יאיר נגד העולם: מאחורי הקלעים של הקרב על תקציב הביטחון
יעלון וצמרת הצבא פתחו בהרעשה כבדה, ראש הממשלה מתבונן מהצד בהנאה ויאיר לפיד נותר לבד במערכה. בעימות עם יעלון וגנץ, הוא פתח באש: "יש לי משבר דיור על הראש. אם לא אצליח לטפל בזה, אני קם והולך מפה, וכל החיילים שלכם יהיו בברלין"
הבלגן היה עצום. יעלון, הרמטכ"ל בני גנץ ועוד בערך 30 אלופים התרוצצו שם עם מצגות מפחידות על איראן וסוריה. מצד שני היו לפיד, מנכ"לית האוצר יעל אנדורן וראש אגף התקציבים אמיר לוי. כולם צבאו על דלתו של ראש הממשלה נתניהו שלא ידע איך להכריע.
הכל התחיל כאשר יעלון, גנץ וראשי מערכת הביטחון דרשו תוספת תקציב של 4.5 מיליארד שקל, ולפיד טען כי לא מגיעה להם אגורה אחרי שהתקציב נסגר ביולי. ראש הממשלה נתניהו קרא ללפיד. "תן להם מה שהם רוצים", הוא הורה לו.
"אני לא נותן להם כלום", ענה לפיד. "מה זאת אומרת? זו הוראה", אמר נתניהו, ואולי נזכר בימים הטובים של יובל שטייניץ, שהיה חייל נאמן וממלא פקודות מסור. "אני לא נותן. הקופה בסמכותי", התעקש לפיד.
"טוב, תשבו ביניכם", אמר נתניהו. "אני לא מבין את הצבא. אני סוגר תקציב עם השב"כ, אני סוגר עם המוסד. לא רואה אותם יותר. הם ממלכתיים", הוסיף לפיד לפני שעזב את החדר.
לפיד היה נחוש. הוא הרגיש שיש לו הפעם, לשם שינוי, רוח גבית מהציבור שלא יכול לסבול יותר את הכניעה הסדרתית לתקציב הביטחון ולמערכת המנופחת והבזבזנית שנוגסת בעוגה. הדיונים היו קשים. "תגיד, אתה יודע איך איבדתם את אמון הציבור?", שאל לפיד את הרמטכ"ל. "בצורה פשוטה. כל מי שעבר במחנה צבאי פעם בחייו יודע שאפשר לחתוך".
לפיד תקף גם את התנאים שיש לאנשי הקבע, את הכספים ליישור שיניים לילדים שאין להם שום קשר עם האיום האיראני, את פנסיות הגישור (קרוב לשישה מיליארד שקל משלמת המדינה לאנשי הקבע שיצאו לגמלאות בגיל 46 ועד שיגיעו לגיל 65, גם אם הם פתחו בקריירה שנייה ועובדים במקום חדש). "על מה אתה מדבר?", אמרו לו. "יש נגדים עניים בצבא עם משכורות מינימום. אנחנו הולכים לפטר 4,500 איש".
"אז תקצצו במשכורות הגבוהות ואל תפטרו", ענה לפיד. "השכר הממוצע במערכת הביטחון הוא 12,600 שקל. איזה חוסר אחריות זה? אתם לא חיים פה? אתם לא רואים מה קורה? אם אני משלם לכם, אני מעלה מסים. הציבור לא יעמוד בהעלאת מסים נוספת. יש לי משבר דיור על הראש. אם בתוך שנה אני לא מצליח לטפל בזה, אני קם והולך מפה, וכל החיילים שלכם יהיו בברלין".
"התפוצצתי עליהם", אמר לפיד לחבריו אתמול. גם הצבא התפוצץ. הקצינים דיברו על קיצוץ בפלטפורמות, על הטנקים והמטוסים, על אימוני השדה שמתבטלים ועל הסכנות. "סליחה, אני חבר בקבינט", אמר לפיד. "יש פחות איומים עלינו ממה שהיו כאן לפני שנתיים".
"אתה יודע מה קורה עם מערכות הטילים של חיזבאללה?", שאלו נציגי הצבא. "אני יודע שאם אני נותן לכם, אני מקצץ בתקציב להגנת העורף", השיב לפיד.
דיברו שם גם על הסיפור של המשלחות הביטחוניות, שמוציא כל אדם מדעתו מאז קום המדינה כמעט. אין מי שלא יודע שמדובר במאות מיליוני דולרים שנשפכים לשווא על מימון של מאות פקידים מיותרים ובני משפחותיהם באתרי נופש בעולם על חשבון הקופה הציבורית. אין מי שלא רותח למראה הנסיעות, החופשות, הבילויים וההסברים המגוחכים של מערכת הביטחון, שהפכה את המשלחות הללו לקאנטרי קלאב יוקרתי, סגור לאחרים.
"אתם לא רואים שהסיפור הזה הפך להיות סמל?", התעצבן לפיד. "איפה יושבת המשלחת שלנו בארצות הברית? בניו יורק, נכון. למה בניו יורק ולא בוושינגטון? כדי שיהיה להם יותר נוח עם הקניות?". במשרד הביטחון ניסו להסביר. "אנחנו מטפלים בזה", הם אמרו. "אתם מטפלים בזה 50 שנה. עד עכשיו לא ראיתי תוכנית", ענה לפיד.
אגב, בשלב מסוים במהלך הדיונים הארוכים במשרד ראש הממשלה היה נדמה שנמצאה הישועה התקציבית, או חלקה לפחות. השר נפתלי בנט, שהוא גם האח הכלכלי של לפיד, נכנס לאינטרנט וגילה שהרוויח מיליוני דולרים ממכירת חברת סולוטו, שאותה ניהל ועכשיו היא נמצאת בנאמנות עיוורת.
"הרגע התעשרתי", בישר בנט לנוכחים.
"מברוכ", אמר לו לפיד. "אני בא להכניס לך יד לכיס".
ביום שני בערב התקיים כנס לזכרו של הרב עובדיה יוסף ביישוב שערי תקווה, ליד אלקנה. אלי ישי היה אמור להיות אחד הדוברים, ושמו צוין בהזמנות. המארגנים סגרו איתו שיגיע, אבל ברגע האחרון, כאשר ירד כבר מביתו ברחוב הקבלן בדרכו לשומרון, קיבל טלפון עם הודעת ביטול.
מישהו החליט שהכנס פוליטי מדי. אנשי ישי עשו תחקיר משלהם ומצאו כי הרב הראשי לישראל יצחק יוסף, האורח המרכזי, לא רצה את ישי לידו על הבמה. לא עזרו כל ההכחשות. הקונספירציה החלה לעבוד במהירות: 1. הרב יוסף הוא מריונטה של אריה דרעי. 2. דרעי לא רוצה לראות את ישי צובר כוח אצל המתנחלים. 3. המתנחלים שונאים את דרעי מאז ימי אוסלו. 4. דרעי הורה לרב יוסף למחוק את ישי מרשימת המוזמנים.
אפשר להרגיע את ישי וחבריו. הרב יוסף לא צריך את דרעי כדי לכעוס על ישי. בבית הרב זועמים עליו מספיק גם כך. בימי השבעה התנפלו על ישי כל בני המשפחה ותבעו ממנו להזים אמירות קשות נגד ההתנהגות של דרעי ביום הלוויה, שהובאו בעמוד הראשון של מעריב. ישי התנער, אבל דרעי והאחים יוסף, בני בריתו החדשים, לא הסתפקו בכך.
הם חשבו שאלה דברים מן השפה אל החוץ. במהלך הימים שבהם שהה הרב בבית החולים התקרבו בני המשפחה לדרעי. דרעי עצמו, יחד עם הבן משה יוסף והעוזר צבי חקק, היו האנשים שטיפלו מדי יום ולילה ברב בן ה-93, שנקלע למצב של תשישות סיעודית. הבנים התמסרו לדרעי, דרעי התמסר להם, וישי נשאר מחוץ לקשר הזה.
האמת היא שדרעי לא בדיוק יודע איך להתמודד היום עם ישי. המשבר בין השניים עמוק ולא ניתן לתיקון. נתחיל בזה שישי חושב שדרעי לא קיבל מהרב עובדיה את האמון המלא, והוא לא יו"ר ש"ס האמיתי. מבחינת ישי, דרעי ואריאל אטיאס עשו יד אחת מאחורי גבו, סובבו את הרב עובדיה בכחש יחד עם כמה מבני הבית וסחטו את ההדחה של ישי ואת המינוי של דרעי.
בחצי השנה האחרונה, מאז המינוי, ישי מערער על הלגיטימציה של דרעי, ומשום כך הוא לא מגיע לאירועים שבהם דרעי נוכח ומנהל את העניינים, אלא אם הוא מוכרח. ביום שני האחרון הגיע ישי לישיבת סיעת ש"ס במטה התנועה בהר החוצבים, אבל לא פצה פה ולא התייחס למה שקורה מסביב.
דרעי יודע שישי חופר לו מנהרה מתחת לש"ס. העבודה לא תיפסק לעולם, הטורייה לעולם לא תשבות, רק הקצב ישתנה בהתאם לתנאים שיתפתחו בשטח. דרעי יודע גם שכל מה שהוא יעשה לא יעזור. ביום הלוויה של מרן, בטקס הטהרה, הוא הכניס את ישי פנימה ומול הגופה ביקש ממנו שיפסיק לעשות לו צרות.
ישי ענה מה שענה. ממילא הוא בטוח שדרעי גנב לו את ההגה ועכשיו הוא עושה הכל כדי לחסל אותו. למזלו של דרעי, לישי אין כוח ואין אנרגיות להוציא את חברי הכנסת שלו החוצה, לפלג את ש"ס, לקחת את שם המפלגה ולהמליך עליה מרן חדש. למזלו של ישי, דרעי לא יכול למחוק אותו לגמרי ממצבת העובדים בש"ס.
דרעי צריך היום להוכיח הצלחות ולספק מנהיגות. הבחירות באלעד ובירושלים לא סייעו לו מול ישי והחברים חושפי השיניים בש"ס. באלעד דרעי נתן את הנשמה, אבל על ראשות העיר השתלטו יריביו האשכנזים. כמה מאות מצביעי ש"ס נשארו בבית וטרפדו את ניצחון ספינת הדגל של דרעי. לאירוע הסיכום של מערכת הבחירות ישי לא הגיע.
חלק יגידו שישי פחד לבוא בגלל הזעם הספרדי שהצטבר כלפיו באלעד לאורך השנים. אחרים יגידו שהוא לא הוזמן. בבחירות בירושלים דרעי ראה את החרדים שלו באים בהמוניהם כדי לתמוך במשה ליאון, אבל החילונים של אביגדור ליברמן הלכו לתמוך בניר ברקת. דרעי מרגיש שהוליכו אותו שולל במקרה הרע, או שעשו צחוק מהעבודה במקרה הטוב. היחסים שלו עם ליברמן מתנהלים במתחם העצוב הזה. היחיד שמחייך הוא אלי ישי.
דרעי, מצדו, עושה היום את הכל כדי לפייס את ישי. שלשום הוא נפגש איתו לשיחה בארבע עיניים בכנסת. ישי עושה את הכל כדי לא לצאת מפויס. הפוזה של המקופח נוחה לו מאוד והופכת אותו לפופולרי. דרעי יודע שישי מחזיק כוחות בכל פינה. קחו, למשל, את רדיו "קול ברמה", תחנת הרדיו החזקה ביותר במגזר. הבעלים של הרדיו הוא צבי עמר, החבר הטוב ביותר של ישי.
בטקס האזכרה לרב עובדיה, ביום השביעי למותו, הגיע עמר לבמת הנואמים, אבל אחד, עוזי כהן, איש של דרעי, חסם את דרכו. עמר היה בטוח כי דרעי נתן את ההוראה עד שיו"ר ש"ס בכבודו ובעצמו פילס לו את הדרך כדי לא להסתבך בשידורים. ישי ישב בשורה רחוקה, ואנשיו טענו כי לא הוזכר בנאומים. אנשי דרעי יצאו מדעתם. "גם אריאל אטיאס לא הוזכר", הם אמרו. "מה זה כאן? חיים שכאלה?", אך זה לא עזר. ברדיו "קול ברמה" יורדים לחייו של דרעי על בסיס יומי.
בטקס נאם כזכור גם הרב שלמה עמאר. מדובר כאן בסיפור עצוב במיוחד. עמאר יכול היה באמת להיות המרן הבא. הוא היה הרב המקורב ביותר לרב עובדיה, אבל אצה לו הדרך. עמאר ספג ביקורת קשה, פיטר כמה מעוזריו, יצא לחופשה וצמצם את ההופעות הפומביות שלו. היום דרעי מנסה לחבור אליו בזהירות, אחרי סכסוך הדמים שפרץ ביניהם לא מזמן. לטקס האזכרה הוא הזמין אותו בניגוד לדעת בנות הרב המנוח, ואפילו אמר להן: "אם הוא לא יהיה כאן, אני גם לא אהיה".
כך או כך, רשמו בפניכם את הקרב האפשרי הבא, שעליו מדברים בצמרת ש"ס: הרב שלמה עמאר והרב דוד יוסף, חבר מועצת חכמי התורה, יתמודדו ביניהם על תפקיד הרב הראשי של ירושלים. יהיה מעניין.
חסידות גור היא אחת החשובות והמרתקות בעולם החרדי: הגדולה ביותר, אבל גם המסוגרת והקפדנית שבהן. ארגון העניינים שם מסודר, היכולת לחדור פנימה נמוכה, הדבקות באדמו"ר היא כמו הנגיעה בקדושה ומגיעה עד כדי ביטול עצמי. זו גם חסידות מינימליסטית בהתנהגות שלה. התפילות בסיסיות ומהירות, הניגון מונוטוני, יחסי האישות מצומצמים, עניין שנתון במחלוקת וגורר ביקורת על החסידות.
אנשי גור ידועים גם בגאוות היחידה שלהם ובמלחמה על הקיום. לא צריך לקנא במי שפוגע באדמו"ר, במי שלועג למנהגים או במי שתובע נכסים של החסידות. עם הגרר'ס, אומרים ברחוב החרדי, לא מתעסקים. בבחירות לעיריית ירושלים נוקטת חסידות גור עמדה מעניינת. לפני חמש שנים תמכה החסידות בניר ברקת בגלל סכסוכים פנימיים, בעיקר עם מאיר פרוש, שהיה המועמד החרדי שהתמודד מול ברקת.
החסידות ספגה מאז ביקורת קשה כי גרמה למועמד חילוני לנצח. החשש הגדול במטה ברקת היה שהחסידות תעשה לעצמה תיקון ותתמוך הפעם במשה ליאון, מועמד חובש כיפה שזכה לתמיכתם של רוב החרדים בעיר. אביגדור ליברמן שהריץ את ליאון לתפקיד טען לאורך הקמפיין כולו כי ח"כ יעקב ליצמן, האיש הפוליטי הבכיר של גור, סגר איתו על תמיכה מוחלטת של החסידות.
אבל במטה החרדי של ברקת, מתברר, לא יושבים שני קונילמל. האנשים שם ידעו שאם 5,000 הבוחרים של גור יתמכו בליאון, הם עלולים להפסיד את המערכה. הם היו צריכים לחדור לעומק החסידות בכל מחיר כדי למנוע תמיכה בליאון. במטה בדקו ומצאו כי אחד השותפים במשרד רואי החשבון של משה ליאון הוא אדם בשם יצחק שטלברג, חסיד גור.
בנו של שטלברג, חנוך שטלברג, הוא איש עסקים שנוי במחלוקת, שהצליח להסתבך עם עשרות אנשים במגזר החרדי, ביניהם רבים מחסידי גור. פרשות אחדות אף הגיעו לבית המשפט.
המטרה הייתה לבנות את הקשר בין שטלברג ובנו ולחבר בין השניים ובין המטה של ליאון. לצורך העניין הופעלו חוקרים פרטיים ממשרדי "פוקוס - ייעוץ ביטחון וחקירות" בהרצליה. בדוח שהפיצו החוקרים ב-9 בספטמבר לראשי חסידות גור ולגורמים אחרים בעלי השפעה במגזר נאמר בפירוש: "אנו עורכים חקירה שמטרתה בירור הקשר בין משרד ליאון אורליצקי ובין חנוך שטלברג. החקירה מתבצעת הן באיסוף מודיעין באופן סמוי והן באמצעות חקירה פרונטלית של האנשים שנפגעו מחנוך שטלברג".
הדוח של החוקרים נמצא בידי. העבודה החלה באוגוסט האחרון וכללה מעקבים, צילומים והקלטות. החוקרים הגיעו לאנשים שעשו עסקים עם שטלברג והרגישו מרומים. מדובר בשלל של פרשיות. הנחקרים סיפרו על הלוואות שלא חזרו כמובטח, העברות בנקאיות שלא בוצעו כמוסכם וגם על תביעות שהועברו להוצאה לפועל. המשטרה עצמה מצויה בכמה מן הפרשיות וחקרה את האנשים. החוקרים וגם הנחקרים טענו כי האב יצחק שטלברג סייע מדי פעם, בצורות שונות, לבנו שהסתבך.
לעבודת החוקרים, מתברר, הייתה השפעה מכרעת על הבחירות. שמו של חנוך שטלברג מעורר חלחלה בקרב אנשים רבים במגזר החרדי בירושלים. החיבור שלו עם ליאון היה קטלני. בספטמבר האחרון, מתברר, הגיע ליאון עם שטלברג לאירוע שמחת בית השואבה באולמי בית ישראל בעיר. את האירוע ניהל ארגון חרדי בשם "עלי שיח" שמטפל בילדים אוטיסטים.
הנוכחות של השניים עצבנה את ראשי המגזר, שהספיקו כבר לקרוא את הדוח של החוקרים הפרטיים. שטלברג, אגב, נצפה על ידי אנשים גם באירוע הסיום של מטה ליאון במלון רמדה בירושלים. שטלברג עצמו מתעקש כי הוא לא הגיע לשום אירוע בחירות בעיר.
לפני שבוע וחצי, לקראת יום הבחירות ב-22 באוקטובר, החליט האדמו"ר מגור, הרב יעקב אריה אלתר, לאפשר חופש הצבעה לאנשי החסידות. במטה ליאון הוכו בהלם. הם לא הבינו מדוע ההתחייבות של ליצמן מתמוססת. אגב, בערב יום הבחירות קיבלו מאות מחסידי גור הודעות אנונימיות שלפיהן הרב הורה להצביע עבור ליאון.
מיד יצאה ההכחשה, ורבים הצביעו בעקבותיה עבור ברקת, גם אם התכוונו להצביע לליאון או לשים פתק לבן. "הצלחנו לכסח לליאון 20 אלף קולות חרדיים", אמרו במטה ברקת בגאווה, אבל לא חשפו את כל שיטות הפעולה.
חנוך שטלברג אמר לי שלשום בתגובה: "אני מכחיש את כל הטענות שיש כלפיי. אם יש למישהו משהו נגדי, שיבוא ויאמר לי ישירות. לא ידעתי ולא שמעתי על שום חקירה פרטית שמתנהלת נגדי. אם יש לאנשים תלונות, אענה להם. אני מכיר את משה ליאון טוב. אבא שלי שותף במשרד שלו, אבל לא עסקתי בפוליטיקה ולא הגעתי לשום אירוע שהוא קיים. אתקשר אליך יותר מאוחר. המספר שלך על הצג. אני עכשיו עם אנשים".
1.
ראש הממשלה נתניהו יוצא למתקפת הסברה על בקעת הירדן. זה התחיל השבוע בסקר שהזמין מקורבו, דורי גולד, נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. לפי הסקר, 75 אחוז מתושביה היהודים של המדינה מתנגדים להצבת כוחות נאט"ו על המעברים בבקעת הירדן. "מאז 1967 כל הניסיונות להפקיד את הגבולות בידי כוחות בינלאומיים נכשלו", אומר גולד.
2.
האם ידעתם שיצחק (בוז'י) הרצוג רואה במזרח ירושלים הבירה של המדינה הפלסטינית ומצדד בהסדר מיוחד באגן הקדוש? כך, לפחות, כתוב בחוברת שהוא הוציא אתמול לאור. ראשי המטה של הרצוג הזמינו גם סקרים ממכון גיאוקרטוגרפיה של פרופ' אבי דגני. לפי הסקרים הללו, בפריימריז לראשות המפלגה קיים תיקו בין שלי יחימוביץ' והרצוג (כל אחד מקבל 35 אחוז מהקולות. השאר לא החליטו). אם הבחירות היו מתקיימות היום, קובע הסקר, העבודה בראשות הרצוג הייתה זוכה ב-17 מנדטים . יחימוביץ' הייתה מקבלת שמונה מנדטים בלבד.
3.
שר האוצר לפיד הופיע ביום שלישי בכנס בנושא המיעוטים באוניברסיטת תל אביב. הפודיום היה גבוה, ומישהו צילם את לפיד עומד על שרפרף. התמונה רצה ברשת והכעיסה את השר והאח בנט, שהוא נמוך יותר מלפיד. אתמול הוא פרסם פוסט זועם נגד השימוש הנבזי בקומתו של אדם. צודק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם