"אלכל כלול": חדירת העברית לשפה הערבית
קוראים לה ערברבית, אלערברייה או פשוט: ערבית ישראלית. זוהי השפה הערבית מהולה בעברית שחדרה לכל תחומי החיים במגזר
זוהי הערבית המעורבבת בעברית, שכבר זכתה לשמות שונים ומשונים: ערברבית, אלערברייה או בפשטות - ערבית ישראלית. השפה החדשה היא כבר נושא למחקר, ובשבועות אלה ממש עומד לצאת בהוצאת "כתר" ספר רחב יריעה בנושא בשם "וואללה בסדר" מאת ד"ר עבד רחמן מרעי ובעריכת כותב שורות אלה.
אז איך עובדת הערבית המדוברת? שומעים אותה בכל מקום בברכות ובסתם מילות אישור: בסדר, יופי, מצוין, שלום, להתראות, שבוע טוב, כל הכבוד. היא נפוצה בשימוש במילים הקשורות לסביבת המגורים: דשא, מעלית, מדרכה, שולחן, חלון, שלט או חניון. הערבית המעורבת פעילה מאוד בתחום הבריאות. מוסדות בריאות נקראים בשמם העברי, כמו "קופת חולים", וכך גם אירועים רפואיים: "אירוע מוחי", "מחלה כרונית" או "קריסת מערכות".
כאן מקדמת את השפה הזו הנוכחות הגבוהה של רופאים ערבים בבתי חולים ומרפאות. אם אדם לוקה בסרטן, מעדיפים דוברי ערבית לא להשתמש במילה, הקיימת גם בערבית, אלא במילה העברית "גידול" ונוהגים לומר "ענד גידול" (יש לו גידול).
כפי שיש מילים אחדות בעברית, כך גם יש ביטויים וניבים. אפשר לשמוע תוך כדי שיחה בערבית ביטויים כמו "השמים הם הגבול!" "הכל יהיה טוב, בעזרת השם!" וכמובן "חבל על הזמן!" במשמעות "מצוין".
ומה בחנות המכולת או בסופרמרקט? קונה המבקש קרטון ביצים יעשה זאת בשפה מעורבת: "כרתונת ביץ' מח'תום" (קרטון ביצים חתום). מי שמבקש קופסת תירס ישאל על "עלבת תירס".
הערבים אמנם אינם מציינים את חגי ישראל, אבל אלה נוכחים מאוד בחייהם, בין היתר בזכות החופשות בבתי הספר. לכל חג גם שם ערבי, אבל הערבים יאמרו את השם העברי: אלסוכות (סוכות), ביסח (פסח), אלחאנוכה (חנוכה), ראש אלשאנה (ראש השנה), אלבורים (פורים), וגם אלמימונה (המימונה), שם ערבי יהודי במקורו.
בכל המקרים האלה, ורבים אחרים, שומרת הערבית המדוברת על ה' הידיעה הערבית, "אל": אל כותל (הכותל המערבי), אלתורה (תורה), אלתלמוד (תלמוד), אלמשנה (משנה).
ערבים רבים עובדים בתחום הבניין כמנהלי עבודה ופועלים מן המניין. התחום הזה ספוג עברית או מונחים לועזיים שבהם משתמשים בישראל: קרש, רעפים, טייח, תיקונים, שיפוץ, בלוק, איטונג, שפכטל, יציקה ועוד. השליכטה מכונה שליכת. במוסך עושים "טיפול שנתי", והטסט נקרא אלתסת.
לערבית הישראלית חוקי דקדוק מיוחדים, וכך אפשר למצוא חיבורים של מילה עברית עם דקדוק ערבי.
המילה דרכון ברבים תהיה דרכונאת, שני אולמות הם אולמיין, ובחינות בגרות הם בגארית. כאשר הכביש פקוק אומרים "בקקת אלטריק", בעקבות המילה פקק, וכך נולד פועל חדש בערבית. ואיך אומרים "המשכורת שלנו"? מסכורתנא.
הערבים אינם משרתים ברובם בצבא, אבל כשמדובר בשפה נופלים מחסומי האיבה והאידאולוגיה הלאומית, בעיקר כאשר אלה ביטויים משפה היום-יומית ולא רק הצבאית. כך אפשר למצוא ביטוי כמו "טירו עלא צארוך" (העיף אותו על טיל). נערה מושכת היא "פצצה", וסטודנט מצטיין הוא "תותח", ממש כמו בעברית.
הערבית המעורבת חדרה גם לאינטרנט. כאן נשבר חוק ברזל בתרבות הלשונית הקובע שאין לכתוב בערבית המדוברת, אלא רק בספרותית. אפשר למצוא בצ'טים ברשת משפטים כמו "בחכו מע בעץ עלמחשבים" (מדברים זה עם זה במחשב) או "בס מא לעסות??" (אבל מה לעשות?).
גם הקולנוע והטלוויזיה גילו את הערבית המעורבת. דוגמה מובהקת לכך היא הסרט "עג'מי", שבו השפה הזו מככבת. יש לציין שהערבית המעורבת חזקה יותר בערים מעורבות ובמרכז הארץ, ועלילת עג'מי מתרחשת כידוע ביפו. באחת הסצנות אומר הגיבור: "אלי בדו יביע סמים לאזם יכון מקושר מע אלעאלם" (מי שרוצה למכור סמים, חייב להיות מקושר עם העולם).
לפעמים המעבר בין העברית לערבית נעשה ללא אזהרה, וכמעט ללא שיטה: "בנזין בנוס מחיר" (בנזין בחצי מחיר), "מפורסם בכול יפא" (מפורסם בכל יפו), ואפילו "ראח להתאוורר" (הלך להתאוורר).
גם בסדרה "עבודה ערבית" של סייד קשוע נשמעת הערבית המעורבת. כך משפט היכול להישמע גם מפי ישראלי שאינו ערבי: "בחיאת אבוכ עזוב אותי" (בחיי אביך, עזוב אותי), וכן "כלהם בפחצו תעודת זהות" (כולם בודקים תעודת זהות).
בין תושבי השטחים התופעה מצומצמת בהרבה, ובולטות בה מילים בעלות אופי ביטחוני. תושבי השטחים משתמשים במילים כמו מחסום, משתראה (משטרה), משמר גפול (משמר הגבול), סיגר (סגר), ביגוואע (פיגוע) וטריק אלעוקף (כביש עוקף).
הפלסטינים אפילו מקפידים בדיבורם לציין את המילים הביטחוניות בעברית ולא להשתמש במילים הערביות המקבילות להן, כדי להדגיש שמילים אלה הן סמל לכיבוש. עם זאת, העבודה בתוך מדינת ישראל החדירה מילים רבות מתחום זה: מנאהיל (מנהל), ארכאז (ארגז), מיכאל (מכל), עבודה: יש עבודה/אין עבודה ועוד.
ומה קורה לערבי ישראלי כשהוא מגיע לארץ ערבית? מתברר שהוא ניתן לזיהוי בדרכים שונות - גם בשימוש במילים ערביות מיוחדות כמו זלמה, וגם על פי מילים עבריות שהוא משתמש בהן. הבלשן רפיק אבו' בכר סיפר על שני זוגות ישראלים של ערבים-ישראלים שביקשו לקנות מיץ טבעי. פנה אחד מהם אל בעל הקיוסק ואמר: "אעטיני ת'נין מיץ תפאח" (תן לי שניים מיץ תפוחים). המוכר המצרי התמה שאל: "איה דא מיץ?" (מה זה מיץ?). חזר הלקוח ושאל: "שו, איה דא מיץ? אנתי ערבי?" (מה מה זה מיץ, האם אתה ערבי?). אז התערב התייר השני והסביר למצרי כי המילה הערבית המקבילה למיץ היא עסיר.
הערבית המעורבת מעוררת פולמוס ואי נוחות בקרב ערביי ישראל. דווקא אינטלקטואלים, ששליטתם בעברית מלאה, רואים בתופעה סימן של חולשה תרבותית ומטיפים להימנע ממנה, אבל נראה שהחיים חזקים במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, מכל אידאולוגיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם