אחיו של אובמה: "גאה להיות חלק מהעם היהודי"
מארק אובמה נדסנג'ו, אחיו למחצה של נשיא ארה"ב, חולק עמו את הגעגוע לאביהם שנהרג כשהיו צעירים. ריאיון מיוחד ל"סופשבוע"
בגיל 46 נהרג האב בתאונת דרכים בניירובי בירת קניה, והותיר אחריו תשעה ילדים מארבע אמהות שונות, שגדלו כולם ללא אביהם.
ילד אחד הפך לנשיא ארצות הברית ולמנהיג העולם החופשי, ומרבית שאר הילדים מתגוררים כולם בקניה ועלו כמעט תמיד בהקשרים שליליים שהסבו לא מעט מבוכה לנשיא.
אבל מארק אובמה נדסנג'ו יוצא דופן. קורות חייו משיקים בלא מעט נקודות לאלו של הנשיא אובמה. הוא רהוט וכריזמטי, ואוחז בתואר שני בפיזיקה מאוניברסיטת סטנפורד ובתואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת אמורי.
הוא איש ספר ושוחר אמנות, ודובר אנגלית שוטפת. כמו ברק אובמה, גם הוא בן לאב שחור ולאם לבנה: רות בייקר היהודייה.
בריאיון בלעדי ל"סופשבוע" הוא מספר על אביו ועל הקשר עם אחיו, ברק. "אבא שלנו זורם בחיים שלנו כנהר שוצף", מארק מספר. "הניסיון להבין טוב יותר את אבינו הוא קודם כול ניסיון לגלות את עצמנו, להבין מאיפה אנחנו. לברק ולי יש הרבה מן המשותף. לשנינו יש יתרונות וחסרונות, ולא מעט מהם מגיעים מאבא שלנו".
אביך, גבר קנייתי שחור ובן האליטה המקומית, מחליט לשאת שתי נשים לבנות: אמו של ברק אובמה, אן, ואמך היהודייה, רות. איך אתה מסביר את זה?
"אני חושב שזה נובע מכך שמדובר באיש פורץ גבולות, ובמידה רבה גם במרדן. הוא היה איש של תשוקה גדולה ואינטלקט, שמשך אליו אנשים רבים".
יש המאמינים שלפני הכול אנחנו תוצר של הגנים שקיבלנו מהורינו. אתה רואה רמז לכך כשאתה משווה בינך ובין ברק?
"אני חושב שהחוליה המקשרת בינינו לא מגיעה מהאב המשותף אלא יותר מהאמהות שלנו. לשנינו היו אמהות חזקות, נשים שלקחו סיכונים אדירים כדי לגדל את הילדים שלהן ולשמור עליהם. ברק ואני אוהבים את האמהות שלנו עד אין קץ, כי הן הגנו עלינו ושמרו עלינו".
מה היה הרושם העיקרי שלך מברק בפעם הראשונה שנפגשתם?
"חשבתי שמדהים עד כמה הוא דומה לי. ועדיין, היינו כמו שני תאומים סיאמים שהסתכלו כל אחד לכיוון אחר ולא הצליחו לראות זה את זה".
הבדלי התרבויות והעולמות השונים שגדלתם בהם השפיעו על הקשר ביניכם?
"אני זוכר שהרושם שקיבלתי בפגישה הראשונה היה שברק חשב שאני לבן מדי, ואני חשבתי שהוא שחור מדי. הוא היה אזרח אמריקאי שהיה במסע בעקבות השורשים האפריקאיים שלו, ואילו אני הייתי תושב קניה שביקש למצוא את השורשים הלבנים שלו. אני זוכר שכאשר דיברתי איתו על גיבורי תרבות המערב הוא גלגל עיניים בחוסר סבלנות. התחושה שלי הייתה שיש פה אמריקאי שמבחינות רבות מנסה להיות נער קנייתי מקומי. זה משהו שניסיתי לברוח ממנו כל חיי".
ברק אובמה מתייחס לפגישה הזו בספרו האוטוביוגרפי "חלומות מאבי", ומצטט את נדסנג'ו כאומר: "אני לא מרגיש שום קשר לקניה. זו בסך הכול עוד מדינה אפריקנית ענייה. אם אתה חושב שאני מנתק את עצמי מהשורשים שלי, אתה צודק". מאז הפגישה ההיא, מספר נדסנג'ו, שמרו שני האחים על קשר "טעון, יצרי מאוד. היו שיחות טובות מאוד או טעונות מאוד".
יש רגע חיובי שזכור לך במיוחד?
"לפני העימות של אובמה והילארי קלינטון בשנת 2007 הגעתי לבקר אותו בטקסס, וזה היה אחד הרגעים המאושרים בחיי. הוא נכנס לחדר שבו חיכיתי לו, הביט בי ואמר: 'מארק, מה קרה לאפרו שלך?' ואני שאלתי: 'מה קרה לאפרו שלך?' הוא אמר: ‘הסתפרתי'. זה היה רגע אמיתי, טבעי מאוד, כאילו לרגע אחד חזרנו שוב להיות שני אחים".
מתי דיברתם בפעם האחרונה?
"לפני כמה חודשים ביקשתי ממנו ליצור קשר עם הקרובים שלו בקניה. אמרתי לו שאפילו שיחת טלפון אחת שהוא יעשה תעיף אותם לשמיים מרוב אושר. אבל הוא לא אהב את מה שביקשתי, ומאותו רגע ניתק את הקשר איתי. הוא יכול להיות רגיש, כוחני או סטואי מאוד. זה צד באישיות שלו שהרבה אנשים לא מכירים".
הריאיון המלא יפורסם במוסף "סופשבוע" ביום שישי הקרוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם