הקרב על E-1: הבדואים בשירות הרשות הפלסטינית
מתחת לאף של המינהל האזרחי, הכפרים הבדואים בונים ומתרחבים באופן בלתי חוקי. הם מצידם, טועניםשישראל מתייחסת אליהם כמו אל הפלסטינים, ואילו הרשות מנצלת אותם כדי לקבל תרומות מחול. מפת דרכים עגומה
באחד העיקולים, סמוך למחצבה, עצרנו את הרכב בצד והצצנו על התופעה. עשרות מבנים יבילים -קרווילות הזהות בצורתם ובגודלם פרוסות בשטח. המבנים החדישים מוסתרים בצורה שיטתית בציליות שחורות כדי לשוות להם מראה של אוהלים.
ילדים קטנים יחפים מסתובבים בין המבנים, צועקים מרחוק קללות סימנו תנועות מגונות, ועברו אחרי מספר דקות לידויי אבנים. מי שגילם פחות משמונה שנים, למדו כבר להבחין מי הם אורחים רצויים ומי פחות. הג'יפ הלבן של יניב אהרוני, סייר הקרקעות של גוש אדומים, מוכר אצלם כממשלה, אנחנו יצאנו מתוכו ולכן גם אנחנו סומנו על ידם כמטרה.
"יש פה בנייה שיטתית ניכרת לעין", מסביר אהרוני, "בשלושה השבועות האחרונים זיהינו 42 מבנים זהים חדשים שהורמו על ידי הבדואים. כאשר אנחנו מכירים מבנים ישנים יותר שנמצאים בשטח גם חצי שנה, סך הכל מדובר ביותר מ 100 מבנים שהוקמו בצורה בלתי חוקית על הציר האסטרטגי הזה".
לצד המבנים יש מבני שירותים שגם הם זהים בצורתם, עוקבי מים עם סימון של ארגונים בינלאומיים, ומיכלי מים שחורים חלקם עם סמל האיחוד האירופי שמספקים מים לשירותים ולבתי הבדואים החדשים.
"הפעילות היא פעילות לילית, בעיקר בסופי שבוע ובחגים, בזמן שהפיקוח לא נמצא בשטח. ההכשרה שכוללת בעיקר את יישור השטח והכנת התשתיות, מתבצעת במהלך השבוע. בלילות הם מגיעים עם משאיות המצוידות במנופים לשטח, פורקים את הפלטות המודולאריות, צוות מיומן מרכיב אותן ותוך שלוש שעות יש מבנה חדש בלתי חוקי בשטח", מסביר אהרוני.
"הניסיונות שלנו לעקוב אחרי הבנייה ולעצור אותה היא כמעט בלתי אפשרית. השעות והימים שבהם הם מגיעים לשטח משתנות כל הזמן. וגם במקרים שכבר תפסנו העברה של פלטות כאלו והזמנו את כוחות הביטחון, הם לא מיהרו להגיע. כנראה שלא מבינים את גודל הבעיה".
אהרוני תושב הישוב כפר אדומים, מבהיר שמדובר לא רק בבעיה מדינית אלא גם ביטחונית "הבתים האלו יושבים לאורך כביש 1 כציר אסטרטגי. ומעבר לכך ברמה הספציפית על אדמות מדינה, ועל שטחים ששיכים לכפר אדומים".
"השטחים האלו רשומים בתוכנית בינוי הערים של הכפר על ידי החטיבה ההתיישבותית, השכונות העתידיות שכבר קיבלו אישורים ותוכניות בנייה, יהיו במרחק של עשרות מטרים בודדים מהמבנים הבלתי חוקיים. ההשלכות של התרחבות ההתיישבות הבדווית מובילה לצערנו גם לעלייה בתופעות של מעשים פליליים, וגם מחשש של פעילות חבלנית.
"כולם זוכרים את הרצח של חגית זביצקי וליאת קסטיאל שביקשו לטייל בנחל פרת, ונרצחו על ידי בדואים, ולא מעוניינים שזה יחזור על עצמו", הוא מדגיש.
בתנועת "רגבים", שמפקחת על התרחבות הבנייה הלא חוקית הפלסטינית בשטחי E1, טוענים כי הבנייה של המבנים הבלתי חוקיים מתבצעת בעיקר בשבתות ובחגים, תוך כדי ניצול היעדר פיקוח של המנהל האזרחי "ההכנות לבניית המבנים שכוללות בעיקר יישור שטח, מתבצעת במהלך השבוע, כאשר בסוף השבוע מגיעים קבלני הבנייה, בונים את המבנים המודולארים ביום ומאכלסים בו משפחות", אומר עובד ארד, רכז יו"ש ברגבים, ומוסיף: "במהלך חופשת חול המועד פסח נבנו עשרות מבנים כאלו בנחל קידר- אבו הינדי, כאשר המנהל האזרחי חזר מהחופשה והתוודע למציאות החדשה. חייבים לעשות מעשים מידיים בשטח כדי לשנות את המציאות שנהפכה לשגרה. כל סוף שבוע צצים כמו פטריות אחרי הגשם יותר מעשרה מבנים חדשים. מדינת ישראל חייבת להתעורר".
גורמים ביטחוניים ציינו כי על מרבית המבנים הבלתי חוקיים יש צווי הריסה, אבל בגלל ההליכים המשפטיים אי אפשר לבצע אותם בפועל. "השיטה ידועה, במקביל להגעת הכוחות למקום כדי לבצע את צו הפסקת העבודה או צווי ההריסה, יש פנייה לבג"צ שמביא כמעט באופן אוטומטי צווי מניעה.
הצווים האלו בעצם מהווים חסינות מפני ההריסה, הדיונים שוכבים בבתי המשפט למשך תקופה ארוכה והריסת המבנים לא מבוצעת בפועל".
עזיזה בת ה-60 מקבלת אותנו בחיוכים של חשש. היא מזמינה אותנו להיכנס לבית החדש במאחז הבדואי הבלתי חוקי, ומבקשת מהילדים להתרחק מאיתנו. היא מצביעה על הקרווילה החדשה שעדיין בבד שחור ואומרת: "זה יעזור לנו מאוד בעיקר בחורף, כשיהיו גשמים".
בתוך הקרווילה טלוויזיה המחוברת לגנראטור, תנור חימום עם ארובה, ומיטות מסודרות. "אללא דואג לנו, אף אחד אחר לא",היא אומרת תוך כדי תלונות על הרגל השבורה שהיא סוחבת מאחור.
עבדאללה ודאוד מגיעים בריצה ושואלים אותנו לפשר הביקור. שניהם בני שלושים, מחזיקים במעדרים. האווירה המתוחה נשברת שאנחנו מציגים את עצמנו, התה כבר מתחמם. "הבעיה הכי חמורה שלנו היא שאין לנו עבודה. העדרים שלנו הולכים ומתמעטים, אין לנו מה לעשות ואין ממה לפרנס את הילדים האלו שנראים כאילו הגיעו מסודאן", אומר עבדאללה.
כשאני מספר לו על האבטלה שקיימת גם בתל אביב וירושלים, הוא שוב מתעצבן: "תשמע ממני, אנחנו רואים שישראל מביאה פועלים מסודאן ומאתיופיה. אנחנו רואים אותם, עשרות פועלים סודנים שיושבים בגבעה הצרפתית כל בוקר, עובדים במנהרות ומרווחים 250 שקל ליום. אנחנו רעבים ללחם ולא נותנים לנו אישורי עבודה".
ניסיון עיקש לשתות את התה המתוק יתר על המידה, לא עולה יפה. האחים לבית ג'האלין שולפים משפט בדואי: "התה מתוק כמו האורחים".
כשאני שואל את דאוד מאיפה המבנה שאנחנו עומדים לידו הוא מסתכל על אחיו הגדול עבדאללה, כדי לקבל אישור. "את כל המבנים האלו הביאה הרשות הפלסטינית", הוא מגלה. "יש קבלן אחד שאחראי להביא את הלוחות שמהם בונים את המבנה, זה לא כזה מסובך. באים פורקים את הלוחות, ובונים אותם בזמן קצר".
"הרשות הפלסטינית מסייעת לכם, מה אתם רוצים", אני אומר, ושוב מכעיס את המארחים. "היא מסייעת לנו זה נכון - אבל כולם מבינים את הפערים הגדולים שיש בין הבכירים שם, לבין האנשים הפשוטים", משיב דאוד. "הם לוקחים את כל הכסף, חיים ברמה אחרת לגמרי שלא נתפסת במציאות שלנו בכלל. אני אעבוד כל החיים שלי ולא אשיג מספיק כסף בשביל לקנות את המכונית שהוא נוסע איתה ביומיום.
"אנחנו נמצאים במצב בעייתי מכל הבחינות", הוא ממשיך. "מדינת ישראל לא רוצה את הבדואים, והרשות הפלסטינית מתייחסת אלינו כאנשים מסוג ב'. הם אומרים לנו בפירוש: 'אתם בדואים, תישארו בשטח, נעזור לכם לבנות את הבתים שלכם', אבל בעצם הם אומרים לנו את זה כי זה מתאים להם שאנחנו נהיה פה. הם אומרים לנו שאין להם אדמה בשבילנו בגדה. אנחנו חיים כאן כמו מתים".
עבדאללה ודאוד מרגישים בינתיים שמתייחסים לאזור שבו הם גרים כשמורת טבע, כשהם החיות בהן מתבוננים. מילותיהם דובבו גם את הילדים היחפים שרצו אחרינו עם ידיים פתוחות וביקשו בקשיש. "גורמים מטעם הרשות הפלסטינית מביאים אלינו משלחות שמגיעות כדי לצפות בנו", הוא מסביר. "לפני חודשיים הגיע חבר פרלמנט בריטי, חשוב מאוד. הוא הסתכל עלינו, ראה את הבעיות שלנו, והלך. אנחנו יודעים שהם מביאים כספים לרשות הפלסטינית. אנחנו לא רואים את הכספים האלה. מנצלים אותנו".
ואכן, לאורך המבנים החדשים, ניתן לראות שלטים של ארגוני סעד בינלאומיים, כמו UKAID וארגון הסעד האיטלקי CISP על מיכלי מים התנוסס כאמור גם סמל האיחוד האירופי. "ארה"ב ומדינת נוספות רואות בשטח הזה כקו אדום שלישראל אסור לחצות", אומר לנו נביל שעת', בכיר הפתח' שניהל את המשא ומתן הישראלי- פלסטיני. "אם ישראל תחליט שהיא חוצה את הקו האדום הזה, ארה"ב לא תהסס לנקוט באמצעים. כשישראל הכריזה על התוכנית לבניית 20 אלף יחידות כולל כאלו ב-E1 ארה"ב התערבה באופן מידי ונתניהו עצר את כל הבנייה".
שעת' אישר את הסיוע שמעניקה הרשות הפלסטינית לתושבים הבדואים בשטח. "הם פלסטינים והם האזרחים שלנו", הבהיר. "אנחנו צרכים לעזור להם בכל דרך שהיא כדי לאפשר להם לשרוד שם. אנחנו מספקים להם מזון מים, וחשמל, דברים שהם צרכים כדי לחיות ולהישאר במקום".
מאהר גנאם, סגן מנהל השלטון המקומי ברשות הפלסטינית, סיפק תשובות דומות, כאשר גם הוא הקפיד להשתמש בלשון כמה שיותר מעורפלת. "המגורים בהם הם גרים בהרבה מקרים בעייתיים מאוד, במיוחד בחורף. אנחנו מסייעים להם לשפר את המגורים, כדי שיחיו בכבוד", אמר.
"התושבים האלו נמצאים במקום חשוב מבחינה אסטרטגית, מתנהלת פה מלחמה מול המדיניות של הכיבוש במקום הזה. אנחנו מסייעים להם ובכך גם בולמים את המדיניות הישראלית שמעוניינת להרחיב את הכיבוש באזור".
וכשגנאם מתכוון למקום אסטרטגי הוא מתכוון לשטח שיאפשר מדינה פלסטינית עתידית. השטח שנקרא E1 נמצא בדיוק באמצע הרצף הפלסטיני שבין ג'נין ורמאללה לירושלים המזרחית בית לחם וחברון. מנגד, מבחינת ישראל הוא נמצא ברצף האופקי שמתחיל בתל אביב על כביש 1 דרך ירושלים לים המלח ויישובי הבקעה.
לצורך ההמחשה, רצף פלסטיני יאלץ את תושבי המרכז וירושלים לרדת עד לערד כדי לנפוש במלונות ים המלח, יצור מובלעת יהודית בשם מעלה אדומים במדינה הפלסטינית. רצף ישראלי שיכלול את השטח, יגרום לקטיעת הרצף הפלסטיני ולסיום החלום של מדינה פלסטינית, בראי אבו מאזן ובכירי הרשות.
ישראל נטשה את הבדואים
בכיכר מעלה אדומים- עזרייה, פגשה אותנו הפגנה מרעישה. עשרות פלסטינית אוחזים בשלטים, נגד הבנייה ב-E1 ונגד הצעדים החד צדדים באזור. "ישראל החליטה לצמצם את הכביש שמחבר את דרום הגדה לצפונה לנתיב אחד", אמר לנו ראש עיריית עזריה. "זה הכביש הראשי שלנו שהיה גם ככה פקוק. עכשיו אנשים יצטרכו לנסוע שעתיים בכביש בחיבור היחיד בין בית לחם לרמאללה".
בניגוד לדברי בכירי הרשות, המוכתר הבדואי השייח פאריד אבו משהור, שאזכור שמו במאחזים הבדואים הוביל לשבחים ולכבוד, חושב אחרת. "הרשות הפלסטינית מתייחסת לבדואים בצורה הכי גרועה שיש. הכספים שמגיעים מהמפרץ מאירופה ומארה"ב כסיוע לרשות הפלסטינית, לא מגיע אלינו", הוא טוען.
אבו משהור מתגורר בבית הצופה לעבר בקעת הירדן, גזרת השיפוט שלו "אם למישהו יש זכויות על הקרקע הזאת זה למלך הירדני עבדאללה, בטח שלא לאבו מאזן", הוא אומר אחרי שמושיב אותנו על הספות הכבדות בחדר האורחים שלו. התה עם המרווה מגיע, מרגיע את הבטן אבל לא את השיח' שמביע זלזול בסיוע של הרשות הפלסטינית לבדואים. "אנחנו לא מקבלים מהם כלום, רק צרות. אבו מאזן מוצג כראש מדינה, ואני שואל - איזו מדינה בדיוק? הכל שטויות, דיבורים שלא שווים כלום".
בהתייחס לעזרה של הרשות הפלסטינית לבדואים ב E1הוא משיב תוך כדי נפנוף ידיים בביטול. "איך הם עוזרים? הם קונים להם קרוונים כדי שימשיכו לחיות שם", הוא מספר.
"מושיבים אותם לגור במחסנים, וקוראים לזה שיפור מגורים. זה לא עזרה - זה ניצול. הם מביאים לשם משלחות של אנשים מבחוץ כדי למשוך כספי תרומות. הכספים האלו לא מגיעים לבדואים בחזרה. זה נוח להם שהם שם יושבים במקום הזה בצורה כל כך עלובה.
"מדינות אירופה ומדינות המפרץ שולחות סיוע לעם הפלסטיני כדי שיוכל לחיות במדינה שלו. מביאים להם תמיכה שיוכלו לחיות ממנה. כי אין עבודה. אבל אנחנו לא רואים את הכסף הזה".
אבו משהור מתגעגע לימים אחרים. "אני זוכר שממשלת ישראל התייחסה אל הפזורה בדואית בצורה שונה לגמרי. פה בבית הזה ישב מנחם בגין, שתה איתנו תה וביקש לשמוע את הבעיות שלנו כדי לקרב את הבדואים לישראל, הוא התייחס אלינו בכבוד, והבין את הכוח שיש לנו בידיים.
"היום שמו לנו גדר, ואמרו לנו אתם בחוץ. ישראל למעשה סימנה גבול והשליכה אותנו בלי שום כבוד. הם מתייחסים אלינו כאל פלסטינים, ובעיני הצבא כולנו מהווים איום ביטחוני, גם אני למרות שאני כבר בן 71".
הבעיות נוגעות גם חייו האישיים של השייח. "הבית שלי, שאני גר בו עשרות שנים, לפי מדינת ישראל לא בבעלותי", הוא טוען. "לקחו לנו את השדות שבהם היינו נוהגים להוציא הכבשים והעזים למרעה והפכו אותם לשטח צבאי.
"היחס המוטעה של ישראל לכפי הבדואים", מסביר אבו מושהור, "הוא זה שמוביל את התושבים שם, שרעבים ללחם, לקבל את הסיוע של הגורם היחיד שנותן להם משהו- הרשות הפלסטינית. ישראל צריכה לספק אישורי עבודה לאנשים שחיים שם. לעזור להם".
הדרך לביתו של השייח, עוברת דרך שתי משחטות רכב מכובדות למדי. שלדי המכוניות שמספקים את תעשיית גניבת המכוניות הפכו מזמן לחלק בלתי נפרד מהנוף, לאחרונה סימנו ארגוני פשע את המקום כבסיס אם. בין היתר כי המקום לא זוכה לביקור סדיר של גורמי ביטחון, לא ישראלים ולא פלסטינים. "ביקשתי מהרשות הפלסטינית ומישראל להקים מועצת נבחרים מקומית עם זכויות שיפוטיות, כדי להציל את המקום מהפשע שהולך ומתרבה", מבהיר אבו מושהור.
"רק אנחנו השיחים המקומיים יכולים לנצל את הכוח שיש לנו כראשי המשפחות כדי להוביל לשינוי הדרוש. הבעיה מתנקזת שוב בגורמים הרשמיים. הרשות הפלסטינית לא מעוניינת לפזר סמכויות. ישראל לא רואה בנו גוף שיכול לשלוט על השטח. ולכן המצב רק ידרדר" - מנבא השיח שחורות, לא לפני שנפרד מאיתנו בנשיקות מסורתיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם