ההסכם עם איראן: הסיכוי לתקיפה דווקא גבר
ההתקרבות בין טהרן למערב לא מאפשרת תקיפה בזמן הקרוב, אבל הממשלה תיאלץ להחליט לאן פניה כשתיווצר הזדמנות מדינית לכך
יתרה מכך: הסבירות שישראל תיאלץ לתקוף גדלה לעומת העבר, משום שעכשיו כבר ברור שארה"ב לא תעשה עבורנו את העבודה ולא תתקוף בעצמה. בעיניים ישראליות נותרו כעת רק שתי אפשרויות: או שישראל תתקוף או שתשלים עם פצצת גרעין איראנית במוקדם או במאוחר. אף אחד בישראל אינו מאמין שהאיראנים יוותרו באמת על חלום הפצצה.
כדי להבין את מלוא המשמעות של ההסכם חשוב לדעת כי אמירות ראש הממשלה והשרים אמנם מתוזמנות ומתוזמרות, אבל הן בהחלט מבטאות תסכול אמיתי: איך שלא בוחנים את המצב, נראה כי האסטרטגיה האיראנית עובדת בשלב זה.
במערכת הביטחון בישראל העריכו כבר מזמן כי המטרה של האיראנים היא לשמור על כל מתקני הגרעין שלהם ועל "זכותם הטבעית" להעשרת אורניום, ובמקביל לשנות את הכיוון של מהלך ההיסטוריה ולהתחיל בהקלה הדרגתית של הסנקציות מעליהם, שעד עכשיו רק הלכו והוכבדו (הסנקציות שהוגברו בפעם האחרונה ביולי 2012 היו קשות במיוחד והביאו לפיחות של 80 אחוז בשער המטבע האיראני ולמשבר כלכלי חמור).
התחושה בישראל היא כי הסנקציות היו קרובות להביא לתוצאות של ממש, אבל מנהיגי המערב נשברו מול העקשנות האיראנית וגם מול גורמי כלכלה מערביים, שלהם יש עניין עצום להביא לירידת מחירי הנפט בעולם ולחידוש המסחר עם איראן. ההערכות מעודכנות בישראל מדברות על כך שהקלת הסנקציות שנחתמה אתמול תכניס לקופה האיראנית בין 10 ל-20 מיליארד דולר ולא רק שבעה מיליארד דולר, כפי שמוצג בהסכם.
בכל מקרה, ההסכם הוא כישלון חרוץ של הטקטיקה הישראלית: ישראל דרשה להתנות כל הקלה של הסנקציות בפירוק של צנטריפוגות ובהסגה לאחור של תוכנית הגרעין. זה לא קרה.
וכך, אם לא יקרה נס בלתי צפוי והאיראנים לא יזנחו באמת את תוכנית הגרעין שלהם, ישראל תעשה מאמץ עצום כבר במהלך החודשים הבאים כדי להוכיח לעולם שהאיראנים משטים בו וממשיכים לחתור אל הפצצה. בהסכם טמון זרע המתיחות הבאה, גם משום שבניגוד לתחושת האופוריה בתקשורתה עולמית, השלום עדיין לא פרץ ומדובר רק בהסכם ביניים לשישה חודשים, שאפילו לא פורסם הנוסח המלא והמדויק שלו.
שירותי המודיעין במערב יודעים היטב את מה שהמנהיגים שלהם מעדיפים לשכוח: לאיראן יש רקורד רב שנים, שבמסגרתו היא אינה מצייתת לאמנת NPT לאי הפצת נשק גרעיני. דוגמאות לכך היו מפעל ההעשרה בנתאנז שנחשף לעולם ב-2002, ומתקן ההעשרה פורדו, שעל קיומו נודע לסבא"א רק בספטמבר 2009, טרם סיום הקמתו.
זאת בניגוד לחובת הדיווח לסבא"א לפחות שישה חודשים טרם תחילת הקמת מתקן גרעיני כלשהו. יותר מכך, בשנת 2003, כשתוכנית הגרעין הצבאית שלה נחשפה, התחייבה איראן להשעות את הפעילויות הקשורות לייצור של חומרים בקיעים - העשרת אורניום והפקת פלוטוניום. אולם כבר ב-2004 היא נסוגה חד-צדדית מהסכם ההשעיה.
על פי המידע שפורסם עד כה, הסכם ז'נבה מעניק לגיטימציה לפרויקט העשרת האורניום האיראני, אף שנולד בשעתו בחטא. הוא מתיר לה להמשיך להפעיל את מתקני ההעשרה של נתאנז ופורדו, אך תוך הגבלת העשרת האורניום לשיעור הנמוך מ-5 אחוזים.
אשר למלאי האורניום המועשר ל-20 אחוזים שאיראן צברה עד כה, ההסכם מחייב אותה להשתמש בו לייצור מוטות דלק עבור כור המחקר של טהרן, או לחילופין, לדלל אותו לשיעור הנמוך מ-5 אחוזים . כמו כן, איראן התחייבה להימנע מלהתקין או להפעיל צנטריפוגות חדשות, ובכללן צנטריפוגות מדגם מתקדם שפיתחה. על כל פנים, לא ניתן להבין ממעט המידע שפורסם לפי שעה מהו הסטטוס העתידי של מתקן פורדו, אשר העשיר עד כה אורניום ל-20 אחוזים בלבד. האם הוא יוסב להעשרה לשיעור נמוך?
ככל הידוע, אין בהסכם התחייבות איראנית להשבית את המפעלים המייצרים רכיבי צנטריפוגות. לפיכך איראן עשויה להגדיל במהלך מחצית השנה הקרובה את מלאי הצנטריפוגות שברשותה ולאחסן אותו לקראת אפשרות להתקנה עתידית.
אשר לכור המים הכבדים באראק, הוא כבר קרוב להשלמתו אך הפעלתו לא הייתה צפויה לפני סוף 2014, כנראה מסיבות טכניות. לפיכך אין להתחייבות שקיבלה איראן לגביו משמעות מעשית.
לבסוף, אין בהסכם ז?נבה כל התייחסות לפעילויות שהתנהלו באיראן בתחום "קבוצת הנשק" - פיתוח רכיבי התקן הנפץ הגרעיני, שעד כה איראן התכחשה להן.
בשורה התחתונה: איראן תמשיך את הדרך לפצצה, גם אם יותר לאט. העולם יתפכח בעוד חודשים ספורים. אולי. מה שבטוח הוא שהקבינט הישראלי יידרש לדון כבר בשבועות הקרובים בשאלה האם להאיץ את ההכנות הישראליות לתקיפה כאשר סדק בחלון ההזדמנויות המדיני ייפתח, אולי כבר בסוף החודש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם