אף שעל: כך רוצח שר הביטחון את המו"מ המדיני

משה יעלון לא סומך על אף אחד. הוא רוצה לראות חיילים של צה"ל על בקעת הירדן עד אשר הפלסטינים יהפכו לשוחרי הרעיון הציוני. וגם יו"ר יהדות התורה, מנחם אליעזר מוזס מדבר על בתו הלסבית: "היידי היא הבת שלי. היא יקרה לי"

שלום ירושלמי | הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
שר הביטחון משה (בוגי) יעלון לא סומך על אף אחד. הוא רוצה לראות חיילים של צה"ל על בקעת הירדן עד אשר הפלסטינים יהפכו לשוחרי הרעיון הציוני, או למצער, יפסיקו את ההסתה וישנו את תוכניות הלימוד בבתי הספר. מבחינתו השינוי בנרטיב הפלסטיני יכול לקחת 300 שנה. עד אז הצבא יהיה הכוח שישמור על אזרחי המדינה במעטפת הגבולות ולא יוותר על השליטה הביטחונית בתוך המדינה הפלסטינית, אם תקום. "חיילי צה"ל ולא שום תחנות התרעה, מצלמות או חיישנים", כפי שאמר יעלון בפסקנות למזכיר המדינה ג'ון קרי, בביקור הלפני אחרון, בשבוע שעבר.
צילום: אלון בסון, משרד
הפסיק להאמין. השר משה בוגי יעלון צילום: אלון בסון, משרד

בספרו "דרך ארוכה קצרה" יעלון חוזר ומפרט את עמדת צה"ל בנושא בקעת הירדן, שהיא גם עמדתו הלא משתנה. "חייב להיות חיץ בין הגדה המערבית ובין הגדה המזרחית, כיוון שאם לא יהיה חיץ שכזה עלול להיווצר בעתיד רצף מאיים שישתרע מבגדאד ועד טול כרם, כפי שהיה עד 1967". יעלון מספר גם על הדיונים שהתקיימו בצמרת המדינית ביטחונית לקראת ועידת קמפ דיוויד ביולי 2000. הוא היה אז אלוף פיקוד המרכז. "שורה של צוותים דנה בכל נושאי המשא ומתן: גבולות, סידורי ביטחון, בקעת הירדן, מרחב אווירי. בעקבות הדיונים שקיימנו היה ברור כי בהסדר אפשרי בבקעה ניתן יהיה להעניק לפלסטינים אחריות אזרחית על התושבים שלהם באזור, אך הסמכות הביטחונית באזור חייבת להישאר בידי ישראל".

שר הביטחון, מסתבר, הוא הרוצח השקט של התהליך המדיני, שבו הפסיק להאמין אחרי הסכמי אוסלו. שרי הממשלה מדברים על המשא ומתן, מופיעים בכנסים בינלאומיים, נואמים ומתראיינים בכל הזדמנות, אבל יעלון הוא הפוסק הביטחוני האחרון. בינתיים הוא שותק, חוץ מאשר בחדרי הדיונים. אם רוב השרים וחברי הכנסת של הליכוד מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, יעלון עומד בראשם. הוא גם יוביל את החבורה הזו אם נתניהו יחליט על צעד היסטורי, יופיע בוועידת הליכוד בשבוע הבא ויודיע כי הוא מקבל את עקרונות חלוקת הארץ, מה שיפלג את הליכוד (לפי שעה נתניהו חוזר ומדבר על כך שההסכם יובא למשאל עם, כך שאין צורך בהתפרקות פנימית מוקדמת).

יעלון לא מאמין לאף אחד. יש לו לוח זמנים פוליטי משלו. בינתיים הוא מחסל בחשאי את היריבים הפוטנציאלים שלו במירוץ על ראשות הליכוד. יעלון היה אחד המתנגדים הבוטים לצירופו של אביגדור ליברמן וישראל ביתנו לליכוד. הנושא ירד בינתיים מן הפרק.
בין ערפאת לאבו מאזן

כך או כך, הדיאלוג בימים אלה בין הצדדים עמום ברמה המדינית והאידיאולוגית וממוקד ברמה הביטחונית. הפלסטינים דרשו לראות את מפת המדינה העצמאית והמפורזת שיקימו. ישראל סירבה להציג גבולות לפני שמדברים על סידורי הביטחון, בעיקר בבקעת הירדן. ג'ון קרי הפעיל את הגנרל ג'ון אלן וצוותים שלמים בנו חבילת ביטחון שמבוססת גם על מצלמות, חיישנים ואמצעי התרעה. יעלון נוקט באמצעי זהירות משלו מול ההתרחשויות, ולא מפסיק להתריע. "אני אפילו לא מדבר על עזה, שם פינינו בלי סידורי ביטחון וקיבלנו טילים. אתם יודעים ש-180 מחבלים יצאו מג' נין באינתיפאדה השנייה? זה מה שיקרה אם נאבד את האחיזה שלנו גם שם", אמר יעלון באחת ההזדמנויות.

השיח הנוכחי פועל לטובת ישראל. בענייני ביטחון האמריקאים איתנו. בעניינים אידיאולוגיים: גבולות, התנחלויות, ירושלים, זכויות הפליטים הם נוטים לצד הפלסטיני. ההצעה האמריקאית האחרונה מדברת על נוכחות של ישראל במשך עשר שנים בבקעת הירדן, נוסף על אמצעי הביטחון המדוברים. יעלון לא יסכים גם לזה, אבל גם הפלסטינים לא מוכנים לשמוע. מבחינתם מדובר בהמשך הכיבוש לכל דבר. הם גם דחו רעיונות של ישראל לחכור את שטח הבקעה לעשרות שנים. "אנחנו לא ניתן לישראלים לכתר אותנו מכל הכיוונים", כפי שאומרת חברת הוועד הפועל של אש"פ, חנאן עשראווי.

קרי הגיע גם אתמול לארץ ונפגש עם הצדדים. המזכיר מפעיל ברגע זה לחץ על הפלסטינים בנושאי הבקעה ומאיים לדחות את שחרור האסירים. ראש הממשלה ועימו יעלון ושרים אחרים בממשלה משוכנעים כי אבו מאזן לא ישנה את דעתו. הם מדברים בחיוך, כמעט בשמחה, על הסירוב הפלסטיני העיקש. הם בונים על כך שאבו מאזן יטרפד את הכול מכיוון שהוא לא רוצה ולא יכול, לדעתם, להקים מדינה פלסטינית שמחייבת הסכם עם ישראל פלוס שורה של ויתורים פלסטיניים מהותיים. הם חוזרים לקמפ דיוויד 2000.
 
"תגיד, מה השתנה?", שאל השבוע אחד ממקורבי נתניהו. "יאסר ערפאת לא קיבל אז את המקסימום שהציע לו אהוד ברק, הרבה מעבר למה שאנחנו יכולים להציע היום. איפה היה אז אבו מאזן? הוא הרי ישב לידו בקמפ דיוויד. למה שהוא ינהג היום אחרת?".

מה ייכתב על מצבת לפיד?

ביום שישי שעבר התעורר שר האוצר יאיר לפיד בחמש בבוקר, לבש חליפה, ענב עניבה עם קשר כפול ויצא מהבית ברמת אביב. בשעה שבע וחצי בבוקר הוא כבר היה בחדרו של המזכיר ג'ון קרי במלון מצודת דוד בירושלים. קשה לדעת מה היה בפגישה שנמשכה שעה ארוכה. אפשר רק לשער על פי ההתנהגות המאוחרת של לפיד. המזכיר קרי הרעיף עליו מחמאות, מן הסתם, ואולי אמר לו שוב ש"אתה הדבר הבא", הייעוד שהאמריקאים מדביקים ללפיד והוא כל כך שמח לשמוע. קרי, שמוביל את המשא ומתן באובססיה שלא הכרנו כמוה, עדכן את לפיד בפרטי ההצעות המדיניות והביטחוניות, ואולי שכנע אותו עד כמה השלום בהישג יד, ואיזה שגשוג כלכלי צפוי לישראל, לאזור ולעולם כולו.

רודף אחרי שד מדיני. השר יאיר לפיד לפיד יצא מהפגישה עם קרי כמי שרודף אחריו שד מדיני. המשיחיות של קרי דבקה בו. לפיד, להזכיר, מעולם לא היה איש תנועות השלום. הנושא הפלסטיני לא זרם בדמו. אין היום פוליטיקאי ישראלי זוטר שלא נועד אי פעם עם מנהיג פלסטיני. לפיד הוא מנהיג ישראלי בכיר שלא פגש מימיו פוליטיקאי פלסטיני, אפילו זוטר. באוגוסט האחרון, כאשר כמה חברי כנסת של יש עתיד קבעו להיפגש עם אבו מאזן ברמאללה, לפיד ביטל להם את הפגישה. גם העמדות המדיניות שלו רחוקות מן המינימום שתובעת המוקטעה. את כנס הפתיחה של מפלגתו, יש עתיד הוא קיים בעיר אריאל, מה שמסמל את היחס שלו להתנחלויות. בכל הזדמנות לפיד חוזר על ההתנגדות שלו לחלוקת ירושלים.

ביום ראשון האחרון החלה המטמורפוזה שעובר לפיד לעבוד בשטח. לפיד הופיע בפני אורחי ועידת גלובס והודיע כי "המשך המצב הקיים הוא סוף הרעיון הציוני" והבטיח כי הוא לא ייתן למוסס את תהליך השלום. באותה הזדמנות הוא הזמין את נפתלי בנט, בעל הברית, לעזוב את הממשלה אם לא נראה לו. במקביל הוא העלה סטטוס לפייסבוק שלא היה מבייש את שיר השלום של יענקל'ה רוטבליט. אחרי הנאום התקיף שנשא בגלובס נפגש לפיד עם קבוצה של צעירים שהגיעו לכנס והמשיך את מסע ההרמוניה בנוסח ג'ון לנון, שיום הרצח שלו צוין ביום ראשון. "אני רוצה שעל המצבה שלי יהיה כתוב 'עשה שלום'", הצהיר לפיד. לא פחות.

איתות מבוז'י

לפיד הצליח להפתיע את בנט (אין לומר "האח בנט". מדובר בסך הכול בשיתוף פעולה אינטרסנטי, נכון לכל זמן), וגם את אנשי הבית היהודי. ההתבטאויות כלפיו הלכו והחריפו. בשבועות האחרונים הולך ונפער סדק בין שתי המפלגות בעיקר בנושאים האזרחיים, והמריבות בין הצדדים גדולות. העניין המדיני קשור גם בצורך אלקטורלי. לפיד חי על דעת הקהל. הוא לא יכול לדשדש. הוא חייב להרים גל חדש בכל פעם. אם העסק הכלכלי לא תופס, ההורדה במס בינואר לא עושה הרבה רושם ועליית מחירי האלכוהול עדיין מקוממת על לפיד את הצעירים בתל אביב (ולכן הוא מדביק את האשמה ליובל שטייניץ) - לפיד צריך לאמץ אתוס חדש, שלא עוסק ביוקר המחיה ולא בשוויון בנטל.

ביום שני, אחרי ההצהרות הגדולות של יום ראשון לפיד קצת נבהל מעצמו. הוא נזף בפרשנים הפוליטיים שלקחו את הצהרות ההתנתקות שלו מבנט רחוק מדי. אף אחד לא רוצה היום באמת משבר קואליציוני, אלא רק ספין הגון שיועיל לו אצל בוחריו. לפיד רואה את יצחק (בוז'י) הרצוג לוקח את המושכות במפלגת העבודה ומדבר על חלוקת ירושלים, והוא צריך להשתלט לו על החלקה המדינית. בנט ואנשיו לא יעזבו את הממשלה גם אם קרי ידבר עם הפלסטינים על תל אביב. "שיקשקשו כמה שהם רוצים, ממילא לא ייצא מזה כלום", חזר ואמר בנט. בוגי יעלון, אגב, לא חושב אחרת.

המכות עם הבית היהודי, מצד אחר, אמורות להחזיר ליש עתיד את הקולות שבורחים למרצ, מפלגה שעולה בסקרים בטור הנדסי כמעט. לפעמים המריבה הזו נראית מלאכותית ומביכה. קחו למשל את הצעת החוק שהגישה עליזה לביא מיש עתיד נגד כפילות בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה. חוק זהה הגיש בכנסת הקודמת השר אורי אורבך. ביש עתיד טוענים כי הבית היהודי נסוג לאחור בקדנציה הזו, למרות הפנים המאירות שהציגו בשידורי בתעמולה. אורבך אומר כי "הם מנסים להציג אותנו כמו שמרנים וחשוכים. לא משנה להם שהגשתי את אותו החוק בדיוק. זה עוזר להם. אני לא בטוח שזה לא עוזר גם לנו".

ואיך מסתכלים על המריבה הזו בין לפיד ובנט בלשכת ראש הממשלה? נתניהו נוקט בגישה של כבדהו וחשדהו, וגם תגחך אותו, אם אפשר. נתניהו חושד שהאמריקאים מפעילים עליו לחץ באמצעות לפיד. מצד שני, הוא בטוח כי לפיד חותר תחתיו יחד עם ידידו אהוד אולמרט ועם ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, שלא במקרה ירדו לחייו של נתניהו בזה אחר זה. מצד שלישי, בלשכה צוחקים על העיסוק המסיבי סביב הסכם שלום שאפילו לא מגרד את קצה השולחן של אבו מאזן.

"מה הם קופצים ישר פנימה, לאמצע המגרש המדיני", התעניין אחד המקורבים. "מה קרה? למה שלא יתחממו קצת על הקווים עד שהמשחק יתחיל".

בת חורגת לאלוהים

חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, יו"ר סיעת יהדות התורה, עלה בצעדים כבדים אל דוכן הנואמים במליאת הכנסת. בדרכו לשם הוא פגש את חברת הכנסת עדי קול מיש עתיד, שירדה מהדוכן כועסת ונרגשת, אחרי שלא הצליחה לקדם את החוק שמעניק נקודות זיכוי לילדים לזוגות חד מיניים. מוזס לא התייחס לוויכוח שהתלהט בינתיים בין יש עתיד והבית היהודי, וכבר הפך לשגרה בכנסת. בנאום שלו הוא דיבר על העיר בית שמש וניסה להגן על צעיר חרדי שירק על נערה בעיר, והתיק שנפתח נגדו נסגר.

לפרשת החוקים האזרחיים החדשים, מסתבר, יש גם זווית אנושית מעניינת. מוזס יצביע נגד כל הצעות החוק שמעניקות הכרה או עדיפות לזוגות חד מיניים, אבל מבחינתו הסיפור לא כל כך פשוט. כאשר הוא מצביע נגד ההטבות לילדים הללו הוא מצביע נגד שניים מנכדיו. בתו, היידי מוזס, היא לוביסטית גאה, חברת הקהילה הלהט"בית, חיה עם בת זוג ומגדלת שני ילדים, בת ובן. שאלתי אותה השבוע מה אביה היה עושה אילו ההצבעה הייתה חשאית. "הוא לא היה מגיע, או שם פתק לבן", היא אמרה.

מצביע נגד שניים מנכדיו. ח
מצביע נגד שניים מנכדיו. ח"כ מנחם אליעזר מוזס צילום: פלאש 90
מוזס מבחין בין עיקרי הדת וההתנהגות הפומבית. הוא לא פוסל את דברי אבוטבול. "מי שחי על התורה ויודע מה זו תועבה, לא תצפה ממנו שיראה את הדבר אחרת", הוא אומר. מצד שני, מוזס חרד מכך שתופעות שנראות לו פסולות ייראו בפרהסיה. הוא מזכיר את הרב יצחק מאיר לוין, מנהיג אגודת ישראל ושר הסעד הראשון, מי שבנה את הסטטוס קוו ביחסים בין דת ומדינה יחד עם דוד בן-גוריון, מה שאפשר לחרדים להיכנס לממשלה הראשונה. "במדינה היהודית יש להפגין את שמירת השבת בפרהסיה, נישואים כדת משה וישראל ייערכו בפרהסיה וגם הכשרות תהיה בפרהסיה", הוא אומר.

"תופעות אחרות, נגד תורת ישראל, צריכות להתקיים בצנעת הפרט", מוסיף מוזס. "אתה לא יכול לבוא לירושלים, פלטרין של מלך, ולעשות שם מצעד גאווה. גם לא בתל אביב. אם אתם אומרים 'חיה ותן לחיות', אז תישארו בבית".

סוג של תקלה

אני שואל את ח"כ מוזס איך הוא מתייחס לבת הסוררת שלו, לפחות על פי תפיסתו. הסיפור מעניין במיוחד כי היידי מוזס, היום בת 31, פעילה בכמה ארגונים שמטפלים בילדים שהוריהם החרדים זרקו אותם אחרי שהתפקרו. לאחרונה היא הקימה את תנועת "אנה אפנה" שמאתרת שבאבניקים בגיל העשרה כדי להחזיר אותם לבני משפחותיהם. מוזס עצמה טוענת כי עזבה את העולם החרדי בגיל 21, אחרי שכפו עליה נישואין בגיל 17, ולכן התמרדה. "יש הרבה נשים לסביות שנשארו נשואות, ולא עזבו את הקהילה. אין להן בעיה עם זה. גם אני הייתי יכולה להיות במצב הזה", היא אומרת.

מוזס עצמו לא מתחמק. יש לו עשרה בנים ובנות, והוא לא מפלה ביניהם. "היידי היא הבת שלי. היא יקרה לי. אני חייב לפי התורה לזון ולפרנס אותה. קרתה לה תאונה עם הנישואין וזהו". מוזס היה מעדיף שבתו תצטנע יותר, אבל מודה ש"תמיד היא הייתה אקטיביסטית כזו, לא פסיבית". איך מקבלים אותה בבית? בשכונה החרדית בירושלים? "היא באה לבקר בשקט. אצלנו לא מדברים על זה", אומר מוזס, קצת בעצב. וכאשר הוא אומר שלא מדברים על זה הוא מתכוון גם לכך שחבריו לסיעה החרדית לא מדברים עם היידי. מבחינתם היא לא קיימת. סוג של תקלה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...