מלחמת עיראק עיראק – עשור לנפילת סדאם חוסיין
אל קאעידה קם מהקרשים, השיעים והסונים נאבקים ומשמרות המהפכה הם כוח מוביל. המציאות האזורית מחייבת את סעודיה וישראל לשתף פעולה
זה התחיל ב-20 במארס 2003 במתקפה אווירית שגם מי שלא שוחר את טובת העיראקים, ובעיקר את טובת סדאם חוסיין, לא יכול היה שלא להזדעזע ממנה: קראו לזה "הלם ותדהמה". במשך כמה ימים התפוצצו מסכי הטלוויזיה בעולם מהבהובי ההפצצות האדירות על בגדד. בינתיים שטפו הדיוויזיות הממונעות האמריקניות ונכנסו לבגדד ב-9 באפריל. אז הושגה תמונת הניצחון. פסלו הענק של סדאם במרכז הבירה העיראקית הופל.
רמספלד והנשיא בוש הרגישו שהוכחה צדקתם. הצבא והפרשנים בתקשורת טענו שהכוח האמריקני שהוקצה למבצע קטן מדי. היה ניסיון לבלום את המלחמה בטענה שהכוח הצבאי הדרוש לכיבוש עיראק הוא הרבה יותר גדול ממה שהצבא האמריקני מסוגל לגייס באותם ימים. אבל הצבא האמריקני החדש, הדיגיטלי, גילה יכולת תנועה מהירה ויכולת להתביית על מטרות במהירות ולהשמידן. הצבא העיראקי הקונבנציונלי היה חסר אונים.
ואז החלו החיפושים הנואשים אחרי מאגרי הנשק הכימי. אלה היו בסופו של דבר העילה לכל הפלישה לעיראק, ולאישור האו"ם לקואליציה בראשות ארה"ב לפעול בה. ב-1 במאי מסר הנשיא בוש עוד אחת מהצהרותיו הלקוניות ברוח ג' ון וויין ואינספור סרטים על מלחמת העולם השנייה באוקיאנוס השקט: "המשימה בוצעה". זה היה על סיפון נושאת המטוסים "לינקולן".
ב-2003 השם לינקולן היה בגוון אחר מלינקולן המקורי המשמש היום מקור השראה לנשיא אובמה. הנשיא הנוכחי, שאפילו עוד לא נבחר אז לסנאט, היה בין האישים המעטים באמריקה שהתנגדו בנחרצות למלחמת עיראק.
כעבור שבעה חודשים, ב-14 בדצמבר, נלכד הדיקטטור הנמלט. סדאם נתפס והמושל האמריקני בעיראק פול ברמר הכריז: "גבירותיי ורבותיי, הוא בידינו". כולם ידעו מי זה "הוא". לכידת סדאם, ולאחר מכן הוצאתו להורג בתלייה, היו תחליף זול לאי מציאת נשק כימי בעיראק. שתי תמונות משפילות נצרבו מהאירוע: רופא שניים מחטט בפיו של הרודן המודח עם פנס כיס ואזמל, ולבסוף תמונת סדאם עם החבל על הצוואר.
אבל ההצדקה לציון לכידת סדאם היא מה שעובר היום על עיראק בהקשר המזרח תיכוני הרחב. הגנרל פטראוס, שנחשב לאחד הגיבורים החיוביים הבודדים של מלחמת עיראק, התייחס לסוגייה לאחרונה במאמר גדול ב"פורין פוליסי": "החדשות מעיראק שוב עגומות ומדכאות", הוא כתב. "תחייתו מחדש בעיראק של אל קאעידההארגון שהיה על הקרשים בסוף מבצע הגאות והתגבור ב-2008, הובילה לגידול משמעותי בטרור האתני בארץ שתי הנהרות".
אך גם העובדה שאנחנו שומעים פעם או פעמיים בשבוע על פיגוע המוני באחד ממרכזי האוכלוסייה, או באיזה מסגד או מקום קדוש, אינה מעידה על שפיכות דמים בסדרי הגודל שליוו את עיראק מאז כיבושה ב-2003 ועד סיום מבצע התגבור האמריקני בפיקודו של פטראוס, ולאחר מכן עם עלייתו של הנשיא אובמה.
בחודשים מסוימים, למשל אוקטובר בשנת 2006, הגיע מניין ההרוגים ל-3,000 בממוצע. האמריקנים נחרדו אז כשלכוחותיהם נרשמו כ-100 הרוגים בחודש. אבל בסך הכל, מבחינת מספר האבדות, מלחמת עיראק הייתה רחוקה מביצת הדמים של ויאטנם.
דיווחים על עינויים והתעללויות בשבויים בכלא אבו גראייב, כולל התעללות מינית, החלו לשחוק את התמיכה הציבורית במלחמה. אבל ההפתעה הגדול ה של האמריקנים הייתה המבנה האתני של עיראק שנחשף לפתע בסדרה בלתי פוסקת של התקפות טרור בין שיעים לסונים - כשהיחידים שהייתה להם עדנה כתוצאה מנפילת עיראק הם הכורדים. כורדיסטן העיראקית נהנית למעשה היום מאוטונומיה שהיא מעין עצמאות מדינית בלתי מוכרת ובלתי מוכרזת.
בשנת 2006 נוצר משבר שאילץ את בוש להכריע לכאן או לכאן. הוא מינה את ג'יימס בייקר ואת הסנטור לי המילטון לבחון את המצב ולהגיש את המלצותיהם. הצוות בראשות מזכיר המדינה לשעבר הגיש את מסקנותיו בדצמבר אותה שנה. הוא המליץ לממשל לפתוח ערוץ התקרבות דו-צדדי - עם הסורים ועם האיראנים. בייקר המליץ לשתף את סוריה של בשאר אסד ואת איראן של אחמדינג'אד בייצוב המ ערכת העיראקית המתפוררת תוך כדי מסעות של טבח המוני.
אם התכנית הזו מזכירה משהו ממה שקורה היום, זה כנראה לא במקרה. בתוך חוסר היציבות האזורי ומדיניות אמריקנית מזגזגת, הייתה נקודה אחת יציבה, קבועה: ישראל. התכנית הייתה ללחוץ על ישראל לוויתורים כדי שאפשר יהיה לפתות את סוריה ואיראן לוועידת ייצוב ופיוס של עיראק.
בבנק הוויתורים של ישראל - לטובת האמריקנים - היו אז שני חשבונות אסטרטגיים: רמת הגולן והרשות הפלסטינית. מתברר שהלחצים למסירת הגולן נועדו יותר כדי לעזור לאמריקנים בעיראק מאשר כדי "להוציא את סוריה מציר הרשע". סוריה שהייתה אמורה להיות גורם מייצב, הפכה היום לגורם שאף אחד לא יודע איך לייצב אותו. גם סוריה וגם עיראק מפוררות.
בוש דווקא הבחין בחולשות תכנית בייקר. הוא ביקש מהגנרל ג'ק קין שיכין לו תכנית אלטרנטיבית. זו היה ה-SURGE. מבצע הגאות והתגבור שהגנרל פטראוס פיקד עליו בהצלחה בלתי צפויה. עד עליית אובמה לשלטון, עיראק יוצבה יחסית ונרגעה. אך מאז הכריז אובמה על הדד-ליין להוצאת הכוחות האמריקנים, שוב החל מאבק הטרור הפנימי, ואיראן הפכה לכוח הדומיננטי בעיראק. האיש שהאמריקנים סומכים עליו שיעזור להם לסגור קצוות בעיראק, באפגניסטן, ואולי בסוריה, הוא מנהיג הטרור של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני.
המצב החדש מכריח את שני הכוחות הנפגעים מהעסקה הגדולה בין ארה"ב לאיראן, סעודיה וישראל, להיכנס לשיתוף פעולה הדוק. הכיוון יהיה חיזוק משמעותי של הקשר עם הכורדים החולשים על הקשת השיעית שסוגרת על ישראל. סעודיה, ישראל והכורדים יכולים לייצר בלימה והכלה של איראן - על חשבון עיראק, כמובן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם