משה דיין: דדו אמר שב-99 אחוז לא תפרוץ מלחמה
פרסום עדויות הגנרלים במלחמת יום הכיפורים מאשרר את הטענה כי בידי ישראל הייתה התרעה 36 שעות לפני תחילת המתקפה. מעדותו של דיין עולה כי שר הביטחון לא שלל אפשרות שארה"ב הטעתה את ישראל במכוון
זעירא יוצא פחות טוב בעדותו. הוא נשמע בהרבה מקרים כמי שמנסה להמציא היגיון לדברים לא הגיוניים. להגנתו ניתן לומר כי יש הרבה מאוד חומר חסוי בעדותו וגם בעדות זמיר, כך שסביר שיש תכנים בדפים הלבנים או המושחרים שיכולים להסביר את שיקוליו כאשר העריך שהסבירות לפרוץ מלחמה היא נמוכה.
גם זעירא וגם זמיר יוצאים לא טוב מההתרעה הראשונה של הארכי-סוכן אשרף מארואן בלילה שבין 4 ל-5 באוקטובר , התרעה שבעקבותיה טס זמיר ללונדון כדי לפגוש אותו.
באותו לילה קיבל אמ"ן את הידיעות ממקורות יחידה 848 (8200) על הבריחה המבוהלת של הרוסים מסוריה ומצרים, ובמקביל פחות או יותר העביר אשרף מרואן שדר התרעה עם מילת הקוד המוסכמת למלחמה. זעירא סיפר לוועדה כי זמיר אמר לו בטלפון: "ביום שישי בבוקר אני נוסע לראות את (המקור מחוק)".
יגאל ידין שואל: למה?
זעירא: אני לא זוכר שהסביר לי למה. רק אמר שנוסע לראות את. . . אני התקשרתי איתו, עד כמה שאני זוכר".
ידין: "ראש המוסד אמר שהתקשר מיד ללשכה שלך והודיע לכם על המברק הזה, וסיפר, וסוכם ביניכם שיטלפן. . . אותנו עניין מדוע לא מסר באותה הזדמנות גם לראש הממשלה ולמזכיר הצבאי".
ידין מספר לו על המברק של (. . .) שיבוא בעניין (מדובר בהתרעה למלחמה). "לך לא ידוע?"
זעירא : "עכשיו ידוע לי".
עדות זמיר: "אין לי הסבר מדוע לא מסרתי את הידיעה, מדוע מסרתי את הידיעה רק לראש אמ"ן ולא לראש הממשלה".
עד היום מתעקש זעירא שבאותו לילה לא נמסרה לו מזמיר מילת הקוד להתרעה, אבל זו גרסה לא אמינה. הרי למה לזמיר לטלפן באמצע הלילה ללשכת ראש אמ"ן רק כדי להודיע שהוא נוסע לפגוש את מרואן? ברור מכאן שכבר כ-36 שעות לפני פרוץ המלחמה היתה בידי ישראל התרעה די מובהקת למלחמה. לכן יש להבין את צעדי הצמרת המדיניתביטחונית החל מיום שישי (5.10) לפנות בוקר כצעדים שנועדו להתמודד עם שתי מטרות: האחת - למנוע את פרוץ המלחמה, השנייה - להתכונן למקרה של מלחמה.
"האם היתה לי הפתעה ממלחמה ביום הכיפורים?" אמר זמיר. "ידעתי מתוך מה שידעתי שאין זו הפתעה בכלל. אולי אני אומר פרשנות שלי. אבל היו הרבה אנשים שחשבו כי בעזרת הצבא הסדיר גומרים את העניין".
לאחר שקיבל זמיר את ההתרעה הסופית בלונדון מאשרף מרואן, מתברר שהיתה לו בעיית תקשורת עם הארץ. זה נשמע אבסורדי אבל, לפי עדותו, לראש המוסד לא היה קו ישיר מוכן להעברת המידע הבהול: "עמדתי בערב יום הכיפורים באירופה בפני דילמה אישית נוראה - פשוט כדי שתבינו את העניין של שימוש בחומר. אני מטלפן לארץ. מסופקני אם יש עוד מישהו שטלפן לארץ בערב יום הכיפורים. דרך אגב, האופרייטור אמר לי:'לא תוכל להשיג שם אף אחד. יש חג בישראל'".
נושא חדש ומשמעותי ביותר עולה מעדות צבי זמיר: זהו נושא הסקאדים, שהמצרים החלו לקבל מברית המועצות באפריל-מאי 1973. השאלות שעלו כתוצאה מידיעות אלה בישראל היו במישור האסטרטגי ובמישור של משמעות הגעת הטילים למצרים מבחינת "הקונספציה" ששיתקה את המחשבה של מחלקת מחקר באמ"ן. הידיעות היו כל כך דרמטיות, שלפי זמיר הוא התקשה להאמין להן.
מבחינה מדינית אסטרטגית, הכנסת טילים לטווח בינוני (כ-300 ק"מ) שיכולים לפגוע במרכזי האוכלוסייה של ישראל פירושה קובה שנייה, על כל משמעויות משבר הטילים בין ארצות הברית לברית המועצות ב-1962. זמיר טען שמהלך כזה סותר לחלוטין את הבנות הד'טאנט ששררו באותה תקופה בין שתי המעצמות.
זמיר: "אמרתי: למה לסובייטים להסתבך בתחום חדש, בפרימטר (בתחומי השפעתה), בממד חדש של המלחמה? מיג 23 היה כבר במצרים. בתחום המטוסים הם נתנו לעיראק סוחוי 20 וכלים דומים. למה להם להסתבך בנושא הטילים? חשבתי שזה מאוד לא הגיוני שהם ייכנסו לסבך הזה. אבל שוב, ההיגיון כשלעצמו אינו מספיק".
נבנצאל : "השפיע עליך העניין של קובה, אתה רואה בזה אסקלציה כזאת, בעיה גרעינית?"
זמיר : "בגלל המישור הגרעיני. במישור שלנו טיל זהו דבר אסטרטגי. מה שנקרא אצלם'טווח בינוני', במשמעות הישראלית אין יותר אסטרטגי מזה, כיוון שאנחנו חושבים שהם חושבים שיש לנו טילים במדינת ישראל. הם מחפשים ד' טאנט עם האמריקאים, והם עושים מאמצים גדולים בכיוון זה, מה פתאום ייכנסו הרוסים לכאן עם עניין הטילים?"
לפי השקפתו של זמיר, הגעתה של טייסת מיראז' ים מלוב פלוס הגעת טילי הסקאד הייתה צריכה לערער לחלוטין את הקונספציה של אמ"ן. אך הסקאדים הכניסו ממד חדש לכל העימות המזרח-תיכוני והמסקנה צריכה להיות כי מנהיגי ישראל עשו הכל לקראת פרוץ המלחמה כדי שלא תהיה עילה כלשהי לירי טילים על העורף. ממד הספק התגבר משום שאלה טילים שיש להם, כפי שהעיד זמיר, משמעות ב"מישור הגרעיני".
באמ"ן דבקו בקונספציה שהמצרים צריכים חמש טייסות קרב הפצצה שיכולות לנטרל את חיל האוויר בשדות התעופה. לפי גרסת זמיר, המצרים נזקקו לנשק שירתיע את ישראל מהפצצות עומק במצרים ויאפשר להם לבודד את שדה המערכה המוגבל לאזור תעלת סואץ. אין ספק שזמיר צדק, והיו לו מקורות טובים להבין זאת.
זעירא התעקש שממאי, מועד קבלת הטילים, לוקח למצרים בין חצי שנה לשנה כדי להכשיר את צוותי הירי. יגאל ידין ספר לו שישה חודשים שמסתיימים באוקטובר. אך כאן שוב נראה שזעירא הסתבך: הרי יחידות הטילים הגיעו עם "מדריכים" סובייטים וברור שכדי לירות כמה טילים, אפילו כמה עשרות, זה לא חייב להתבצע במגע יד של מצרים. כלומר, ערב מלחמת יום הכיפורים כבר פעלה על ישראל הרתעה אסטרטגית חמורה ביותר.
זמיר התייחס בעדותו לא מעט לנושאים מכריעים ברקע של הערכות המלחמה: הנושא המדיני ונושא ההונאה והדיסאינפורמציה. לגבי האסקלציה של הטילים אמר: "זה היה בעצם עניין של התלקחות פוליטית - זה לא התקבל על הדעת. . . זו היתה גם דעתי כל הזמן שאפשר שזה הולך לכיוון של מלחמה, אבל אין זה הגיוני שבאווירה בינלאומית כזאת היא תפרוץ".
הכוונה שאווירת הד' טאנט והתהליך המדיני הצפוי אחרי הבחירות בישראל מורידים מהפרק מלחמה. על ציפיות המצרים מהמלחמה אמר: "תקראו את החומר, המצרים לא העלו על דעתם בחלום שזה יכול להיות. . . הם מדברים על איזשהו מאחז בצד השני שיעשה תזוזה פוליטית. בחלום לא העלו על דעתם שיגיעו לעניין הזה".
נראה שאחד הדברים שבלבלו את אלי זעירא ואת צמרת מקבלי ההחלטות גולדה, דיין, גלילי והרמטכ"ל היה הערכותיהם האחידות של שירותי ביון זרים כי למרות המתיחות לא הולכת לפרוץ מלחמה. זעירא העיד על "מקור זר" (כנראה אמריקאי) שדיווח: "לא הסורים ולא המצרים הולכים למלחמה. הידיעה היא מ-5 לחודש בערב, הגיעה אלינו ב-6 בחודש , ביום המלחמה".
"ואז שלחנו. . . גם כן, ותיארנו להם את המקרה, ואמרנו להם דבר אחד: תגידו לנו מה זה? ואז למחרת בבוקר בא הסיפור הגדול. . . ואומר לנו: זה שום דבר. אז מצד אחד אמנם אחרי הצהריים ישנו המברק (ההתרעה שהעבירה 848 ערב יום הכיפורים ב-17:00), אבל מצד שני יש לוקש כזה של. . . שאומר : חבר' ה, זה שום דבר".
שר הביטחון משה דיין היה יותר בוטה ויותר גלוי (עדותו ב-4.2.74): "דווקא אז היה אישור אמריקאי שהם גם כן הגיעו למסקנה שבמצרים יש תרגיל. אינני יודע בראייה עכשיו אם אמרו זאת מתוך שיקולים נוספים, או רק שיקולי אמת".
האם דיין רומז שהאמריקאים הטעו אותנו כדי לאפשר למצרים להפתיע? לא סביר, כי מלחמה לא היתה אינטרס שלהם, אולי של ברית המועצות. ולכן אם החשד של דיין מבוסס, כוונת האמריקאים בהערכה שלהם היא לגרום לישראל לא לדרדר את המצב. הם כנראה חשבו כמו הצמרת הישראלית: שאם לא נפעל, לא תהיה מלחמה. היה זה איתות מהאמריקאים כמה שעות לפני פרוץ המלחמה: אל תגייסו מילואים, אל תנחיתו מכה מקדימה.
ועדת אגרנט העסיקה את עצמה כבר לפני 40 שנה בשאלת אמינותו של אשרף מרואן. השופט לנדוי שאל את זעירא: "ביחס לאותו מקור משובח. . . האם לפי הערכתך קיימת אפשרות שהידיעות שהוא מסר בחודשים האחרונים לפני המלחמה היו כוזבות?"
זעירא: "אני בטוח שרוב הידיעות שהוא מסר היו נכונות".
לנדוי: "זאת אומרת שזה חלק ממבצע ההטעיה לקראת המלחמה".
זעירא: "אני מאוד מתלבט בבעיה הזאת והרבה מאוד קצינים אצלנו מאוד מתלבטים בשאלה הזאת . . . אם הסוכן ששמו. . . הוא שותף למבצע ההטעיה. הייתי אומר כך: דפקטו הוא הטעה אותנו. . ."
נבנצאל: "יש לך התרשמות שהמצרים מודרכים בענייני הסוואה על ידי הרוסים?"
זעירא: "ההתרשמות שלי חיובית מאוד. מאוד מודרכים בהטעיה, בהונאה, בהחלט".
מקרה שיש לו משמעויות רבות קשור למבצע דיסאינפורמציה שיזמו הסורים ומעורב בו מי שנחשף כעבור שנים רבות כמרגל סובייטי, אל"מ לוינזון. הוא מוזכר כסא"ל לוינסון, נציג ישראל לוועדת שביתת הנשק עם הסורים. העיד אלי זעירא: "הסורי אומר לו שהגיע הזמן לקיים פגישות עם הישראלים כמו שהם קיימו לפני שנים רבות בראש פינה וגשר בנות יעקב. . . והוא אומר שהנזאר הזה אמר לו את זה
פעמים רבות. . . לא ידענו בדיוק איך לאכול את זה, אבל זה משך תשומת לב רבה".
לפי הגרסה הרשמית של השב"כ, לוינסון-לוינזון גויס על ידי הסובייטים ב-1983. אולי זה קרה עשר שנים קודם. מועד הפגישה והמידע שמסר לוינסון היה 28 בספטמבר '73.
הוועדה הבינה מזעירא שהמצרים עשו בילד-אפ עד למצב של סף מלחמה ומחכים לתגובה שלנו. "זה בעצם נותן מחשבה למה שקרה, שאולי סאדאת עד הרגע האחרון חיכה עד שנתקוף, אלא רק כאשר התייאש - הוא נתן הוראה להתחיל", אמר נבנצאל. אגרנט הוסיף: "כאילו היתה כאן תחרות מי יעשה את המעשה התוקפני הגלוי הראשון".
הערכה זו עשויה להסביר את התנהגותם של דיין, זעירא ושאר הצמרת הביטחונית: הם כנראה האמינו שלא משנה אילו הכנות יעשו המצרים והסורים לקראת התקפה, אם ישראל לא תעשה דבר - המלחמה לא תפרוץ. זה תלוי בנו. לכן היה צורך לדאוג שצה"ל יהיה בכוננות, אך לא ייכנס לתודעת מלחמה בשער.
לכן זעירא בהנחיית הדרג המדיני צנזר את דיווחיו בישיבת הממשלה על בריחת הרוסים מסוריה ומצרים, תוך שהוא מעלים את יסוד הבהלה והתוהו ובוהו של הרוסים. ודיין, גולדה, גלילי ודדו ישבו על ידו ולא הדגישו בפני השרים את הנושא. לכן גם דאגו בשדר לאמריקאים לא להחריד אותם, וגם אותם לא שיתפו במידע על בהלת הרוסים. ההערכות המאופקות, כולל "סבירות נמוכה", נועדו למנוע פאניקה ולהרגיע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם