הכישלונות של סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב
אנשי ה-CIA, שולחים זרועות לכל פינה בעולם. הבעיה היא שלא פעם הם פועלים בשלומיאליות ועושים טעויות מביכות. מצעד הכישלונות
הממשל האמריקאי הפציר במשך שנים בא"פ להימנע מפרסום ידיעות על קשריו של לוינסון עם ה-CIA ושילם כשני מיליון דולר וחצי למשפחתו כדי להימנע מתביעה משפטית שהייתה עשויה לחשוף את האמת.
אבל סאגת לוינסון היא בהחלט לא הפעם הראשונה שבה מבצע של ה-CIA לא רק שאינו מצליח, אלא כושל בכזו עוצמה שאי אפשר שלא לתהות כיצד סוכנים של סוכנות הביון המרכזית של אמריקה יכולים להיות כה גרועים בעבודתם.
דוגמאות למבצעים כושלים יש בשפע בהיסטוריה של הסוכנות, והנה כמה מהגדולים שבהם:
הדשדוש הנוכחי המתמשך של ארצות הברית בסוריה אינו הפעם הראשונה שבה היא לא מצליחה לכופף את הפוליטיקה הפנימית של המדינה לפי רצונה. בשנות ה-50 מצאה עצמה סוריה מוכת ההפיכה בחזית המאבק על עליונות במזרח התיכון בין ארצות הברית לברית המועצות.
לפי מסמך שנמצא בשנת 2003 בין מסמכיו הפרטיים של שר ההגנה הבריטי, דנקן סאנדיס, סוריה הייתה אמורה "להצטייר כנותנת החסות למזימות, חבלה ואלימות מכוונת נגד מדינות שכנות".
בזמן שבמודיעין האמריקאי והבריטי ליבו את חוסר שביעות הרצון הציבורית הן בתוך המדינה והן מחוץ לגבולותיה, זיהה קצין ה-CIA קרמיט רוזוולט שלושה בכירים שצריך לרצוח כדי לערער את המשטר. אבל התוכנית השתבשה במהרה. מנהל התחנה בדמשק רוקי סטון בחר בטיפשות את שותפיו: הקצינים הסורים שגייס הלכו לטלוויזיה וחשפו את המבצע, שאליו התייחסו כ"תוכנית אמריקאית צינית ומושחתת". סטון הוצא מהמדינה, ובינתיים סוריה נפלה לחלוטין לזרועותיו של המחנה הסובייטי, שם נותרה למשך כל ימי המלחמה הקרה.
עם התחממות המלחמה הקרה בשנות ה-50 נכנס הנשיא דווייט אייזנהאואר לאובססיה סביב הניסיון לגלות את היכולות הצבאיות האמיתיות של ברית המועצות. בעיקר הוא ביקש לדעת כמה טילים בין-יבשתיים המכוונים לעבר ארצות הברית יש לסובייטים - ואם הם יספיקו כדי להעניק להם יתרון במקרה של עימות גרעיני. באמצע הקדנציה שלו קיבל לידיו הנשיא כלי חדש שיכול היה לספק לו תשובה לשאלות הללו - מטוס הריגול 2U, שיכול היה להגיע לגבהים שמעבר לטווח המטוסים והטילים הסובייטיים.
ה-CIA התחיל להטיס את המטוסים מעל שטחים סובייטיים ב-1956 והשתמש במצלמות חדישות כדי לצלם מתקנים צבאיים על פני הקרקע. אבל מה שהאמריקאים לא ידעו הוא שהמטוסים התגלו בכל זאת על ידי המכ"מים הסובייטיים.
בשנת 1960, בחודשים האחרונים לנשיאותו, התכונן אייזנהאואר לקראת פגישת פסגה עם ניקיטה חרושצ' וב, שמטרתה להוריד את המתח בין שתי המעצמות. בשם הרצון הטוב הורה הנשיא לעצור את טיסות הביון הללו, שאותן תיאר כ"פרובוקציות" שעלולות לשכנע את הסובייטים שארצות הברית מתכוונת לתקוף מתקנים שלהם. אבל קצין ה-CIA ריצ' רד ביסל, שהיה אחראי על תוכנית ה-2U, לחץ על הנשיא לאפשר עוד טיסה אחת אחרונה לפני הפסגה.
ב-1 במאי 1960 המריאה טיסת 2U, ועליה הטייס פרנסיס גארי פאוורס, מבסיס חיל האוויר האמריקאי בפשוואר שבפקיסטן. המטוס התגלה מעט אחרי שנכנס לתחום האווירי הסובייטי, ויחידות חיל האוויר והנ"מ הסובייטיות קיבלו הוראה להפילו. כ-3,000 ק "מ בתוך ברית המועצות פגע טיל נגד מטוסים במטוס של פאוורס והכריח אותו לנטוש את כלי הטיס שהתרסק.
פסגת פריז הפכה במה לחילופי האשמות הדדיים, והעימות בין שתי מעצמות העל רק הפך יותר מתוח בשנים שאחריה.
נקודת המשבר הבאה הייתה בקובה. בעקבות הפלישה למפרץ החזירים בשנת 1961 (ניסיון הפיכה בחסות ה-CIA להפלת משטרו של קסטרו) החליט המנהיג הקובני לאפשר הצבת טילים סובייטיים באי. המשבר היה הרגע הקרוב ביותר שהעולם חווה למלחמה גרעינית, ומקרה מבחן שהוכיח שהחלטה גרועה אחת יכולה להוביל לעוד רבות - גרועות כמוה ואף יותר.
בימים הגרועים ביותר של מלחמת האזרחים בביירות ה-CIA מצא עצמו נלחם לא רק נגד אויביו המוצהרים, אלא גם נאבק כדי להשתלט על בעלי בריתו, שהברוטליות שלהם הייתה לפעמים הרבה מעבר למה שאפילו האמריקאים היו מוכנים לסבול.
ב-1983 וב-1984 ספגה ארצות הברית שלושה פיגועי תופת שקטלו יותר מ-250 מאזרחיה - פיגועים שיוחסו לשיעים קיצונים הקשורים לחיזבאללה. ה-CIA קבע כי לאייתוללה מוחמד חוסיין פדלאללה היה חלק מרכזי במתקפות האלה: דוח משנת 1985, תחת הכותרת "חומייני של לבנון", העריך ש"פדלאללה ממלא תפקיד מרכזי ברשת הטרור של חיזבאללה... ומתאם את פעילות השיעים הקיצונים בביירות".
ב-8 במרס , 1985, התפוצצה מכונית תופת עמוסה ביותר מ-200 ק "ג של חומר נפץ בחזית ביתו של פדלאללה באחד מפרוורי ביירות. בפיצוץ נהרגו יותר מ-80 בני אדם ועוד לפחות 200 נפצעו - למעט פדלאללה עצמו, שנמלט ללא פגע. לפי איש השטח לשעבר ב-CIA, רוברט בייר, שהכחיש כל מעורבות של הסוכנות בפיצוץ, המתקפה בוצעה על ידי קציני צבא לבנון נוצרים. אולם עיתונאי "הוושינגטון פוסט" בוב וודוורד דיווח שמנהל ה-CIA ויליאם קייסי עקף את הצינורות הרשמיים של הסוכנות כדי להזרים כסף לחוליית החיסול שהטמינה את הפצצה.
ההמון הזועם שהתקהל מתחת לביתו של פדלאללה באותו יום במרס 1985 לא באמת היה זקוק לחשיפה של וודוורד כדי להאשים את ארצות הברית במתקפה הקטלנית. מיד לאחריה תלו שכנים על הבניין ההרוס שלט ענק: "Made is USA" .
לבנון הייתה מאז ומתמיד מגרש המשחקים של מרגלים מכל רחבי המזרח התיכון, אבל בשנת 2001 נראה היה שהאמריקאים יוצאים מן המשחק הזה כשידם על התחתונה. לפי הדיווחים, יותר משישה מודיעים שגויסו על ידי ה- CIA נלכדו בידי חיזבאללה ואיראן אחרי שמקום המפגש עם מפעיליהם נחשף.
המיקום שבו הסוכנים פגשו את הסייענים שלהם היה... סניף פיצה האט בביירות. ומה מילת הקוד שהם השתמשו בה לצורך הפגישה? "פיצה".
מכאן ואילך, כל שנותר לאנשי מנגנון הביטחון הפנימי של חיזבאללה היה לתצפת על סניף הפיצה כדי לזהות את הסייענים, שעד מהרה נעלמו מעל פני האדמה. לפי הדיווחים, קציני מודיעין אמריקאים התעלמו מאזהרות רבות לגבי השימוש באותו מקום לצורך מפגש עם סייענים שונים, וכתוצאה מכך כמה מבצעים מתוכננים ל- CIA בביירות בקיץ 2011 - נדחו. לפי מקורות, הנזק היה עוד יותר משמעותי: "היינו עצלנים, ועכשיו ה- CIA איבד הרבה מיכולותיו מול חיזבאללה", אמר איש קהילת המודיעין לשעבר לרשת הטלויזיה ABC.
נאסר הפך לדמות מפתח בקהילת האסלאם הקיצוני בעיר ומשך אליו תשומת לב מצד גורמים אמריקאיים ואיטלקיים בעקבות דרשות נלהבות שנשא במסגד המקומי. המבצע האמריקאי, שקיבל את ברכתם של שירותי המודיעין האיטלקיים, נראה בתחילה כמו הצלחה: נאסר נלכד בצהרי היום והוטס לקהיר, שם לטענתו עבר עינויים.
אלא שקציני ה-CIA שניהלו את המבצע פעלו באלגנטיות של פיל. הם השתמשו בטלפונים ניידים מסחריים שאפשרו למשטרת איטליה להתחקות אחרי רישומי השיחות, צברו חשבונות עתק במלונות חמישה כוכבים, רבים מהם השתמשו בשמם האמיתי, ורכב המילוט שלהם צולם על ידי מצלמות אבטחה בזמן שהתכוננו לחטוף את נאסר. ככל שהתרבו השאלות על גורלו של המטיף, היה ברור לכל שמדובר במבצע של ה-CIA.
התובעים באיטליה, שקיום המבצע הוסתר מהם, לא התכוונו להתעלם מקצוות החוט של החקירה. הם צותתו לקווי הטלפון של הסוכנים האמריקאים, מצאו מסמכים שחשפו את כל המבצע ובנו תיק שטען כי חטיפתו של נאסר למעשה חיבלה במבצע משטרתי שהיה בעיצומו וכן ביכולתה של משטרת איטליה לעקוב אחר גורמים קיצונים במדינה. נגד 23 אזרחים אמריקאים שהיו חלק מהחקירה הוגשו כתבי אישום, שלא בפניהם, על חטיפה - כולל נגד ראש ה-CIA במילאנו לשעבר, רוברט ליידי, שעליו נגזר עונש מאסר של שמונה שנים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם