50 שנה לרצח קנדי: כל תיאוריות הקונספירציה
אם לשפוט לפי כל המחקרים שנכתבו עד היום על רצח נשיא ארה"ב, נראה שלפחות 30 בני אדם ירו בנשיא במקביל, מארבעה בניינים ומעשרות מניעים
חמישים שנה חלפו מאז רצח קנדי, אחד האירועים הטראומטיים בתולדות ארה"ב. כל אמריקאי שחי באותו זמן זכר היטב גם כעבור שנים היכן היה ומה עשה כששמע על האירוע. להלם הגדול תרמה גם ההבטחה שהייתה גלומה בקנדי: הנשיא בן ה-46, שהקרין יופי ומרץ נעורים, הצטייר כמי שיצעיד את ארצו בבטחה לעתיד טוב יותר - אך כל החלומות הללו נגדעו באחת.
על ההשלכות הרות הגורל שנתלו ברצח אפשר ללמוד מספר המדע הבדיוני המפורסם "נוף-זמן" מאת גרגורי בנפורד (1980). בספר הזה, מידע שמועבר מהעתיד לשנת 1963 מצליח למנוע את הרצח וכך ליצור עולם טוב יותר. מנגד, בספר "22.11.63" של הסופר סטיבן קינג יש אדם שחוזר בזמן כדי למנוע את רציחתו של הנשיא האמריקאי, אלא שבגרסה של קינג הופך ההווה לגרוע יותר, ולנוסע בזמן אין ברירה אלא לחזור שוב לשנת 63' ולדאוג שהרצח אכן יתבצע.
אין אפשרות כמובן לדעת עם מי משני הסופרים הצדק, והאם כהונה מלאה של קנדי הייתה משנה את עולמנו לטובה. עם זאת, כיום יודעים שתכונות המנהיגות שיוחסו לקנדי היו מופרזות. ברבות השנים התברר כי הוא היה נשיא חולה שהסתיר את מחלותיו מהציבור הרחב. קנדי אף ניהל רומנים עם נשים בין כותלי הבית הלבן, ולא פעם חשף בפניהן סודות מדינה. גם בכל הקשור לפעולותיו במסגרת תפקידו יש הרואים בו נשיא כושל, שכמעט הביא את העולם לחורבן גרעיני בעת משבר הטילים עם ברית המועצות. ואם מדברים על פעילות למען זכויות אזרח - יורשו לינדון ג'ונסון, כך טוענים, פעל הרבה יותר ממנו בתחומים הללו.
בד בבד עם הסרת ההילה מעל ראשו של קנדי, צמחו עוד ועוד תאוריות קונספירציה שמתיימרות לספק הסבר חלופי לנסיבות מותו. האם אכן נרצח נשיא ארה"ב בידי אדם פרטי שפעל על דעת עצמו, או שמא היה מי ששלח את האיש? האם היו אלה הסובייטיים או הקובנים? לינדון ג'ונסון או המאפיה האמריקאית? ואולי המוסד הישראלי הוא שהחליט לחסל את נשיא ארה"ב? ושאלה לא פחות חשובה: מדוע בכלל מתעקשים כל כך הרבה סופרים, פוליטיקאים ואזרחים מן השורה להוכיח כי הגרסה הרשמית למה שאירע לפני חמישים שנה רחוקה מאוד מן האמת?
22 בנובמבר 1963, טקסס. הנשיא קנדי יצא ממלונו שבעיר פורט וורת' והגיע בטיסה לעיר דאלאס, שם עמד לנאום בארוחת צהריים חגיגית. אלפים מתושבי העיר קיבלו את פניו בתשואות כשירד מהמטוס ונכנס לצד אשתו ג' קלין ללימוזינה שהמתינה להם. זו הייתה מכונית פתוחה: בגלל מזג האוויר הנאה הסירו את החלק העליון שלה, כולל החלונות שהיו חסינים בפני כדורים.
הזוג הנשיאותי ישב בספסל האחורי, כשלפניהם יושבים מושל טקסס ג'ון קונלי ורעייתו נלי. השיירה שבה נסעו האטה כשהתקרבה לצומת. בפינה עמד בניין ישן בן שש קומות, ובו בית מסחר גדול לספרים. בחלון הקומה השישית, ששימשה כמחסן ספרים, המתין אחד מעובדי המקום. הוא עקב אחר תנועתה של השיירה מבעד לטלסקופ המחובר לרובה.
גברת קונלי הסתובבה לאחור אל הנשיא ופתחה עמו בשיחה, ובאותו רגע נשמעו היריות. הנשיא נפגע וקרס בתוך המכונית. גם המושל קונלי נפצע. אנשי השירות החשאי שתפקידם היה להגן על קנדי חיפשו מיד את היורה אך איש לא נראה בשטח. הנשיא הפצוע אנושות הובהל לבית החולים, אך את חייו כבר לא היו הרופאים מסוגלים להציל.
כעבור זמן קצר נעצר המתנקש, שבמהלך בריחתו מהזירה הספיק לרצוח שוטר בשם ג'פרסון טיפיט. הרוצח, לי הארווי אוסוואלד שמו, התגלה כחייל אמריקאי לשעבר שמאחוריו סיפור חיים מסובך ומורכב. ככל שנחקרה דמותו בשנים שלאחר מכן, התדהמה רק הלכה וגברה. הוא נולד בארה"ב ב-1939 ובגיל 17 התגייס לחיל הנחתים האמריקאי, אך לבקשתו שוחרר מהשירות כדי לטפל באמו החולה. כעבור זמן החליט לנסוע לברית המועצות, בימים שהמלחמה הקרה הייתה בעיצומה. במהלך ביקורו, התברר, הציע אוסוואלד לשלטונות הסובייטיים מידע על מתקנים אסטרטגיים של ארה"ב ומידע סודי אחר שרכש בעת שירותו במרינס. הרוסים קלטו אותו לחיקם בשמחה.
אוסוואלד קיבל עבודה בבית חרושת לטרנזיסטורים במינסק, התחתן עם בתו של קולונל בקג"ב, אך אחרי שנתיים וחצי החליט לחזור למולדת יחד עם אשתו. אף שהסי-איי-איי ידע על פעילותו בברית המועצות, אוסוואלד לא נעצר בכניסתו לארה"ב. איש לא עשה לו בעיות מיוחדות, מה שבהחלט מבסס את הסברה שאוסוואלד שימש סוכן כפול של ארה"ב.
לאחר שובו השתקע אוסוואלד בניו אורלינס, וב-1962 שוב שינה כיוון והצטרף לארגון קובני שתמך בקסטרו. בשלב מסוים אף ניסה להגיע לקובה, אך נדחה שם. לימים התברר שהאיש קיים גם קשרים הדוקים עם ארגוני פשע ועם גופים מסוגים שונים ומשונים.
לאחר שנעצר בחשד להתנקשות בנשיא הכחיש אוסוואלד את החשדות נגדו. אף שעדי ראייה הבחינו בו נמלט מהמקום, וטביעות אצבעותיו נמצאו בנקודה שממנה נורו הכדורים, טען האיש ש"אחרים עומדים מאחורי הרצח". ייתכן שהיה מבהיר מי הם ה"אחרים", אלא שעוד לפני שהסתיימה החקירה נורה אוסוואלד למוות בעת שהועבר בין בתי כלא. היורה, ג'ק רובי, אדם מפוקפק שהיה קשור לפשע המאורגן, טען שעשה זאת כדי לנקום את נקמת הנשיא ולמען אלמנתו, ג'קלין קנדי. זמן קצר אחר כך מת גם רובי בעקבות מחלה קשה שממנה סבל.
מיד לאחר רצח קנדי מינה הנשיא החדש ג'ונסון ועדת חקירה בראשותו של ארל וורן, נשיא בית המשפט העליון הפדרלי. לצדו ישבו עוד כמה דמויות ידועות בפוליטיקה האמריקאית, כמו ראש הסי-איי-איי לשעבר אלן דאלאס ונשיא ארה"ב לעתיד ג'רלד פורד. במשך תשעה חודשים בחנה הוועדה הזו את הממצאים, ו-14 עורכי דין מטעמה ערכו חקירת שתי וערב ל-395 עדים וגבו עדויות בשבועה מ-63 עדים אחרים. גופי הביטחון של ארה"ב סיפקו לה תמלילים של אלפי עדויות נוספות. לבסוף הוגשו המסקנות בדוח שהשתרע על פני 469 עמודים, וכן 408 עמודים נוספים של הערות ומראי מקומות, ועוד 261 אוגדנים של מוצגים ועדויות.
השורה התחתונה הייתה: "היריות שקטלו את הנשיא קנדי ופצעו את המושל קונלי נורו בידי לי הארווי אוסוואלד. הוועדה לא מצאה כל עדות לכך שאוסוואלד או ג'ק רובי היו חלק מקשר מקומי או חיצוני לרצוח את קנדי. לי הארווי אוסוואלד, אדם שאיבד את שפיותו בהשפעת המרקסיזם, רצח את הנשיא לבדו, על דעת עצמו, ללא כל עצה או מידע מטעם זולתו".
עוד הוסיפה הוועדה: "אי אפשר לבטל מכל וכל את האפשרות שאנשים אחרים היו מעורבים בפרשה, אבל לא נמצאו לכך כל ראיות". היא לא מצאה כל קשר עקיף או ישיר בין אוסוואלד לרובי, ושום תימוכין לשמועות האומרות שהם הכירו זה את זה קודם לכן.
זמן קצר לאחר הרצח כבר החלו לצוץ תאוריות הקונספירציה, אך במהלך שנות ה-60 הן נותרו מתחת לפני השטח. הציבור קיבל את מסקנות ועדת וורן, שהתפרסמו בספטמבר 1964, וראה בהן תשובה משכנעת לכל ההשערות בדבר קשר וקנוניה. אולם עד מהרה החלו להישמע טענות נגד דרכי עבודתה של הוועדה. התברר שרבים מחבריה היו עסוקים בענייניהם, לא השתתפו בכל הישיבות ולא ניהלו כהלכה את הדיונים.
החקירה כולה, כך נטען, נערכה בחיפזון ובחוסר יעילות, כדי שהדוח יהיה מוכן לפני הבחירות לנשיאות ב-1964. המקטרגים הוסיפו שאחת המטרות החשובות של הוועדה הייתה להזים שמועות בדבר אשמתם של בכירים בממשל, ולכן היא התמקדה בכל מה שיש בו כדי לחזק את הגרסה הרשמית - שאוסוואלד פעל לבדו ושרובי רצח אותו ללא כל סיבה - והתעלמה מכל פרט שסתר את הגישה הזאת.
גם מסקנותיה של הוועדה היו יעד למתקפה. וורן וחבריו, כך נטען, טעו הן באשר למספר הכדורים שנורו לעבר מכונית הנשיא, והן באשר למקורם. לפי מסקנות הוועדה, באירוע נורו שלושה כדורים - כולם מרובהו של אוסוואלד, שכאמור עמד בחלון הקומה השישית. אלא שמסרט שצילם באקראי צלם חובב ששמו אברהם זפרודר אפשר להגיע למסקנות אחרות לגמרי. בסרט, שהיה בידי הוועדה (וכיום רבים מטילים ספק באמינותו), נראה שקודקודו של הנשיא נעקר ממקומו ומוטח לאחור. היו מי שמצאו בכך ראיה חותכת לכך שקנדי נפגע מכדור שהגיע מלפנים ומימין - ולא מאחור, מכיוון מחסן הספרים של אוסוואלד. פירוש הדבר הוא ששני כלי נשק, משני מקומות שונים, פגעו בנשיא, ומכאן שהיה קשר לרצוח אותו.
נקודת תורפה מרכזית במסקנות הוועדה נוגעת למסלולם של הכדורים: לפי וורן וחבריו, הכדור הראשון פגע בנשיא, פצע אותו, והמשיך ממנו אל המושל קונלי, שנפצע אף הוא; לאחר מכן הגיע הכדור השני, שפגע בקנדי בצורה קטלנית. המפקפקים טענו שלא ייתכן שהכדור הראשון הצליח לגרום נזק כה רב, אך מחקרים הראו שהדבר אפשרי.
הנתיחה שלאחר המוות הצמיחה תאוריות משלה. היו שטענו כי הממצאים המופיעים בדו"ח הפתולוגי הרשמי זויפו. אחרים אף קבעו שהגופה שנבדקה כלל לא הייתה של הנשיא המנוח.
בשנים שלאחר מכן נכתבו מאות ספרים שכל מטרתם להפריך את מסקנות ועדת וורן, או לפחות להעמיד אותן בסימן שאלה. המחברים טענו שהם יכולים להוכיח שלא אוסוואלד רצח את קנדי, או שהוא לא עשה זאת לבדו. הדרישה הציבורית לקיום חקירה נוספת, מקיפה יותר, הלכה וגברה. סקרים שנערכו ב-1976, 13 שנה לאחר רצח קנדי, העלו שהדוח הרשמי על הפרשה אינו מקובל על כשני שלישים מהאמריקאים. 87 צירים בקונגרס תמכו בהחלטה שלפיה יש לחקור את הרצח מחדש, וחקירה כזו אכן נעשתה וקבעה שייתכן כי אוסוואלד היה חלק ממזימה מורכבת. לחשדם של האמריקאים שהאמת הוסתרה מהם תרם גם מעטה הסודיות האופף עד היום חלק ניכר מן החומר של ועדת וורן. רק בשנת 2039 ייפתחו התיקים הגנוזים של הוועדה, ותוכנם ייחשף.
לא רק ספרים נכתבו בנושא: אחת היצירות הידועות ביותר שעסקו ברצח קנדי היא סרטו שובר הקופות של הבמאי אוליבר סטון, "JFK תיק פתוח" (1991), בכיכובו של קווין קוסטנר. מטרתו של סטון הייתה להראות את כל נקודות החולשה בדוח וורן, וזאת דרך סיפורו האמיתי של תובע מחוזי בניו אורלינס שהגיע למסקנה שהאחראים לרצח הם כמה אנשי ימין מוכרים בעירו. במציאות לא הצליח התובע הנ"ל להוכיח את טענותיו בפני חבר מושבעים, אולם סטון מציג אותו כגיבור שלחם לחשיפת האמת. הסרט עורר חילוקי דעות בארה"ב: רבים מצאו את טענותיו של סטון משכנעות, ואחרים לא התרשמו מהן כלל.
רצח הנשיא האמריקאי הסתנן גם לספרות הילדים הישראלית, בדמות הספר "עוז יעוז נגד רוצחי קנדי" (1965). המחבר, עידו סתר, הוא במציאות חזי לופבן, עיתונאי בעל קשרים עם המוסד. "המכונית המשיכה בנסיעה", מתאר הסופר את יום הרצח. "ככל שהלכה והתקרבה אל הצומת, הלכו שורות המריעים ופחתו. אשתו של מושל טקסס פנתה אל הנשיא מן המושב הקדמי ואמרה: 'אינך יכול לומר כי דאלאס אינה ידידותית כלפיך היום'.
"ואז, לפני שהנשיא הספיק להשיב, נשמעה ירייה. דאלאס הייתה מאוד בלתי ידידותית. הנשיא נפגע בצווארו, מאחור. הוא צנח ללא אומר על ברכי ג'קלין".
לפי עלילת הספר, מפקד השירותים החשאיים של סין, גנרל סונג, הוא ששלח את המתנקש. במקביל היה אמור להירצח גם המנהיג הסובייטי חרושצ'וב, מה שיוביל למלחמת עולם שלישית - שלאחריה יכבשו הסינים את העולם. הסוכן הישראלי הכל-יכול עוז יעוז מגלה את המזימה, ואף שאינו מצליח למנוע את רצח קנדי, הוא מונע את רצח חרושצ'וב ואת ההשתלטות הסינית. הסיפור הדמיוני הזה הוא למעשה וריאציה של רעיון "הסכנה הצהובה", שהעסיקה רבות, אז כמו היום, את סופרי הריגול.
המחלוקת סביב נסיבות הרצח נמשכת במלוא עוזה עד עצם היום הזה. חמישים שנה לאחר שנורו היריות, ארה"ב עדיין לא השתחררה לחלוטין מהסיוט. מעריכים שרק עד 1993 פורסמו יותר מ-2,500 ספרים על הנושא, ועוד אלפי מונוגרפיות ומאמרים. 95 אחוזים מספרי הז'אנר המשגשג מכוונים למסקנה שהרצח היה קנוניה, ולא מעשה של מתנקש בודד. כפירתם בגרסה הרשמית מתבססת על הסתירות הרבות שהתגלו בהצהרותיהם של אנשי הממשל ביחס לשני מעשי הרצח - של קנדי ושל אוסוואלד - וכן על עדויות שונות. רוב מחברי הספרים בנושא הגיעו למסקנה שהיו לפחות שני רוצחים, ואחרים גרסו שבהתנקשות פעלו שלושה או ארבעה אנשים. גם דעת הקהל בארה"ב נוטה יותר ויותר לכיוון הזה: סקרים שנערכו ב-2003 וב-2004 מצאו ששלושה מכל ארבעה אמריקאים סבורים שקיימת קונספירציה או הסתרה של עובדות סביב רצח קנדי.
אם לא אוסוואלד, מי כן רצח את הנשיא, או לפחות יזם את ההתנקשות? כאן כבר נחלקים החוקרים והכותבים השונים לשלל תאוריות והשערות, מוכחות יותר או פחות. אחת הפופולריות שבהן מטילה את האחריות על פידל קסטרו. לקסטרו היו סיבות טובות לעשות דבר כזה: הרי גם קנדי מצדו שלח את הסי-איי-איי לשלל ניסיונות התנקשות במנהיג קובה, כולל אפילו הרעלת הסיגרים שלו, והורה לצבא ארה"ב לפלוש למפרץ החזירים בקובה. לפי ביוגרפיות של לינדון ג'ונסון שפורסמו אחרי מותו, גם הוא האמין שקסטרו קשור לרצח. עם זאת, ג'ונסון לא השתמש באירוע כעילה לפעולה כלשהי נגד קובה, מחשש שהדבר יוביל למלחמה גרעינית עם ברית המועצות.
היום אנחנו יודעים שגם פידל קסטרו האמין שרצח קנדי היה תוצר של קונספירציה מורכבת, אלא שלדעתו כוונה המזימה הזו נגד קובה. "זה מוזר מאוד", אומר קסטרו על דוח וורן באוטוביוגרפיה שלו, שנכתבה בידי איגנסיו ריימונט. "בגלל ההתמחות שרכשתי בירי מדויק, איני יכול להעלות בדעתי מצב שבו יורים ירי מהיר ומדויק בעזרת כוונת טלסקופית. כשאתה יורה בעזרת כוונת טלסקופית, המטרה אובדת לאחר הירי. אתה מכוון אל צלחת שנמצאת במרחק של 500 או 600 מטר, ועם התנועה שנגרמה בגלל הירייה אתה מאבד את הפוקוס על המטרה ואתה חייב למצוא אותה שוב. לאחר הירייה אתה צריך לטעון, ואז עליך לחפש שוב את המטרה ולירות. לחפש מטרה שנמצאת בתנועה באמצעות כוונת טלסקופית, זה דבר קשה מאוד. לירות שלוש יריות מדויקות כל כך בתוך שניות ספורות, זה נראה בעייתי מאוד.
"ריימונט: אתה סבור שהיו כמה יורים?"
"קסטרו: אני לא יכול להסביר לעצמי כיצד אדם אחד ירה את כל היריות האלה... מהניסיון שלי איני יכול אלא לומר שהתיאור הרשמי של הרצח פשוט אינו אפשרי... העניין השני הוא רצח אוסוואלד. אוסוואלד היה בכלא, והנה הופיע אותו ג'ק רובי, אותה ?נשמה צדקנית ואצילה' שהרצח עורר בה כאב רב כל כך, והוא הורג את אוסוואלד לעיני המשטרה ומצלמות הטלוויזיה. אינני יודע אם דבר כזה קרה אי פעם במקום אחר.
"ריימונט: אז אינך מאמין לגרסה הרשמית?
"קסטרו: נכון, אינני מאמין כלל לגרסה הרשמית על האופן שבו אוסוואלד ירה... תדע , אוסוואלד ניסה לבוא לכאן, והיות שהאנשים שלנו היו חשדניים מאוד הם אמרו לו 'לא'. כעת תאר לעצמך שהטיפוס הזה היה בא לכאן, חוזר לשם וימים אחדים לאחר ביקור בן שבוע בקובה הורג את קנדי. הייתה שם תוכנית לא רק נגד קנדי, אלא גם נגד קובה... מה פתאום ניסה האיש הזה לבוא לקובה? אלה דברים מוזרים ביותר, והם מזינים, ובצדק, את כל החשדות ואת הרעיון שהייתה איזו קונספירציה. אבל אין לי ראיות, ואיני יכול אלא להעלות השערות" (מתוך "פידל - אוטוביוגרפיה", עמ' 193-191).
הסובייטים נמצאים גם הם ברשימת החשודים העיקריים. אחת מתאוריות המשנה מרחיקה לכת ואומרת שהאדם שנעצר בחשד לרצח קנדי כלל אינו לי אוסוואלד, אלא מתחזה שהגיע מרוסיה. "אוסוואלד האמיתי", כך נטען, נשאר בברית המועצות, בעוד סוכן הנושא את תעודותיו נשתל בארה"ב. הסופר הבריטי מייקל אדאוס, שאחד מספריו עוסק בתאוריה הזו, אף מצא סימוכין פיזיולוגיים: ראשית, כך לדברי אדאוס, הרישומים מוכיחים שהרוצח שנעצר היה גבוה בכמה סנטימטרים מלי אוסוואלד; שנית, לאוסוואלד הייתה צלקת מאחורי אוזנו, בעוד אצל רוצחו של קנדי לא נמצאה צלקת כזאת; ושלישית - על ידו של אוסוואלד האמיתי היו שלוש צלקות, ואילו לרוצח היו שתיים בלבד. יש רק בעיה אחת: בדיקות גנטיות שנערכו בגופתו של אוסוואלד בעקבות הטענות הללו הראו שאכן הוא האיש השוכב בקברו, ולא מתחזה כלשהו.
התאוריות בדבר מעורבות סובייטית ברצח מצאו אוזן קשבת לא רק בקרב אזרחי ארה"ב, אלא גם אצל רוב מנהיגי מדינות מזרח אירופה. שלטונות מוסקבה העדיפו לא להכחיש אותה באוזניהם, אלא לשמור על שתיקה רבת משמעות. אדם שעבד בארכיון הקג"ב הודה לימים כי ברית המועצות הייתה אחראית בעצמה להפצת תאוריות קונספירציה לגבי רצח קנדי, כדי לפגוע באמינות הממשל האמריקאי. בין השאר האשימו שלוחיה את בכיר הסי-איי-איי הווארד האנט, שהיה בדאלאס באותו יום.
האנט מצדו הכחיש בתוקף, והאשים בכירים אחרים, כמו סגן הנשיא לינדון ג'ונסון, כי היו מעורבים ברצח (סקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו כי כ-20 אחוז מהאמריקאים חושדים שג'ונסון היה מעורב ברצח, במטרה להתיישב על כס הנשיא). מקורבים של האנט האשימו גם את ג'ורג' בוש האב, שבאותה תקופה היה קשור לסי-איי-איי, וטענו כי יזם את הרצח כדי להגן על אינטרסים כלכליים פרטיים שלו. כך שאם הסובייטים רצו שבמסדרונות וושינגטון ישררו חשדנות ואי אמון, המטרה הושגה לפחות באופן חלקי.
וכמו בכל אירוע מסתורי המתרחש על הגלובוס, גם במקרה של רצח קנדי נמצא מי שיאשים את ישראל. דוד בן-גוריון, שמעון פרס וממשלת ישראל, כך נטען, הם האחראים לחיסולו של הנשיא האמריקאי. לפי התאוריה הזו, הישראלים השתמשו במאפיה ובג'ק רובי כדי לסלק מהדרך את קנדי, מאחר שהנשיא האמריקאי לחץ לעצור את פעילות הכור הגרעיני בדימונה. המתנקשים שביצעו את הירי הגיעו מקורסיקה וגויסו בידי לא אחר מאשר יצחק שמיר, אז האחראי במוסד על התנקשויות ביבשת אירופה. את הטענות הללו העלה בין היתר מרגל האטום מרדכי ואנונו לאחר שחרורו מהכלא, והפיץ אותן קולינס פיפר, אנטישמי ידוע.
ברי חמיש, חוקר קונספירציות שנודע בתאוריות שלו לגבי רצח יצחק רבין, מאמין גם בקשר ישראלי סביב רצח קנדי. לדבריו, ההוכחה לכך היא שג'ון קלי, אדם שלפי אחת התאוריות הפעיל את אוסוואלד, היה פעיל בחברה לעידוד מסחר בז'נבה, ואותה חברה - כך לפי חמיש - לא הייתה אלא משרד כיסוי שהקים המוסד לצורך פעולות חשאיות. "פיפר לא נשמע לי אנטישמי, ואני מסוגל לזהות אנטישמים", אמר לי חמיש בעבר. יצוין כי במאמריו של פיפר חוזרת הטענה שמדינת ישראל היא ישות שמעוניינת להחריב את העולם.
למאפיה האמריקאית, שמוזכרת שוב ושוב בתאוריות הקשר, הייתה לכאורה סיבה טובה לכעוס על הנשיא: הבוסים שלה סייעו לג'ון קנדי ולמשפחתו, וציפו בתמורה להעלמת עין מצד רשויות האכיפה. במקום זאת פתח התובע הכללי רוברט קנדי, אחיו של הנשיא, בשורה של חקירות נגדם. זו הייתה כפיות טובה, ובמאפיה לא סולחים על התנהגות כזו. ב-2006 אף דווח כי בידי האף-בי-איי הייתה עדות של איש המאפיה הבכיר קרלו מרסלו, שהודה במעורבות ברצח קנדי.
מעבר לתאוריות הקונספירציה ה"מרכזיות" הללו יש עוד רבות אחרות, ידועות פחות, שמטילות את האחריות לרצח על שלל גורמים: מתנגדי קסטרו הקובנים, שזעמו על סירובו של קנדי לעזור להם; אילי נפט שחששו ממסים שיטיל עליהם הנשיא, ולכן חיסלו אותו בטקסס, הטריטוריה הביתית שלהם; ראש האף-בי-איי ג'ון אדגר הובר, ששנא את משפחת קנדי ולאחר הרצח עשה כמיטב יכולתו להפריע לחקירה; אנשי סי-איי-איי שקנדי הפריע לפעולותיהם; ריצ' רד ניקסון, שביקש לנקום על הפסדו בבחירות; ואפילו ג' קלין קנדי, שזעמה על הבגידות הבלתי פוסקות של בעלה בה. לפי התאוריה הזו נעזרה גברת קנדי בבעלה לעתיד, המיליונר אריסטוטל אונאסיס, כדי לחסל את הנשיא.
אם כבר הולכים למחוזות הדמיון, הם לא מסתיימים כאן: ספר שראה אור ב-75' טען שאוסוואלד הצטווה לירות לעבר הנשיא במסגרת מה שהוא חשב שתהיה התנקשות סרק. המשימה שניתנה לו הייתה לירות באופן לא מדויק, כדי להביך את השירות החשאי ולחזק את השמירה על קנדי מכאן ולהבא. כדוריו של אוסוואלד לא פגעו בנשיא, אך משלחיו דאגו שבאותו זמן יפעל רוצח נוסף, והמתנקש המדומה יהפוך שעיר לעזאזל. וישנו גם מהנדס ששמו ג'ורג' תומסון, שקבע כי באירוע נורו לא פחות מ-25 יריות. מספר ההרוגים היה לדבריו חמישה, ובהם השוטר טיפיט שבכלל ישב בלימוזינה והתחזה לקנדי. הנשיא עצמו נשאר בחיים ונצפה אחר כך בשלל אירועים, כמו מסיבת יום הולדת של טרומן קפוטה.
המשותף לרבים ממפתחי הקונספירציות הוא האשמת הגורמים העלומים שמאחורי הרצח בחיסול שיטתי של כל מי שעלול לחשוף את המזימה. נטען שבמהלך השנים63'-73', לא פחות מ-103 בני אדם שהיו קשורים איכשהו להתנקשות או לחקירה מתו בנסיבות משונות. למרבה הפלא, רוב העדים המרכזיים למעשה הרצח נותרו חיים ופעילים מאוד. יתרה מכך: סביר להניח שהקושרים יהיו מעוניינים לרצוח את מי שחושף בציבור את האמת, ובכל זאת איש מהכותבים הרבים על הקונספירציה לא הפך יעד להתנקשות. מה שכן, רבים מהם האשימו זה את זה בהפצת דיסאינפורמציה בשירותם של גופי הביון האמריקאיים או הקג"ב. כאמור, ייתכן שדווקא הטענה האחרונה הייתה מעוגנת במציאות.
לא רק מחברי תאוריות צצו לאורך השנים, אלא גם נוטלי אחריות. כמה וכמה אנשים הודו - חלקם מול מצלמות הטלוויזיה - כי היו קשורים לרצח קנדי, או אפילו רצחו אותו בעצמם. כל אחד מהם סיפר על קבוצה אחרת שבשמה פעל, והגרסאות הללו מעולם לא חפפו זו לזו.
אף שכמה מהתאוריות מפורטות עד להדהים, וכוללות שמות עדים וראיות מצולמות מהזירה, תשובה ברורה ומוחלטת לשאלה אם הייתה קונספירציה אינה בנמצא, גם לא חמישים שנה לאחר הרצח. מומחים שערכו מחקרים מדוקדקים הגיעו למסקנות סותרות, והמתבונן מהצד יתקשה להחליט למי מהם להאמין. אחרי קריאת כעשרים ספרים בנושא, שכל אחד מהם מציע תאוריה שונה, אני יכול להעיד שרבים מהמחברים מפגינים ידע נרחב ויכולת ניתוח ומצליחים לשכנע שבידם אכן נמצא הפתרון האמיתי - עד שמופיע הספר הבא, ובו תאוריה אחרת, עדים אחרים וממצאים אחרים.
ב-2006 פרסם ההיסטוריון מיכאל קורץ את הספר conspiracy debates: lone gunman versus The JFK assassination. לאחר מחקר יסודי של העובדות ושל התאוריות מגיע קורץ למסקנה שהייתה קונספירציה, אך כיום כבר אין דרך לעמוד על פרטיה. מנגד, שנה לאחר מכן פרסם המשפטן המפורסם וינסנט בוגלוזי את הספר History Reclaiming, שהקיף 1,600 עמודים ועוד דיסק ובו יותר מאלף עמודים של הערות שוליים. מסקנתו הייתה שהרצח נעשה בידי אוסוואלד לבדו, ולא הייתה שום קונספירציה. הספר הזה זכה בפרס אדגר כ"ספר הפשע האמיתי הטוב ביותר של השנה".
כיום, גם אם מישהו יטען שהוא עצמו היה חלק מקונספירציה ואף יספק הוכחות לכך, קולו ייעלם בין העשרות שכבר הודו ברצח קנדי. כמות המידע העצומה שהצטברה במשך השנים כמעט אינה מאפשרת לברור את מה שחשוב ולהניח בצד את הטפל. דיוויד פרי, מהידועים שבחוקרי הקונספירציה, טוען שלא פחות מ-75 אחוז מכלל העובדות שהובאו לגבי הרצח הן שגויות ומזויפות. לדבריו, אפילו אם נניח שרק חלק מהספרים שפורסמו בנושא מתבססים על טענות נכונות, המשמעות היא שלפחות שלושים אנשים ירו בקנדי מארבעה בניינים שונים, ולפחות עוד מאה בני אדם היו מעורבים ברצח. הרי לא כולם יכולים להיות צודקים, אומרים מבקרי התאוריות.
דווקא זו טענה חלשה. אולי האמירה המבודחת למחצה בדבר ירי מכמה רובים שונים ומזוויות שונות היא הקרובה ביותר לאמת? האם ייתכן שבאותו יום יצאו לדרך כמה מבצעי התנקשות בנשיא-מבצעים שלא היו תלויים זה בזה, למעט העובדה שאוסוואלד היה קשור בדרך כלשהי לכולם? אוסוואלד הרי הספיק בחייו ליצור קשרים עם גורמים שונים ומנוגדים - קג"ב, סי-איי-איי, המאפיה, תומכיו של קסטרו ומתנגדיו. האם ייתכן שהוא פנה לכל אחד מהם והצליח לשכנע אותו ליטול חלק במזימה שלו נגד קנדי, בלי שאחת מאותן קבוצות תדע על חברתה?
לפי רוב תאוריות הקונספירציה, אוסוואלד לא היה אלא בובה עלובה בידי כוחות כבירים. אולם אפשר גם לשער שהאיש, שהיה קשור לארגוני ביון ופשע רבים כל כך, לא רקד לחלילו של אף אחד מהם אלא פעל לחלוטין משיקוליו שלו. ייתכן שסבל מפיצול אישיות, מה שיסביר חלק מהסתירות בהיסטוריה שלו, ועדיין - הוא, האיש הבודד, יכול להיות הדמות המרכזית ברצח קנדי.
הרבה מתאוריות הקונספירציה שהושמעו בארה"ב מבטאות פחד מקבוצה כלשהי - הסובייטים או ארגוני הפשע, למשל - ומכאן האשמתה ברצח. תאוריות אחרות משקפות את גל האנטי-ממסדיות של שנות ה-60 (שהתחזק מאוד בשנות ה-70, בעקבות פרשת ווטרגייט וגילויים על פעולות לא חוקיות ולא מוסריות של גופי הביון האמריקאיים). אך מעבר לכך, כולן מבטאות חוסר אמונה מוחלט באפשרות שאדם אחד, איזה מין אוסוואלד אנונימי כזה המחזיק רובה בלבד, יכול לחולל שינויים כה גדולים בסדרי עולם ובהיסטוריה; לשם כך נדרשת הרי קבוצה שלמה של אנשים בעלי תפקידים בכירים ועוצמה רבה.
בתפיסה הזו יש מעין אליטיזם וזלזול ביכולת של האינדיווידואל שאינו סלבריטי לשנות את פני ההיסטוריה. תופעה דומה אפשר היה לראות גם לאחר רצח רבין, כאשר חלק ניכר מתאוריות הקונספירציה התאמצו לקשור את ראש השב"כ כרמי גילון או שר החוץ שמעון פרס למעשה. מפתחי הקונספירציות הללו הולכים בדרכו של התאורטיקן המרקסיסטי פלכנוב, שקבע כי ההיסטוריה אינה ניתנת לשינוי כתוצאה ממאורעות קטנים ופעולות אינדיווידואליות, וכי היא מושפעת רק מפעולותיהם של המונים. המציאות הקודרת מוכיחה אחרת: אוסוואלד הראה לכולם שלפעמים די באדם אחד וברובה אחד כדי לכתוב מחדש את דברי ימיה של אומה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם