האמת המטרידה על ההתיישבות היהודית בנגב

אחרי שנים בהם מטיפים ליישב את הנגב הוחלט על הקמת שני יישובים על קרקעות מדינה בנגב, והצדקנים שואלים למה על חשבון הבדואים

קלמן ליבסקינד | 11/11/2013 8:31 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: בדואים,נגב
רק הכריזה ממשלת ישראל אתמול על כוונתה להקים בנגב את הישוב חירן (ראו ידיעה נפרדת) והמתקפה כבר החלה. ארגוני שמאל, פוליטיקאים, תנועות סיוע לבדואים וארגונים ירוקים - לכולם היה מה להגיד.

קרא עוד בנושא ב-nrg מעריב:
- שטח הפקר בפזורה הבדואית אין ריבון ואין חוקים
- נכבדי הבדואים: לא נחרים את מוסדות המדינה
- דעה: על נאורות ושמאלניות

ילדים בדואים סמוך למבנים ארעיים שהוקמו בחלק מהשטח בחירן
ילדים בדואים סמוך למבנים ארעיים שהוקמו בחלק מהשטח בחירן צילום: מירי צחי
הוויכוח הזה סביב חירן מהווה הזדמנות מעניינת להפסיק את מלחמת החפירות הטקטית שמתנהלת פה בכל פעם מחדש סביב נקודה כזו או מאהל אחר, ולהתחיל לדבר אסטרטגיה. לדון בדבר הגדול.
במשך שנים שמענו מחלקים גדולים במערכת הפוליטית ביקורת על מי שבחרו להתיישב ביהודה ושומרון. היו שתקפו אותם בטענה שאין למדינת ישראל מה לחפש שם. היו שהתעקשו שבנייה באזור הזה עלולה לעצור את מרכבת השלום הדוהרת בכיווננו. "אם ציונות מעניינת אתכם, לכו לנגב", צעקו להם 1,000 פעמים במהלך עשרות השנים האחרונות. "שם צריכים אתכם".

והם הלכו. בשנים האחרונות הציבור הדתי לאומי זורם אל הנגב. צלצלו לתנועת "אור" ולראש מועצת רמת נגב, שמואל ריפמן, ותשאלו אותם עם מי אפשר היום לעלות על הקרקע. תבדקו מי מסוגל היום להביא קבוצה שתעזוב את מרכז הארץ על מנת להפריח יישוב חדש או כדי להשתלב בעיירת פיתוח קיימת.

אבל עכשיו, כשפתאום גם ההתיישבות בנגב הופכת בעייתית, דומה שהגענו אל שאלת היסוד. האם אפשר בכלל להקים כאן, היכן שהוא, יישוב יהודי, או שהציונות, זו הבונה והמיישבת, פסה מן הארץ ומעתה אישורי הבנייה יינתנו רק לפלסטינים ביהודה ושומרון, לערביי ישראל בגליל ולבדואים בנגב.

צילום: מירי צחי
היישוב חירן בנגב צילום: מירי צחי
 
אום אל-חיראן - כך מכנים הבדואים את הריכוז הבדואי שחלק קטן מהיישוב החדש חירן יוקם היכן שנמצאים היום המבנים הבלתי חוקיים שלו - הוא אוסף מפוזר במיוחד בן כמה עשרות מבנים של שבט אבו אלקיעאן, שפונה אחרי קום המדינה מאזור קיבוץ שובל. יש בנגב מאות נקודות ואזורים שהבדואים מוכנים להישבע שלפני 100 שנה הוחזקו בבעלות הסבא שלהם או האבא שלו. אום אל-חיראן איננו אחד מהם. גם מי שגרים באזור הזה מודים שמדובר באדמות מדינה ולאיש מהם אין שום טענת בעלות עליהן. על חלק מהמבנים שלהם הוצאו עם השנים צווי פינוי או הריסה.

המדינה, צריך לומר, לא הזניחה אותם שם. במשך שנים, בעלות של עשרות מיליוני שקלים, נבנו ביישוב הקרוב חורה שכונות שלמות על מנת לאכלס את בני אבו אלקיעאן. מדינת ישראל פיתחה עבורם על חשבונה מגרשים, הכינה להם תשתיות, סללה קווי טלפון והציבה פילרים של חברת החשמל. הכל כדי להסדיר את מגוריהם. כל אחד מבני משפחת אבו אלקיעאן יכול לגור שם על דונם אדמה משלו ולרשום אותו על שמו בטאבו. בחינם. למי מבני השבט שנשוי לשלוש נשים מוכנה המדינה לתת שלושה מגרשים, כדונם גודלו של כל אחד, וגם לשלם לו פיצוי על הבנייה הבלתי חוקית שייאלץ לנטוש.

כמעט כל בני אבו אלקיעאן שיתפו פעולה עם המהלך הזה. הם גרים היום בשלוש שכונות מסודרות. חלק קטן מבני המשפחה סירב להסדר. זה החלק שנשאר היום באום אל-חיראן. זו הקבוצה שהעדיפה במשך שנים לגור בלי חיבור של קבע לחשמל ומים אבל גם בלי להזדקק לאישורי בנייה ובלי שמישהו יתחום את בתיה בגדר ויאמר לה מהיכן עד היכן היא יכולה להתפרס.
עכשיו כנראה זה נגמר.

ואי אפשר בלי מילה על ארגוני איכות הסביבה. אלה שממהרים להפגין, לעתור ולהילחם נגד כל בית יהודי שמפריע לתעופת החרקים, לתזוזת החולות או לזרימת האוויר, אבל מעולם לא נקפו אצבע מול הזרמת השפכים של הבדואים, מול הבנייה הבלתי חוקית הפראית שלהם או מול שריפת האשפה המזהמת שלהם. לא ירוק מעניין אותם, אלא מלחמת חורמה נגד כל התיישבות שהיא. התיישבות יהודית, כמובן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...