צעצוע של סיפור: טיסן הנייר שמעורר היסטריה
שי גויטיין, טייס בדימוס, הצליח להגשים את חלום הילדות האוניברסלי: טיסן הנייר הממונע שהמציא גייס מאות אלפי דולרים בתוך עשרה ימים ובתואר "צעצוע השנה". הכל מסטודיו קטן בפרדס חנה
שי גויטיין קיפל אלפי מטוסי נייר, עד שהמציא את מטוס הנייר הממונע הראשון שנשלט מרחוק באמצעות סמארטפון. עכשיו יש לו ביד להיט. 12 גרם בסך הכל, כולל הנייר, של אושר צרוף וזיכרונות ילדות שמצליחים להתרומם באוויר ולהישאר שם עשר דקות ויותר.
שמונה שעות אחרי שגויטיין פרסם את הפלא ב"קיקסטארטר", אתר לגיוס מימון מהגולשים, הוא הצליח לגייס את כל הסכום שביקש - 50 אלף דולר. בתוך יומיים הגיע ל - 140 אלף דולר. אבל מטוס הנייר המשיך להמריא, ואחרי עשרה ימים, נכון לאמצע השבוע האחרון, כבר חצה את רף חצי מיליון הדולרים. לפי הערכתו של גויטיין, בשישים הימים שבהם ירוץ המיזם באתר הוא יצליח לגייס יותר ממיליון דולר.
בתמורה לתמיכה שהם נותנים זוכים הגולשים במטוס בעלות של שלושים דולר. עוד 15 דולר, דמי משלוח, משלמים רוכשים מחוץ לארצות הברית. הערכה לא מכילה נייר קיפול, אבל יש בה תרשימים להכנת מטוס שהכין גויטיין בעזרת מאסטר אוריגמי.
"היסטריה", מתאר גויטיין את המתרחש בעקבות הפרסום ברשת. הוא טייס לשעבר בחיל האוויר, מהנדס תעשייתי מצליח ומייסד חברת Tailor Toy. המטוס הנוכחי (POWERUP3.0), הכולל גם אפליקציה לשליטה מרחוק, הוא דגם משופר של מטוסי נייר ממונעים קודמים שפיתח.
בתוך פחות משבוע כתבו עליו אלפי בלוגרים מכ-200 מדינות , בכל השפות. בין המתלהבים היו גם הבלוגים הנחשבים בעולם בתחום הטכנולוגיה והמדיה, ובהם The Verge, TechCrunch ו Meshable.
"אין מקום בעולם שלא רואים בו את זה", אומר גויטיין על סרטון ההדגמה של המטוס. "אינדונזיה, וייטנאם, ברזיל, שוודיה, הונג קונג, צ'כיה, איראן, קונגו, גמביה, קמרון, ניקרגואה. זה ויראלי לגמרי". רק בשבוע שעבר התראיין גויטיין לוול סטריט ג'ורנל, לאל-איי טיימס ולאר טי-אל הגרמני. סיפרו לו שהיו עליו כתבות גם בשווייץ ובהולנד. "אני כבר לא עוקב", הוא מודה. "אנשים עפים על זה. זה מדליק, זה מגניב. אף אחד לא אומר: "זה רק מטוס נייר מצ'וקמק, מה הרעש'".
למה?
"כי זה מטוס נייר. זה אייקון תרבותי. כל אחד יודע מה זה. כל ילד בגיל חמש, שש, שבע, לומד לקפל מטוס נייר. כולם יודעים מה זה. זה ידע שעובר מאב לבן. זה חומר שיש לך בבית, משהו שאתה מייצר בעצמך. זה גם מתחבר לפלא התעופה. זה אייקון תרבותי בינלאומי, ולא משהו שהוא רק אמריקני או אירופי או אסייתי. זה של כולם. כל אחד קיפל פעם מטוס כזה. כל אחד חלם שהוא יעוף".
הבשורה יוצאת מהסטודיו של גויטיין בלב פרדס חנה: כוך קטן ודחוס, צמוד לבית משפחת גויטיין. את המטוסים הראשונים בנה בלילה בבית, ואת הניסויים ערך בחצר, עם האישה ושלושת הילדים. "זה תמיד ככה", הוא אומר, "בסוף מאחורי כל פיתוח עומד אדם אחד - מאחורי מסך מחשב או שולחן. גם אם אתה עובד במשרד גדול בחברת אפל, בסוף אתה בן אדם שיושב לבד, מגרד באף וממציא משהו ".
עד מאי הקרוב, סיפר השבוע, הוא מתכנן לייצר בין עשרים לשלושים אלף מטוסים. מדובר במטוס נייר רגיל, שכל אחד יודע לקפל, בשילוב מודול תעופה חכם שמופעל באמצעות אפליקציית סמארטפון פשוטה. "מד הדלק" באפליקציה מדווח כמה אנרגיה נשארה במטוס, מצפן מראה את כיוון הטיסה, והטייה של הסמארטפון מאפשרת להטות את המטוס ימינה ושמאלה. השליטה היא עד מרחק של 55 מטר, ואפשר להטעין את רכיב התעופה בעזרת חיבור מיקרו יו אס-בי רגיל, כשכל הטענה מאפשרת לטוס כאמור, כעשר דקות.
להוציא את הנייר, המוצר עצמו עשוי מחומרים עמידים שאמורים לשרוד כל "התרסקות". אב הטיפוס של המכשיר כבר זכה בפרס צעצוע השנה של המגזין "מדע פופולרי".
"לא כל מפית תעוף", מודה גויטיין, ולכן הוא נעזר במאסטר אוריגמי שבנה איתו דגם שיסייע ללקוח לקפל מטוס נייר אווירודינמי מוצלח. "מעבר לכך שצריך לקפל את המטוס באופן סימטרי, ושייראה טוב, צריך גם לערוך התאמות קטנות שיאפשרו לו לעוף", הוא אומר. "אם מישהו יכין מטוס לא טוב, שלא עף בפני עצמו, זה לא יעבוד. המנוע לא יגרום למטוס גרוע לעוף, אבל יגרום למטוס טוב לעוף במשך זמן רב".
גויטיין (43) נולד וגדל בירושלים. מאז שהוא זוכר את עצמו, הוא מעיד, התעסק בנושאים של תעופה. "זה תחום שאני מחובר אליו", הוא אומר. בגיל 14 כבר שכנע את אבא שלו ללמוד איתו גלישה אווירית. אחר כך עבר למצנחי רחיפה. "עזבתי את הגלישה האווירית אחרי שהמדריך שלי נהרג", הוא מספר. את מצנחי הרחיפה עזב אחרי שנהרג צנחן אחר שהכיר.
הוא למד בתיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר. שם, בשדה צין, היה מנחת למזל"טים. תחום המזל"טים היה אז בחיתוליו, בימים שאחרי מלחמת לבנון הראשונה. "אני זוכר שהייתי מסתכל על החבר'ה מהמזל"טים ואומר לעצמי: אני רוצה להיות טייס מזל"ט", אומר גויטיין.
אלא שהוא דווקא התקבל לקורס טיס והפך לטייס תובלה. "לא הייתי טייס גדול", הוא מודה. "הפוקוס שלי היה אז בדברים אחרים. כשאתה טייס, אתה מגלה שזה בעצם משהו נורא משרדי. אתה כל הזמן עסוק בהכנה של המשימה. הקטע של הטיסה הטהורה, הכיף של הטיסה, לשלוט במטוס, קרבות האוויר של פעם - זה משהו שכבר לא קיים. יש טייס אוטומטי, יש משימה, וזה משעמם. רוב הזמן אתה על הקרקע, אתה קצין חינוך, קצין מודיעין. הלכתי ללמוד קדרות כשהייתי טייס. למדתי לנגן צ' לו. בטייסת לא אהבו את זה".
בסרטון ל"קיקסטארטר" אתה מדגיש את העובדה שאתה טייס.
"כמובן, כי זה מוכר. יוצר הסרט (יניב טרוס, חק"ב) ואני התלבטנו, בגלל האופן שבו תופסים בארץ טייסים - חיל האוויר, מלחמת ששת הימים. אבל בסוף החלטנו שזה נכון".
מה החבר' ה בטייסת אומרים?
"לא מזמן היה לנו כנס של הקורס - לא של הטייסת, אלא של קורס מספר 123. החבר' ה שם מפרגנים מאוד. הם חושבים שזה נחמד מאוד".
בגיל 26, אחרי שסיים את שירות הקבע שלו, התחיל גויטיין ללמוד במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. פרויקט הגמר שלו, שהצליח מאוד, כלל תוכנה שמייצרת נעל לפי טעמו ומידותיו של המזמין. הפרויקט עסק בין השאר בדרכי צריכה וייצור דיגיטליים ובהשפעה שלהן על החיים בעתיד. הנעל הייתה תוצר של הדפסה תלת-ממדית לפי הקובץ שייצרה התוכנה. היא נראית כתאומה של נעל ה"קרוקס", אף שיוצרה שנים לפני שנעלי ה"קרוקס" הומצאו.
גויטיין שלח אינספור מיילים לחברות שונות, עד שחברה אחת בטקסס הסכימה לייצר את הנעל שלו על חשבונה. בהמשך הוצגה הנעל בתערוכות ברחבי העולם, אבל היום היא קבורה באחד הקרטונים במחסן של גויטיין. "אני אוהב להתעסק בהמצאות", מצטנע גויטיין. "לרוב המעצבים יש בסיס של ממציאים".
גויטיין השתתף גם בפרויקט שניסה למצוא תחליף לזריקות האינסולין שמזריקים לעצמם חולים בסוכרת נעורים. הפרויקט, בהובלת עזרי טרזי, הציע קפסולה עם מדבקה שתחדיר את האינסולין לדם דרך עורו של החולה, במקום מזרק, אבל "לא יצא מזה כלום".
עשר שנים הוא עבד בקודאק ישראל, וב-2012 עזב. הוא היה אחראי על כל העיצוב בקודאק בתחום התעשייה, וזכה במסגרת הזו בפרסים רבים, שנמצאים היכנשהו בסטודיו שלו, בין חוברות על מטוסי נייר ובין קופסאות וקרטונים. גויטיין לא מוצא אותם.
"בקודאק ייצרתי מכונות לתעשייה", הוא מספר, "מכונות דפוס, מצלמות דיגיטליות, סורקים. זאת אבן דרך חשובה, כי למדתי איך לייצר מוצרים אמיתיים. רוב המעצבים מגיעים לשלב ה'קונספט', עושים דגמים, אולי משהו לתערוכה. הם לא מגיעים לייצור אמיתי. בקודאק כל מה שעשיתי - לייצר. שם הייתה לי התנסות בתהליכי פיתוח אמיתיים, עם צוותים גדולים, גם בינלאומיים".
למה עזבת?
"כי מיציתי. הרגשתי שמה שעשיתי שם הגיע לשיא. זה פחות עניין אותי".
הרעיון לייצר מטוס נייר ממונע עלה כבר לפני שש שנים, כשעוד עבד בקודאק. גויטיין התנדב אז בקהילה בפרדס חנה, מקום מגוריו, בעקבות עבודתה של אשתו אביטל, עובדת סוציאלית במועצה המקומית. "החלטתי שאני מתנדב בקהילה האתיופית", הוא אומר. "רציתי ללמד את הנוער האתיופי אווירונאוטיקה".
הוא התחיל לבנות טיסנים עם התלמידים שלו, ובמקביל, בבית, חידש את ההתעניינות שלו בטיסנים במשקל נוצה (גרם אחד או גרם וחצי). " זה תחום של פריקים, פסיכים", הוא מגדיר את תחום העניין שלו. "ואז הייתה לי מין הארה כזאת: אמרתי: "צריך לבדוק מה קורה עם טיסן הנייר'".
מה זאת אומרת?
"טיסני נייר הם משהו שתמיד ידעתי לעשות. הייתי מעולה בזה. צלצלתי לחבר שלי, מהנדס מבריק. היום הוא עובד ברפאל, ובאותה תקופה הוא למד הנדסת חלל. שאלתי אותו: תגיד, מה צריך לעשות כדי לקחת מוצר כל כך לא מדויק ולא ממושמע כמו טיסן נייר, ולהפוך אותו למשהו שתמיד יעבוד ותמיד יעוף? ".
היה ברור לך שאתה רוצה לשלב את טיסן הנייר עם הפיתוחים הטכנולוגיים?
"כן. התחלתי לפתח הררים של מודלים ודגמים. בלילה הייתי ממציא, מבלגן את כל הבית, בונה את הדברים, ובבוקר הייתי מקפל הכל. הרעיון היה לבנות טיסן נייר בשלט רחוק".
ולשווק אותו?
"מה פתאום לשווק? בשבילי, בשביל הכיף. לא מעבר לזה, בטח לא כדי למכור. רציתי טיסן כזה שיהיה לי לעצמי, צעצוע".
אחרי שדגם מטוס הנייר הממונע הראשון שלו הצליח להמריא ולשהות די זמן באוויר, גויטיין הבין שהוא עלה על משהו מעניין. הוא פנה לעמרי רוטשילד, ממציא ישראלי מנוסה בתחום הצעצועים והמשחקים שהפך לשותפו, ויחד הם יצרו קשר עם חברת צעצועים גדולה. גויטיין נפגש עם מנכ"ל החברה והצליח למכור לו את רעיון 'טיסן הנייר הממונע הראשון'. שנה אחר כך החברה החזירה לגויטיין את הפלא. המצב הכלכלי היה קשה, והם החליטו לוותר. "נטשו", מסכם גויטיין. "היינו צריכים להחליט אם לזרוק את כל הסיפור לפח, או לעשות משהו. אמרתי, ננסה, מה יכול להיות?"
גויטיין התחיל לחפש רכיבים טכנולוגיים לחלק הממונע של מטוס הנייר שלו. בהתחלה בארץ, אחר כך מעבר לים. "התחלתי לבקש מכל מיני סינים שישלחו לי דוגמאות", הוא צוחק. בשלב מסוים החליט לעלות על מטוס לסין לסיור מפעלים. "לא אמרתי על איזה מוצר אני עובד", הוא מגלה. "שמרתי את זה בחשאיות. לא רציתי שיעתיקו, בטח לא בסין".
לפני שנתיים, בסוף 2011, השיק גויטיין את הדגם הראשון של מטוס הנייר הממונע. מדובר בעצם בערכת הנעה לטיסני נייר, קלה לשימוש, שאפשרה לטיסן להיות באוויר במשך דקה בערך, וחיברה בין קיפולי הנייר המסורתיים לטכנולוגיה.
הפטנט עשה הרבה רעש. "באזז גדול", אומר גויטיין. מטוס הנייר הממונע הגיע עד לתוכנית של ג'יי לנו וזכה בפרס "בסט הובי" באוסטרליה. הדגם נמכר און-ליין בלבד: גויטיין רצה להשקיע את עיקר הכסף שלו במוצר, ולא במפיצים, בסוכנים, ובבעלי חנויות. זה המודל שלו גם היום. הוא מוכר ישירות מהיצרן לצרכן. על כל הקופסאות מופיעה התמונה שלו, וגם המיילים שנשלחים לחברה מגיעים ישירות אליו. "הדבר הראשון שלמדתי היה שלא כולם יודעים לקפל מטוסי נייר", הוא אומר. "לא רק שלא כולם יודעים, גם לא לכל אחד יש סבלנות לקרוא הוראות ולעשות את זה כמו שצריך".
אז למה לא לצרף מטוס מקופל?
"כי זה מוציא את הכיף מהסיפור. חלק מהחוויה של המשתמש היא לעשות בעצמך. אם אתה מקבל מטוס נייר מהמוכן, כל הפואנטה מתפספסת. חלק מהסיפוק טמון באתגר. לא היה לנו לקוח אחד שהתלונן על זה שאנחנו לא מצרפים נייר או מטוס. ועדיין, המוצר שלנו הוא מאוד ?איקאה': אחת-שתיים-שלוש, תעשה ככה וככה, זה לא מסובך".
אחרי שנה ייצרו כבר את הדגם השני של מטוס הנייר הממונע, POWERUP2. בחברה הכינו גם ערכה נפרדת של ניירות לקיפול, עם ציורים ייחודיים. הדגם החדש נוצר בין השאר גם כדי להתמודד עם העתקות, בעיקר בסין אבל גם בגרמניה. הדגם נמכר ברשת בעשרים דולר. היום המחיר שלו ירד, ואפשר לרכוש אותו באתר החברה ב-15 דולר.
בינתיים המשיך גויטיין לייצר צעצועים נוספים בסטודיו הביתי שלו בפרדס חנה. בין היתר המציא סירה מנייר, עמידה במים - עוד מוצר שמשלב טכנולוגיה ואוריגמי. תמורת עשרה דולרים מקבל הצרכן נייר מיוחד, עמיד במים, עם ציור של מפת מטמון. בעזרת ההוראות מקפלים את הנייר לסירה. יש גם עזרים לקישוט. "סירה לשלולית, לבריכה או לאמבטיה", מסביר גויטיין. "זה מוצר שאני גאה בו מאוד", הוא מחייך.
למה לא למכור אותו בחנויות בארץ?
"אנשים בארץ רגילים לקבל קופסה גדולה, שקופה, שאפשר לגעת בה, ללחוץ, לשמוע צלילים. אנחנו לא מציעים את זה".
לפני שמונה חודשים נסע גויטיין לתערוכת צעצועים, והציג את המודל של המטוס הממונע הנוכחי. התגובות, יחד עם הפרס מהמגזין "מדע פופולרי", גרמו לו להבין שהימר נכון. "הבנתי שצריך לעשות את זה", הוא אומר. "חשפתי את הרעיון הרבה לפני שהיה מוצר. רציתי לתקוע יתד".
שמונה חודשים נמשך הפיתוח. את האפליקציה פיתחה חברה גרמנית בשיתוף עם החברה של גויטיין. בסוף נובמבר, לפני שבועיים, החליט גויטיין אחרי התלבטות להשיק את המוצר דרך "קיקסטארטר".
"בהתחלה הייתי מאוד נגד", הוא אומר. "חשבתי שזאת פלטפורמה חובבנית, ותפסתי את עצמי כחברה מקצועית, שכבר בנתה דברים נחשבים בעבר. פחדתי שזה יפגע בי בעיקר מול הלקוחות".
בסוף בכל זאת הלכת על זה.
"כן. 'קיקסטארטר' השתנתה מאוד בשנתיים האחרונות. היא הפכה לפלטפורמה מקצועית הרבה יותר, וגם לסוג של חנות. מעבר לכך זה גם מתחבר לתפיסה שלי: זאת דרך להגיע ישירות ללקוחות שלי, באופן בלתי אמצעי".
מעל כל אלה נמצא כמובן גם העניין הכלכלי. "הסיבה הכי חשובה היא שהאתר מאפשר לי לגייס הון ראשוני", מודה גויטיין.
עלות המטוס הממונע הנוכחי גדולה פי חמישה מהדגם הקודם. עד שיקבל את הכסף מהגולשים, כשבוע אחרי שהמיזם באתר ייסגר, גויטיין נאלץ לקחת הלוואות מחברים ובני משפחה. הוא לא יכול להמתין, כי אז לא יעמוד בהתחייבות שלו לספק את הסחורה עד מאי. "אנחנו צריכים לעלות עכשיו על כל הבעיות והתקלות שיכולות להיות", הוא אומר. "יש הרבה מאוד סיכונים בהתחלה".
הופתעת מהסכום שגייסתם?
"חשבתי שנגייס 50 אלף דולר, 100 אלף. לא ככה. ראיתי בזה הנעה של פרויקט, דרך להגיע למנת ייצור ראשונה כדי לעניין חנויות ומפיצים. כל הרעיון הוא שכשאתה ניגש לחנויות, מפיצים ולקוחות הם חייבים לראות מוצר גמור, וכדי להראות מוצר גמור חייבים לייצר מנת מינימום".
מי קונה את המטוס, נשים או גברים?
"הרוב גברים. ידענו את זה. הגדרנו את זה מראש, וגם כיוונו מראש למבוגרים ולא לילדים. זה צעצוע למבוגרים לגמרי. אני קורא לזה: מוצר למבוגר ים שלא התבגרו".
בניגוד למצופה, גויטיין לא עוקב אחר התומכים שלו ב"קיקסטאטר". הוא עסוק בדברים אחרים. "אני לא פותח את האתר כדי להסתכל מה קורה, לא הרבה", הוא אומר. "אני יודע שאצל הרבה אנשים האתר פתוח על המסך, אבל אצלי לא. אני לא עסוק בזה. אנחנו מפתחים את המוצר. צריך לקדם אותו".
אנשים בטח סופרים לך כל הזמן את הכסף. תהיה מיליונר?
"אני לא מרוויח מזה כל כך הרבה. אני צריך לייצר תבניות בעלות של עשרות אלפי דולרים, לערוך הזמנה של רכיבים יקרים מאוד, לטפל בשילוחים, תקינה - המון הוצאות. במקרה הטוב נראה מזה, אם תהיה הצלחה אדירה, רווח של כמה מאות אלפי דולרים שיסייעו לנו לייצר את הצעצוע הבא, לשפר את הצעצוע הזה וגם להפריש לעצמנו סוף-סוף משכורת. לא יותר מזה".
נכון להיום המטוס הממונע של גויטיין מיוצר בסין, אבל לדבריו החלום שלו הוא לעבור לייצור מקומי. גולשים כעסו על העובדה שמשלוח של המטוס מחוץ לארצות הברית יחייב תוספת של 15 דולר למחיר. גויטיין מסביר שבשלב הנוכחי הבאת הסחורה לישראל והשילוח מכאן הם בלתי אפשריים מבחינה לוגיסטית.
למטוס הממונע, הוא אומר, בעיקר לדגם החדש, יש פן חינוכי והוא עתיד לסייע בלימוד אווירונאוטיקה בבתי ספר. בתנור יש לו כבר רעיונות לצעצועים חדשים, הוא מבטיח, "אבל צריך להיזהר לא להתפזר יותר מדי".
אתה עדין מקפל מטוסי נייר?
"מדי פעם. אני עדיין נהנה מזה מאוד. אני מקפיד לשמור על כשירות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם