קרב מכוער: העימות בין נתניהו לאובמה מתפתח
העימות המסוכן בין ישראל לבין ארה"ב סביב ז'נבה הפך לקרב מכוער שלא מחמיא למנהיגים. וגם: אוקראינה חייבת להיכנס למלכודת הדבש של האיחוד האירופי
הן שידרו מסר מובהק של התרחקות אמריקאית-ישראלית. זה מסוכן לישראל מסיבות ברורות לגמרי. מה שהאמריקאים נכשלים בו הוא ההבנה שזה מסוכן להם לא פחות, בעיקר בגלל הציפיות הלא סבירות
מה אתם רוצים מאיתנו, שואלים בוושינגטון. תראו מה עשינו מהיום שנחתם ההסכם בז'נבה. ניסינו להרגיע את ישראל. היינו מוכנים לנהל מגעים מיידיים על צורתו ותוכנו של הסדר הקבע. חיבקנו את נתניהו בזמן שהוא צעק עלינו. אבל כמה אפשר? ראש הממשלה שולח את אנשיו לתקוף אישית את הנשיא ואת ג'ון קרי. מתחולל קרב ציבורי בישראל ובגבעת הקפיטול. אי אפשר לשתוק כל הזמן. הטיעונים האלה מסבירים את החלק המכוער. התדרוכים נגד סביבתו האישית של הנשיא מצד אחד, ומצד שני פרסומים בארצות הברית המייחסים לבית הלבן את ראייתו של נתניהו כמוג לב, מנהיג שאיננו מסוגל להתמודד עם מציאות קשה, פאניקר. והתדרוכים זרמו כל השבוע, לא הפסיקו לשנייה, רגע אחד ירושלים עוקצת ורגע שני מישהו מתדרך בוושינגטון.
מלחמת העולם בין ביבי לאובמה הפכה השבוע לקרב חפירות בסגנון שדות הקטל במלחמת העולם הראשונה. (אני חוסך כאן לקוראים את "היחסים מצוינים", " חילוקי דעות בין חברים" ושאר הסיסמאות הקלישאתיות שמנפיקים הדוברים הרשמיים). אך מה שמטריד באמת איננו הכיעור והמשקעים האישיים שהולכים ומתנפחים כמו סופגניות. מה שמטריד הוא המהות: ובמהות, נתניהו צודק בדאגתו העמוקה. לא מההסדר הנוכחי בז'נבה, שהוא סביר מאוד להסדר ביניים, אלא מהיעדים שמציבים האמריקאים להסדר הקבע בעוד חצי שנה.
זהו הקרב האמיתי, וזו הנקודה שבה האיראנים יקבלו לגיטימציה אמיתית מהעולם - אם בכלל - לתוכניתם הגרעינית. השאלה היא מה האמריקאים אומרים לאיראנים בשיחותיהם הגלויות והחשאיות. עם מה הם יבואו לשולחן. יש פה רק שתי אפשרויות אמיתיות: או שממשל אובמה שואף לפרק באמת את התוכנית הגרעינית האיראנית או שהוא מוכן להסדר שיקפיא עמוקות את המצב הנתון ורק יהפוך אותה לפגיעה יותר למתקפת מנע מערבית.
מהו פירוק אמיתי של התוכנית? זה די פשוט וקרוב מאוד לדרישותיו של ראש הממשלה. כן, אולי האיראנים יוכלו להמשיך להעשיר עבור הכבוד הלאומי. נניח ב-200 צנטריפוגות . לא ב-8,000 (יש להם כ-18 אלף , אבל לא כולן פועלות). כל השאר לא רק יושבתו, הן יושמדו. בנוסף, המתקן בפורדו ייסגר, המתקן בנתנז ייסגר, הכור באראק לעולם לא יופעל ובנייתו תיפסק. יימסרו לסוכנות לאנרגיה אטומית דוחות מלאים על ניסויי קבוצת הנשק (תהליכי הרכבת ההתקן הגרעיני עצמו), לפקחים תהיה זכות לחקירה במתקן הצבאי בפרצ'ין, כל מאגר האורניום המועשר לדרגה נמוכה לבד מכמות זניחה יושמד. ועוד ועוד. באמצעות הותרת אפשרות העשרה סמלית בלבד האיראנים ישמרו על זכותם הריבונית - כפי שהם רואים זאת. אך התוכנית תיעלם. אגב, המרכיב החשוב כאן (והחסר בהסדר ז'נבה) הוא ההודאה.
האיראנים, בשונה מהצפון-קוריאנים או הלובים, מסרבים להודות שאי פעם רצו לפתח פצצה. העולם כולו ובכלל זה רוסיה יודעים שזהו שקר גס. קשה מאוד להתקדם להסדר קבע על בסיס השקר הגס הזה משום שמאחוריו מסתתרים סודות מלוכלכים למכביר. האפשרות השנייה היא שהאמריקאים יבואו לשיחות במצב רוח נוח לאיראנים. הם ישאפו להסדר שלמעשה מרחיב את ז'נבה, אבל איננו משנה עמוקות את תמונת הכוח האזורית, זו שבמסגרתה יש להם יכולת פריצה גרעינית כלשהי.
היכולת הזו יכולה להימדד בחודשים - חצי שנה, שלושה חודשים, יותר או פחות - אבל היא בסופו של דבר תהיה קיימת. דיוויד איגנשיוס מ"הוושינגטון פוסט" הציג מתאר להסדר קבע, ונראה שהוא תודרך על ידי הבית הלבן. קיימות שם סגירת פורדו והפחתה משמעותית במספר הצנטריפוגות, יצירת מבנה פיקוח קבוע, השבתת אראק וזהו בערך.
מהי הפחתה משמעותית? אם האיראנים יוכלו להמשיך להחזיק בצנטריפוגות מתוחכמות, אם תהיה להם גישה למאגר גדול של אורניום מועשר בדרגה נמוכה, זו רק הארכה של תקופת הפריצה לפצצה. גם שכנותיה של איראן יידעו זאת. וצריך לזכור שאלה לכאורה דרישות ראשוניות, לפני משא ומתן עם האיראנים.
השורה התחתונה היא שדאגתו העמוקה של ראש הממשלה כאמור מוצדקת לגמרי, אך השאלה הגדולה לגבי ניהול המשבר הזה מוצדקת לא פחות. נתניהו הוא רב-אמן בדיפלומטיה פומבית, אבל לעתים יש צורך בעבודה שקטה מאוד ואפקטיבית. נסיקתה האזורית של איראן בעקבות ההסדר (האמירויות וסעודיה מתחילות להתיישר לפי הקו החדש, בעודן מקללות מאחורי הקלעים) עשויה להיות רגע משברי אמיתי עבור ישראל. זה דורש ניהול נבון ומתוחכם.
אחד המשקיפים הפוליטיים נזכר השבוע בבדיחה, לא מאוד מצחיקה אבל מתאימה: פיל עולה על קן נמלים. הנמלים נמעכות וחוות קטסטרופה כבדה. אחת הנמלים מצליחה לפלס את דרכה לצוואר הפיל. נמלה בודדה. אל מול התבוסה, החברות הפצועות שלה מהקרקע מחליטות שיש עוד תקווה. הן צועקות בקצב ובשכנוע: תחנוק אותו יחזקאל, תחנוק אותו יחזקאל.
ההפגנות בקייב יצליחו או שלא יצליחו לקפל את משטרו של הנשיא ינוקוביץ', בעל בריתו של הצאר החדש פוטין. יש בהן מרכיבים שמזכירים את המהפכה הכתומה מ-2004, אך הפעם המחאה אפילו משמעותית יותר (אם כי צבעונית פחות). הסיבה היא הדגלים. דגל אוקראינה מונף על ידי ההמונים בכיכר מיידן, אבל גם עוד דגל - דגל אירופה. הדגל הכחול עם הכוכבים. זו הפעם הראשונה אולי שבה דגל אירופה מונף כחלק מתנועת מחאה פוליטית שדורשת מהפכה. וזהו אולי רגע היסטורי ותקדימי בהיסטוריה של האיחוד האירופי.
הביטו על האיחוד. הוא מותקף מכל הצדדים. הימנים והשמרנים ברחבי היבשת רואים בו שיקוץ בדרך כלל.
ניסיון מלאכותי ולא דמוקרטי לכפות איחוד בין מדינות שאין ביניהן כמעט שום קשר. פרויקט אקדמי שיצא משליטה והוביל לבירוקרטיה אדירה בבריסל שמתעשרת על חשבון משלמי המסים ברחבי היבשת. קבוצה של פקידים שמשחררים נהלים על דרך האריזה המדויקת של תפוחים ירוקים, בעודם מאפשרים הגירה המונית של מוסלמים ואחרים שתשנה לנצח את התרבות האירופית.
בשמאל האידיאולוגי האיחוד נתפס כמנגנון של הגלובליזציה האמריקאית, אמצעי לכפיית מדיניות הסחר שמוכתבת מוושינגטון. בובה של האמריקאים שמנצלת את האומות החלשות ביבשת (בדרום ובמזרח) לטובת המערב המשגשג. כלכלית, חלקים גדולים של האיחוד עדיין נתונים בקיפאון או אפילו מיתון. שיעור האבטלה בקרב צעירים מגיע לעשרות אחוזים. מדינית, קולו של האיחוד לכאורה חשוב הרבה פחות מקולה העולה של סין או קולו המצמית של פוטין.
אז מדוע השבוע יצאו אוקראינים עם דגלי האיחוד לרחובות? משום שהאיחוד עדיין מייצג עבור מאות מיליוני בני אדם - ברוסיה, באוקראינה, במדינות הסובייטיות לשעבר, בטורקיה - את התקווה הטובה ביותר לחיים של חופש ושגשוג. משום שמאחורי ההתפנקות האירופית שנוטה לתקוף את האיחוד מסתתרת תקופה של שקט והצלחה שלא הייתה בהיסטוריה של אירופה כנראה מאז ימי האימפריה הרומית. משום שהבירוקרטים של האיחוד מציעים עסקה פשוטה למדינות המצטרפות: רוצים להיות אזרחי היבשת? רוצים שגשוג כלכלי ואפשרות לעבוד ולחיות איפה שבא לכם במרחב שבין הונגריה לבריטניה? בבקשה. תוכיחו שהצטרפתם לערכים שלנו. לדמוקרטיה. לזכויות אדם. לחינוך שוויוני ואיסור אפליה. שאתם מקדמים מיעוטים. ואחרי שתגמרו את כל זה, אל תשכחו לשלט את השלטים במדינה גם באנגלית ולהרחיב את הכבישים (אנחנו נממן לכם) ולמנוע עישון סיגריות בבתי עסק ועוד ועוד. זו עסקה אדירה. אין כמוה היום בעולם.
אמריקה היא המגדל הנישא של רפובליקה דמוקרטית, אבל אל הברית שהיא אמריקה אי אפשר להצטרף. וושינגטון לא מציעה למקסיקו ולגואטמלה איחוד. האירופים, באומץ אפרפר, משנים את העולם. הם פורסים רשת דבש מתוחכמת ושקופה. השבוע נפלו בה ינוקוביץ' ובעל בריתו ולדימיר פוטין, שבאקט ברור של לחץ הודיע שזו לא מהפכה אלא "פוגרום? )עקיצה לאוקראינים, מומחים לפוגרומים כזכור לנו(. הרגע שבו הונפו דגלי האיחוד הכחולים בקייב היה בדיוק הרגע שהאירופאים - המוכים ממשבר כלכלי, הספקנים לגבי עצמם - היו צריכים. מגיע להם.
nadav.eyal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם