אריאל שרון: לוחם, מצביא, איש עקרונות ומנהיג
תחנות חייו של ראש הממשלה ה-11 שזורות בהיסטוריה של ישראל. הוא הקים את יחידה 101 שעסקה בפעולות תגמול, צלח את התעלה ביום כיפור והפך שנוי במחלוקת בשל אירועי סברה ושתילה. הוא תמך בהתנחלויות, אך לא היסס ליזום את ההתנתקות מרצועת עזה
סיקור מיוחד: אריאל שרון הלך לעולמו
פרס: "אריק נכנע בקרב הירואי, הוא יחסר לנו"
ימי אריק: הרגעים שעשו את אריאל שרון
ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון הלך לעולמו
מסתמן: ארון הקבורה של שרון יוצב מחר בכנסת
שרון, תושב חוות שקמים שבצפון הנגב, איבד את אשתו הראשונה מרגלית שניספתה בתאונת דרכים ב־2 במאי 1962 כשנסעה ברכבה לירושלים. בנם, גור, נהרג ב־ 4 באוקטובר 1967 בהיותו בן 11 מפליטת כדור, כששיחק עם חברו ברובה ישן ששימש קישוט בבית שרון.
הוא נישא בשנית ללילי, אחותה של מרגלית. לשניים נולדו שני בנים, עמרי וגלעד. לילי הלכה לעולמה בשנת 2000 ולא זכתה לראות את בעלה הופך לראש ממשלת ישראל.
שרון נולד בכפר מל"ל בשרון ב־26 בפברואר 1928. כבר בנערותו שירת כנוטר במשטרת היישובים ובהגיעו לגיל 17 הצטרף לשורות ההגנה. במלחמת העצמאות שימש מפקד מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני ונפצע לראשונה בקרב על לטרון.
עם הקמת צה"ל מונה למפקד פלוגה, וב-1951 היה לקצין המודיעין של פיקוד מרכז. שנה לאחר מכן פרש מצה"ל ולמד משפטים בשלוחה התל־אביבית של האוניברסיטה העברית. כשנה לפני תום לימודיו, נקרא לשוב לצבא. בהוראת ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון הוא הונחה להקים יחידה שתבצע פעולות תגמול מעבר לגבולות ישראל - יחידה 101. המטרה של היחידה הייתה להגיב לתקיפות הפדאיון (המסתננים החמושים) שהטילו מורא על המדינה הצעירה.
אחת מפעולות התגמול הנודעות שנקשרו בשמו של שרון וסיבכו את המדינה במישור הבינלאומי היתה פעולת קיביה. בפעולה נהרגו בין 42 ל־56 אזרחים מקומיים. העולם הגיב בזעם רב, ובן גוריון אולץ להכריז מעל בימתה כנסת שצה"ל לא היה מעורב בפעולה.
ב־1954 מוזגה יחידה 101 עם גדוד 890 של הצנחנים, ושרון מונה למפקדו. המינוי שינה באופן משמעותי את היכולות המבצעיות של הצנחנים, שהפכו לחוד החנית של צה"ל. החטיבה הייתה אחראית בתקופה זו על פעולות התגמול, ובאחת מהן, בפשיטה על מוצב מצרי, נפצע שרון בפעם השנייה. באותה עת דבק בשרון הכינוי "בולדוזר" ויצא לו שם של כלוחם עשוי ללא חת, אך ברוב להיטותו התנגש עם הסובבים אותו ולעיתים, כך נטען נגדו, לא דייק בדיווחיו.
ערב מבצע סיני, כשהיה בן 28, הועלה שרון לדרגת אלוף משנה. הוא פיקד על הקרב שהסתבך במעבר המיתלה בסיני שבמהלכו ספג צה"ל אבידות רבות. מאוחר יותר פרצה מחלוקת סביב נחיצותו של המבצע, והועלו טענות חמורות נגד שרון על הפרת פקודות מפורשות.
בסוף 1957 יצא שרון לקורס פו"ם בבריטניה, וכשחזר מילא שורה של תפקידי פיקוד - אלא שהרמטכ"לים חיים לסקוב וצבי צור הקפיאו את קידומו. רק עם מינויו של יצחק רבין לרמטכ"ל, ב־1964, החלה שוב התקדמותו בצבא, והוא מונה לראש מטה פיקוד הצפון. כעבור שנתיים מונה לראש מחלקת ההדרכה בדרגת אלוף.
ערב מלחמת ששת הימים מונה שרון לתפקיד מפקד אוגדה בדרום והיה בין האלופים שדחקו בממשלה לצאת למלחמה. במלחמה פיקד על מבצעים גדולים באום־כתף ובאבו־עגיילה, והגיע עם אוגדתו לתעלת סואץ. לאחר המלחמה חזר לתפקיד ראש מה"ד, והעביר בסיסי הדרכה של צה"ל לשטחי יהודה ושומרון.
ב־1969 מונה שרון לאלוף פיקוד הדרום, ונטל חלק מרכזי במלחמת ההתשה. הוא נקלע לעימותים קשים עם הרמטכ"ל חיים בר־לב בשל ביקורתו הקשה על שיטת ההגנה הסטטית שהיתה מונחת בבסיסו של "קו בר-לב" לאורך התעלה. בשל עימותים אלה הוא עמד לפרוש מצה"ל וכבר ניהל משא ומתן על כניסתו לפעילות במפלגת גח"ל, אך לבסוף נענה להפצרות הדרג המדיני ונשאר בצבא.
בשנת 1971 התמקד שרון בפגיעה במחבלים ברצועת עזה והצליח להקטין את פעילות הטרור. על אף הצלחתו המבצעית הוא ננזף על־ידי הרמטכ"ל על שפינה בדואים בפיתחת רפיח, וביוני 1973 השתחרר מצה"ל.
לאחר פרישתו משירות צבאי הוא הצטרף למפלגה הליכוד ופיקד על אוגדת מילואים בחזית הדרום שנטלה חלק במלחמת יום הכיפורים. במהלך המלחמה נקלע לעימותים קשים עם הרמטכ"ל דוד אלעזר ואלוף הפיקוד שמואל גורודיש. פעמיים הוצע להדיחו, אך ההמלצה לא מומשה - לא מעט בזכות העובדה שהיה זה הוא שפיקד על נקודת המפנה של המלחמה - צליחת התעלה, שבמהלכה נפצע בפעם השלישית.
בבחירות שנערכו לאחר המלחמה בדצמבר 1973, נבחר שרון לכנסת השמינית ברשימת הליכוד. הוא הסתכסך עם חבריו למפלגה ובסוף 1974 התפטר מהכנסת והפך ליועצו לענייני ביטחון של ראש הממשלה יצחק רבין.
לקראת הבחירות לכנסת התשיעית שנערכו ב־1977 הקים שרון מפלגה עצמאית ושמה "שלומציון". הוא זכה בשני מנדטים בלבד ולאחר הבחירות התמזגה סיעתו עם מפלגת חרות. שרון התמנה לשר החקלאות וליושב ראש ועדת השרים לענייני התיישבות בממשלתו של מנחם בגין. בתפקיד זה פעל רבות להקמת התנחלויות ביהודה ושומרון ומצפים בגליל. בתקופה זו התאפיינה מדיניותו של שרון בקו ביטחוני תקיף. הוא הרחיב את ההתנחלויות והפך לידידם של פעילי גוש אמונים, תוך כדי נכונותו להתעמת עם השרים עזר וייצמן ויגאל ידין.
לאחר התפטרותו של ויצמן מתפקיד שר הביטחון ב־1980 שאף שרון להתמנות לתפקיד זה, אך ראש הממשלה מנחם בגין סירב לכך, ושרון לא הסתיר את אכזבתו. חלומו הוגשם לאחר הבחירות לכנסת העשירית, ב־1981 כשהתמנה לשר הביטחון בממשלתו השנייה של בגין. במסגרת תפקיד זה הוא היה אחראי על פינוי מתיישבי סיני באפריל 1982, כמתחייב מהסכמי השלום עם מצרים, והיה ממונה על הריסתם של ישובי חבל ימית.
כשר ביטחון יזם שרון את מבצע שלום הגליל שבמהלכו הגיע עד לביירות. לראשונה כבשה ישראל בירה ערבית. מבקריו טענו כי הוא הטעה את ראש הממשלה בגין ואת הציבור כשהגדיר את מטרות המלחמה כהגעה עד קו ה־40 קילומטר בתוך לבנון. שירי מחאה רבים נכתבו נגדו אז, ואולי הזכור מביניהם הוא: "רד אלינו אווירון/ קח אותנו ללבנון/ נילחם בשביל שרון/ ונחזור בתוך ארון".
הביקורת נגד שרון הגיעה לשיאה בוועדת כהן, שמונתה לחקור את הטבח שביצעו הפלנגות הנוצריות במחנות הפליטים סברה ושתילה בלבנון. הוועדה הטילה על שרון את האחריות להתעלמות מהסכנה שהפלנגות יטבחו במחנות הפליטים, כמעשה נקם על רצח באשיר ג'ומייל. היא קבעה כי שרון יסיים את כהונתו ולעולם לא יכהן עוד כשר ביטחון. ב־14 בפברואר 1983 הוא הודח מתפקיד שר הביטחון אך נשאר בממשלה כשר בלי תיק.
לאחר בחירות 1984 היה שרון פעיל מרכזי בהקמת ממשלת האחדות הלאומית, והתמנה בה לשר המסחר והתעשייה ולחבר הקבינט. בתקופה זו הוא מתח ביקורת חריפה נגד ראש הממשלה יצחק שמיר, הקים את ה"חישוקאים" יחד עם דוד לוי ויצחק מודעי וזירז את פירוק ממשלת האחדות. בהמשך מונה לשר השיכון והפך את תפקידו למנוף משמעותי לבנייה מואצת ולקליטת עולים מברית המועצות ביהודה ושומרון.
בתקופת ממשלת רבין היה שרון מראשי המתנגדים להסכמי אוסלו. בין היתר טען כי במדינה אחרת היו מעמידים את רבין ופרס לדין בשל חלקם בהסכם. לאחר רצח רבין ונצחונו של נתניהו בבחירות 1996, נמנע ביבי מלמנות את שרון לשר בממשלתו. רק אחרי לחצים שהפעילו השרים דוד לוי ויצחק מודעי, הוקם עבור שרון משרד התשתיות הלאומיות.
באוקטובר 1998 מינה אותו נתניהו לשר החוץ, ושרון השתלב במשא ומתן עם הפלשתינים על הסכם וואיי.
בעקבות תבוסת נתניהו בבחירות ב־1999 מונה שרון ליו"ר הליכוד. הוא כיהן כראש האופוזיציה בתקופת ממשלת ברק וב־28 בספטמבר 2000 עלה להר הבית והכריז "לכל יהודי זכות לבקר בהר הבית". ביקור זה היווה עבור הפלסטינים עילה להצתת האינתיפאדה השנייה.
בפברואר 2001 נבחר שרון לראשות הממשלה והביס את אהוד ברק ברוב עצום של 62 אחוזים לעומת 38 אחוזים. בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה פעל שרון להקטנת כוחה של הרשות הפלסטינית ולהפיכתה לבלתי לגיטימית בעיני העולם בשל עיסוקה בטרור. חמישה חודשים לאחר בחירתו הוא הורה על סגירת משרדי הרשות הפלשתינית ב"אוריינט האוס" בירושלים.
באותה העת הגיע לשיאו גל הטרור של אינתפאדת אל־אקצה. בתחילה העדיף שרון לנקוט במדיניות של הבלגה בטענה "איפוק, זה כוח", אך לאחר הפיגוע בליל הסדר מלון פרק בנתניה במרס 2002 ואחרי שבחודש אחד נרצחו 120 ישראלים, הוביל שרון את מבצע "חומת מגן" שבמהלכו כבשה ישראל מחדש את ערי הגדה. הפיגועים באותה עת העלו לסדר היום את סוגיית גדר ההפרדה, ששרון התנגד בתחילה להקמתה. ב־2002 שינה דעתו, ומאז בנה אותה בנחישות.
אף ששרון לא הצליח ערב הבחירות ב־2003 לשפר את תחושת הביטחון האישי של האזרחים, ואף שהכלכלה הייתה במיתון קשה, הוא הצליח לנצח את נתניהו בפריימריז בליכוד.
ערב הבחירות לכנסת הדליפה הפרקליטה ליאורה גלט־ברקוביץ', מפרקליטות המדינה, את דבר קיומה של חקירה בעניין קבלת תרומות בלתי חוקית מידי ידידו סיריל קרן, ושרון הגיב במסיבת עיתונאים בשידור חי. השידור נקטע על פי הוראת יושב ראש ועדת הבחירות השופט מישאל חשין, אך נראה כי הקטיעה רק שיפרה את מעמדו ואף תרמה לנצחון הליכוד בבחירות לכנסת, מהם יצא עם הישג משמעותי של 38 מנדטים.
אחרי הבחירות הקים שרון ממשלה עם מפלגת שינוי וללא החרדים. בדצמבר 2004 הוא נשא את נאומו המפורסם בכנס הרצליה ובו הודיע לראשונה על תכנית ההתנתקות ועל החלטתו לסיים 38 שנות כיבוש ישראלי ברצועת עזה. שרון נקט בקו תקיף נגד הטרור, והיה זה שהורה על התנקשות בחייו של מנהיג החמאס השייח' אחמד יאסין.
בתקופה זו גברו החשדות נגד שרון בפרשת "האי היווני" ונגד בנו גלעד, שקיבל לכאורה שוחד בפרשה זו. אך ביוני 2004 סגר היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז את התיק. בנו האחר, חבר הכנסת עמרי שרון הורשע בעיסקת טיעון ונידוןן לתשעה חודשי מאסר בפועל, שהופחתו לשבעה.
כדי להבטיח את יישום ההתנתקות צירף שרון בתחילת 2005 את מפלגת העבודה לממשלה. פינוי רצועת עזה וצפון השומרון בקיץ של אותה שנה עבר בשלום, אך גרם לזעזוע בליכוד. מורדי הליכוד מיררו את חייו של ראש הממשלה.
ב-20 בנובמבר 2005 יצר שרון את "המפץ הגדול": הוא הודיע על פרישה מהליכוד והקים את מפלגת "קדימה" יחד עם חברי כנסת ושרים מהליכוד ומהעבודה. על פי הסקרים "המפץ הגדול" זיכה את מפלגתו בכ-40.
ב-18 בדצמבר 2005 לקה שרון באירוע המוחי הראשון, אך התאושש ממנו כעבור כמה ימים. רופאיו הורו לו לערוך צנתור בלבו כדי לתקן פגם מולד, אך בינואר 2006, עקב שבץ מוחי חמור ודימום תוך מוחי חריף, נכנס שרון לתרדמת שממנה לא קם עד שהלך לעולמו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם