ראשי » חדשות » בעולם » אמריקהגלוש ב - nrg מהסלולר

3 היריות שרצחו את המפלגה הדמוקרטית

מאז ההתנקשות בנשיא קנדי לפני 50 שנה השתלטה על השמאל האמריקאי תבוסתנות במסווה של הזדהות עם תנועות שחרור לאומיות

אחרי שגילתה שהמתנקש בחיי בעלה הוא לי הארווי אוסוולד אמרה ז'קלין קנדי במרירות כי לנשיא לא היתה אפילו הזכות להיהרג על מזבח המאבק לזכויות האזרח. "זה היה חייב להיות דווקא איזה קומוניסט עלוב ומטומטם", הוסיפה.

רצח הנשיא קנדי, שאירע היום לפני 50 בדיוק, השפיע על האומה האמריקאית בשני מישורים - במישור הפסיכולוגי ובמישור האידיאולוגי-פוליטי, שאליו מתחילים לשים לב רק כעת. הביטלמאניה היתה אז בשיאה, קנדי היה דמות של כוכב קולנוע, וזו היתה תקופה שבה נדמה היה שכוחות של נעורים ויופי תופסים עמדת השפעה מכרעת על החברה וההיסטוריה.

היה בהתנקשות יסוד של רצח-אב, והיא השתלבה היטב במצב הנפשי הקולקטיבי של דור ה"בייבי-בום". דובר אז, לראשונה, על "פער הדורות" שהתרחב לכדי קרע-. וזה בהחלט יכול להסביר משהו מעידן האלימות שהתפתח בעשורים שלאחר ההתנקשות.

מעצבי דעת הקהל ניסו לשלב את הלם ההתנקשות בזרמים הפוליטיים של התקופה. הם המציאו את הביטוי "אקלים של שנאה", והניו יורק טיימס אף נתן כותרת למאמר מערכת - "סחרור של שנאה". כלומר, קנדי נרצח בגלל אווירה של הסתה שהגיעה לשיאה ברצח, והרוחות במפה המטאורולוגית הזאת של שנאה ואלימות ממשיכות להשתולל.

ג'ורג' ויל, בעל טור בוושינגטון פוסט, כתב החודש שהיסטוריון הבית של קנדי, ארתור שליזנג'ר, הצליח לכתוב ספר עב כרס על אלף ימי נשיאותו של הנשיא המנוח - מבלי להזכיר אפילו פעם אחת את שמו של המתנקש. שליזנג'ר לא היה היחיד. כדי לרתום את ההתנקשות למאבק האיתנים האידיאולוגי שהתחולל באמריקה ניסו רבים בשמאל האמריקאי להעלים כליל את דמותו של המתנקש, וליבו בכך את תיאוריות הקונספירציה.

המגמה כיום, אגב, היא לראות בקנדי כמי נפל במערכות המלחמה הקרה. אחרי הכל, אוסוואלד לא היה סתם כלומניק. הוא היה קומוניסט שערק לברית המועצות, חזר לארצות הברית, ולאחר מכן חיפש קשרים לקובה ולאנשיו של פידל קסטרו. לינדון ג'ונסון, הנשיא שהחליף את קנדי, אף חשש שהרקע הקומוניסטי של המתנקש יצית מסע ציד חדש נגד קומוניסטים שיפלג את המדינה ויסבך את הקשרים שהוא רוצה לבסס אז עם ברית המועצות.

בפרספקטיבה היסטורית ניתן לטעון שמכל המלחמות שבהן היתה ארצות הברית מעורבת אחרי מלחמת העולם השנייה, אף לא אחת משתווה בהשפעותיה ההרסניות להתנקשות בנשיא קנדי. הזירה הפוליטית האמריקנית התבוססה יותר ויותר בביצה של שנאה. המאבקים והקיטוב הפוליטי בחברה קיבלו תאוצה אלימה ואמריקה נכנסה לסחרור.

ההתנקשות גם הובילה לדה-לגיטימציה של המנהיגות האמריקנית בעיני האליטות שלה וחלקים גדולים בחברה. ג' ונסון לא היה מסוגל לגייס את העם למלחמת וייטנאם וגם ניקסון הוכתם איכשהו בתור יריבו לשעבר של קנדי, ונתפס כמנהיג בני חושך. יש למישהו ספק בכלל שבלי רצח קנדי לא היתה פרשת ווטרגייט?

לאורך השנים נטען ששרשרת ההתנקשויות באותו עשור - בנשיא קנדי, באחיו בובי שחוסל בידי המחבל הפלסטיני סירחאן סירחאן, ובמרטין לותר קינג - שללו מהאגף השמאלי של המפה הפוליטית האמריקנית את מנהיגיו הטבעיים והמבטיחים ביותר. יש בכך מידה רבה של אמת, והחברה האמריקנית והעולם החופשי סבלו מכך רבות. לא משום שהאלטרנטיבה היחידה היתה של מנהיגות רפובליקנית מסוגם של ניקסון, רונאלד רייגן או בוש כזה או אחר. אלא משום שההתנקשויות חיסלו את מנהיגות האמצע של הדמוקרטים שהיתה ליברלית אבל לוחמת ונצית.

סופו של דבר, במקום האחים קנדי השתלטה על השמאל מנהיגות רדיקלית עם נטיות פציפיסטיות, תבוסתנות במסווה של הזדהות עם תנועות שחרור לאומיות, נסיגה מבוהלת במסווה של עייפות מלחמה - מג' ורג' מקגאוורן ויוג'ין מקארתי ועד קלינטון ואובמה.

היום אובמה יותר יוני ממקגאוורן, שהיה אחרי הכל טייס במלחמת העולם השנייה ונפטר ממש על סף זכייתו השנייה של אובמה בנשיאות; ועוד יותר מכך, מבחינה חברתית-כלכלית הוא נמצא שמאלה מג'ונסון, אבי תכנית "החברה הגדולה". כך שמנהיג העולם החופשי איננו יורש אמיתי של ג'ון קנדי אלא הוא מין ירוחם משל וחנין זועבי בחבילה אחת עם טלפרומפטר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...