נלחמים בהקפאה: הסערה הכתה גם בשומרון
גובה השלג הגיע למטר וחצי. חברת החשמל הסתפקה זמנית בהצנחת גנרטורים. הסופה "אלכסה" הכתה ללא הבחנה בין פלסטינים ויהודים
הסערה "אלכסה", כפי שכונתה בתקשורת העולמית, הכתה ביישובי השומרון בחוזקה. במרביתם נותק זרם החשמל, נפגעה אספקת המים, וכל דרך ליצור קשר עם העולם החיצון כשלה כשהסוללות בטלפונים הניידים אזלו.
גדי קינד, רכז הביטחון ביישוב רבבה, מוביל אותי לכיוון הלב הפועם של מבצע חילוץ התושבים, בה"ד 3הידוע בכינויו חטמ"ר שומרון. במהלך הימים שישי ושבת בוצעו חילוצים של שתי נשים הרות מיישובי גב ההר. באחד המקרים, יחידת 669 פינתה בהצלחה את האישה ההרה לבית החולים במסוק. במקרה האחר פונתה האישה ברכב חירום, אך במקרה הזה העובר לא שרד, כנראה בשל סיבוך רפואי.
קצין ההנדסה בחטמ"ר שומרון, רס"ן עירד הרשקוביץ, מספר: "מיום חמישי בלילה הבנו שמדובר במצב מורכב שמצריך התגייסות מיוחדת. מפקדים הגיעו מהבית לשטח. המטרה הייתה ביטחון האזרחים. חיל האוויר הנחית, באמצעות מסוקים, גנרטורים ליצירת חשמל ביישובים המבודדים. היה גם סיוע לפלסטינים, כשדווח ששיירה פלסטינית תקועה על כביש חוצה שומרון לכיוון מגדלים. כוח של יחידת ההנדסה הגיע עם כלים כבדים, פתח את הציר והביא את הפלסטינים למקום מבטחים".
הרשקוביץ משבח את חברת החשמל על פעילותה וגם את חטיבת הנח"ל, שפעלה בשיתוף עם כלי ההנדסה כדי לפתוח את הצירים ליישובים. הקריאה שהועברה בתפוצה מרבית למתנדבים להגיע עם רכבי ארבע על ארבע כדי לסייע בחילוץ התושבים לא נענתה מיידית. השעה שמונה וחצי. שלושה רכבים
של נושאי תפקידים מדוממים מנוע, ומנסים לבצע הערכת מצב. נהגי השופלים של חברת ואליד חסן,
שעבדו בעוד הסערה משתוללת כדי לפלס דרכים, מתחננים אל מקבלי ההחלטות שיאפשרו להם לצאת לפעולה.
"אנשים לא יכולים לצאת מהבית, ומדובר בילדים קטנים ותינוקות שלא יכולים לסבול קור", מסביר סובחי חסן, אחד האחים שפיקד על הכלים הכבדים. כמה דקות עוברות, ואני מצטוות לנהג סאמי, שקורא לי לעלות למעלה, לשופל. הנה, אנחנו יוצאים לשחרר את תושבי יצהר שנצורים אחרי שכבישי הגישה אליהם נחסמו בשלג.
השמש שזרחה בשמים הבהירים גרמה לקרח להידבק לכביש. העלייה התלולה ליצהר עמוסה בשלג שנערם משני הצדדים לגובה של מטר וחצי לפחות. סובחי נוסע מלפנינו על טרקטור קטן יותר. "הוא קל
יותר", מסביר סאמי, "אם ניתקע, הוא יצליח לגרד בשבילנו את הקרח". עוד כמה מטרים, והנבואה של סאמי מתגשמת. גוש קרח על הכביש מונע מאיתנו להתקדם. עבודת גירוד הכביש מתחילה. אני יורד מהכלי האימתני ורואה את הגלגלים של סאמי מפרפרים מבלי לזוז. מאמץ נוסף, ויש התקדמות. עוד
מטר מפולס.
שלט הכניסה ליצהר נעלם בשלג הלבן, וכמוהו גם רכב הביטחון היישובי ועוד רכב עם הכיתוב "נחמן אומן" שמבצבץ מבין הקרחונים. בתוך היישוב טרקטורים מקומיים עובדים, ואנחנו פונים לחלץ את תושבי גבעת־להבה מהשלג הכבד. סאמי עובד במרץ, גורף שלושה מטרים של שלג וחושף את האספלט השחור. אני מתקדם לעבר כמה משפחות שיצאו עם ילדיהן אל השמש המחממת.
"שלושה ימים אנחנו בתוך הקרוון, לא יכולים לצאת בגלל הקור והסופה בחוץ. סוף־סוף יש שמש, אפשר להוציא את הילדים", אומר לי אליה עוזרי. כשאני שואל איך הם עברו את השבת, הוא מחייך: "עשינו 'שבת שטח'. לחלק מאיתנו היו תנורי גז, לאחרים נפט, ויש כאלה שהתחממו בעזרת בקבוקים עם מים חמים. הילדים התלבשו בכל הבגדים שיש בבית ומתחת שמו גם בקבוק מים חמים".
אני שואל את הילדים אם כיף בשלג. הם מהססים. "אפשר להבין אותם", אומר אחד ההורים. "נמאס מהשלג. אפילו שהוא לימד אותנו איך לשמור על חום הגוף – שרנו, רקדנו קפצנו. הניתוק מהעולם שבחוץ היה קשה. הסוללות נגמרו ביום שישי. במוצאי שבת יצאנו לכפור, ופילסנו את השלג כדי להגיע למטען שבתוך הרכב. רק כשאתה בלי הטלפון, אתה מבין כמה אתה זקוק לו".
מפלסת השלג של סאמי הגיעה עד נקודה מסויימת במאחזי יצהר, ושם עצרה והסתובבה לאחור מסיבה בלתי מובנת, שאחר כך התבהרה. בניגוד גמור להחלטת ועד היישוב וכלל הגורמים המוסמכים, מעט תושבים התנגדו לפעילות של ערבים־ישראלים בפינוי הדרך ליישוב. "אין יותר מסוכן מהתחבקות של שוויון עם הערבים־הישראלים", אומר אחד התושבים ומבקש להישאר בעילום שם. "אם נמשיך בשוויון איתם, לא נוכל לעצור. מחר הוא יישב על מטוס קרב, ואז מה יהיה?".
התושב התגאה בעובדה שאישתו בחודש התשיעי להריונה, אך אינה מוכנה לוותר על העיקרון המקודש של עבודה עברית. ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, הגיע לבקר את התושבים. הוא שיבח את עמידתם וגם את ההתגייסות של אנשים מבחוץ. פתאום כולם הסתכלו אל ההר שממול. האש והעשן היו חריגים במראה הנוף הלבן. "זה הר־ברכה. מה קרה שם?" שאל גרשון את עוזרו, ומיד רץ לברר.
בינתיים, בכניסה ליישוב, משפחות שהיו נצורות בגלל השלג עלו על רכבי ארבע על ארבע שהתחילו לזרום ליישובים. בעלי הרכבים השאירו אוכל ומוצרים לתינוקות, והעמיסו במקומם ילדים שביקשו קצת חום ושפיות אצל הסבא והסבתא שגרים במרכז. בדרך למטה, עם משפחה שהצטופפה מאחור, ראיתי שוב את סובחי. למה הלכת, שאלתי אותו. "שני אנשים קיללו אותנו ואמרו לנו ללכת", הוא אומר והעלבון נשמע בקולו. "אנחנו עובדים כמו משוגעים בשבילם. בשלג, בקור, בתנאים קשים. נותנים את הנשמה כדי לאפשר להם לצאת מהיישוב, כדי להציל את התינוקות שלהם, וככה הם מתנהגים".
ליד בסיס האם בה"ד 3 שיירה של רכבי שטח עומדת בצדי הדרך, מוכנה להזנקה ליישובים על ידי יחידת החילוץ של השומרון. מאחוריה שיירה של אוטובוסים שאליהם עלו המשפחות בדרכן למרכז. ליד האוטובוסים עומדים ילדים שמחזיקים בשתי ידיים קטנות צלוחיות מרק חם שהכינו להם תושבי היישובים הסמוכים יקיר ורבבה.
חברת החשמל, שהודיעה לתושבים שבימים הקרובים לא יתאפשר לה לחדש את זרם החשמל, העבירה גנרטורים. הללו הונחתו מהאוויר אל הגבעות המרוחקות באמצעות מסוקים. הבעיה הייתה שמכליות הסולר והנפט לא יכלו לטפס אל מעלה היישובים בגלל השלג. 700 מכלים של 25 ליטר כל אחד נפרסו בשטח, ומולאו מהמכלית בזה אחר זה.
"היה פה שיתוף פעולה מדהים עם מפעל בשכם שמייצר את המכלים האלה ועם נהג משאית שהיה בדרכו למפעל באשדוד", מסביר ג'וש גולדשמיט, גזבר המועצה וסוגר פקק שחור של עוד מכל צהוב שהתמלא בנפט. "קנינו את כל המכלים שהיו על המשאית, ואנחנו מספקים באמצעותם מים, סולר ונפט לתושבים".
16 מכלים כאלו הוכנסו לתא המטען, והתחלנו לטפס להר־ברכה. מאה מטרים לפני הכניסה ליישוב, הקרח הזכיר שהוא עדיין נוכח. הגלגלים פרפרו, והרכב, שמלא ב־400 ליטר נפט, החל להידרדר. טרקטור נוסף של ואליד חסן גרף את הקרח, והמשלוח הגיע ליעדו. האש שראינו קודם עלתה מקרוון שהוצת ביישוב. לאחר חקירה התברר שהייתה זו הצתה של פלסטינים שטיפסו מהכפר בורין להר־ברכה א'.
הנסיעה בכביש אורכת ביום רגיל עשר דקות משער היישוב. כעת הדרך הייתה חסומה. שלג כבד בגובה מטר, שבחלק מהמקומות התקשה והיה לקרח, חסם את שביל העפר שמוביל ליקבי טורא ולשכונת הקרוונים המרוחקת. ואז הגיעו התאילנדים. סנטה, צ'אי ומאן שעובדים ביקב העלו אותי על הטרקטור הקטן, למסע בטונדרה (רבות השלג) ל הר־ברכה. ירדתי מהטרקטור ופילסתי דרך לשכונת הקרוונים, ואז ראיתי מקרוב את מה שראיתי מיצהר.
האש שהציתה את הקרוון התלקחה, ככל הנראה, מבקבוק תבערה שהושלך פנימה. התקרה קרסה לתוך הבית. דבר לא נשאר. העקבות הברורות בשלג הובילו אל הכפר בורין. מזל שהחייל המשוחרר שגר בקרוון לא היה בו במהלך השבת.
"המצב היה מורכב", מעדכן אותנו הרבש"ץ ישי שיפמן. "אין לנו יכולות לתת מענה לתושבים, ולכן ביקשנו מכמה שיותר משפחות לעזוב את היישוב. מתוך 300 משפחות נותרו 130". גם שיפמן מתלונן על הטיפול הלקוי של הרשויות הממשלתיות: "אי אפשר להבין למה במקום שחברת החשמל תשלח נציגים כדי לטפל בבעיה, היא שולחת גנרטורים, ועוד בלי סולר, ויוצרת בעיות חדשות".
מזג האוויר הסוער הוביל לפעילות משותפת ישראלית־פלסטינית. בשעות הבוקר המוקדמות ניסה רכב טרנזיט בעל לוחית צהובה לבלום על כביש יצהר החלק, לפני הצומת, ללא הצלחה. הוא גלש על הקרח, חצה את הנתיב השני, והידרדר לתעלה. הנוסעים, פועלים מטול־כרם שהיו בדרך לעבודה בשכם, עמדו בצד ולא ידעו מה לעשות. תושב קדומים נעמד בצד, והציע כבל עבה כדי למשוך את הרכב החוצה. ג'יפ צה"לי הגיע למקום, יצר קשר עם כוחות החילוץ וההצלה הפלסטיניים, ואבטח את המקום כדי שלא יהיו תאונות נוספות.
בצומת תפוח, לא הרחק משם, החליק רכב פלסטיני לנתיב נגדי, והתנגש ברכב פלסטיני אחר. שוב היה זה ג'יפ של צה"ל שמיהר למקום. החיילים יצרו קשר עם 'הסהר האדום', ופינו את הכביש כדי שיוכל להגיע. פרמדיק צבאי העניק טיפול ראשוני לפלסטיני שהיה ברכב הפוגע, ושאר החיילים העבירו אותו באלונקה לאמבולנס של הסהר האדום.
גם העדה השומרונית בהר גריזים הייתה נצורה בשלג. טרקטורים שנשלחו מהמועצה האזורית שומרון פילסו את הדרך לבתים, ושלחו לתושבים כמויות של מזון. "הם הצילו אותנו", מספר עובדיה כהן, דובר העדה השומרונית שחבריה נושאים בשלוש זהויות שונות: ישראלית, פלסטינית וירדנית. "אותנו שכחו. רק המועצה האזורית שומרון, ששלחה טרקטורים, היא שעזרה לנו. בלעדיה לא היינו יכולים לצאת מהבית עד היום".
השלג, כך מתברר, אינו מודע לסכסוך המדיני־פוליטי ואינו מבדיל בין מתנחלים לפלסטינים. במחוז שכם, 50 אלף אנשים היו מנותקים מחשמל וממים מיום חמישי. "בניגוד אליכם, הישראלים, הרשות הפלסטינית לא עוזרת לנו כלל", מתלונן באוזניי עלי, תושב הכפר בורין שבמחוז, כשהוא עטוף במעיל ישן וחובש כובע צמר. "אנחנו תלויים אך ורק בעצמנו, אין מי שיפנה לנו את הדרך. מיום חמישי אין לנו חשמל ומים, קר, הכול שלג, ואין איך להתחמם. אנחנו משתמשים בבלוני גז כדי לחמם את הבית".
הרשויות הפלסטיניות הממונות על אספקת החשמל האשימו את הצד הישראלי בבעיות. אבל העיר שכם עצמה ומרבית הכפרים מסביבה חזרו לשגרה כבר במהלך יום ראשון. נראה שהעובדה שעובדי הקבלן שפועלים עם חברת החשמל הישראלית הם תושבי המקום גרמה להם לעבוד במהירות כדי לתקן את התקלות ולהשיב את החיים למסלולם בהקדם.
מול קופסת פח מלאה בגזרי עץ בוערים יושבים חמישה אנשים ומנסים להתחמם. "היה מדהים לראות את ההרים של המתנחלים חשוכים", אומר יאסר בעיניים בורקות. "אצלנו היה חשמל ואצלם לא! וגם שמענו שמפנים אותם מהבית. מדינת ישראל הגדולה לא יכולה לדאוג לתושבים שלה", הוא ניסח את המשפט במיוחד לטובת התקשורת, והיה גאה בעצמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם