אמא רוסיה אוהבת לשמור על ילדיה קרוב
האיחוד האירו-אסייתי שפוטין מתכנן להשיק בעוד כשנה, נועד כדי לקבץ את מדינות הלוויין הסובייטיות תחת שרביטו
הולכים לקראת איחוד. פוטין וינוקוביץ צילום: איי.אף.פי
אבל מאחורי ההחלטה, שהציתה את גל ההפגנות הנוכחי, עומד איום רוסי - איום שאין להמעיט בערכו, כפי שלמד על בשרו נשיא גאורגיה מיכאל סאאקשווילי.
אי שם בעשור הקודם, כשהחל סאאקשווילי לחלום על הכנסת ארצו לאיחוד האירופי ולנאט"ו, מיהרו הרוסים לרמוז לו שהוא הוזה. מישה התעקש לפנטז על המערב, גם כשרוסיה החלה לחנוק אותו כלכלית וליזום לו תקריות אלימות בגבול. והוא המשיך בשלו, עד שבוקר אחד התעורר עם טנקים רוסיים ברחובות גורי ואיבד את החבלים אבחזיה וצפון אוסטיה.
התגובה הרוסית ההיא לא הייתה חסרת תקדים ובוודאי שלא יוצאת דופן. עוד לפני יותר מ-20 שנה, כשרוסיה איבדה את מדינות הלוויין הסובייטיות שלה, ניסו הרוסים למנוע את התפוררות המסגרת הסובייטית באמצעות שמירה על התלות הכלכלית של המדינות החדשות במוסקבה, והיכן שאפשר - גם בעזרת טיפוח סכסוכים טריטוריאליים רדומים שיבטיחו את שליטתם באזור.
זו הייתה מעין שיטת הפרד ומשול פוסטסובייטית, והיא התפתחה דווקא בתקופתו של בוריס ילצין, המזוהה יותר מכל עם התפרקות רוסיה מנכסיה. ואז בא פוטין, שכלל את השיטה והעביר מסר חד וברור: אם תנסו להתרחק מאמא רוסיה, נכניס לכם אצבע לפצעים הפתוחים, ואם צריך, גם נשבור ידיים ורגליים.
הבריונות הרוסית
ולדימיר ולדימירוביץ', שקבע עוד במהלך כהונתו הקודמת כי התפרקות ברית המועצות הייתה האסון הגיאופוליטי הגדול ביותר במאה ה-20, הבין לא מכבר שלא ניתן לבלום את זליגת מדינות הלוויין אל האיחוד האירופי או אל סין רק באמצעות כוח הזרוע. ההומוסובייטיקוס ("האדם הסובייטי") חייב מסגרת חלופית ומודרנית, שתאפשר לו להתמודד בהצלחה בעולם הגלובלי. וכך, למעשה, נולד הבייבי שלו - האיחוד האירו-אסייתי.
מפגינים נגד הממשלה והנשיא בקייב
צילום: איי.אף.פי
בעוד קצת יותר משנה מתכנן פוטין להשיק איחוד כלכלי ופוליטי רופף עבור מרבית מדינות ברית המועצות לשעבר, לכאורה לפי מודל דומה לאיחוד האירופי. זה אמור להתחיל באיחוד מכסים, ובהמשך לכלול גם הרחבה של שיתוף הפעולה הכלכלי, המשפטי וכמובן שגם הצבאי. אבל בניגוד לערכי השוויון של האיחוד בבריסל ולמרכזי הכוח המתחרים בו, הרי שבאיחוד של פוטין אמור להיות מרכז כוח אחד בלבד - הקרמלין. וזו גם אחת הסיבות שלמעט קזחסטן, בלארוס וארמניה (שנכנעה באחרונה ללחץ), מעדיפות המדינות האחרות לוותר על התענוג.
בשנה האחרונה הגבירה רוסיה את לחציה על השכנות, לרבות מדינות קטנות ועניות כמולדובה, שעליה איימו בחנק כלכלי ואף בחימום המאבק של החבל המורד טרנסניסטריה. הממשל בקישינב עמד בפני ה"בריונות הרוסית", כפי שכינו אותה גורמים בכירים, ופתח במסלול התקרבות לאיחוד האירופי. אולם הסיפור של אוקראינה שונה.
אוקראינה היא מדינת ענק בעלת ערך אסטרטגי רב לרוסיה, ובלעדיה אין תקומה של ממש לאיחוד האירו-אסייתי. אם לא די בכך מתגורר בה מיעוט רוסי גדול וכן שיעור גבוה של אוקראינים המעדיפים את הקשר עם אמא רוסיה, כך שכיבושה בידי האירופים מהווה לא רק פגיעה באינטרס הרוסי, אלא גם פגיעה בכבודה של רוסיה.
לא בכדי אחרי שנראה היה שאוקראינה פונה לעבר בריסל, איים הקרמלין גם על ינוקוביץ,? שנתפס כבובה שלו, בחרם כלכלי, בהפסקת הזרמת הגז לקראת החורף הקשה, ואפילו בפיצולה של המדינה. לפני שבוע וקצת נדמה היה שהלחצים עשו את שלהם ושאוקראינה חזרה למוטב. עד שהרחוב האוקראיני התעורר וטרף שוב את הקלפים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם