ביקור בכספת של מאגר הקנאביס הגדול בישראל
12 אלף משתמשי הקנאביס הרפואי עשויים להיתקל בקרוב בקשיים בקבלת התרופה בעקבות החלטה שנויה במחלוקת של משרד הבריאות. יוסי שגב ואביבה טורקיה מזהירים מפני הפגיעה בחולים
קפיטריה צנועה, חצר מרכזית עם כמה שולחנות וכיסאות, חנות וחדרים רבים המפוזרים בצורת האות חי'ת מקבלים את פניהם של המטופלים, במה שהיה פעם בניין נטוש במוסד הרפואי. כאן הם יקבלו הדרכה על השימוש הנכון בחומר הנחשב בישראל לסם מסוכן בכל הקשור לכמות ולהשפעות, כדי "לנקות את הפחדים ממנו", כדברי המייסדים והמנהלים בפועל, יוסי שגב ואביבה טורקיה.
המשרדים עצמם חיוורים מעט, מכוסים בעיקר בטבלאות ובסידורי חלוקה. אחת לכמה זמן מגיע איש צוות האבטחה של בית החולים לוודא שהכל מתנהל כשורה, מכין לעצמו קפה ויוצא שוב לדרך אחרי שהגניב ניחוח נוסף. האווירה טובה, האנשים מחייכים כשהם יושבים בקבוצות, מחכים לרגע שהחומר ייגמר ויגיע זמנם לשוב הביתה. גם עובדי המעבדה, הספונים בחדר קטן מלא במכשור מדעי, נראים כמונעי שליחות. נכנסים ויוצאים בחלוקים לבנים, הם ממשיכים בעבודה שמגדירה מחדש את אופי השימוש בקנאביס הרפואי בארץ.
ההיכרות בין שגב (57) לטורקיה (44) נמשכת כבר 25 שנה. אחרי שעבדו יחד בכמה עסקים כשכירים, החליטו לצאת לדרך עם חזון משותף, וליצור מנגנון לניהול וחלוקה של קנאביס רפואי. אנחנו פוגשים אותם יום אחרי שהממשלה החליטה לקבל את הצעת ההחלטה של משרד הבריאות בנושא הסדרת הקנאביס.
עם הכניסה למבנה מורגש ריח חריף באוויר. כאדם שלא עישן מעולם, אפילו לא סיגריה, שאלתי בתמימות את מארחיי האם זה הניחוח שכולם מבקשים להשיגו. התשובה הייתה חיובית, בצירוף הסתייגות: אין סיכוי להיות מושפע מהחומר דרך הסנפה אגבית תוך כדי הליכה במסדרון. ולמרות זאת, כבר נשמעו כמה סיפורים על מי שיצאו מהמקום אחרי ששהו בו זמן מה כשראשם סחרחר מעט.
העובדים כולם צעירים, כאלה שהיית מצפה לראות מחזיקים איזה ג'וינט ביד. גם מי שעובדים עם החומר מאחורי הקלעים, באזור הכספת, נמצאים בגיל שאפשר להתחיל. אבל שגב מבהיר שהעובדים שלו נבחרים בקפידה תוך דגש על חוסר רצון לעשן. "האנשים שעובדים אצלי הם אנשים מהשורה"? הוא אומר.
"אין לנו מתנדבים. העובדים לא מעשנים, ואפילו לא נוגעים בסיגריות. אף אחד לא מעשן חוץ ממדריכה אחת, שהיא מטופלת ברישיון. אני לא מחזיק מתנדבים ולא מעשנים. החזקתי בעבר הכל, וראיתי שהכי נוח להעסיק אנשים שלא נוגעים בזה".
ומה איתכם? ניסיתם פעם?
"אביבה מעולם לא עישנה, אפילו לא סיגריה רגילה. כלום. אני מגדל המון שנים ואין לי כוונה להסתתר מאחורי מה שאני לא, אבל מנגד אני לא אומר מה שאני כן".
עיקרי הצעת ההחלטה של משרד הבריאות כוללים הוספה של רופאים שבסמכותם לנפק אישור לקנאביס רפואי, מכירת החומר בבתי מרקחת ייעודיים שייבחרו במכרז, צמצום פרק הזמן עד לקבלת הרישיון עבור החולה והכנסתה של חברת "שראל" לתחום, שמעלה אצל השניים סימני שאלה.
"מבחינת משרד הבריאות הוא ממציא את הגלגל", מסביר שגב. "אנחנו לא מתנגדים לכך שהנושא יוסדר, ושיתאפשר למטופלים לקבל קנאביס רפואי באופן קל יותר ממה שקורה היום. אבל לומר שלא היה שום דבר לפני הצעת המחליטים, ושעכשיו הולכים להמציא את השיטה - זה לא נכון. גם השיטה שמוצגת היא אותה שיטה כמו אצלנו.
"הוחלט על הקמת בתי מרקחת ייעודיים, מאחר שבלתי אפשרי לנתק את הקנאביס מנושאי ההדרכה והשימוש בו. אז הכוונה היא להקים מרכזי הדרכה בבתי חולים כי זו הדרך החוקית היחידה לחלק סמים. ההבדל היחיד הוא שכוונת הממשלה היא לקחת את השיטה שעובדת כאן, ולמחוק אותה כדי שהיא תעבור לגוף פרטי".
שגב נכנס לתחום הקנאביס הרפואי ב-2008, כשגידל אותו באופן פרטי בביתו בראש העין תחת רישיון ומכר את התוצרת לשמונה מטופלים. אחרי כמה חודשים גדל מספר החולים שהגיעו אליו, והוא החליט לחבור לטורקיה ולחפש מקום גדול יותר שיוכל לתת מענה לצורך ההולך וגובר.
"זו הייתה הנקודה שבה הבנו שאין היגיון בחלוקה בבתים ובחנויות, ונדרש גוף מוסדי שיפריד מיידית בין המגדל למטופל", מסבירה טורקיה. "ביקשנו את עזרת החוק", מוסיף שגב. "מכיוון שהתעסקנו בדבר שלא היה מוסדר, המטרה שלנו הייתה להיצמד כמה שיותר לחוק הכתוב כדי לסלק את כל הפחדים ממקום כזה. לאור העובדה שמותר לחלק סמים רק בבתי חולים ניגשנו לד"ר יהודה ברוך (מנהל בית חולים אברבנאל) וביקשנו מקום לחלוקה. נתנו לנו חדר בבנייין 6 ומשם התחלנו".
בשנים ההן היה קשה לממסד הרפואי להתמודד עם העיסוק בקנאביס, ולכן בחרו השניים לעבוד בשקיפות יחד עם רוב המגדלים שנעזרים היום בשירותיהם. הפעילות נערכה תחת עינה הפקוחה של משטרת ישראל, שהגיעה מעת לעת למקום. "ראינו כל העת את הפרצות שקיימות בשינוע קנאביס רפואי מהבית ללא אבטחה, והבנו שהוא לא צריך לנסוע איתנו במכונית אלא להיות במקום מפוקח", מסבירה טורקיה. "הרעיון היה לעבוד בבית חולים כך שכולם יראו מה אנחנו עושים".
"יש לנו רישיון עסק של מחסן סמים לטובת בית החולים. השקענו מכספנו האישי בלי הבטחה שנקבל על זה החזר", אומר שגב. "עד אפריל 2010, אז המדינה אישרה לנו לגבות מכל מטופל סכום של 360 שקלים. היום הסכום כבר עומד על 370. במקביל התחלנו לבנות את מערך ההדרכה גם מול המטופלים וגם מול הרופאים.
"התחלנו לבנות שיטה ונהלים איך להתעסק עם החומר. איך לארוז, איך לבנות מחסן, איך להכין שמנים ואיך לבנות מעבדה. ביקשנו לבנות כספת מרכזית שתכיל את כל מה שהמגדלים מביאים אלינו. המדינה הציגה אותנו כמחסן רזרבי שלה, שמכיל תמיד כמות של חומר שצריכה לעמוד למראית עין".
"לא הגעתי לזה ממקום של חולה שביקש רישיון גידול. הוריי נפטרו מסרטן ומשם הכל התחיל להתגלגל. אבא שלי נפטר כשהייתי בן 22. אמא שלי מתה בסוף 1999. הגעתי למקום הזה בתמימות, מתוך תחושה של רצון לשנות ולהזיז דברים כדי לעזור. ב-2008 נסעתי יום אחד ברכבת ופתחתי את העיתון. הייתה בו כתבה שעסקה במשהו חדש שקורה בישראל: קנאביס. הרמתי טלפון לד"ר יהודה ברוך, ביקשתי אישור לגדל, קיבלתי אותו והתחלתי. כמוני היו עוד הרבה שקיבלו אישור מברוך אבל אף פעם לא השתמשו ברישיונות".
איך קיבלו בבית את העיסוק שלכם?
"אני גרוש כבר הרבה שנים וגר לבד. יש לי שלוש בנות שהיו מעורבות מהרגע הראשון במה שאני עושה. הן אמרו לי שאני יוצא דופן, עם רעיונות גדולים. אני לא יכול לומר שהסכימו עם כל מה שעשיתי, אבל הן בטח אהבו את הנחישות והמטרה.
"יש משהו מעניין ברצון לעשות למען הכלל. גם הבנות של אביבה, הגדולה בת 25 והשנייה חיילת, קיבלו בהתפעלות את הדבר יוצא הדופן והאמיץ שהיא עושה. יש המון סיפוק בעזרה למטופלים, אבל אני לא אוהב את הקשר הזה בין המגדל למטופל. אדם שכאב לו ופתאום כבר לא כואב לו בזכותך חושב שיש אלוהים ואתה הסגן שלו. זה לא צריך להיות ככה".
מרכז מ.ח.ק.ר הלך והתפתח, והיום הכספת במקום מכילה טון וחצי של קנאביס רפואי איכותי, שהמדינה יכולה לעשות בו כל שימוש שהיא רוצה. לפני שנה וחצי נבנתה במקום מעבדה רוקחית אחרי שהמנהלים הבינו שתחליפי עישון יהיו מקובלים יותר על רופאים.
"הבנו שצריך לעשות צעד קדימה", אומרת טורקיה. "חקרנו מה החומר הפעיל בסוג המסוים של קנאביס ואיזה לא, כמה נספג בגוף בשאיפה. הקמנו מעבדה שיכולה לנפק שמן רוקחי שמספק התוויה מסודרת".
הקמת המרכז והכספת עלתה לשניים כ-600 אלף שקל, נוסף על כ-300 אלף שהשקיעו בהקמת המעבדה. בסך הכל מדובר בהשקעה של כמיליון שקלים, שהמדינה, לטענתם, רוצה עכשיו לקחת מהם. "אנשים מכל העולם באו וראו אותנו ואמרו שאין מקום כזה בעולם: שיטת חלוקה רפואית בבית חולים ותחת פיקוח", מסביר שגב, וטורקיה מוסיפה: "נקודת המוצא של הקנאביס וקביעת ההתוויות שלו היא כאן. גם שרת הבריאות יעל גרמן הייתה פה וראתה את המקום".
היום עומד נגד המקום צו פינוי שמחייב אותם לעזוב בשבעה במאי בשנה הבאה. הסיבה: אי תשלום דמי שכירות על המקום. בתגובה הגישה מ.ח.ק.ר לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה נגד משרד הבריאות, שדורשת להכיר בהם כצד בעל זכויות בכל מהלך שיינקט במרכז החלוקה.
"מה שעושים לנו הוא גזל במלוא מובן המילה. ב-7 במאי אנחנו אמורים לארוז וללכת כאילו מעולם לא היינו כאן. היום אנחנו משלמים כ-30 אלף שקל בחודש תמורת 90 מטר, ואפילו את השירותים לא רוצים לנקות לי", אומר שגב. "אף פעם לא דיברו איתנו על שכר דירה. כשהתחילו לדבר הסכמנו, אבל לא במחירים האלה. מה בית החולים נתן לנו? מתוקף חוק הוא נתן לנו מקום שיחלק למטופלים מורשים חומר שהם זקוקים לו".
"הגענו כמה פעמים להסכמה על השכירות עם בית החולים, אבל קיבלתי טלפון בדקה ה-90 שאמר לי לא להגיע לחתום", מגלה טורקיה. "אנחנו יושבים על אוויר, לא על חוזה. אף פעם לא ביקשו וגם אנחנו לא ביקשנו", אומר שגב.
"בית המשפט אמר שהמבנה שייך לבית החולים, ואם הוא מבקש לפנות אותנו, קודם כל נפנה. רק אחר כך, אם יש לנו תביעה נגד המדינה על נזק שנגרם לנו, נוכל לתבוע אותה. אין לי בעיה עם 'שראל'. אני רק אומר שאנחנו הראשונים. עכשיו בית החולים הגיש לנו צו פינוי וסילק אותנו מפה, וזה אומר מבחינתו לשבור את הכספת וללכת כאילו לא היינו כאן אף פעם. אבל מהמגדלים הם מבקשים להישאר כאן".
חברת "שראל", שנבחרה בידי משרד הבריאות ללא מכרז לנהל את מערך הקנאביס הרפואי, נמצאת בבעלות עמותת בתי החולים הציבוריים שבבעלות משרד הבריאות. אלא שכבר לפני שנתיים קיבלה "שראל" הרשאה לנהל את המערך של מ.ח.ק.ר באברבנאל, ולדברי שגב וטורקיה לא עשתה דבר.
"לא פרצתי לבית החולים", מבהיר שגב. "אם מישהו לא רוצה אותך אתה לא יכול להיכנס. אבל לומר שעשינו את הדברים בלי הרשאה, ובגלל העובדה שלא שילמנו שכר דירה להעיף אותנו מפה?"
אתם מחזיקים במסמך, או באישור רשמי ממשרד הבריאות, שמכיר בכם כגוף שהמדינה שותפה בו במידה מסוימת ועומדת מאחוריו?
שגב: "כל רישיונות החלוקה שקיבלנו הם למ.ח.ק.ר, וזה אומר שאני יכול לעבוד. הקמתי את המעבדה בלי הרשאה? כש'שראל' קיבלו את ההרשאה מהמדינה הדבר הראשון שהם עשו הוא להוציא מכרז לחלוקת קנאביס רפואי באמצעות מרכזי חלוקה בבתי חולים, תחת פיקוח של רוקח בית החולים. זה מה שקורה פה. אחרי שראו את זה והביאו אותנו, המדינה נתנה את השיטה למישהו אחר. לנו אין בעיה, רק תגידו שאוכל להמשיך לקבל את רישיונות החלוקה שלי".
יש לכם לאן לעבור?
שגב: "לא, כי חוקית אפשר לחלק רק בבתי חולים. אין מי שייתן לנו רישיון עבודה. אסור לנו לעבור למקום אחר. מהרגע שיסלקו אותנו אין לנו רישיון להתעסק במה שאנחנו עושים. ביקשו גם מהמגדלים לצאת, והם ענו שישמחו. אז המשרד הוציא מכתב נוסף למגדלים שהם לא יוצאים בינתיים מהמקום הזה, ועכשיו מבקשים מהם לשלם על האבטחה במקום. אנחנו היחידים שהשקיעו פה.
"שום מגדל לא שם פה כסף. אותנו רוצים להוציא בטענה שלא שילמנו שכר דירה, ואת כולם משאירים. 'שראל' עוד לא קנו גרם אחד כדי לארוז אותו לבית מרקחת שעוד לא קיים. אז למה אתם הורסים לפני שבונים משהו אחר? תבנו, ואז נראה איך זה עובד. אין לי בעיה שייקחו את זה ממני אם מצליחים להקים מערך טוב יותר".
בפועל נחלקת העבודה של מ.ח.ק.ר לכמה שלבים: ראשית נערכת חלוקה לפי רמות החוזק השונות של החומר, לצד אריזת החומר באריזות אחידות ובדיקתו לפני חלוקה למטופל. כמו כן מתבצע פיקוח על החלוקה וקביעה של מחיר אחיד מול המגדלים.
מישהו מתח פעם ביקורת על התפקוד שלכם?
שגב: "קיבלנו אינספור מחמאות, ומעתיקים את המודל שלנו בעולם. ביקרו כאן השמות הגדולים ביותר בתחום הקנאביס הרפואי העולמי. זה מקביל לכך שהאפיפיור היה מגיע לבית לחם".
אז למה לא רוצים אתכם?
שגב: "כי אנחנו יושבים על המקום של 'שראל'. נפגשנו עם סמנכ"ל משרד הבריאות, וגם מנכ"ל משרד הבריאות רוני גמזו ביקר פה. מכירים אותנו, אבל נוח להתעלם מאיתנו". טורקיה: "אנחנו יושבים במקום ש?שראל? רוצה לשבת מ-2010, ועושים בדיוק מה שהיא צריכה לעשות".
אתם לא מקבלים את הטענה של המשרד, שכך יהיה קל יותר למדינה לפקח על התחום?
שגב: "זה לא קשור לעניין. הפיקוח יכול להיעשות אצל המגדלים. גם הם טוענים שלא צריך את 'שראל'. הפיקוח צריך לקבוע איזה חומר לגדל, מה הכמויות. המדינה רק מדברת ולא מפקחת. במקום להשתמש במה שקיים הם מעדיפים להתעלם". טורקיה: "אנחנו רוצים לשתף פעולה עם המדינה, לא להפחיד אותה".
על אף הביקורת הציבורית נגד מדיניות המשרד בנושא, עלה בשנים האחרונות מספר המחזיקים ברישיון לקנאביס רפואי באופן ניכר והיום הוא עומד על כ-12 אלף . 5,000 מהם מקבלים את החומר במ.ח.ק.ר והשאר דרך חברת "תיקון עולם" או במשלוחים הביתה.
שני הוריו של שגב נפטרו כאמור מסרטן. אמו קיבלה היתר לשימוש בחומר עוד ב-98', במטרה להקל על כאביה. בערך באותה תקופה החומר החל להתגלגל בישראל. היום זוכה המאבק להרחבת השימוש בקנאביס רפואי לרוח גבית חזקה שמגיעה בעיקרה מהרחוב הישראלי, שנוטה לראות בו מעין המשך של המחאה החברתית.
"בשנתיים האחרונות הבנו שאם הנושא לא יוסדר, לא תהיה קפיצת מדרגה", אומר שגב. "מבחינה מנהלתית המדינה הגיעה לקצה גבול היכולת שלה. לראיה, התחלנו מאפס והגענו היום כבר ל-12 אלף מטופלים. פתאום המדינה שמה לב למספרים והחליטה להוציא אותנו מהמשחק".
ממה המדינה מפחדת?
שגב: "הם לא מפחדים מכלום. הם פשוט לא רוצים אותנו. יש פה אינטרס כלכלי לטובת 'שראל'. ב-7 במאי אני אורז את הכספת והולך כי מישהו החליט שאסור לי לעבוד פה יותר. אני מחזיק ברישיון ברצף מ-2008, ופתאום מגרשים אותי.
"נמשיך להיאבק באמצעים המשפטיים העומדים לרשותנו. אף אחד לא יכול לומר שהשתלטתי או גזלתי ממישהו. המדינה מתעלמת מאיתנו ומעבירה את כל הזכויות לטובת גוף פרטי אחר בלי מכרז. תנו לי את ההרשאה להמשיך לעבוד במקום אחר ואסתדר. אביא את המשקיעים שלי, אעבוד לפי החוק ולא אכפת לי מ'שראל'. מגיעה לנו לפחות ההכרה על מה שיצרנו".
אתם לא מרגישים נורא תמימים?
שגב: "באנו תמימים ממקום של אין ברירה". טורקיה: "אמרתי את זה ליוסי, שאנחנו תמימים. אבל מקום כזה צריך להפעיל לא במחשבה של איפה ידפקו אותנו, אלא פשוט לעשות את זה".
מה המשמעות של ההחלטה לענף כולו?
שגב: "המחיר יעלה, וברור שעקומת הלמידה תתחיל מחדש. בכל זאת, לקח לנו הרבה שנים וכסף כדי לפתח את מה שעשינו פה. ההצעה תעלה המון בעיות. הפתרון המוצע הוא חלוקת הקנאביס לשלוש קטגוריות וערבוב זנים בין כל המגדלים. קואופרטיב. זה לא יעמוד בשום מבחן. מה פתאום שאערבב חומרים באותה שקית? אין מקום בעולם שעובד ככה. השיטה שלנו אמרה שאין צורך לפגוע במגדלים. כל מגדל צריך להביא את החומר ארוז, ובעיקר הוא צריך לקבל תמורה למה שנמכר או למה שהמדינה מזמינה ממנו".
המדינה מוכנה לקחת את הקנאביס צעד אחד קדימה?
שגב: "עדיין לא. כמעט מוכנה אבל חסר סדר. אין התנהלות נכונה. הקנאביס לקח את עצמו קדימה. זה הגיע מלמטה. אם המדינה הייתה יכולה להתנגד היא הייתה עושה את זה, אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות שנוצרה. כמו המחאה החברתית. אני לא מסכים שיאמרו לי מה טוב לי ומה לא. אם זה טוב לי, תמצאו את הדרך לתת לי את זה. זה לא פשע לעשן ולא פשע לקבל את זה כתרופה. עוד לא קרה כלום לשום מטופל. ההבנה הזו חסרה".
טורקיה: "הגופים לא מסודרים ולא לוקחים אחריות על ההתנהלות. יש הרבה דיבורים, אבל מעשים לא נעשים".
למרות שהקנאביס לא מוגדר כתרופה.
שגב: "מה זה משנה איך רואים את זה? אתה רואה את המשתמשים. הם עושים פשע בזה שהם מקבלים את זה? לא. הדרישה לקנאביס מוכיחה שאנשים רוצים את זה. הניסוי בינתיים מוכיח את עצמו, והחומר עוזר לאנשים למרות הספקות. אז מה תגיד, שזה לא עוזר?"
הרוח הגבית שהקנאביס מקבל מקורה בצורך אמיתי, או בקמפיין ציבורי למוצר שהמלחמה עליו יודעת לייצר כותרת?
שגב: "יש צורך אמיתי. השינוי הוא בהבנה שזה עוזר רפואית, ובשל כך המדינה צריכה שיטה שתפקח ותדאג שכל מי שצריך את זה יקבל את זה".
מה יהיה איתכם אחרי חודש מאי בשנה הבאה?
שגב: "עד מאי עובדים כרגיל, אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות. יש לי טון וחצי חומר בכספת. להחזיר אותו למגדלים? שהמשרד יגיד לי מה לעשות. ש'שראל' תיקח את זה. אני חושב שאחרי מאי שום בורג לא יזוז. הכל יישאר אותו הדבר". טורקיה: "אנחנו נישאר הבעלים של הכספת. לא יהיה מישהו אחר".
מכרו אתכם?
טורקיה: "יש לי דיסוננס כלפי המקום פה. תחושת הערך העצמי שלי, שהתחזקה ממה שעשיתי פה, מול היושרה הפנימית שלא רוצה להתעסק במה שקורה. שיחקו בי ועדיין משחקים".
שגב: "לא הכרחנו אף אחד לעשות משהו בשבילנו. מישהו יכול לומר שאחרים הקימו את המרכז הזה? מישהו יכול לומר שפרצתי לפה?"
ממשרד הבריאות לא התקבלה תגובה עד לסגירת הגיליון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם