הסטודנטית החרדית ששוחה נגד הזרם
רות קוליאן הגישה עתירה תקדימית לבג"ץ הדורשת לשלול תקציבים ממפלגה שאינה מאפשרת לנשים להתמודד בשורותיה
עוד ב-nrg חדשות:
דרעי והרצוג סיכמו: נפעל להפיל את הממשלה מהאופוזיציה
ועדת החינוך: ללמד על טבח כפר קאסם בבי"ס
לפיד: ארצות הברית היא 'נכס אסטרטגי'
לאחר שמפלגת ש"ס סירבה לקבל אותה אל שורותיה במהלך הבחירות המוניציפליות האחרונות עקב היותה אישה, עתרה קוליאן לבג"ץ בטענה כי המדינה אינה יכולה להמשיך לממן מפלגות שמפלות נשים ואינן מאפשרות, בהגדרה, כל ייצוג למחצית מאוכלוסיית הבוחרים.
בבחירות האחרונות ביקשה קוליאן לרוץ ברשימה עצמאית למועצת העיר פתח תקווה. נציגי ש"ס טענו כי היא תגרום לפיצול הקולות ולהפחתת כוחה של ש"ס. אם כך, אמרה קוליאן, תנו לי לרוץ כחלק מהרשימה שלכם. הם קבעו להתייעץ עם הרב בעדני ממועצת חכמי התורה של ש"ס, אך הפגישה נדחתה שוב ושוב בתירוצים שונים ומשונים.
כשהבינה שפגישה כבר לא תהיה, נותר לה יום אחד בלבד להגיש את מועמדותה העצמאית. קוליאן לא ויתרה: היא התייצבה ברחוב מרכזי בעיר והחלה לשכנע את העוברים והשבים שיתמכו בה. לבסוף חסרו לה 30 חתימות בלבד כדי להגיע ליעד הנדרש לשם הגשת מועמדות, והיא נאלצה לפרוש מהמרוץ.
מפח הנפש והאכזבה שחשה היו המניע העיקרי לעתירה שהגישה. לאחר שגילתה כי על פי התקנונים של מפלגת ש"ס ומפלגת אגודת ישראל, נשים כלל אינן יכולות להיות חלק מרשימת המועמדים – גם ברמה הארצית וגם ברמה המוניציפלית – היא החליטה לטפל בעניין באמצעות מערכת המשפט.
"הרגשתי שצחקו עליי כי אני אישה, ושאחר כך אני עוד צריכה לממן את מי שצחק עליי", אומרת קוליאן בכעס. "בדיעבד", היא מוסיפה, "אני שמחה שלא הצלחתי להשיג את החתימות. הרי גם אם הייתי מצליחה להיבחר, השינוי היה קטן מאוד ונוגע רק לי. העתירה שהגשתי יכולה לחולל שינוי גדול בהרבה".
העתירה המקורית התייחסה באופן ספציפי לבחירות המוניציפליות האחרונות, באופן שדרש שינוי רטרואקטיבי של "כללי המשחק". על כן, בדיון שנערך לפני כשבועיים, המליץ בית המשפט למחוק אותה.
העתירה הוגשה מחדש, והפעם קוליאן מיוצגת על ידי משרד עורכי הדין גלנטי סודרי דץ. העתירה מתרכזת אך ורק בדרישה לבטל מכאן ואילך את הוראות החוק המאפשרות למדינה לממן מפלגות המפלות נשים לרעה. דיון בעתירה המחודשת טרם נקבע.
על פי חוק מימון מפלגות התשל"ג-1973 וחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) תשנ"ג-1993, כל מפלגה וכל מועמד זכאים למימון הוצאות הבחירות שלהם. החוקים עצמם כוללים הוראות טכניות ופורמליות באשר לגובה הסכום שמגיע לכל מפלגה, המועד שבו יועבר הסכום, הזכאות לקבלת מקדמה ועוד. אך למדינה אין שום שיקול דעת בכל הנוגע לשלילת כספי הוצאות הבחירות ממפלגה זו או אחרת בשל השקפותיה או בשל התנהלותה.
מאחר שהחוק אינו מקנה לשר האוצר שיקול דעת לגבי המימון גם כאשר מדובר במפלגה שמפלה נשים במובהק, קוליאן טוענת כי הוראות החוק מנציחות מצב פסול ופוגעות בזכות לשוויון במידה העולה על הנדרש. היא אינה מבקשת לפסול את המפלגות שמפלות נשים, אך טוענת כי מפלגה המאפשרת זאת צריכה לשלם את המחיר, שכן בשונה מעצם הזכות להקים מפלגה ולנסות ולהיבחר לכנסת, הזכות למימון מפלגה אינה זכות יסוד.
בתגובת המדינה לעתירה הראשונית של קוליאן, נטען לגופו של עניין כי "כספי מימון הבחירות אינם אמורים לשמש כלי להעדפת השקפת עולם אחת על פני רעותה. אין מקום כי החוק יתגמל רשימה מסוימת על השקפת עולם פלונית, ויקנוס רשימה אחרת על השקפת עולם אלמונית. המימון ניתן על פי הצלחת הרשימות בבחירות... המימון אינו מיועד להגשים תכליות חברתיות אחרות".
המדינה טוענת שזהו חלק מהשקפת העולם של המפלגות הללו, למה הן צריכות להיענש על כך?
"השקפת העולם הזו מוכתבת מלמעלה, מעסקנים ומפוליטיקאים, אבל בשטח הדברים נראים אחרת. אני מקבלת תמיכה גלויה וגם בהודעות פרטיות מהמון נשים, גם במסגרת הלימודים. יש היום הבנה בקרב הנשים החרדיות שאין כל איסור הלכתי בעניין. הנשים רוצות לייצג את עצמן, אבל המפלגות לא מאפשרות להן. לא מדובר בעונש, פשוט לא ייתכן שהמדינה תממן גוף שהוא מפלה בהגדרתו".
קוליאן מעלה נקודה מעניינת נוספת. כידוע, עד להקמת ש"ס הייתה לספרדים נציגות במחלקה הספרדית של אגודת ישראל. בשלב מסוים הם הרגישו מקופחים, השד העדתי פרץ, וש"ס הוקמה וזכתה להצלחה רבה. אבל מתברר שהתקנון שלה, ובייחוד הסעיף שמתייחס לנשים, התבסס רובו ככולו על התקנון של אגודת ישראל. מהשוואת התקנונים ניתן לראות שמדובר בסעיפים כמעט זהים.
"ברור שהסעיף הזה אינו מבוסס", טוענת קוליאן. "אף אחד לא השקיע בו מחשבה, ולכן, לפחות אצל הספרדים, ברור שלא מדובר בהחלטה עצמאית, אלא רק ברצון להידמות וללכת בדרך שהותוותה להם מראש על ידי אותה המפלגה שממנה החליטו להתפצל".
האמת חייבת להיאמר: בימינו, אישה חרדית האוחזת בתפקיד מפתח היא מחזה נדיר. המציאות הזו עומדת בבסיס טענתם העיקרית של המתנגדים, הגורסת שמי שבכלל מעוניינת להיבחר כחברה במועצת העיר או בכנסת – כנראה אינה חרדית אמיתית, וממילא אינה יכול לייצג את הציבור החרדי.
"העובדה היא שאני לא היחידה", משיבה קוליאן. "אני אמנם חוזרת בתשובה אז הם יכולים להשתמש בעניין הזה ולהשמיץ אותי ולטעון שאני בכלל לא מייצגת, אבל יש עוד נשים רבות שניסו לרוץ ברשימות עצמאיות בבחירות האחרונות: מרלין וניג מחסידות בעלז ורחלי אבנבוים מחסידות גור שביקשו להתמודד בירושלים, מיכל צ'רנוביצקי שהקימה רשימת נשים עצמאית באלעד.
"כולן נשים חרדיות 'מבית', כמו שאומרים. חלק מהנשים הללו חטפו איומים קשים והסירו את מועמדותן. לצערי, המציאות כיום היא שאי-אפשר לרוץ כחלק מהרשימות החרדיות כי הן לא מאפשרות זאת לנשים, ואי-אפשר לרוץ מולן כי מיד באות ההשמצות והטענות שאת לא באמת חרדית ושאת פועלת כנגד גדולי ישראל. המדינה בוחרת להתעלם ומממנת את האפליה הזו".
מפלגת דגל התורה טענה בתשובתה לעתירה כי הבוחרים לא יצביעו למפלגה חרדית שמריצה נשים בניגוד להלכה, ועל כן הדבר יפגע בזכותם הדמוקרטית לבחור את נציגיהם לכנסת. השופטים הופנו לתוצאות הבחירות באלעד, שם כאמור התמודדו נשים חרדיות שהקימו רשימה עצמאית. הרשימה קיבלה 263 קולות בלבד. הנה, טענה דגל התורה, ציבור הבוחרים אינו מעוניין להצביע לנשים ולא ייתכן שהמדינה תכפה זאת עליו.
"זו ממש טענה מצחיקה", אומרת קוליאן בתגובה. "הרי אם הרב קנייבסקי היה אומר למאמיניו להצביע לדגל התורה, ברור שהם היו עושים זאת, בין שהיו במפלגה נשים ובין שלא".
בהנחה שהבג"ץ יתקבל והמפלגות ישנו את התקנון שלהן, איך תוכלי להוכיח שלא קיבלו אותך משום שאת אישה ולא מפני שחושבים שאת לא מתאימה?
"כשנגיע לסיטואציה הזו, נידרש אליה ונפעל בהתאם".
תגישי עתירה נוספת?
"אני לא שוללת את העניין", עונה קוליאן בחיוך.
העתירה של קוליאן מזכירה יותר מכול את בג"ץ עמנואל המפורסם. בית ספר יסודי בעמנואל השייך לרשת בית יעקב החל להפריד בין בנות המגמה החסידית, אשכנזיות ברובן, לבין בנות המגמה הרגילה, הספרדיות. מי שעמדה מאחורי העתירה שהוגשה לבג"ץ הייתה דווקא עמותת "נוער כהלכה", עמותה חרדית שהחליטה למחות על האפליה המתמשכת בחינוך כנגד הציבור הספרדי.
העתירה התקבלה, ונקבע כי יש לבטל את כל סממני ההפרדה: חומה שנבנתה במרכז בית הספר, תלבושת שונה, שעות הפסקה נפרדות, חדר מורים נפרד ועוד. ההורים עמדו על זכותם לקבוע את אופן החינוך של בנותיהן, וסירבו לשלוח אותן לבית הספר לאחר שאוחדו המגמות.
סערה אדירה קמה. על חלק מההורים הוטל צו מעצר בגין ביזיון בית המשפט. לבסוף הושגה פשרה והוקם בית ספר נפרד לבנות המגמה החסידית, והוא הוגדר בינתיים כמוסד פטור שאינו זכאי למימון המדינה. "הפרשה הזו הייתה פשיטת רגל מוסרית של נציגי הציבור החרדי", טוענת קוליאן.
בסופו של דבר, קם בית ספר חדש, ללא מימון המדינה. אולי החברה החרדית אינה בשלה לשינויים שנכפים עליה מבחוץ?
"יכול להיות שהשינוי לא יגיע בזמני, אבל לא נפסיק לנטוע עצים. התקווה היא שהילדים שלנו יאכלו את הפירות".
ומה בנוגע לסוגיית לימודי הליבה? האם המדינה צריכה לממן מוסדות פטור שאינם מלמדים את לימודי הליבה, שהם לימודים בסיסיים שהוגדרו כלימודי חובה לכלל האוכלוסייה?
קוליאן נזהרת בדבריה. היא כמובן בעד השכלה ואינה מתנגדת ללימודי הליבה, אך לדעתה מספר המוסדות החרדים שאינם מלמדים את לימודי הליבה הוא מועט יחסית ועל כן יש תחושה קשה של רדיפה. מעבר לכך, מדובר בהחלטה הכי אישית של הפרט כיצד לנהל את חייו ואת חיי משפחתו, והמדינה לא צריכה להתערב בכך. אך האם היא חייבת לממן אותם? אני מקשה. "אין בכך אפליה של ממש כלפי אוכלוסייה אחרת, ולכן אני לא רואה בכך בעיה".
יש משהו מאוד פשוט ותמים בקוליאן. תמימות כובשת. היא לא מבינה מאיפה "הבלבול הזה", כהגדרתה, לפיו נשים יהודיות לא יכולות להיות מנהיגות ציבור. היא פוצחת ב"ניים דרופינג" של הנשים המנהיגות המוזכרות במקורות: דבורה, חולדה, אסתר וגם שלומציון המלכה. אם הקב"ה בעצמו בחר בהן להנהיג את הציבור, איך אפשר לטעון שזה אסור על נשים? היא רואה בכך חילול השם של ממש, והוצאת שם רע למגזר החרדי בכללותו.
היא מודה שהלימודים שינו אותה. בשנה הראשונה ללימודיה ביקשה להיבחר לאגודת הסטודנטים של הקמפוס החרדי. כמות ההשמצות שחטפה, התרגילים המלוכלכים והשקרים הפתיעו אותה. "כשאתה חרדי אתה מצפה שדברים יתנהלו בצורה טהורה ונקייה. ראיתי סטודנטים, חרדים לכאורה, שבשביל חברות באגודה פשוט ויתרו על ערכי המוסר שלהם". הפוליטיקה הקטנונית שאליה נחשפה הייתה חוויה טראומתית אבל גם מכוננת.
אם העתירה תידחה, בבחירות המוניציפליות הבאות תנסי לרוץ שוב באופן עצמאי?
"אני מקווה שעד אז כבר אגיע לכנסת", היא עונה בלי למצמץ. את השאלה באיזו מפלגה, היא משאירה פתוחה. ש"ס, אגב, כבר לא אופציה מבחינתה. "אחרי כל הטריקים המלוכלכים שראיתי, יהיה לי קשה להיות שייכת למפלגה שכזו". "זה חלק מהפוליטיקה, לא?" אני שואלת. "מבחינתי ממש לא", היא עונה בהחלטיות.
פוליטיקה חדשה או תמימות של מתחילים? עוד נראה בעתיד. בינתיים קוליאן רק מקווה שבשנה הבאה המרצה שלה למשפט חוקתי ייאלץ לשנות את הסיליבוס ולהוסיף את שמה לרשימה המכובדת של הבג"צים שעשו היסטוריה, ממש לצד אליס מילר ולאה שקדיאל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם