שידור חוזר: מדוע חברת החשמל לא יישמה את הלקחים מ-92'?
הצתה מאוחרת, חוסר ארגון, היעדר יכולת להגיע ללקוחות המיואשים - הכשלים החמורים האלו הופיעו כבר בסערת .1992 ועדת הבדיקה חקרה, בכירים פוטרו והלכו הביתה, אך חורף 2013 נראה בדיוק אותו דבר
בדיוק לפני 22 שנה, בתחילת ינואר 92', נותקו מחשמל רבע מיליון תושבי ירושלים, כמחצית מתושבי העיר, בעקבות סופת שלגים עזה. "זה אסון טבע שאי אפשר לעשות נגדו דבר", הכריז אז מנכ"ל חברת החשמל משה כץ. אולם שר האנרגיה יובל נאמן סבר שלא הטבע אשם באירועים ומינה ועדה בראשות רובין לבדיקת היערכות חברת החשמל במהלך הסופה. רובין מצא "טיפול כושל בכל הרמות". בעקבות הדוח הודחו מנהל מחוז ירושלים של חברת החשמל דני כהן ודובר החברה אברי רביב.
"האירוע שאירע בירושלים, או חמורים ממנו, אפשר שיחזור על עצמו", נכתב בסיכום הדוח, ואכן, 22 שנה אחר כך, רובין מרגיש בשידור חוזר. "אני מזהה כאן אנטומיה של כישלון דומה לזו שהתרחשה לפני 22 שנה", הוא אומר. "חברה שהמנכ"ל שלה חוזר מטיול בחוץ לארץ ביום שישי היא לא חברה שנערכת למשבר. במשך שבועיים החזאים מדברים על סופה, ובכל זאת הופתענו כשהיא הגיעה. כמו בסופה של 92', גם הפעם חברת החשמל כשלה בהבנה. לקח לה יומיים להבין שהיא במשבר. הכשל הוא לא רק של חברת החשמל, הייתה צריכה להיות רמה לאומית של ניהול משבר, אבל לא ברמה של ראש הממשלה. ראש ממשלה לא מנהל משברון מהסוג הזה. הפקידים הבכירים היו צריכים לשבת סביב שולחן ולעשות הערכת מצב. זאת המסקנה העיקרית של הדוח שלי".
מנכ"ל חברת החשמל אלי גליקמן אמר השבוע שחברת החשמל הסיקה את מסקנותיה מאירועי חורף 92' ויישמה אותן. כמו כן, הוקם חמ"ל עם השר לביטחון פנים, ראש עיריית ירושלים ומנכ"ל המשרד להגנת העורף. "זה שכולם יושבים ביחד לא אומר שהם פותרים בעיות. כולם הודו שם לכולם, אבל מי היה בעל הבית באירוע? השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' יכול לתת הוראות לחברת החשמל? מי היה יכול להגיד לחברת החשמל: 'עזבו את קריית יערים, לכו עכשיו לבית החולים הדסה?' ואולי צפת הייתה חשובה יותר מירושלים?"
יכול להיות שאם כבלי החשמל היו מוטמנים בקרקע, הבעיה הייתה נפתרת?
"אני לא חושב שהבעיה היא בפתרונות טכניים. בנושאים הטכניים אין גבול, תמיד אפשר לרכוש עוד ציוד ולשפר את התשתית, ואז מגיע אדם עם חץ וקשת וממגר את המוצב המבוצר. הבעיה היא בתפקוד בזמן משבר. איזו מנהיגות הפגינה חברת החשמל כשהמנכ"ל שלה הופיע בציבור רק במוצאי שבת? אמנם ראו בטלוויזיה את יו"ר החברה יפתח רון-טל, אבל הוא לא המנכ"ל, הוא לא זה שמנהל בפועל את החברה. אפשר היה להגיד: 'אתם יודעים מה, קינדרלך? זה המצב, תצאו מאזור הסכנה עוד לפני שמתחוללת הסכנה'. או שהיו מודיעים: 'חברים, שבו בבית ארבעה ימים'. אפשר היה לחלק תאורת חירום. הייתי בהונדורס, ראיתי מה קורה במדינת עולם שלישי שנקלעת למצב כזה. כאן אפשר היה לפתור את הבעיות בזמן סביר".
חברת החשמל טוענת שהעיר הייתה חסומה.
"המשפט ששב ונאמר - שהם יודעים לתקן את התקלה אבל לא יודעים להגיע אליה - הוא הזוי. מה הבעיה להפעיל ציוד כבד לפילוס הדרכים? אני מכיר לא מעט קבלנים באזור שהיו שמחים לעשות את העבודה".
ובכל אופן, למרות כל הקשיים, עובדי חברת החשמל עשו לילות כימים תוך סיכון חייהם.
"יכולים להגיד לי שהשוטרים ועובדי חברת החשמל עשו לילות כימים, אותי זה לא מרגש בכלל. המשבר לא התנהל ברמה הלאומית בצורה טובה. למה שלא ניקח דוגמה מהדרוזים? המצב שלהם היה קשה לא פחות מאשר בצפת, ובכל אופן לא שמענו מהם ציוץ אחד. הם יודעים לשרוד והם פתרו את הבעיה. שנים למדו את הדוח שלי בבית הספר של חברת החשמל, אבל כנראה לא הפנימו אותו. אנחנו מכירים רק מקלטים ומסכות אב"כ, שום דבר אחר לא מתנהל כמו שצריך. עכשיו צריך להקים ועדת בדיקה, לא מבקר המדינה, אלא ועדה שתערוך תחקיר של האירועים כדי שהציבור יבין אם אנחנו בידיים טובות לפני שהטיל האיראני מגיע, כפי שאני עשיתי לפני 22 שנה".
הסופה של 92' פרצה ביום רביעי בערב, 1 בינואר. בשעות הראשונות ההתרגשות הייתה רבה. "זו אירופה של ממש ולירושלמים הייתה עדנה ושמחה", נכתב ב"מעריב". אולם השלג הכבד שנערם לגובה חצי מטר גרם לקריסת עצים שפגעו בקווי החשמל והותיר רבע מיליון תושבים בעלטה. "גם אני יושב בחושך ואין לי חשמל", אמר ראש העיר דאז, טדי קולק, שהגדיר את תפקוד חברת החשמל כ"פשלה". תושבים נזעמים ערכו הפגנה נגד החברה במבשרת ציון, אולם המנכ"ל כץ התעקש: "איש לא יכול היה לנבא שעצים ייפלו, ואין זה מתפקידנו לטפל בכך".
בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת ב-6 בינואר האשים סילבן שלום, אז יו"ר חברת החשמל והיום שר האנרגיה, את עיריית ירושלים. "חברת החשמל אינה רשאית לכרות עצים אלא לגזום ענפים קלים בלבד, ואילו בסערה נפלו עצים ענקיים", הוא אמר. מנכ"ל עיריית ירושלים דאז מיכאל גל טען בתגובה שגיזום עצים המפריעים לקווי החשמל הוא באחריות חברת החשמל, ואילו מנכ"ל משרד האנרגיה אמר שהפתרון לבעיה הוא בבניית רשת חשמל תת- קרקעית.
משפחת בידרמן משכונת בקעה בירושלים כיכבה בעיתונים. ההורים וארבעת ילדיהם נותרו במשך שישה ימים ללא חשמל. "הבית קופא מקור", אמר פנחס בידרמן ל"מעריב". " כולם נכנסים מתחת לשמיכות ומנסים להתחמם. רק במוצאי שבת ראינו בפעם הראשונה את אנשי חברת החשמל. אי אפשר לדבר עם אף מנהל בחברת החשמל מעבר לטלפון שעונה שהתקלה בטיפול".
השבוע היה פנחס בידרמן הרבה יותר רגוע. "בעקבות הסערה של92' חברת החשמל הטמינה באדמה את קווי החשמל", הוא אומר. "אצלנו ברחוב לא הייתה בעיה. היו לנו חשמל והסקה. אני מתאר לעצמי שאת כל אלה שסבלו זה לא מנחם, זה רק מוכיח שאם פועלים נכון, אפשר לפתור את הבעיות".
הדוח של רובין ניסה לפתור את הבעיות בדרך שונה מהמקובל. "רציתי להראות שצריך לשנות צורת חשיבה בזמן משבר", הוא אומר. "עסקתי בכשל תודעתי. לא התעניינתי בפרטים הטכניים. לא רציתי לערוף ראשים כי המחליף לא תמיד טוב יותר. זה לא היה קל. בחברת החשמל שמרו את הקלפים קרוב לחזה, לא רצו לספק מידע. רק אחרי שאמרתי למנכ"ל שאני אשיג את המידע בכל דרך הם התחילו לשתף פעולה".
47 עמודי הדוח מתארים התנהלות תמוהה. "רק בשעה רבע לשבע בבוקר יום חמישי", נכתב בדוח, "מתחוורת למנהל המחוז תמונה שסימניה היו כבר שלוש שעות לפני כן". ובכל זאת, מנהל המחוז לא דרש מהמנכ"ל מאומה: "לא תגבור, לא סיוע, וממשיך לפנות לקולגות שלו בבקשת סיוע רגיל". כמה שעות מאוחר יותר הוא מחפש גוזמי עצים בתל אביב ובחיפה, "כאשר יש גוזמים בירושלים. בשל כך אובד זמן יקר. בפועל מגיעים הגוזמים הראשונים לירושלים ביום שישי אחר הצהריים ומתחילים בעבודתם ביום שבת בשש בבוקר, כלומר כ-40 שעות לאחר תחילת האירוע. מנהל המחוז לקה בהבנת הבעיה ואחר כך באיתורה".
מנכ"ל חברת החשמל, כך נכתב בדוח, "לא חוקר ולא שואל. הוא אינו עולה לירושלים לעמוד מקרוב על הקטסטרופה, והוא אינו נוקט שום פעולות אחרות אלא בשעות הערב. אין לנו ספק שהגעתו של מנכ"ל החברה ביום חמישי בצהריים לירושלים במקום ביום שישי בבוקר הייתה משפיעה על עבודת המחוז, מקצרת את משך זמן התיקונים ומגבשת מדיניות הסברה אחרת לציבור".
הכאוס היה כה גדול עד שביום חמישי לפנות בוקר עזב נציג חברת החשמל את מטה החירום המשותף לעיריית ירושלים ולחברת החשמל, "משום שלטענתו אינו מצליח ליצור קשר עם מטה החברה". שמונה שעות חלפו בטרם חזר הנציג למטה החירום, אולם גם אז הוא תפקד כטלפונאי שקיבל את תלונות הציבור, ללא כל קשר עם מטה המחוז. נתק דומה היה בין העירייה לחברת החשמל. גוזמי עצים של העירייה לא הופנו לסייע לחברת החשמל, ורק בבוקר של יום שישי נשלח בכיר בעירייה למשרדי חברת החשמל והציע לשמש כמתאם.
כמו כן, נמצא שמטה חברת החשמל בירושלים לא תוגבר, ולכן נאלצו הצרכנים להמתין שעות ארוכות בטרם קיבלו מענה. הפרסומים המוקדמים היו בלתי יעילים, מה שיצר תחושה של חוסר אמינות. "אחד האנשים שהסבו נזק חמור לחברה היה הדובר", אומר רובין. "הוא לא נתן מילה טובה והיה ארוגנטי. המסרים שלהם לא היו אמיתיים. הם לא דיברו בצורה ישירה. מאז הם דווקא שיפרו את המוקד שלהם".
למחרת פרסום הדוח ערך מנכ"ל חברת החשמל מסיבת עיתונאים. "חברת החשמל ואני נכשלנו כי לא היינו ערוכים למאורע קיצוני מהסוג הזה, אשר מתרחש אחת ל-30 או 40 שנה", הוא אמר. "אני לוקח על עצמי את מלוא האחריות למה שקרה ומביע את התנצלותי האישית ואת התנצלות חברת החשמל בפני התושבים שסבלו מהפסקות החשמל".
עו"ד יצחק לקס, יו"ר ועדת הביקורת בדירקטוריון חברת החשמל, מופתע לשמוע על התנצלות המנכ"ל כץ לפני 22 שנה. "במהלך הסופה האחרונה חברת החשמל תפקדה באופן יוצא מן הכלל, אף שמדובר במפגע טבע בקנה מידה שלא נראה כמוהו עשרות שנים ", מצהיר לקס. "אפילו החזאים לא העריכו את גודל הסערה. כמויות השלג היו במכפלות של פי ארבעה מההערכות המוקדמות. זו הייתה אי-ספיקה שכדי להתמודד איתה יש צורך בשום שכל וסבלנות".
כמה שום שכל היה בהחלטה של המנכ"ל לטוס לחופשה למרות הצפי לסערה?
"הוא יצא לחופשה כשהיו הערכות על שלג קל, ומיד כשנחת בחו"ל התחיל לעשות סידורים כדי לחזור לארץ. הביקורת עליו היא קשקוש והבלים, וטוב שהדברים האלה לא ייאמרו. זו דוגמה של מנהיגות".
עברו למעלה מ-20 שנה מאז הסופה הקודמת, ובחברת החשמל משתמשים באותן קלישאות על אסון טבע ומנהיגות.
"צריך לעקור ולהרוס מהשורש את התכונה לחפש תמיד את הרע. התפקיד שלכם, העיתונאים, הוא לתת הערכה לעובדי חברת החשמל, וזה גם התפקיד שלך בעת הזאת. זאת הייתה עמדת הדירקטוריון כולה כפי שעלתה מישיבת הדירקטוריון בתחילת השבוע".
יכול להיות שאם לך לא היה חשמל במשך ארבעה ימים, היית פחות מלא הערכה לתפקוד חברת החשמל?
"ארבעה מילדיי היו בכל סוף השבוע ללא חשמל וללא חימום, ועל אף זאת אני חושב שצריך לראות את הדברים הטובים".
היכן האחריות שלך כדירקטור וכיו"ר ועדת הביקורת?
"בשנה האחרונה חידשנו ציוד במאות מיליונים. אם היו משתמשים בבמות ההרמה הישנות, המצב היה גרוע יותר. מאיפה ניקח מאה מיליארד שקל להטמין באדמה את כל מערכת החשמל? הכל שאלה של שיקול דעת ואיזונים".
"אני לא יודעת מה היה לפני 20 שנה", אומרת הדירקטורית ורדה סאמט, בעבר שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שמתוארת באתר האינטרנט של החברה כדירקטורית מטעם הציבור. "אני לא דירקטורית מטעם הציבור. אני די טרייה בחברת החשמל, ואני לא יכולה לספק תשובה על מה שקרה בסופה לפני 20 שנה".
ומה קרה השבוע?
"החברה עובדת יוצא מן הכלל ועל זה מגיעות לה תשבחות. היה כשל, אבל זה לא תלוי רק בחברת החשמל אלא גם ברשויות המקומיות ובפיקוד העורף. אי אפשר לטפול הכל על חברת החשמל".
כשעשרות אלפי משפחות נותרות בלי חשמל במשך ארבעה ימים זו לא אשמת חברת החשמל?
"תופעה כזאת קיימת אצלנו לא פעם בעשור וגם לא פעם בשני עשורים. חברת החשמל עשתה את המקסימום".
המנכ"ל לשעבר כץ דווקא זוכר את התנצלותו בשם חברת החשמל, אולם עדיין, כמו אז, סבור שלא היה כשל בתפקוד החברה. "עצים קרסו והפילו את כל המערכת. קשה למנוע תופעות כאלה. או שחותכים את כל העצים על יד קווי החשמל או שטומנים את המערכת באדמה, אבל זה עולה הרבה כסף".
על פי דוח רובין, הגעת לירושלים מאוחר מדי.
"חשבתי שחשוב שאהיה בחמ"ל בחיפה כי היו לנו בעיות בכל הארץ ולא רק בירושלים".
גם אחרי הדוח של רובין, והעובדה שאחרי למעלה מ-20 שנה הסופה הנוכחית גרמה להפסקות חשמל דומות, אתה עדיין לא רואה איפה הכשל של חברת החשמל?
"מי אמר שזה כשל של חברת החשמל? לא מספיק לגזום את העצים, צריך לגדוע אותם, ולזה הארגונים הירוקים לא יסכימו. אני חשבתי אז שהעירייה צריכה לגזום את העצים. צריך גם לפנות את הכבישים וזה לא באחריות חברת החשמל. הבעיה של חברת החשמל היא שהמדינה ממנה מנכ"לים לא מקצועיים שלא מבינים שום דבר בתחום החשמל, ולוקח להם שנתיים עד שהם לומדים את התחום. המנכ"ל שהחליף אותי, רפי פלד, היה מפכ"ל המשטרה. אלי גליקמן, המנכ"ל הנוכחי, הוא לא איש מקצוע".
אברי רביב, הדובר שהודח בעקבות הסערה ב-92', זוכר שהוא דווקא זה שהציל את המצב. "אני הצעתי להביא לירושלים צוותים של חברת החשמל מכל הארץ. עד אז כל מחוז עבד בנפרד".
ובכל זאת הודחת.
"בכירים בחברה לא הסכימו לפעול על פי ההנחיות שלי. המנכ"ל סירב לעלות לירושלים ביום חמישי אף שביקשתי ממנו לעשות את זה. ציוו עליי להודיע לציבור שעד מועד מסוים החשמל יחזור, ואני סירבתי. המנכ"ל היה מהנדס חשמל, אבל לי היו עיניים בראש וגם איי-קיו לא נמוך. אנשי השטח אמרו לי שהחשמל לא יחזור עד אותו מועד, ולא רציתי לשקר לציבור".
מה היית עושה עכשיו אחרת?
"בסופה ב-92' אני רציתי להביע אמפתיה לאלה שמנותקים מהחשמל, ובחברה רצו לדבר על רוב הציבור שמחובר לחשמל. זאת גם הטעות שעשו עכשיו. כל הזמן דיברו על 98 האחוזים המחוברים ולא על שני האחוזים המנותקים. מה מנחם את הזקן שיושב ארבעה ימים בלי חשמל בירושלים שבתל אביב יש חשמל? זה לא נכון מבחינת ניהול משבר. אסור להגיד את זה כשעשרות אלפים קופאים. אני גם לא אהבתי את הטענה של דוברי חברת החשמל שטמינת קווי החשמל בקרקע תעלה מאה מיליארד שקל. זאת דמגוגיה. צריך לעשות את זה בעיקר בשכונות הוותיקות בירושלים ובצפת, וזה יעלה הרבה פחות. ראוי היה לעשות את זה ב-22 השנים מאז הסופה הקודמת מפני שכולם יודעים שהאורן הירושלמי הוא עץ שלא יכול לעמוד בפני סופת שלג. עד היום אנשים אומרים לי שהייתי הדובר הטוב ביותר של חברת החשמל. החברה בעיקר הפסידה כשהדיחה אותי. זה לא היה הוגן, אבל הכל הוגן בעולם?"
"כולנו אשמים. גם את", קובע יוסף פריצקי, שכשר האנרגיה נודע במלחמותיו עם חברת החשמל. "דווקא בסופה האחרונה הם התנהלו בצורה סבירה", הוא מפתיע. "הבעיה היא לא הסופה אלא התנהלות חברת החשמל בכלל, על עודף העובדים שלה והתנהלותה הלא יעילה. זה כמו חולה סוכרת שמטפל בפצע ברגל ולא במחלת הסוכרת. כולנו אשמים בזה. האם חלק משיקולי הבחירה שלך בבחירות הם מי מטפל בחברת החשמל? כל מי שלא שוקל את זה אשם במה שקורה, ואני בטוח שאף אחד לא שוקל את זה".
רובין פסימי יותר. "אחרי 20 שנה הכל אותו דבר, כמעט שום דבר לא השתנה", הוא אומר, "אבל לצערי הרב, זה לא רק בחברת החשמל".
"יומיים לפני פרוץ הסערה, חברת החשמל הכריזה על הפעלת חירום כך שכל החברה נערכה מבעוד מועד להתמודדות עם מזג אוויר חורפי. מרגע שבו מזג האוויר הפך לאירוע חורף קיצוני הוקם חמ"ל וחדר מצב, נוצר קשר ושיתוף פעולה מלא עם גורמי הביטחון וההצלה ועבדנו איתם בשיתוף פעולה מלא. עושה רושם שמי שמעלה טענות לא שהה בדרכים במהלך הסערה.
צירי התנועה שפונו נחסמו מחדש בתוך דקות על ידי שלג שנערם לגובה של 60 ס"מ עד מטר. בדרכים ננטשו רכבים תקועים, ואלפי עצים שקרסו חסמו את דרכי הגישה. המעבר בין שכונה לשכונה בתוך העיר בליווי משטרה ונגמ"שים נמשך למעלה משעתיים וחצי. כלי רכב כבדים, כמו גם התחבורה הציבורית, שקעו בשלג, בוץ או החליקו על קרח גם לאחר פיזור מלח על הכבישים. חברת החשמל עברה מהפכה בעקבות המשבר של '92 ודוח ועדת רובין. הדוח נלמד ויושם במלואו. כפועל יוצא בוצעו השקעות נרחבות ברשת החלוקה שהורידו את דקות אי האספקה מכ1,000- דקות ללקוח בתחילת בשנות ה90- לכ150- דקות בשנה כיום. מערך ההסברה ונוהלי החירום של החברה שונו בעקבות הדוח, וכך גם תפיסת ההפעלה של מטות החירום והמוקדים הארציים".
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם