הורים לחניכים בצופים: הפעולות - נטל כלכלי כבד
תשלומים שוטפים, מדיניות גבייה קשוחה וחוסר שקיפות: עדויות של הורים לחניכים בצופים חושפות מציאות שבה הפעילויות הופכות לעול
"סגרתי את כל העסקים, נפלתי כלכלית", היא מספרת בכאב. "באותה תקופה היו לי מאה אחוזי נכות. היום נקבעו לי 60 אחוזי נכות". שתי בנותיה של לילך היו אז חניכות בתנועת הצופים, באחד השבטים בצפון העיר. כמקובל התבקשה לילך לשלם את דמי החבר הקבועים, כ-700 שקלים לחניך לשנה, ואת התשלומים הנוספים על פעילויות וטיולים שעשויים להגיע למאות שקלים נוספים.
"פניתי לצופים והסברתי להם את המצב", היא נזכרת. "הסברתי להם שאני לא עובדת, שיש לי מאה אחוזי נכות. הבאתי להם את כל האישורים, ביטוח לאומי, אחוזי נכות, עירייה, כמה אני משתכרת, מה קורה עם העסק שסגרתי. אמרתי להם שאין לי כסף, שאני לא עובדת, שאני בחובות. אמרו לי, 'את מקבלת עשרים אחוז הנחה לשתי הבנות. לא מתאים לך - תוציאי אותן מהצופים'.
"הייתי בהלם ששבט במקום כמו רמת אביב, שאין בו נזקקים בדרך כלל, מתנהג ככה. ובכלל, שתנועה כזו, שמכבדת את עצמה ויודעת מה קרה לי, אומרת לי 'זה מה שאנחנו יכולים לעשות'". לילך נאלצה לשלם. "פרשתי צ'קים, אפילו חזרו לי כמה. הם ראו כמה קשה לי אבל הם לא היו מוכנים לוותר מעבר ל-20 אחוזי הנחה. חד וחלק. הבאתי להם מכתב מלשכת הרווחה שאני מטופלת ושהמצב ידוע ושאני לא הולכת על הרגליים ולא כשירה לעבודה, וזה לא עזר".
שקלת להוציא את הבנות מהתנועה?
"בטח. פשוט כאב לי לעשות להן את העוול הזה. איך אני יכולה לעשות להן את זה? הן נתנו את הנשמה שם. הן ידעו שמאוד קשה לי, אבל נלחמתי כדי שהן יישארו".
יותר מכל, לילך מאוכזבת. "מעיריית תל אביב אני מקבלת 80 אחוז הנחה בארנונה ובצופים נותנים לי 20 אחוז?" היא שואלת. "העובדת הסוציאלית ששמעה שהם לא מוכנים לתת עוד הנחה הייתה בשוק. פשוט בשוק. גם בבית הספר ויתרו לי על תשלומים ועזרו לי עם ספרי לימוד. רק בתנועת הצופים 'זה מה יש'. זו הפכה להיות תנועה לעשירים. עצוב לי שמי שאין לו יכולת לא יכול לצאת לטיול או צריך להפסיק ולצאת מהתנועה. זו פשוט בושה".
לילך לא לבד. לידי סופשבוע הגיעו עשרות תלונות של הורים לחניכים בצופים, תנועת הנוער הגדולה בישראל, על התשלומים הגבוהים שהם נאלצים לשלם. ההתארגנות, שהופכת בימים אלה למחאה, התחילה בתל אביב: הורים לחניכים בשבטים שונים בעיר פנו לאחרונה בעניין להנהגת התנועה, ואף ארגנו עצומה. זו כבר שלחה זרועות לערים אחרות במרכז הארץ והולכת וצוברת תאוצה.
אולי זה יוקר המחייה, אולי הדי המחאה החברתית שטרם נדמו. כך או כך, להורים פשוט נמאס. מהתשלום הגבוה, שעשוי להגיע ל-2,500 שקלים לילד לשנה; מההתנהלות הכספית מולם; מהלחץ החברתי כלפי ציבור שמכיר בחיוניות של תנועת הנוער, בערכים שלה, בכישורים החברתיים שהיא מעניקה. אנחנו אוהבים את התנועה ורבים מאיתנו גדלו בה, הם אומרים. אלא שהאהבה הזו הפכה יקרה. יקרה מדי.
חלק ההורים מעדיפים ששמם המלא לא יוזכר. "לא רוצים להביך את הילדים", הם אומרים, ובכלל, לא כולם יכולים להודות שהמצב הכלכלי ויוקר המחיה מקשים עליהם לשלם את הסכומים שנדרשים לפעילות שנתית בצופים.
כיצד? פשוט מאוד. לרוב, דמי החבר הבסיסיים בצופים עומדים על 700 שקלים לשנה - ולכך מצטרפים תשלומים רבים נוספים. דמי החבר עשויים לרדת כשמדובר בשבטים בפריפריה, אבל הם חובה והתנועה אינה מתפשרת על גובה הסכום. נוסף לכך, גם הילד השני והשלישי באותה משפחה ישלמו את אותו הסכום.
אלא שלפי הנחיית משרד החינוך, כפי שפורסמה בינואר 2013, בתקופת השר גדעון סער, תנועות הנוער בישראל אינן רשאיות לגבות דמי חבר שעולים על סכום של 690 שקלים. לכאורה, מדובר בהפרש זניח; בפועל, אם מכפילים עשרה שקלים באלפי חניכים מקבלים סכומים משמעותיים. במשרד החינוך (ראו תגובה מורחבת) טוענים שהסכום צמוד למדד וזהו מקור התוספת. כמה פשוט וקל: הכל באשמת המדד.
על אף נפלאות המדד, לא כל תנועות הנוער בוחרות לגבות את הסכום המקסימלי. חניך בבני עקיבא למשל, ישלם 290 שקלים דמי חבר. האח השני ישלם 180 שקלים, והשלישי ישלם כבר 60 שקלים בלבד. בנוער העובד והלומד ישלם החניך בין 400 ל-500 שקלים דמי חבר, לפי מדרג סוציו-אקונומי. גם כאן, החניך השני, השלישי והרביעי באותה משפחה יזכה להנחות של 10, 30 ו-50 אחוזים בהתאמה.
לדמי החבר הקבועים מצטרפים תשלומים לטיולים ולפעילויות, והוצאות שוטפות עבור אוכל וציוד, במה שלעתים מגיע לאלפי שקלים לחניך. "יש הרבה תוספות", מגלה חבר. "עכשיו היה טיול ששילמנו עליו 250 שקלים. טיול מיום שישי בשתיים בצהריים עד שבת בערב, 24 שעות, 250 שקלים. ביקשו מהילדים גם להביא 30 שקלים לאוכל לכל חניך ולהביא מים מהבית. כל דבר שיש בצופים, פורימון למשל, החניך עצמו משלם כניסה. בגדול הגענו למסקנה שעם כל הטיולים והפעילויות, התנועה הזאת עולה לנו בשנה 2,200-2,000 שקלים לילד".
לשם השוואה, חניך בנוער העובד והלומד ישלם כ-1,600 שקלים לשנה, כולל טיולים ודמי חבר. חניך בבני עקיבא ישלם על כלל הטיולים והפעילויות כ-1,100 שקלים בשנה. "אצלנו יש טיולים, מחנה קיץ, אוכל שצריך להביא, ופעילויות קטנות במשך השנה שגובים מאתנו עליהן בין עשרה שקלים לחמישים שקלים", אומרת עדינה טורק, אם לשלוש חניכות בצופים.
"אני לא מתכוונת לפתוח ציד מכשפות, אני בסף הכל רוצה להגיד, חבר'ה, הרכבת הזאת דוהרת מהר מדי. מבחינת תשלומים שנתיים אין הנחות. ההנחות מתבטאות רק בפעילויות במשך השנה - טיולים וכדומה. בגלל העלויות הגבוהות, פניתי וביקשתי הנחה. הפנייה שלי לא נענתה עד שממש שפכתי את הקרביים. עוד לא שילמתי כי כרגע אני מאוד לחוצה, אז אני אמורה לשלם את זה תכף. 2,100 שקלים לשלוש הבנות".
"הם נותנים הנחה לילד השני, רק על טיולים ועל הזול מבין השניים", טוענת דנה (שם בדוי), אם לשני חניכים. "כבר עדיף שלא תעליבו אותי ולא תתנו לי את ההנחה הזו. 700 שקל כולם משלמים, ואם אני רושמת את שני הילדים לטיול אז אני מקבלת הנחה על הזול מבין השניים. במקרה שלי זה יוצא סכום זעום. זה זלזול".
"אתה חלק מעדר ולא שם לב לפרטים", אומרת מיכל בוטל, תושבת רמת השרון ואם לחניכה בצופים. "אבל פתאום משהו מקפיץ אותך וזה מה שקרה לי לאחרונה. יש איזו קלות בלתי נסבלת שבה אנשים מוציאים את כרטיס האשראי שלהם ומשלמים על הבילויים של הילדים. ברור שככל שהם גדולים יותר הם יוצאים לטיולים ארוכים יותר והעלות גדלה. אתה כאילו לא שם לב שמוסיפים לך עוד דברים, בקטנה. עושים פעילות אז מביאים דברים מהבית, יוצאים לטיול אז מבקשים להביא אוכל ליום הראשון. יש איזו תחושה שההורים הם המשאב העיקרי של הדבר הזה".
"כל שבט מתנהל על ידי מתנדבים, הורים לחניכים בתנועה", אומר מזכ"ל התנועה גל בן שימול בשיחה עם "סופשבוע". "כל שבט בודק את המקורות הכספיים שלו ובונה את התקציב, שאמור להיות שקוף, ולפי זה קובע את הסכום. אנחנו מייצרים אחידות בסכום המרבי, ואת האישור לעדכן את הסכום ל-700 קיבלנו ממשרד החינוך ביולי השנה. מעבר לזה אנחנו מלכ"ר, בדרך כלל מאוזנים.
"התנועה החליטה לבגר את כוח האדם ולהביא מרכזים בוגרים, אחרי צבא ותואר, בשכר, וזה ההבדל העיקרי בינינו לבין תנועות אחרות. יש לנו המון טיולים - זה יכול להגיע גם ל-20 ימי פעילות בשנה לנוער בוגר, ומעבר לזה יש עוד אלמנטים. אנחנו יוצרים סביבה חינוכית בטוחה, והדרישות-אוטובוסים ואבטחה - עלו והמחיר בהתאם. אלה דברים מצטברים".
ועדיין , בחלק מהשבטים דמי החבר עולים בכל שנה.
"דמי החבר באמת עלו בחלק מהמקומות אחרי שהגענו למסקנה שהסכום לא מספיק. אנחנו לא אוגרים מיליונים. אנחנו מפוקחים, וככל שנקבל יותר מימון כך נוריד בעלויות".
ומה לגבי ההנחות לילד שני ושלישי?
"בדקנו, ויש המלצה לשבטים לתת עשרה אחוזי הנחה לאח השני והשלישי. ההמלצה תהפוך מעכשיו להנחיה ברורה. דמי החבר והתשלום על הטיולים הם אותו הדבר, על שניהם צריך לתת הנחות לאחים. בשנה הבאה לא תמצא את התופעה הזו".
מול טענות הורים שנזקקו להנחה בשל מצב כלכלי בעייתי, בן שימול מציג טופס בקשה אחיד להנחה ואת נוהלי ועדת ההנחות השבטית. "אם הורה מקבל הנחה מהרשויות, מספיק להציג על כך אישור", הוא אומר. "אם לא, אנחנו מחויבים לבדוק את הנתונים. האחריות שלנו היא שלא תהיה זילות בסיפור הזה. אני מנהל כספי ציבור. יש לי אחריות ציבורית ואני לא יכול לנהל דבר כזה ללא אסמכתות".
לאחר שפנו להנהגה השבטית קיבלו כמה הורים הסבר על הרכב דמי החבר. 700 השקלים שמשלם כל חניך, כך מתברר, מחולקים לשני תשלומים, של 330 ו-370 שקלים. 330 השקלים הראשונים מיועדים לביטוח, דמי חבר והשתתפות בשכר מרכזים בתנועה. בנוסף, חלק מהסכום מיועד לתמיכה בשבטי דרום העיר, שבהם משתתפים חניכים מאוכלוסיות מצוקה. "זו החלטה עקרונית של הצופים", אומר חבר.
"עם כל הכבוד לזה שאני גר בצפון העיר, בגלל החלטה עקרונית של הצופים, אני מממן שבטים בדרום תל אביב. תשמע, זה נכון לשלושים שנה אחורה. היום אני באמת גר בצפון תל אביב, אבל אשתי ואני עובדים בארבעה מקומות עבודה כדי לכלכל את המשפחה שלנו, כל אחד מאיתנו בשני מקומות עבודה. אז בגלל המיקום הגיאוגרפי שלי אני צריך לממן את הילדים בדרום? יש ביפו מספיק משפחות עשירות שיכולות לממן גם אותי. אם אני כזה פילנתרופ גדול אני רוצה לבחור את מי אני מממן".
"אין לנו בעיה לתרום, אבל תיידעו אותנו", אומרות לימור שמאי ומילי בן חקון, אמהות לחניכים באחד משבטי הצופים בעיר. "זה גם לא נשמע הגיוני, הדבר הזה. לא אמרו לנו מראש. רק עכשיו, אחרי שהפעלנו לחץ, סיפרו לנו שזה הולך לדרום העיר".
"ככה זה מתנהל. אתן לך דוגמה. לעירייה יש 23 מרכזים קהילתיים. היא דורשת מהם להיות מאוזנים. היא נותנת כסף בתחילת השנה ואת שאר הכסף הם צריכים להביא מהשכונה - חוגים, סדנאות וכו'. ברמת אביב ג' העירייה נותנת 600 אלף שקל בשנה ואת כל השאר צריך להביא מהתושבים. בשכונת התקווה המרכז מקבל מהעירייה ששה וחצי מיליון שקלים בשנה. יש תקצוב דיפרנציאלי וסוציאלי".
גם בן שימול מודה שהנוהל גורף. "אנחנו כפופים למדד שטראוס שקובע אילו שבטים נמצאים בפריפריה החברתית. ילד בדרום תל אביב משלם פחות".
החלק השני בדמי החבר, 370 שקלים, מיועד ל"פעילות שוטפת". ההגדרה העמומה הביאה כמה הורים לנסות לברר לאן בדיוק מועבר שאר הסכום, שאם יוכפל במאות חניכים לשבט יגיע לעשרות אלפי שקלים. "מגיע לנו לדעת לאן הולך כל הכסף הזה", טוען א', אב לחניך בתנועה. "שאלתי אותם בסוף שנה 'המאזן הוא אפס' לא נשאר לכם כסף בשבט?' אמרו לי 'נשאר לנו'. שאלתי 'למה אתם לא מעבירים לשנה הבאה, לקזז קצת?' אמרו , 'הכסף נשאר בהנהגה'. מה זאת אומרת? אני לא מבין את זה. זה הכסף שלי".
"כל עודף תקציב שנשאר בקופת השבט בסוף השנה עובר לתקציב של השנה הבאה", מבהיר בן שימול.
"תנועת הצופים העבריים בישראל" מאגדת יותר מ-80 אלף חניכים בכ-200 שבטים בכל חלקי הארץ. התנועה, כמו רוב תנועות הנוער בישראל, מקבלת מימון חלקי לפעילותה ממשרד החינוך. ב-2012 קיבלה התנועה ממשרד החינוך סכום של 18,305,334 שקלים למימון פעילותה; התנועה נהנית מהסיוע הממשלתי הגדול מבין כל תנועות הנוער. נוסף על כך היא נהנית מתמיכה של הרשויות המקומיות. עיריית תל אביב לבדה מזרימה מיליוני שקלים בכל שנה לפעילות התנועה בעיר.
בעיריית תל אביב מכירים את הטענות אבל לא ממהרים להתרגש. "יש 9,000 חניכים בתל אביב", מסביר בכיר בעירייה. "אני לא יודע מי ההורים שדיברו איתך. אני לא יודע מי הם, מה קרה להם, איך הם ניסו להשיג מידע. אני יכול להגיד לך שאני בקשר עם ההורים והנושאים האלה שקופים ופתוחים".
יש לכם פיקוח על התנהלות התנועה?
"בוודאי. זה ניהול משותף גם של הנהגת הצופים הארצית וגם של עיריית תל אביב. הורים אומרים 'יקר לי' באופן כללי, ואין לנו מה לעשות עם זה. ואנחנו תמיד אומרים: מי שלא יכול לשלם, מוצאים לו פתרונות".
המילה "שקיפות" שבה ועולה בשיחות עם ההורים. "התחושה היא שאין שקיפות", אומרת דנה. "זה לא העניין של הכסף, כמו השקיפות. לאן הולך הכסף, למה הם לא משתפים את ההורים כמו בבית הספר. אני מכירה את המאכריות שסביב העולם הזה. הצופים הם לא עוד חוג מבחינתי. זה אינטרס של מדינת ישראל שהילדים ילכו לצופים, במיוחד בעידן הזה. גם בבית הספר לא ידעתי פעם על מה משלמים. עכשיו יש אווירה של שקיפות. אני לא אתנגד לתשלום עצמו, גם אם המחיר יעלה אני אשלח את הבן שלי. אבל התחושה היא של שנור אינסופי. אין גילוי נאות".
"אני אומר לך באלף אחוז", מגיב מזכ"ל התנועה, "מי שיראה את הנתונים - ואנחנו תמיד שמחים להראות אותם - יראה שאין לנו מה להסתיר. אם הורה חושב שהסכום גבוה אני מזמין אותו להתערב ולבדוק את הספרים. אין דבר כזה שמישהו ירצה לראות את ההתנהלות של השבט ולא יראה. ובכל זאת, 200 שבטים, קרוב לאלף מתנדבים, אני בטוח שיש חריקות. אנחנו מטפלים בכל בעיה לגופה".
נקודה נוספת שעולה כמעט בכל שיחה עם ההורים קשורה בהתנהלות הכספית מול ההורים, שצורמת להורים רבים. שיטות הגבייה, מדיניות ההחזרים, ואופציות התשלום המצומצמות יחסית. בין השאר מלינים ההורים על נושא הגבייה. "שולחים לך מיליון הודעות, הילדה נכנסת ללחץ אימים. אתה גם צריך לשלם מיד", אומרת ענת (השם המלא שמור במערכת), אם לילדה בצופים.
"אני לא שילמתי עדיין, בגלל המצב הכלכלי שלי כרגע", מספרת טורק. "הטיול מתקיים בסוף השבוע הזה והבנות שלי בלחץ אטומי. 'אמא, לא שילמנו, לא יתנו לנו לצאת'. גם שיטת הגבייה שלהם משומנת מאוד. מהרגע שיש דרישה לתשלום, המדריכים, שהם בעצמם ילדים, דואגים בטלפונים תדירים מאוד ללחוץ שהתשלום יבוצע.
"בדרך כלל יש טווח זמן סביר שבו אתה מוציא דרישת תשלום, כמו בכל עסק. יש שוטף פלוס שלושים או שישים. פה, בצופים, מהרגע שהם מחליטים שזה צריך להיות משולם, הם מפעילים לחץ אימתני. אתה מקבל מסרונים ארוכים, תזכורות, טלפונים מהמדריכה. למדריכים מאוד לא נעים. הם בסך הכל ילדים כמו הבת שלי. מה יש להם להגיד להורה? הם אומרים שאם לא תשלמו לא תוכלו לצאת לטיול".
במקרה של אירנה יאנישב מרמת גן, דרישת התשלום הביאה לביטול השתתפות הילדה בפעילות התנועה. "הילדה שלי רצתה להמשיך", היא מספרת. "אבל פתאום, בתחילת השנה, הם ביקשו לשלם יותר מ-2,000 שקלים מראש, לא כולל טיול סוף השנה. לא שאלתי אז הרבה שאלות, אבל הבנתי שזה כולל חלק מהטיולים ואם ילד לא נוסע לטיול לא מחזירים לו את הכסף. הבת שלי הייתה בצופים מכיתה ד', ואז לא ביקשו מאיתנו בבת אחת את כל הסכום.
"הסכום הזה היה כל כך מוגזם שמיד אמרתי שלא אשלם אותו, והבת כבר לא פעילה בתנועה. כנראה המצב הכלכלי של אלה שנרשמו בכל זאת קל יותר, והם מעדיפים שהילד ימשיך בצופים כי זו מסגרת די טובה. מי שלא היה מסוגל להוציא סכום כזה - ויתר".
לדברי מזכ"ל התנועה, בכמה שבטים בארץ הונהג לבקשת ההורים נוהל של תשלום מאוחד מראש לכלל הפעילות השנתית. "נכון להיום יש כ-90 שבטים שעובדים בנוהל הזה לבקשתם, וזה מקל את החיוב. ברמת גן, אחרי פניות שקיבלנו, פתחנו גם את האפשרות לשלם בנפרד על כל פעילות".
מה לגבי אופציות התשלום?
"האופציות לתשלום לא מוגבלות ואנחנו פורסים לעשרה תשלומים. ועדיין, החלטנו, ראש התנועה ואני, לעבור בכל השבטים ולחדד את הנהלים".
ח"כ איציק שמולי, שנחשף לעצומה שיזמו ההורים, פנה לשר החינוך במטרה ליזום דיון בנושא בוועדת החינוך. "אנחנו צריכים לרעוד מעצם המחשבה שילד אחד לא יכנס לפעילות בתנועה מסיבות כלכליות", אומר שמולי.
"מכאן גם צריכה להגיע המעורבות שלנו. דמי החבר אמנם מפוקחים אבל יתכן שבמקומות מסוימים התשלומים הנלווים הם מעבר להיגיון סביר. הסיפור הגדול הוא העליות הנלוות. אנחנו רוצים תנועות נוער חזקות מכל בחינה, אבל צריך לוודא שהתנועות גובות רק את מה שצריך, וזה בדיוק תפקידו של משרד החינוך. פניתי לשר ואני מתכוון ליזום דיון בוועדת החינוך על התשלומים הנלווים".
סוגיה נוספת נוגעת למדיניות ההחזרים. יצוין כי גם בתנועות נוער אחרות אין החזר על תשלומי דמי החבר השנתיים; אבל בצופים, טוענים ההורים, לא מעניקים החזרים עבור טיול ששולם, גם כאשר החניך לא השתתף בו. "הורים אצלנו לא רושמים את הילדים בגלל הקטע של ההחזרים", מגלה ענת. "הם לחוצים שתירשם מהר והילדים נלחצים, אבל אני יודעת על שתי אמהות שלא שלחו את הבנות כי הן לא מוכנות לשאת בעלות הזאת, כשהן לא יודעות אם הבנות ימשיכו כל השנה ואין החזר.
"כשאני רושמת את הבת לכל חוג אחר, למשל בלט, אני משלמת בכל חודש באשראי סכום קבוע. בצופים ירדו כבר 700 שקל מהחשבון, ואני כבר לא מתייחסת לסכום הגלובלי. כשאני משלמת את דמי החבר הם אפילו לא מתחייבים שתהיה קבוצה כל השנה. יש אצלנו קבוצות שמתפרקות או מתאחדות, ובקבוצה של הבת שלי, למשל, יש חמישה ילדים. אם הקבוצה לא תשרוד עד סוף השנה הם לא יחזירו לי את הכסף. מה הסיכוי שהם ישרדו עד סוף השנה? "
"הילדה הגדולה שלי, בכיתה ו', חניכה בצופים", מספר אבי טנצר, תושב ראשון לציון. "תוכנן להם טיול של לילה אחד לכרמל. הטיול התבטל בגלל מזג האוויר והחליטו שזה יהיה בלי לינה. מתוך סכום של 300 שקל ששילמנו לטיול עם לילה, הוחלט שיחזירו לנו רק 70 שקל, כשזה הפך למעשה לטיול חד-יומי, בלי אוכל ובלי כלום. זה נראה לי לא הגיוני מבחינת ההחזר היחסי".
סיפור דומה מספר גם חבר שהטיול שתוכנן לשבט של בנו בוטל כמה פעמים. "בשנה שעברה היה אמור להיות טיול לילדים, והוא בוטל פעמיים בגלל מזג האוויר. בפעם השלישית, כשכבר הוציאו את החניכים לטיול, לקחו אותם ללינה של לילה במתחם של שבט אחר בעיר - זה, במקום טיול של יומיים. אנחנו ההורים לקחנו, החזרנו, שילמנו על הטיול הזה 250 שקלים. שאלנו, מה עם הכסף בחזרה? לא יצאתם לטיול, ישנתם אצל שבט אחר.
"אז נכון, האוכל עלה לכם, נגיד, חמישים שקל לכל חניך. זה היה פחות מ-24 שעות, כל הסיפור הזה. עד היום לא קיבלנו את הכסף בחזרה. פנינו למדריכים, לראש השבט. התחילו להגיד לנו ?משתמשים בזה לדברים אחרים בשבט'. מה זאת אומרת משתמשים בזה לדברים אחרים בשבט? הלו, לא היה טיול? אני רוצה את הכסף בחזרה. על מה הלך הכסף? תכפילו את זה במספר החניכים 100-200 ילדים, זה המון כסף".
בן שימול מכחיש את עניין הטיול שהפך ללינה בת לילה אחד. "לא היה ולא נברא", הוא אומר. "אכן היה טיול שנדחה פעמיים אבל התקיים בסוף, ברמת הגולן. מעבר לזה, יש לנו מדיניות החזרה ברורה שעברה את ועדת ארגון וכספים שלנו ואושרה. אין דבר כזה שהורים לא מקבלים החזר על טיול שבוטל".
מה לגבי ילדים שלא השתתפו בפעילות?
"תראה, אתה מוציא טיול ועושה הערכה. פתאום מבטלים לך עשרה ילדים בגלל משחק כדורגל חשוב - אי אפשר להתנהל ככה".
הורים טוענים שנגבים מהם מדי פעם סכומים נוספים על פעילויות נפרדות. שאין לדבר סוף.
"הגבייה השנתית באה לפתור את הבעיה הזו. בכל מקרה, כל תשלום עובר דרך ראש השבט ומאושר. אני מאמין לאמא שטוענת שהרשג"ד יזם נסיעה וגבה עוד כסף, וזה לא אמור לקרות".
תבחנו הוזלה של דמי החבר הגבוהים, לפחות ביחס לתנועות נוער אחרות?
"אני לא בוחן את עצמי ביחס לאחרים. מאיתנו מצפים להיות הכי מקצועיים ומתקדמים. אז מצד אחד דורשים הכי הרבה ומצד שני רוצים לשלם פחות. אני לא חושב ש-700 שקלים זה יקר. זה הרבה כסף, אבל יחסית לרמת הצופיות, זה לא הרבה. היציאה לטבע, המחנות המטורפים שאנחנו בונים - זה עולה כסף.
"ילד בגיל הזה מקבל המון בתנועה, כולל מיומנויות חברתיות שאין להן תחליף. לא אגיד שום דבר רע על תנועות נוער אחרות, אבל זה לא עומד בקנה אחד עם הפעילות שלנו. היום קשה מאוד למשוך ילדים לתנועות נוער. הלוואי שיכולתי להוזיל את זה".
את ענת, שעדיין זועמת על כספים שלטענתה לא הוחזרו לה, זה לא מרגיע. "הילדה שלי לא יצאה ליום שבט לפני שנה", היא אומרת. "ועדיין לא קיבלתי את הכסף בחזרה. אני רוצה שהם יסבירו לי איפה הערכים שלהם. זה מרתיח פה את כולם. זה סימבולי, זה לא הכסף. שילמת? זהו. התחרטת לפני הטיול? יש לך חלון צר מאוד שבו אתה יכול לקבל את הכסף בחזרה, וגם אז קשה מאוד להשיג אותם. כמו בחברות הסלולר. התחברת? אי אפשר להתנתק".
מתנועת הצופים נמסר בתגובה: "תנועת הצופים מעניקה תשתית ארצית רחבה של פעילות חינוך בלתי פורמלי ל-80 אלף חניכים בכ-200 שבטים ברחבי הארץ. מערך הפעילות של התנועה מגוון ונחשב לרחב ביותר הן בהיבט החינוך הערכי והן בהיבט החווייתי וכולל בין היתר פעילות דו-שבועית בשבטים, 16-8 ימי טיול בשנה (משתנה בהתאם לשכבת הגיל), סמינרים, אירועים תנועתיים, טקסים, פסטיבלים ועוד, שדורשים הכשרה מקיפה, ציוד רב, כיסוי ביטוחי וליווי מקצועי.
"דמי החבר הנגבים בתנועה הם 700 שקלים לשנה בהתאם לכתוב בחוזר מנכ"ל משרד החינוך והעלות המרבית ליום טיול נעה בין 140-90 שקלים (בהתאם לסוג הפעילות), עלות הנמוכה מעלות ממוצעת של יום טיול בבתי הספר, שעומדת על 159.5 שקלים ליום.
"אנו בתנועת הצופים חווים את המשבר הכלכלי ממקור ראשון באמצעות החניכים והמדריכים שלנו, ומנסים כל העת להציע מגוון רחב של פתרונות עבור חניכים שמתקשים בתשלום השנתי, בהנחות לבני המשפחה ובסיוע למתקשים לעמוד בתשלומים. בתנועת הצופים קיים נוהל הנחות קבוע וקריטריונים ברורים לקבלת ההנחות, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם רשויות הרווחה המקומיות.
"תקציבי השבטים בתנועת הצופים מנוהלים על ידי גזברי השבטים המתנדבים וראשי השבטים, כולם הורים של חניכים הפעילים בשבט. התקציב השבטי מפוקח על ידי מטה התנועה הארצי. הנהלת התנועה מנחה את ראשי השבטים להתנהל בשקיפות מוחלטת לכל דורש. כל הורה יכול לבקש ולראות את התקציב השבטי".
ממשרד החינוך נמסר: "החל בינואר 2013 הנחה המשרד שאין לגבות מחניכי תנועות הנוער דמי חבר ביותר מ-690 שקלים לשנה. יצוין כי מדובר בסכום צמוד למדד המעודכן מדי שנה, ועומד בשנה זו על סך של 700 שקלים.
"אין הנחיה מחייבת של המשרד באשר לסכומים שנגבים מהחניכים עבור פעילויות נוספות, כגון טיולים, מחנות קיץ וכו'. חשוב להדגיש שהחברות בתנועות הנוער היא לפי בחירת החניכים ואינה חובה. כמו כן, הפעילויות הנוספות מתקיימות לפי בחירת החניכים ואין חובה להשתתף בהן, גם לחברים בתנועה.
"להלן ההנחיה בנושא כפי שפורסמה במבחני התמיכה בתנועות נוער: 'תנועת הנוער לא תגבה מחניך יותר מ-690 שקלים חדשים דמי חברות שנתיים; סכום זה לא יכלול את ההוצאות שיגבו בעד מפעלים'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם