הון במעון ראש הממשלה: היסטוריה של הוצאות
האם נזכה לראות את מבקר המדינה מפשיל שרווליו ומתחיל לפעול? ואיך אפשרנו את למשפחת נתניהו לגבות מאיתנו מחיר עצום?
הייתי (או אולי בעצם לא) רוצה להיות זבוב על הקיר בלשכת ראש הממשלה, בעת שהתקבלה שם ההחלטה על נוסח התגובה לתקשורת על דוח הוצאות הבית בקיסריה.
אני מת לדעת של מי היה הרעיון הציני והמכוער הזה לשלוף אמירה בת 16 שנה, שנאמרה בנסיבות מסוימות על ידי זמר אהוב שמדינה שלמה שרויה באבל על לכתו, כדי להתמודד עם שאלות כל-כך לגיטימיות ומוצדקות. ימים ספורים קודם לכן הספיד נתניהו את איינשטיין בנאום מרגש, אמיתי, בכיכר רבין. כמה ימים אחר כך ביזה את ההספד שנתן. רעיון העוועים כנראה לא היה שלו, אלא של איזה אחיתופל, אולי אחיתופלית, המקורב או מקורבת לו מאוד.
"כניסה לחדרי חדרים"? גם שר החינוך, הרב שי פירון, נתפס לשטות הזאת. "לא אוהב את העיסוק בהוצאות ראש הממשלה", אמר בראיון עיתונאי, "משהו כאן נראה לי מוגזם, בלתי מידתי, חטטני". סליחה, באמת, כבוד הרב והשר, מעתה נשתדל לעסוק רק בדברים שעושים לך נעים, אבל בכל זאת, אני מבקש את רשותך לעסוק, גם בטור הזה, בשאלה כיצד בכל זאת הגענו למצב הזה שבו מאות אלפי שקלים מכספי משלם המסים מממנים את בית הפאר שבו לא גרים בני הזוג נתניהו, אלא בסופי השבוע. אתה מרשה? בכל זאת, גם אני שותף למימון חבילת הפאר הזאת.
ובכן, הכל החל בהחלטה של ועדת הכספים ב-1982, שעברה עם השנים גלגולים שונים - החלטה שהסדירה את מימון מעונותיו של ראש הממשלה. הנוהל עודכן ב-2001, ואחר כך שוב ב-2009. בקובץ "זכויות שרים", שכתוב עליו כי הוא מעודכן ליוני 2012, נכתב: "המדינה תעמיד לרשות ראש הממשלה מעון בירושלים; מעונו של ראש הממשלה בירושלים ומחוצה לה ינוהל על חשבון אוצר המדינה".
מה היה הרציונל כשתוקן הנוהל הזה? אם המדינה מבקשת מראש הממשלה לעבור לבית השרד שלו, המדינה מחויבת לתחזק באופן בסיסי את הבית שהוא, לכאורה, נטש בינתיים. גם על הרציונל הזה אפשר להתווכח, אך כשתוקן, ודאי איש לא חשב שהיקפו יגיע למאות אלפי שקלים. המחשבה הייתה שמדובר בנוהל זול שיכלול אחזקה שוטפת, בסיסית בלבד.
במהלך השנים, כך פורסם בעבר, ביקשו אנשי נתניהו אישור להוצאות שונות, בין השאר החלפת מערכות חשמליות שהתבקשה על ידי הגברת שרה נתניהו, אך נענו כי מטרת הנוהל היא רק "שמירת הקיים".
בפברואר 2011 פרסם כאן בן כספית בקשות שונות של נתן אשל, אז ראש הסגל של נתניהו, שנענו רק בחלקן. לפי הפרסום, אשל מחה, למשל, על כך שרק 20 אחוז מעלויות הביטוח למוצרי החשמל בבית בקיסריה ממומנים.
תגובת ראש הממשלה לפרסום של כספית הייתה שההפך הוא הנכון, ושהוא, מיוזמתו, על אף הנוהל הגורף, היה מוכן להשתתף בהחזקת הבית בקיסריה. כיום אנחנו יודעים באופן ברור ששרה נתניהו נפגשה לפני כשנה עם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, כדי להסדיר את הוצאות הבית בקיסריה, וזה הפנה אותה ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שלומית ברנע-פרגו. למיטב ידיעתנו, ברנע-פרגו, למורת רוחה של נתניהו, אישרה לה רק חלק מההוצאות המבוקשות.
וזה מוביל אותנו לדוח האחרון, הפרי המבורך של התנועה לחופש המידע. כל מי שמדבר על "רכילות" ומצטט עתיקות מאריק איינשטיין מנסה לסמא את עיני הציבור.
הדוח קובע כי ההוצאות השנתיות עבור גינון במעון בקיסריה הן בסך 25 אלף שקלים; הוצאות מים- 80 אלף שקלים; חשבון הטלפון השנתי הוא כ-30 אלף שקלים; סך כל הוצאות הבית בקיסריה נאמד ב-312 אלף שקלים. בואו נתמקד בנתונים של הוצאות הבית בקיסריה, ולא באלה הסקסיים של המעון הרשמי של ראש הממשלה (נרות ריחניים ב-6,000 שקלים?).
מהי תגובת הזוג היקר? "ההוצאות בגין הבית הפרטי בקיסריה כוללות, בין השאר, רכיבים הכרוכים בדרישות אבטחה שלא ניתן להפרידם". עוד נמסר כי "בהוצאות מים בקיסריה נכללים גם תשלומים שנדחו מהשנים 2009 - 2011, ונכללת גם צריכת המים השוטפת במגורי המאבטחים השוהים בבית במשך כל ימות השנה...המדינה אינה נושאת בהוצאות הבריכה, לרבות הוצאות מים - משפחת נתניהו משלמת הוצאות אלה מכיסה הפרטי".
כל פרט בתגובה הזאת מחייב תחקיר מעמיק: כמה מים באמת צורכים המאבטחים, ואיך הסכום מגיע ל-80 אלף שקלים בשנה? איך בדיוק עושה משפחת נתניהו את ההפרדה בין הוצאות המים של הבריכה להוצאות המים הכלליות? האם יש לה מונה נפרד? ומה בדבר דחיית התשלומים? במאי השנה פרסם רביב דרוקר בבלוג שלו כי אכן לא שולמו החשבונות במשך תקופה ארוכה (אולי בעקבות הוויכוח מי צריך לשלם?). האם לכל אדם היו דוחים את תשלום חשבונות המים בגלל ויכוח? אני מכיר כמה כאלה שדווקא ניתקו להם את הזרם בזמן שהתווכחו.
ואולי באמת הזוג נתניהו צודק, והכל נעשה כחוק ולפי הנוהל הנדיב והגורף, נוהל אחזקת מעון ראש ממשלה. אז הנה ההזדמנות. תמיד כשנפתחת חקירה נגד איש ציבור, צצים להם מהחורים חברי המקהלה הצועקת: "די לחקירות! לא הכל צריך להיבחן בעיניים פליליות! די לכתבי האישום שמסתיימים בזיכויים, אפשר לדון על נורמות פסולות בלי חקירות פליליות".
אז הנה, חבריי שוחרי הנורמות הראויות, ההזדמנות שלכם; הנה מקרה שבו איש אינו דורש חקירה פלילית; אנא, צאו מחוריכם ותצעקו שמסריח כל-כך, ושסירחון כזה גם מיליון נרות ריחניים לא יפיגו.
2.
אז כמובן, שמחנו לשמוע שמבקר המדינה, יוסף שפירא, יעביר בקרוב טיוטת דוח ביקורת למשרד ראש הממשלה על הוצאות מעונותיו השונים. לעת עתה, אין לנו מושג מה ייכתב בטיוטה, וזאת ללא ספק תהיה הזדמנות פז להיווכח מה חושב המבקר על החזירות הזו.
עד היום נראה ששפירא כלל לא התעניין בז'אנר של פרשות שחיתות. אולי גם הוא, כמו השר פירון, חושב מדובר בז'אנר נחות. יתרה מזאת, שפירא הראה את הדלת לכל בכירי משרד מבקר המדינה שהיו יד ימינו של המבקר הקודם, מיכה לינדנשטראוס, ובראשם מי שהיה אמון על חקירת "ביביטורס", תהה מנוחתה עדן, החוקר לשעבר נחום לוי. לכל זה תוסיפו את העובדה שערב בחירתו הגיע לראיון או למפגש (אתם תחליטו מה ההגדרה) במעונו הרשמי של הזוג נתניהו.
ואחרי כל ההקדמות הפסימיות הללו, נזכיר שוב שלא קראנו את טיוטת הדוח ואין לנו מושג מה תכלול. אולי נופתע מקטלניותה. המבקר יכול להיצמד למילים היבשות של הנוהל, ולקבוע שהזוג נתניהו "לא חרג מהנוהל", ומאידך גיסא הוא יכול להניח בדוח קביעות ערכיות בדבר העובדות שאין עליהן ויכוח - מאות אלפי שקלים שהולכים למימון בית בקיסריה, בית שבני הזוג אינם גרים בו, ולכל היותר מבלים בו את סופי השבוע שלהם.
3.
ביום שלישי השבוע הוגש לשרה ציפי לבני הדוח על מדד השחיתות מטעם עמותת "שקיפות בינלאומית ישראל". העמותה העמידה בראשה, ובצדק, את מי שהפך למזוהה כל-כך במאבק בשחיתות, מבקר המדינה הקודם, מיכה לינדנשטראוס.
לינדנשטראוס הוא בעל זכויות רבות במאבק בשחיתות, ואין בדברים הבאים כדי לפגוע כהוא זה בפעולותיו הרבות בתפקידו כדי להילחם בנגע; אבל האמת היא שעברתי על הדוח שוב ושוב, והוא נראה לי די מקושקש. במרכזו שתי טבלאות: האחת של מדינות ה-OECD, שם ישראל נמצאת במקום ה-23 מתוך 34; והשנייה של כלל המדינות שהשתתפו במחקר, שם ישראל ממוקמת במקום ה-36 מתוך 177.
לצופים ולקוראים פומפם במשך כל היממה על מיקומה הגרוע של ישראל בטבלת השחיתות העולמית. האזרח שנחשף לדוח ואינו מעמיק בפרטיו חושב שמדובר באיזשהו מדד שממקם באופן מדויק את שחיתותה של ישראל ביחס למדינות אחרות. האמת היא שהדוח רק בודק את התפישה הסובייקטיבית של הציבור בדבר השחיתות במדינה. במילים אחרות, לא מדובר באמת בסולם המדרג את השחיתות במדינות השונות, אלא בסקר עולמי, רחב ככל שיהיה, שבמרכזו שאלת אמון הציבור במערכות השלטון שלו, תוך התמקדות בסוגיית השחיתות.
עם כל הכבוד, הנתונים הללו אינם מלמדים הרבה. במשך העשור האחרון יש בישראל עיסוק רחב מאוד בסוגיית השחיתות: חקירות אינסוף נגד שועי ארץ, שרים, ראשי ממשלה, ואפילו תיק אונס נגד נשיא. עד לפני לא הרבה שנים, גם פרחה בארץ העיתונות החוקרת שעוסקת בסוגיות הון ושלטון, וגם היום היא פה ושם משמיעה קול חרישי.
העיסוק הרב בשנים האחרונות בשחיתות אינו מלמד בהכרח על כך שהשחיתות התגברה בישראל; לא מן הנמנע שאפילו ההפך הוא הנכון, ושדווקא יש יותר אכיפה, ביקורת ותחקירים עיתונאיים על השחיתות. לא מן הנמנע, למשל, שבאופן פרדוקסלי דווקא מי שהגיש את הדוח לשרה, המבקר לשעבר - זה שכתב בתפקידו הקודם דוחות מיוחדים רבים על השחיתות - הגביר את מודעות הציבור לסוגיה. ייתכן בהחלט שהוא תרם (דווקא משום שעשה את עבודתו נאמנה) למיקום הרע של ישראל בסקרים.
או קחו לדוגמה את האירוע של השבוע האחרון - דוח ההוצאות של מעונות הזוג נתניהו, שנחשף כאמור בזכות פעולתה המבורכת של "התנועה לחופש המידע" לולא התנועה הזאת, מידע כזה לא היה יוצא אל העולם. האם קריאת הנתונים הללו עלולה להשפיע בעתיד על דעתם של הנסקרים הפוטנציאלים? ברור שכן. זה אולי מה שמסביר את העובדה שדיקטטורות כמו קטאר ואיחוד האמירויות הערביות קיבלו ציון טוב משלנו. שם, אני מניח, התחקירים העיתונאיים אינם משגשגים, ספק אם יש באותן מדינות לינדנשטראוסים מקומיים, וספק אם כבר הוקמו בארצות הללו תנועות אחיות למען חופש המידע.
מדד רציני יותר היה צריך לשלב את מדדי אמון הציבור עם מדדים כמו אכיפה, תחקירים עיתונאיים, כתבי אישום, הכרעות דין וכדומה.
התמודדות עם שחיתות צריכה להיות עניינית, סיזיפית, ולא באמצעות צעקת סיסמאות ברחוב. כבר כתבתי כאן שהסיסמה "כולם מושחתים? היא מפלטו של המושחת (הרי אם כולם עושים את זה, אז הכל בסדר). דווקא כמי שמסקר את תחום השחיתות אני סבור כי ישראל אינה מדינה מושחתת, אלא מדינה עם גילויי שחיתות רבים.
הדרך להתמודד עם התופעה היא באמצעות קביעת נורמות על ידי המחוקק, היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה, בתי המשפט וחיזוק העיתונות החופשית. ככל שכל אלה יפעלו יותר, יחשפו יותר, שוב יעלו אל פני השטח סוגיות שחיתות, וחלק מהן שוב ירעיד את דעת הקהל, וזה אולי יביא פעם נוספת לנתונים רעים בסקר הבא של עמותת שקיפות.
אז אני לא אתרגש אם גם הסקר הבא לא יחמיא לנו, ובמידה מסוימת קצת אדאג אם "הציבור? יצביע בסקר הבא על כך שהוא סבור שישראל כבר התנקתה משחיתות.
baruchk@10.tv
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם