43 שנים אחרי: נפטרה מפיגוע האוטובוס באביבים
לאה רביבו, 52, היא הקורבן ה-13 לאירוע הדמים שאירע ב-1970 בגבול לבנון. רסיס בראשה הזדהם וגרם למותה. "לא חשבנו שכך נאבד אותה"
בשנתיים האחרונות חל מפנה בחיי משפחת רביבו, בשל מצבה הרפואי של האם. קובי הבן: "אחד מהרסיסים הרבים שפגעו בראש שלה וחדרו למוח הזדהם והצטלק. זה גרם לה להתקפי אפילפסיה שכל הזמן התגברו. לפני שנתיים החמירה המחלה. כבר לא היה ניתן לטפל בה באמצעות תרופות. בערב ראש השנה האחרון היא קיבלה התקף שלמעשה'שרף' לה את המוח. לפני חודשיים היא הפכה צמח ונפטרה מזיהום".
מאות מבני מושב אביבים, בהם חבריה של לאה ששרדו את אוטובוס הדמים, הגיעו בשבוע האחרון לביתה כדי לנחם את בני משפחתה. הם סיפרו על אישה מלאה באהבת הארץ, התורה והחסד.
"היא תמיד עודדה אותנו, אמרה לנו שצריך להתגבר ולהתמודד עם מה שעברנו", סיפר חברה מהמושב, עמי דהן.
"כששמעתי שהרסיס הכריע אותה, והיא הקורבן ה-13 שהמחבלים לקחו מאיתנו, ישבתי בבית ולא יכולתי להפסיק לבכות. היא הייתה גדולה ממני בשנתיים וגרנו בית מול בית. את כל החיים העברתי איתה".
הפיגוע ב-1970 התרחש ליד קיבוץ ברעם, בסמוך לגבול עם לבנון. מחבלים מארגון "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" ירו לעבר האוטובוס שהסיע את ילדי מושב אביבים ללימודים בבית הספר. הם הצליחו לברוח חזרה לשטח לבנון ולא נתפסו.
בני משפחת רביבו מקשרים בין מותה של האם ובין שחרור המחבלים הקרוב. הבן קובי אומר: "המקרה של אמא מצביע יותר מכל למה מחבל שהיה כלוא 20 ו-30 שנה עדיין יכול לחגוג על חיים שלקח מאחרים. אסור לתת עכשיו למחבלים לצאת לחופשי".
באביבים מספרים כי שניים מחבריה של לאה, מניצולי הפיגוע, נהרגו בתאונת דרכים בשנים האחרונות, ובמושב התקשו להתמודד עם הצער. אחרי מותה של לאה, הם שוב מבינים שהפצעים מהפיגוע כנראה לעולם לא יגלידו.
"חושבים שאחרי פיגוע, מי שלא נהרג ממשיך בחייו והכל טוב. צריך לזכור שיש עוד מעגל עצום של פצועים, בנפש ובגוף, שבשבילם הפיגוע מותיר רישום שיכול בעתיד גם להביא למותם", אומר הבן קובי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם