ראשי » חדשות » צבא וביטחון

הקב"ר המזמר: אמרו לי שמדינת ישראל כבר לא קיימת

הקצין עמוס לוינברג, שנפילתו בשבי הסורי במלחמת יום כיפור נחשבה לאסון מודיעיני, מוכן סוף סוף לחשוף את הלוחמה הפסיכולוגית ששוביו הפעילו נגדו

"אותנו לא מעניין מה הוא עבר, אותנו מעניין מה הוא הזיק" - זה היה המוטו של קציני יחידת המודיעין 8-200 לגבי סגן עמוס לוינברג, שנשבה על ידי הסורים לאחר נפילת מוצב החרמון במלחמת יום הכיפורים וחשף בפני שוביו כמה מהסודות הביטחוניים הכמוסים ביותר של מדינית ישראל. הגילוי העיקרי במלאת 40 שנה לימים הקשים ההם הוא שכל חקירות האימים של לוינברג התנהלו דווקא בשפה הערבית.

40 שנה למלחמת יום כיפור:
- דעה: "המלחמה לימדה אותנו את חשיבות הטלת הספק"
- מה קרה למשה דיין לאחר שפרצה מלחמת יום כיפור?
- 40 שנה למלחלמה - במצרים חוגגים את "יום הניצחון"

"כשהחזירו אותי לתא של השבויים הישראלים, שלושה חודשים וחצי לפני שחזרנו ארצה, הייתי צריך ללמוד את העברית שלי מחדש, ממש נולדתי מחדש", סיפר לאחרונה לוינברג. עד אז הוא הוחזק רוב הזמן בצינוק צר וחשוך לגמרי, מה שהגביר אצלו את תחושות הקלאוסטרופוביה והקל על ריכוכו. "איך אמר לי החוקר כשחזרתי לישראל? 'פיש מוחבראת בדון פסיקולוג'ייה'" (אין מודיעין ללא פסיכולוגיה), נזכר לוינברג לאחרונה. "זה היה קצין בעל מראה מערבי. הוא גם דיבר איתי קצת עברית".


האם זה בוצע כדי להעביר אותו שינוי תודעתי? "כן, זאת הייתה המטרה. במשך ארבעה חודשים לא שמעתי עברית. שכחתי את העברית שלי. כשהייתה לי בעיה עם איזו מילה בערבית, אז הם היו מסבירים באמצעות מלה ערבית אחרת, קלה יותר".

לוינברג נשאל אם זה נכון שהסורים אמרו לו שמדינת ישראל לא קיימת יותר. "כן, זה היה כשישבתי אצל עמיד (קצין בדרגת תת-אלוף, א"ל) שעמד בראש איזה מנגנון ביטחון. הוא אמר לי שההנהגה בישראל לא קיימת יותר. משה דיין התאבד, גולדה מאיר התאבדה. לכן גם לא מדברים יותר עברית". המשמעות , מבחינתו, הייתה שאין כבר בשביל מה לשמור אמונים.

האם הייתה לו תחושה, לפי השאלות של הסורים, שיש להם רמת ידע מוקדם גבוהה, כאילו מראש כבר היו להם מקורות טובים מתוך ישראל? "כן", מאשר לוינגר, "הרגשתי מהשאלות שהם יודעים הרבה מאוד. מאחורי הסורים עמדו המצרים, ומאחורי שניהם הסובייטים. והיו גם מזרח-גרמנים שהתמחו בנושאים פסיכולוגיים".

לפני יותר מחודש וחצי התקיים ערב השקה לספרי "הדור האבוד" על מלחמת יום הכיפורים. מוסא מנחם מקיבוץ סמר בערבה, אחד השבויים בסוריה, טלפן אליי ושאל אם אני מתנגד שלוינברג יבוא לערב. אמרתי לו שאחרי ארבעים שנה הוא יכול להרגיש חופשי, ואם הוא רוצה לבוא - שיבוא, בידיעה שיהיו כמה קצינים מהיחידה מהתקופה של המלחמה.

לוינברג הופיע, וזו הייתה הפעם הראשונה שהוא מופיע באירוע פומבי כזה שקשור למלחמה. אילן כפיר, שכתב עליו דברים קשים בספרו על קרב החרמון, ניגש ללחוץ את ידו. הוא שאל: "למה לא ענית לי לכל ההודעות שהשארתי לך בטלפון? " לוינברג השיב: "אתה לא ראוי שאני אענה לטלפונים שלך". " אתה לא ראוי לחיות", ענה כפיר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...