משה כחלון רוצה להקים מפלגת אופנה לקראת 2017
בבורסת השמות למפלגה: מאיר דגן ויואב גלנט. מטרת העל של כחלון, כמו של כל יוצא ליכוד, היא לחזור ולכבוש את הבית מבחוץ כפי שתכננו לפניו, ואולי ממשיכים לתכנן ליברמן ובנט. וגם ההנהגה הצעירה בליכוד עושה שרירים לנתניהו
משה כחלון ויתר בשבוע האחרון, לפני הגשת הרשימות, על התמודדות פזיזה וכמעט חסרת סיכוי. זאת לאחר שנועץ באחד מהרבנים המקובלים עליו שהניא אותו מההתמודדות כמעט בדקה התשעים.
עם זאת, אין פניו של כחלון לחזרה לליכוד לקראת הבחירות הקרובות. בשבועות אלה עמל כחלון על יצירת נבחרת הכוכבים החדשה אותה יוביל בבחירות לכנסת הבאה, והיא שתבטיח לו תיק בכיר בכל ממשלה שתורכב.
הנבחרת המסתמנת של כחלון מציירת את המפלגה העומדת לקום כתואמת יש עתיד, רק עם מבטא מזרחי קל. בחמישייה הפותחת יככבו, כך מסתמן נכון לעכשיו, ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן (מהמתנגדים החריפים לתקיפה ישראלית באיראן); פרופ' מנואל טרכטנברג, כלכלן ואיש חינוך בולט; ואלוף במילואים יואב גלנט. הנבחרת המסתמנת עתידה לגרוף את קולות המרכז וגם את אלה של השמאל המתון, ולהבטיח לכחלון, במידת הצורך, את השכפ"ץ התקשורתי. כחלון עצמו יביא את המצביעים של הליכוד וש"ס.
אחד האנשים המקורבים ביותר לכחלון, מאיר סוסן ראש מועצה אזורית חבל מודיעין אמר כי ״אם משה כחלון יקים מפלגה זו תהיה מפלגה עוצמתית שתמשוך הרבה קולות לאחר שהוא דמות מוכרת ומוערכת״. סוסן הבהיר כי אין בכוונתו להצטרף למפלגה פוליטית כלשהי וכי הוא עוסק בפיתוח חבל מודיעין. אשר להרכב הרשימה המשוער אמר סוסן כי ״במציאות הישראלית כל מפלגה פוליטית מבקשת לשלב ברשימתה דמויות עם רקע בטחוני״. למפלגה כזו יש מנהיג מטעה. היא ימנית-חברתית מבחוץ, אך אליטיסטית ונוטה שמאלה מבפנים. שילוב אלקטורלי משתלם.
מטרת העל של כחלון, כמו של כל יוצא ליכוד, היא לחזור ולכבוש את הבית מבחוץ כפי שתכננו לפניו (ואולי ממשיכים לתכנן גם היום) אביגדור ליברמן ונפתלי בנט. זוהי מטרת נשגבת, אך רחוקה. בינתיים תופסים יוצאי הליכוד שמריצים מפלגות משלהם תפקידים בכירים בממשלה. המפלגה הנרקמת של כחלון תוכל להשתלב בכל קואליציה שתקום. המסלול שמסמן כחלון הוא להפוך אותה למפלגת האופנה של בחירות 2017, לתשומת לבו של יאיר לפיד.
ועדת החוקה של הליכוד מתכנסת הרחק מאור הזרקורים. צופה מהצד עשוי בקלות להגיע למסקנה שמדובר בסידורים פרוצדורליים משעממים שאין להתעמק בהם, אבל בפועל מדובר בשינויים טקטוניים במפה של מפלגת השלטון. לא לחינם הקדיש ראש הממשלה שעות יקרות מפז ליישוב המחלוקות. הישיבה המסכמת של הוועדה התכנסה ביום ראשון. קדמו לה כמה פגישות שערך נתניהו בנושא עם יו"ר המזכירות, ישראל כץ. נתניהו אף פתח ערוץ עם דני דנון, יו"ר המרכז הלעומתי.נתניהו אינו מחבב את דנון מאז נכנס למערכת, אבל מה לעשות, מפלגה היא לא מועדון חברים. מדברים עם מי שצובר כוח, ועם אלה נמנה דני דנון. השלישייה החדשה יחסית והמשפיעה – יו"ר המרכז, יו"ר הלשכה ויו"ר הקואליציה – היא שמכתיבה היום, במידה רבה, את סדר היום הפנים-מפלגתי. אין להתעלם ממנה.
ועידת הליכוד תתכנס ב-18 בדצמבר. לקראת הכינוס, הוצפה ועדת החוקה בהצעות לשינוי חוקת המפלגה, כלומר שינוי כללי המשחק, כולל הצעות הזויות לחלוטין, אם כי היה גם סדר במבול. שתי מגמות מתנגשות: האחת, שמקורה בסביבתו של נתניהו, היא לחזק את יו"ר המפלגה (ולהחליש את יו"ר המזכירות, שצבר כוח רב), ואילו האחרת היא לחזק את המוסדות. נתניהו רצה כללי משחק שיאפשרו לו למנות את אנשי המנגנון ולהשפיע במידה מסוימת על רשימת המפלגה לכנסת. ישראל כץ רצה לשמור על עצמאות המזכירות ושאר המוסדות. דנון, אלקין ויריב היו שותפים למגמה זו, ואף רצו לקבוע את כללי הרכבת הרשימה לכנסת כדי שלא יהיה ניתן לשנות את כללי המשחק חודש לפני הבחירות לרשימה. השרים סער וארדן ביקשו להחליש את כץ.
מי שציפה שיישפך דם התבדה. בעימותים הפנים-מפלגתיים הצדדים מצחצחים חרבות ומנפנפים בהן, אבל לקראת ההכרעה משיגים שביתת נשק. בשורה התחתונה: נתניהו שומר על מעמדו במפלגה, בין היתר משום שאין לו יריב בעל סיכויים שיוכל להתמודד בטווח הנראה לעין על תפקיד היו"ר, אבל אינו מסוגל לנהל לפי דעתו את המוסדות. על מנת להמשיך להחזיק במושכות הליכוד, עליו להגיע להסכמות עם ראשי המוסדות והקבוצות החזקות במפלגה.ובינתיים ההנהגה החדשה צוברת כוח. שינויים מתרחשים מתחת לפני השטח, שינויים שעשויים לעצב בצורה אחרת את צמרת הליכוד. שלושה צברו כוח בבחירות לרשימה ובבחירות למוסדות: דני דנון, זאב אלקין ויריב לוין.
ההנהגה החדשה של המוסדות ושל הסיעה היא ציר כוח שמחובר ליו"ר המזכירות, ישראל כץ. השלושה אינם בעלי מעמד בכיר, עובדה שמגמדת אותם לעומת החמישייה הפותחת, לעומת הבכירים, השרים סער, ארדן ויעלון. אבל מנגד, לשלושה יש אחיזה בשטח. לסער, ארדן ויעלון יש תמיכה לרוחב; לאלקין, דנון ולוין יש מפקד וקבוצות תמיכה מאורגנות. מעבר לתמיכתן הקבועה של קבוצות הימין בשלושה הללו (מלבד חלק גדול מהקבוצה של פייגלין), דנון נשען על הליכוד העולמי; אלקין – על מפקד הציונות הדתית שבראשו מרדכי בניטה ואלון דוידי; לוין על סיעת הליכוד בהסתדרות ועל קבוצת רועי שרעבי. שינויים במפה הליכודית מבטיחים משחק כיסאות, אם ירכיב הליכוד את הממשלה הבאה, ואולי גם בקדנציה הנוכחית, אם ישתנה הרכב הקואליציה. המאבק בוועדת החוקה של הליכוד היה למעשה המאבק בין שתי הקבוצות בצמרת.
הסחבת סביב תפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון נמשכת זמן רב. הנטייה היא לחשוב שמדובר במאבק יוקרה וסידור פרוצדורלי, כך שהממשלה והכנסת יכולות להמשיך הלאה גם אם חסר כאן ממלא תפקיד. מתברר שלסחבת יש השלכות מעשיות, לעתים אף כאלו המשפיעות על חיי אדם. בשבוע שעבר כינס מוטי יוגב את תת-הוועדה לענייני יו"ש מטעם ועדת חוץ וביטחון לדיון דחוף במיגון כלי רכב פרטיים והתחבורה הציבורית ביו"ש. הביטחון בכבישים מידרדר לאחרונה, ותושבי יו"ש, שמבקשים למגן את רכביהם מפני אבנים, נתקלים בסירוב כי לאוצר נגמר הכסף.
יו"ר ועדת הכספים, ניסן סלומינסקי, מבהיר כי העביר את מחצית הסכום הדרוש לצורך מיגון הרכבים. את המחצית השנייה צריך להעביר משרד הביטחון, אבל גם החצי הראשון היה מאפשר להתחיל מחדש במיגון המכוניות. אלא מה, את ההעברה התקציבית צריכה לאשר ועדה משותפת לתקציב הביטחון של ועדות חוץ וביטחון והכספים. יו"ר הוועדה הוא יו"ר ועדת חוץ וביטחון. כל עוד לא התמנה, אין מי שיכנס את הוועדה המשותפת.
סלומינסקי ביקש מיו"ר הכנסת למנות יו"ר ועדה זמני לוועדה המשותפת. עמיתתו לסיעה אורית סטרוק, חברה בוועדת כספים, פנתה ביום שני ליועצת המשפטית של ועדת הכנסת. זו הסבירה שניתן למנות יו"ר ועדה משותפת אד הוק - מינוי זמני אפילו ליום אחד - בתנאי שזה יהיה חבר ועדת חוץ וביטחון.
סטרוק הציעה ליו"ר ועדת הכנסת, צחי הנגבי, ארבעה מועמדים: איתן כבל, רונן הופמן, מאיר שיטרית ואריה דרעי. שר האוצר אמר שאין לו בעיה להעביר את התקציב הדרוש. צחי הנגבי אמר לסטרוק כי נחוצה הסכמתו של ראש הממשלה. סטרוק פנתה לנתניהו, וזה נתן אישור.
זה הוא עניין של פיקוח נפש. כל חבר כנסת, ללא הבדלי השתייכות לסיעות, כולל איש העבודה איתן כבל, היה מאשר את ההעברה התקציבית.
ואז התעוררה הבעיה שברקע: ההתמודדות על ראשות הוועדה. יריב לוין אמר שמי שמתמודד על ראשות הוועדה לא יכול להתמנות ליו"ר זמני. המינוי יוצר סוג של חזקה. ודרעי כבר הודיע על כוונותיו להתמודד, אם הקואליציה לא תגיע להסכמה. כך שדרעי ירד. כבל לא היה רלוונטי, מבחינתו של לוין, בגלל היותו איש האופוזיציה (כמו גם דרעי). הוא העדיף את שיטרית.
סטרוק הלכה ללפיד. לפיד אמר: בשום אופן לא, רק עופר שלח. אבל עופר שלח מתמודד על ראשות הוועדה. לא משנה, אמר לפיד, ככה או ככה, רק איש מפלגתנו, יש עתיד. סטרוק חזרה לליכוד. שיהיה רונן הופמן? לא, השיבו בליכוד, רק לא איש יש עתיד.
כל זאת לאחר שהושגה הסכמה לפיה היו"ר הזמני יפקיד במזכירות הכנסת מכתב התפטרות שייכנס לתוקף יום לאחר ישיבת הוועדה.
נתניהו ולפיד ממשיכים להתווכח על זהות יו"ר הוועדה הקבוע. רעיון הרוטציה נתקע: השאלה מי ישמש בתפקיד ראשון. לנתניהו חשוב שבשנה וחצי הקרובות ישמש איש מטעמו בגלל הסוגיה האיראנית. ולפיד, בצדק, לא יודע כיצד תיראה הקואליציה בעוד שנה וחצי.
בינתיים, תקציב למיגון הרכבים אין.
ביום ראשון אושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק של הח"כית עדי קול מיש עתיד, להענקת נקודות זיכוי במס לזוגות חד-מיניים. לסיעת הבית היהודי יש זכות וטו על הצעות חוק בנושאי דת ומדינה. הסיעה לא הטילה וטו. ביום רביעי הצעתה של קול הייתה אמורה לעלות לקריאה טרומית.
ביום ראשון בערב נפל האסימון בבית היהודי. יו"ר הסיעה, איילת שקד, שיגרה מכתב ליש עתיד. הסיעה, הודיעה, מתנגדת להצעת החוק, אלא אם כן תושג הסכמה. אז ההצעה תעלה לקריאה טרומית, והשינויים יוכנסו לגוף החוק בדיון בוועדה, בהכנה לקריאה ראשונה.
ביום שני התנהלו המגעים. הצעת הבית היהודי הסתכמה בהענקת נקודות זיכוי להורים גברים בזוגות חד-מיניים אם בחזקתם קטינים. בהתחלה, קול הייתה מוכנה ללכת לקראת הבית היהודי. למחרת, הבינה שמדובר במחלוקת עקרונית.
הוויכוח הוא לא סביב נקודות זכות שמקנות לאישה נשואה תוספת של כמה מאות שקלים בחודש (אלף ומשהו, אם שכרה גבוה יותר). השאלה היא בכותרת. האם זוג חד-מיני הוא זוג רגיל לכל דבר, מבחינת מוסדות המדינה? היום זה מס הכנסה, מחר ביטוח לאומי, מחרתיים יוגש בג"ץ שיחייב את משרד הפנים להכיר בנישואי שני גברים (נשים מקבלות את ההקלות במס גם כך).
המגעים עלו על שרטון. ההצעה לא עלתה להצבעה ביום רביעי. בשתי הסיעות מבינים כי מדובר בקרב על סטטוס-קוו. החוק המקורי נועד בזמנו לעודד נשים לצאת לשוק העבודה ולהשפיע על החלטות פנים-משפחתיות, כשמדיניות המס מסייעת לאישה להשתכר – התלבטות שאינה קיימת כשמדובר בזוג של שני גברים. אם תתקבל הצעתה של קול, איש לא יתעמק באותיות הקטנות של החוק. משמעות ההצעה היא לגיטימציה של נישואים חד-מיניים בדלת האחורית. דלת של מס הכנסה.
בשבועות האחרונים מנסה יו"ר הוועדה למעמד האישה, עליזה לביא, אף היא חברה בסיעת יש עתיד, לקדם הצעת חוק שמונעת מרוץ סמכויות בין בתי דין רבניים לבתי משפט לענייני משפחה בהליכי גירושין.
היום כל הקודם זוכה. גם בית דין רבני וגם בית דין לענייני משפחה רשאים לדון בהחזקת ילדים, מזונות וחלוקת הרכוש בין בני הזוג. מי שפתח תיק מוקדם יותר, הערכאה שבה פתח את התיק היא שתדון בעניין. לעתים מדובר בהפרשים של שעות, כשכל אחד מהצדדים רץ לערכאה שמתאימה לו.
לביא מציעה שבית דין רבני ידון בעניינים אלה בהסכמה של שני הצדדים. לא הגיעו הצדדים להסכמה, יעבור התיק (מלבד הדיון בגט) לבית דין לענייני משפחה. הבית היהודי מתנגד להצעה. הצעתה של לביא לא נועדה לשנות סטטוס-קוו. נכון, היא עלולה לכרסם בסמכויות של בתי דין רבניים, אבל אם אלה יפסקו בהתאם לנורמות המקובלות בחברה, בהתחשב ביוקר המחיה וצרכיהם של ילדים במשפחות ממעמד הביניים, תיווצר תחרות הוגנת.
הצעתה של קול, לעומת זאת, עתידה לפרוץ שער שמדינת ישראל נמנעה מלפרוץ אותו עד היום. למה בבית היהודי היו מוכנים לשקול את הצעתה של קול ופסלו על הסף את הצעתה של לביא? לסגן שר הדתות הרב אלי בן-דהן הפתרונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם