הקלף המנצח של "עמוד ענן": "כיפת ברזל"
הצלחת מערכת "כיפת ברזל" ביירוט רקטות תרמה לתחושת הביטחון ביישובי הדרום וסייעה לדרג המדיני. אך כל טיל יירוט עולה כ-200 אלף שקל
בסופו של שבוע הלחימה האווירית (התקפית והגנתית) מול חמאס לא ניתן היה להתעלם מהישגי המערכת. לפי נתוני צה"ל, 421 טילים ורקטות ששוגרו מעזה אל ישראל יורטו ב-84 אחוזי הצלחה. הישג נאה לכל הדעות. אלא שיש למערכת גם חיסרון גדול: מחיר כל אחת משש המערכות הפעילות שבידי ישראל הוא 50 מיליון דולר, ומחיר כל טיל שהיא משגרת ליירוט הוא 50 אלף דולר. המשמעות: יש לשקול היטב אם אכן הטיל המשוגר אל ישראל אכן מהווה סכנה לאזרחים ויש גם מקרים של החלטות מוטעות.
ויש גם תקלות: במהלך המבצע לא שוגר יירוט אל טיל שנורה מעזה והתוצאה היתה פגיעה ישירה בבניין בראשון לציון. גם בקריית מלאכי לא יורט טיל ששוגר מעזה והתוצאה היתה כמה פצועים והרוגה אחת-מירה שארף ז"ל.
"המשמעות הכלכלית היא זניחה", טוען גורם ביטחוני. "עדיף להשקיע בהגנה שמונעת פגיעות. יש לכך השלכות מעבר לעלות המיידית. כך למשל, ללא יירוט עלול להיווצר מצב של הסדר ביטחוני רע יותר בהפסקת אש ולכן חשוב לבחון את העלות במגוון כולל בהיבט הביטחוני ולא רק לשקול את הסכום המושקע במערכות אלה ובהפעלתן".
אחד היתרונות המשמעותיים שהעניקה המערכת הוא אורך נשימה לקבלת החלטות בצורה שקולה ונינוחה יותר מתוך הבנה שהעורף מוגן יחסית. "ברגע שהעורף נפגע הוא גם לוחץ על הממשלה להתפשר", מסביר אלוף במיל' איתן בן אליהו, לשעבר מפקד חיל האוויר. "למרות שהיכולות הצבאיות גדולות וחזקות, הממשלה עלולה להתקשות בקבלת החלטה להמשיך בלחימה. מערכת כמו 'כיפת ברזל' בהחלט נותנת חופש פעולה בכך שהיא מקטינה נזקים ויכולה להשפיע בסופו של דבר על התוצאה הכוללת של הלחימה".
מבצע "עמוד ענן" לא היה המופע הראשון של סוללות היירוט, אך בלי ספק היה האירוע המורכב והארוך ביותר שבו היא נדרשה לספק תוצאות, עד לגיבוש הסדר רגיעה מול חמאס, בסיוע מצרים.
"כיפת ברזל" נתנה הגנה גדולה יחסית ליישובי עוטף עזה והדרום, ואפילו לתושבי המרכז שזכו לראות את שובל הטיל המיירט מעל הבית. לדברי בן אליהו, יכולת ההגנה משפיעה גם על ההרתעה כאשר הצד היורה לא מצליח לפגוע למרות מספר הטילים הרב שהוא משגר. "כשיודעים בארגוני הטרור שיש יכולות כאלה והשיגור כמעט לא משיג פגיעות, זה פוגע במוטיבציה שלהם ללחימה", אומר בן אליהו. "כל ירי חושף אותם ויכולות הפגיעה שלהם נחלשות, מה שגם מתיש אותם ומגביר את הכוח הישראלי. זה יוצר הרתעה".
הימצאותה של המערכת בשירות לא היה דבר מובן מאליו. בראשית דרכה ועם יציאתו לדרך של הליך התכנון והבנייה נחלקה מערכת הביטחון בשאלה האם נדרש להשקיע האמצעי התקפה או הגנה. לא כולם האמינו ביכולות של סוללות היירוט במענה לירי הטילים לעבר ישראל. אחד האישים העיקריים שדחפו להרים את הפרויקט היקר הוא שר הביטחון בעבר עמיר פרץ, שיצא מהוויכוח כשידו על העליונה לאחר ש"כיפת ברזל" הראתה הישגים.
"חשוב מאוד לבנות מערכות מאוד גמישות ומתקדמות כמו 'כיפת ברזל' כי האיומים מתפתחים מהר מאוד", אומר תא"ל במיל' דני מילוא, בעבר מפקד מערך הנ"מ, לפני ששמו שונה ל"מערך ההגנה האווירית" בשנת 2011. "נצטרך להתאים את עצמנו לאיומים. מה שהצליח אתמול לא בטוח שיעבוד גם מחר. בזכות'כיפת ברזל' איום הרקטות כבר לא מהלך עלינו אימים".
"האתגר הוא להגיע בסופו של ההליך להגיע לטילים מדויקים, כי המטרה כאן היא יירוט של עצם לא גדול בהשוואה למטוסים", אומר בן אליהו. "כבר 50 שנה יש כאן ידע כזה אז בשורה התחתונה מדובר ביכולות שהיו פה".
כיום ישנן בידי ישראל שש סוללות "כיפת ברזל" כשירות והשביעית בדרך לשירות. עד סוף 2016 עתיד המספר לגדול לשמונה או תשע סוללות. "המערכת מפתיעה אותנו כל פעם מחדש בעוצמה ובדיוק", מספר קצין שמוביל את פרויקט הפיתוח של "כיפת ברזל" בשנתיים וחצי האחרונות. "אנחנו דואגים לשפר את יכולות המערכת כל הזמן, כדי שתוכל להתמודד עם האיומים בכל הגזרות ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם