראש הממשלה. נתניהו, כאמור, שמח להוריד סוף-סוף את הקוף שנתלה על גבו.
בסוף השבוע הזה ליברמן הוא האיש הכי מושמץ בירושלים. אתמול בבוקר טלפן אליי ישראל אמויאל, איש ליכוד ותיק, אחד מראשי המטה של ליברמן וליאון. הוא היה נסער. "ליברמן עשה מאיתנו צחוק", אמר אמויאל. "הוא כפה עלינו מועמד בלי לשאול אותנו. איבדנו בגללו את כל המנדטים שהיו לנו. הוא לא שווה כלום, למרות ההבטחות. נמאס לנו מהגיבנת הזו. צריך להתנער ממנו אחת ולתמיד".
טל נחום, דובר ישראל ביתנו, סירב להגיב על הדברים.
לפני הרבה שנים היו ליברמן, דרעי וחיים רמון הטריאומווירט של הפוליטיקה הישראלית. יחד הם הפילו ממשלות, הניעו מהלכים וחרצו גורלות. על ליברמן דיברנו. ב-6 בנובמבר ידברו עליו גם שופטי בית משפט השלום בירושלים, ומי יודע - אולי ידביקו לו כישלון נוסף, הפעם משפטי, וינחיתו מכה אנושה על הקריירה הפוליטית הסוערת שלו.
לצורך הבחירות שלף דרעי שוב את נשק יום הדין שלו והפך את הקרבות באלעד ובירושלים למלחמה עדתית מסוכנת. הוא גייס בלי בושה את הרב עובדיה יוסף, מנוחתו עדן, לקמפיין של משה ליאון, ולא לקח בחשבון את הלגלוג שמפנים היום אנשים למיסטיקה דתית בעקבות הכישלון. במהלך השבוע גברו הקולות האנונימיים בש"ס שקראו לדרעי להתפטר. אני לא יודע מי עומד מאחורי היוזמה החדשה. זה גם לא יקרה. אני רק בטוח כי אלי ישי עומד היום מעבר לפינה ומחייך חיוך גדול.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם