נוסע לעבודה באוטובוס: לאן נעלם אחמדינג'אד?
הנשיא שנודע בהתבטאויותיו הקיצוניות עזב את השלטון, ומנסה להקים אוניברסיטה. אם לא יצליח, ייתכן שהוא עוד ישוב לפוליטיקה
אחמדינג'אד עם שפתו הבוטה נגד ישראל, הכחשת השואה ודיכוי זכויות אדם באיראן הצליח להבהיר לכולם שיש לעולם בעיה אמיתית עם מה שקורה בטהרן. אחמדינג'אד דיבר, הקהילה הבינלאומית הייתה מודאגת ובישראל חייכו. החיוכים כבר נמחקו מפניהם של היושבים בירושלים. היום מחייכים רק באיראן.
לאחר שהעביר באוגוסט האחרון את המושכות לנשיא החייכן, חסן רוחאני, נעלם אחמדינג'אד מן הנוף הפוליטי באיראן וקולו אינו נשמע. אמנם, עם עזיבתו את כס הנשיאות, הבטיח אחמדינג'אד להמשיך וליטול חלק במערכת הפוליטית.
הוא אף רמז כי יתכן ויקים תנועה אזרחית-פוליטית חדשה על פי משנתו הדתית-חברתית. למעשה יש לאחמדינג'אד גם תפקיד פוליטי רשמי כחבר המועצה לקביעת האינטרסים, המפקחת על המנגנונים הממשלתיים באיראן.
הוא מונה לתפקיד על ידי מנהיג איראן, האיתואללה עלי חמינאי, במקומו של הנשיא רוחאני שפינה את מקומו במועצה כחבר מן המניין. אבל עד כה אחמדינג'אד בחר שלא להשתתף בישיבות של המועצה. אין זה מפתיע במיוחד לאור העובדה שבמשך כל זמן כהונתו כנשיא השתתף אחמדינג'אד רק פעמיים בישיבות המועצה וגם אז יצא מהישיבות בטונים צורמים.
יו"ר המועצה לקביעת האינטרסים, האיתואללה האשמי רפסנג'אני, הוא יריבו הפוליטי והאידיאולוגי המרכזי של אחמדינג'אד. היריבות בין השניים החלה כבר בשנת 2005 כאשר אחמדינג'אד ניצח באופן מפתיע את רפסנג'אני שהיה בטוח שהוא עתיד לחזור לכיסא הנשיא, לאחר ששימש כנשיא איראן בין השנים 1989-1997.
בקמפיין הבחירות שלו, הציג אחמדינג'אד את עצמו כאדם פשוט שחי בתוך עמו שמתמודד מול הפוליטיקאי הממולח רפסנג'אני שצבר הון אישי גדול מתוך השחיתות. במהלך השנים, השניים ביקרו בחריפות זה את זה כשהשיא הגיע בשנת 2009 על רקע המהומות באיראן סביב זיוף תוצאות הבחירות לנשיאות. משם החלה ההתדרדרות של הקריירה הפוליטית של אחמדינג'אד עד כדי עימות תקשורתי עם המנהיג חמינאי, והדחתו לשוליים הפוליטיים תוך הצמדת הכינוי 'הזרם הסוטה' לו ולאנשיו.
האיש האלמוני שצמח מתוך השכבות החלשות בעם והגיע עד לארמון הנשיאות ברחוב פסטור בטהראן, הפך להיות פרסונה נון גרטה בתוך החוגים הפוליטיים באיראן. לאחר שתי קדנציות בהם שירת את העם האיראני כנשיא, החליט אחמדינג'אד לחזור אל מקום מגוריו בנארמכ, משכונות הפריפריה של טהראן שם גדל מילדות ושם התגורר עד שנת 2006, ואל המקום בו הוא מרגיש בבית – האקדמיה.
בניגוד לתדמית העממית שלו, אחמדינג'אד הוא אדם מחונן ומשכיל. בצעירותו סיים בהצטיינות את לימודיו בתיכון בטהראן ובבחינת הכניסה לאוניברסיטאות, המקבילה האיראנית לפסיכומטרי, הגיע בדירוג של כ-150 אלף הנבחנים למקום ה-132.
בשנת 1975, הוא התקבל לאוניברסיטה האיראנית היוקרתית אמיר כביר, אך בחר ללמוד באוניברסיטה למדע וטכנולוגיה הקרובה למקום מגוריו. הוא סיים בה את לימודיו בהנדסה אזרחית בשנת 1979. באותן שנים היה גם מעורב בפעילות פוליטית נגד משטר השאה והתחבר לחוגיו של האיתואללה חומייני. ישנן עדויות שאף היה אחד ממנהיגי הסטודנטים שהשתלטו על שגרירות ארצות הברית בטהרן לאחר המהפכה האסלאמית.
בשנת 1989 סיים את לימודי התואר השני באוניברסיטה והצטרף לצוות המרצים. שמונה שנים מאוחר יותר, ב-1997, סיים את לימודי הדוקטורט בהנדסת תחבורה. בד בבד עם הקריירה האקדמית שלו, מילא אחמדינג'אד מספר תפקידים פוליטיים עד שנבחר לנשיאות איראן.
מקורביו מספרים כי גם בזמן כהונתו כנשיא היה מקדיש את ימי השבת שלו להנחיית דוקטורנטים מאחר והתשוקה לאקדמיה תמיד בערה בקרבו. כאחד שפילס את דרכו משכונת נארמכ הענייה אל הפסגה באמצעות ההשכלה, ההשקעה באקדמיה בעיניו של אחמדינג'אד היא חלק מהגשמת האידיאולוגיה החברתית שלו.
לפיכך אחמדינג'אד השקיע מאמצים רבים עד אשר קיבל בימיו האחרונים כנשיא את האישורים הנחוצים לו מהמועצה העליונה לתרבות המהפכה להקמת אוניברסיטה בינלאומית חדשה באיראן, אשר בראשה הוא יעמוד. אחמדינג'אד המזוהה כל כך עם תוכנית הגרעין האיראנית החליט באופן לא מפתיע, שהאוניברסיטה תתמחה בלימודי ננו-טכנולוגיה, מדעי החלל והנדסה גרעינית.
כשיעי דתי המאמין בהופעתו של המהדי, האימאם הנעלם שישוב ויגאל את העולם, אחמדינג'אד סבור כי הקידמה הטכנולוגית והגרעינית נחוצה לאיראן כדי שתוכל להוביל את עמי העולם באמצעות עוצמתה הכלכלית והצבאית על פי ערכי המהפכה האסלאמית.
הקמת האוניברסיטה החדשה גררה ביקורת מצד מתנגדיו של אחמדינג'אד בדבר נחיצותה, מאחר וישנן כבר 54 אוניברסיטאות ומכללות רק בטהרן. הביקורת גברה עוד יותר לאחר שסוכנויות הידיעות באיראן דיווחו כי אחמדינג'אד ניצל את שעותיו האחרונות כנשיא כדי להעביר כ-6.4 מיליון דולר מתקציב הנשיאות לחשבון האוניברסיטה החדשה שלו.
העברת התקציב לאוניברסיטה תוך ניצול סמכויותיו כנשיא היא אירונית במיוחד לאור הביקורת הבוטה שהטיח הוא עצמו במהלך עימות טלוויזיוני בימי הבחירות לנשיאות בשנת 2009 נגד מיר חוסין מוסווי, שהפך באחרית הימים למנהיג התנועה הירוקה, בטענה שאישתו של מוסווי עומדת בראש האוניברסיטה לנשים בטהראן מבלי שהיא מוכשרת לכך ורק בגלל נפוטיזם.
אם כן כסף לא חסר ל'אוניברסיטה של האיראנים' כפי שהיא נקראת על ידי אחמדינג'אד. אולם כרגע נראה שחסר בה הדבר הכי מרכזי – סטודנטים. גורם בכיר במשרד המדע האיראני מסר לאחרונה לעיתון 'מהר' האיראני כי אין לאוניברסיטה את היכולת לקלוט סטודנטים בשלב זה.
בנוסף ציין אותו גורם כי אמנם יש לאוניברסיטה את האישורים הדרושים מ"המועצה העליונה לתרבות המהפכה", אך אין זה אומר שיש מחויבות להקמתה. מה שמעלה ספק גדול אם בכלל יצליח אחמדינג'אד באמת להקים את האוניברסיטה שלו. סביר להניח כי אנשיו של הנשיא רוחאני הרפורמיסטי יעשו הכל כדי לתקוע מקלות בגלגלים של הנשיא לשעבר.
אבל יתכן שהמקלות הללו יהפכו לבומרנג. יכול להיות שדווקא אם לא יצליח בהקמת האוניברסיטה, נראה את אחמדינג'אד מהר מכפי המצופה שוב בתוך המערכת הפוליטית.
החוקה האיראנית קובעת שניתן להיבחר לנשיאות רק לשתי קדנציות רצופות אך לא פוסלת את האפשרות שיחזור לנשיאות בעתיד. גם אחמדינג'אד עצמו לא פוסל את האפשרות שיתמודד שוב לנשיאות בקדנציה הבאה. כשהוא נשאל האם יש לצפות לשובו בבחירות לנשיאות איראן שיתקיימו בשנת 2017, הוא השיב: "תצפו לבואו של האימאם הנעלם, כדי שבעזרת אללה יופיע במהרה". כנראה שלפי אחמדינג'אד, יש למה לצפות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם