האם הכלכלה הסינית משתלטת על ישראל?
מה שהחל כטפטוף הפך לשיטפון. נתניהו ובנט מוחאים כפיים לכניסת המעצמה שחימשה את המזה"ת, השתלטה על כלכלת אפריקה ומחזיקה בגרון את ארה"ב
זי.טי.אי טענה שחשיפת מידע פנימי אסורה על פי החוק בסין. “לסין יש האמצעים, ההזדמנות והמניע להשתמש בחברות טלקומוניקציה סיניות למטרות זדוניות”, נכתב בדוח של הקונגרס שהמליץ להימנע מלהרכיב ציוד של שתי החברות הסיניות במערכות ממשלתיות אמריקאיות, בעיקר במערכות בעלות רגישות ביטחונית, ואף המליץ למגזר הפרטי האמריקאי “להתחשב בסכנות הביטחוניות ארוכות הטווח בעשיית עסקים לרכישת ציוד ושירותים משתי החברות הסיניות”.
"לא שמעתי על הדוח הזה, אני לא יודע שום דבר", אומר אילן גרינבוים, הבעלים של חברת “יורוקום” שמייבאת לישראל ציוד של חברת זי.טי.אי, “אף אחד לא הזהיר אותי מפני החברה הסינית ואני מוכר את המוצרים שלהם בהצלחה רבה”. מאות אנשי עסקים סינים הגיעו בשנה האחרונה לישראל במטרה לבחון השקעות בחברות ישראליות. לפני ימים אחדים סיימה את ביקורה בארץ משלחת של חברת ההשקעות “זזיאנג אוריינטל קפיטל”, חברת השקעות ענקית שרווחיה ב־2012 הגיעו ל־8.3 מיליארד דולר. בחיפה נערכו בשנה האחרונה שני כנסים בהשתתפות כמאתיים אנשי עסקים מסין.
“מבול של חברות סיניות התעניינו בשנה האחרונה בהשקעות בישראל, בניגוד לעבר, שהגיעו לכאן פקידי ממשל, השנה באו משלחות של גופים כלכליים. אני ליוויתי עשרות חברות סיניות שביקרו השנה בישראל”, מספר עמוס יודן, נשיא לשכת המסחר ישראל־סין. “מדינת ישראל רוצה אותם בכמה פרויקטים גדולים כמו הרכבת לאילת שר התחבורה רוצה אותם וראש הממשלה רוצה אותם”.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שב ומדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה עם סין. למעשה הוא הגביר את הווליום בנושא הזה בשנה האחרונה, ובזמן האחרון אין כמעט נאום שהמילה סין אינה מוזכרת בו. “נתניהו מעניק עדיפות ליחסים עם סין”, נכתב לאחרונה בעיתון ”סאות’ צ’יינה מורנינג פוסט”. באפריל השנה ביקש ראש הממשלה מהשרים להמעיט בנסיעות לחוץ לארץ, מלבד לסין ולהודו. “סעו לשם כמה שיותר”, הוא הפציר בשרים והגדיר את שתי המדינות כ”יעדים אסטרטגיים”.
חודש אחר כך נתניהו נסע עם משפחתו לביקור בסין, אף שלפי דרישת הממשלה הסינית נאלץ לוותר על עדות של איש ביטחון ישראלי במשפטם של קורבנות ישראלים שתבעו בנק סיני בארצות הברית, שלפי החשד שימש צינור להעברת כספים לפעולות טרור. במהלך הביקור נתניהו הגדיר את יחסי סין־ישראל כחיבור בין שקע לתקע.
בפורום קיסריה בנובמבר הוא דיבר על הצורך בפתיחת שווקים חדשים, לרבות סין. בעת ביקור באיטליה בחודש דצמבר הודיע בכיר בפמליית ראש הממשלה שישראל אינה יכולה לסמוך רק על ארצות הברית ופועלת להרחיב את שיתוף הפעולה עם סין ורוסיה. במהלך ביקורו של וואנג יי, שר החוץ הסיני, בישראל לפני שבועיים, שוב קרא נתניהו לשיתוף פעולה בין סין לישראל בתחומים מגוונים והציע לשלב את יתרונות הטכנולוגיה הישראלית וההשקעות הסינית להגדלת המסחר המשותף בין שתי המדינות.
אבל לא כולם מתלהבים משיתוף הפעולה עם סין. “צריך לכבד את הסינים ולחשוד בהם, כפי שעושים האמריקאים”, אומר עוזי ארד, בעבר היועץ המדיני של נתניהו. “המדיניות שלנו כלפי הסינים צריכה להיות מכוונת ולא פתוחה בלי חשבון. חשוב לדעת מה מדריך אותם ולהיות מפוכחים במגעים איתם. הם לא באים לישראל ממניעים ציוניים. אפשר להיכנס לפרויקטים עם שווי כלכלי בכפוף לבקרות ולזהירויות ולהתחשבות באינטרסים השונים”.
גם דני יתום, בעבר ראש המוסד, סבור שצריך להפעיל שיקול דעת במגעים הכלכליים עם הסינים. “הייתי מאפשר להם להשתתף בחיפושי נפט וגז בים התיכון, אבל לא להשתלט על כל מקורות הנפט והגז. אין בעיה בכך שהם יבנו את קו הרכבת לאילת, אבל לא הייתי נותן להם חזקה על שדה התעופה או על נמל ימי.
"היכן שאפשר לשמור על איזונים אפשר לעבוד איתם, איפה שאנחנו יכולים ליפול כבני ערובה רצוי להתרחק מהם”. “לאנשי עסקים ישראלים יש חשש מהשתלטות החברות הסיניות על השוק הישראלי”, אומר עמוס יודן. “לסינים יש תדמית שלילית של גונבי טכנולוגיות לא נאמנים. הישראלים מעדיפים את האמריקאים”.
נפתלי בנט, שר הכלכלה, סבור שההעדפות הישראליות הולכות ומשתנות. “כל משרד הכלכלה יודע שסין היא יעד מרכזי עבורנו. אנחנו לא יכולים לשים את כל הביצים בסל המערבי, מה שקורה היום בינינו לבין סין הוא דרמטי”, הוא אומר ל”מוספשבת”. “סגרתי נציגויות של משרד הכלכלה בפינלנד ובשבדיה ופתחתי נציגויות בסין ובהונג קונג. מספר הנציגים הכלכליים בסין ובארצות הברית זהה.
בביקור שלי בסין בחודש יולי נדהמתי מהצורה שבה הסינים מעריצים את החדשנות הישראלית. הבאתי לשרים מתנה את ספרי ‘אקזיט’, וכל אחד מהשרים ביקש עוד מאתיים עותקים. אם בעבר רוב ההון הזר שהושקע בישראל הגיע מהמערב, היום העושר מגיע מהמזרח”.
ואכן מהמזרח מגיע עושר רב. בשבוע שעבר, למשל, חתם “ערוץ 10” על הסכם לשיתוף פעולה עם הערוץ הסיני “סי.סי.טי.וי”. לפי ההסכם רצועות שידור של הערוץ הסיני ישודרו בערוץ 10 ובהמשך יפיקו שני הערוצים תוכניות משותפות. לערוץ הסיני מיליארד וחצי צופים. באוקטובר הודיעה קרן ההשקעות הסינית "אברברייט”, כי תשקיע בשנים קרובות כ־300 מיליון דולר בישראל. בספטמבר תרם לטכניון לי קא שינג, איש עסקים סיני, 130 מיליון דולר.
באוגוסט נחתם הסכם לשיתוף פעולה עם חברת התשתיות הסינית “סי.סי.סי.סי”. החברה בונה את קו הרכבת בין איראן לארמניה ומגלה עניין בבניית קו הרכבת לאילת. החברה אמנם נמצאת ברשימה השחורה של מדינת אילינוי, אולם לאחרונה אושר תוואי הרכבת לאילת ושר התחבורה ישראל כץ הודיע שהממשלה הסינית תהיה מעורבת בפרויקט שעלותו תגיע ל־15 מיליארד שקל.
באפריל רכשה חברת “שנגחאי פוסון” את החברה הישראלית להסרת שיער, “אלמה לייזרס”, ב־240 מיליון דולר. בנובמבר 2012 רכשה חברת “האצ’יסון” את החממה הטכנולוגית “כנרות” והודיע כי תשקיע בחברות החממה מאה מיליון שקל. האצ’יסון אף שותפה במתקן התפלה שורק שיספק כחמישית מצריכת המים בישראל.
באוקטובר 2011 רכשה חברת “כימצ’יינה” שליטה בחברת “מכתשים אגן” הישראלית תמורת 2.4 מיליארד דולר, ובאפריל 2010 הקימה חברת “חוואווי” מרכז פיתוח בישראל תחת מעטה של סודיות. מרכז פיתוח סיני נוסף הוקם לאחרונה בישראל. “הסינים לא מעוניינים לחשוף את נוכחותם כאן לעת עתה”, כתב חמי פרס ב”אל מוניטור” לפני כמה שבועות. ככל הנראה חברות סיניות אף מתכוונות להיכנס לפרויקט הרכבת הקלה בתל אביב.
ביוני השנה פנתה חברת הנדל”ן הסינית “בי.סי.אי.ג’י” לנתניהו והציעה לו לבנות כמה עשרות אלפי דירות בישראל. את המימון, כשלושה מיליארד שקל, הבטיחה החברה להביא מסין. בנובמבר, הציע יאיר לפיד לשגרירת סין בישראל, גאו יאנפינג, להביא לישראל חברות שיבנו 30 אלף דירות בפרויקטים להשכרה. יצחק מויאל, יושב ראש הסתדרות עובדי הבניין והעץ, סבור שזו תהיה טעות.
“לאן ילכו מאה אלף עובדי הבניין הישראלים שיפוטרו בעקבות העסקתם של הסינים”, הוא שואל. מויאל מוסיף: “החברות הסיניות יתקשו להתמודד עם הבירוקרטיה הישראלית. הבעיה של מחירי הדיור בישראל היא זמינות הקרקע ואת זה החברות הסיניות לא יכולות לפתור”.
“העולם כולו מתמודד עם החשש מפני הסינים”, מסביר פרופסור יצחק שיחור מהחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית. “הם מפוזרים בכל העולם, הכלכלה האמריקאית כולה היא בת ערובה של הסינים, יש להם טריליון דולר באגרות חוב אמריקאיות. הם השתלטו על הכלכלה הטורקית בצורה כל כך קשה שיש שם בדיחה שאומרת שעל כל אונייה סינית שנכנסת לנמל טורקי מפעל טורקי אחד נסגר.
ישראל נחשבת לשוק קטן, הם מגיעים לכאן מפני שהם מעוניינים בידע הישראלי ובכימיקלים. זה תהליך שקשה למנוע וצריך להסתגל אליו, אי אפשר למנוע חדירה שלהם, במיוחד אם חברות ישראליות רוצות לחדור לסין, אבל זאת באמת בעיה”. שיחור מכיר את הבעיה מקרוב. הוא נכנס לרשימה השחורה של הסינים בעקבות השתתפותו בפרויקט מחקר בארצות הברית שעורר את התנגדות הסינים.
“אחדים מהחוקרים שהשתתפו בפרויקט כתבו לסינים מכתבי התנצלות והורשו לשוב ולבקר בסין. אני בשום אופן לא מוכן להתנצל, המשמעות היא שלא אסע יותר לסין. הייתי שם הרבה פעמים בעבר ואני יכול לחיות טוב מאוד בלי לבקר שם שוב".
חברת האצ’יסון הייתה בין החברות הסיניות הראשונות שהגיעו לישראל. ב־99’ התחילה האצ’יסון להפעיל את חברת הסלולר “פרטנר”, עשר שנים אחר כך היא מכרה את פרטנר לאילן בן דב. “גלובליזציה היא חרב פיפיות, היא יוצרת סיבוכים במישור החברתי והזדמנויות שהיא מציעה לעתים צופנות ניגודים, אבל ישראל היא מקום מרתק המציע אפשרויות בלתי מוגבלות", אמר לי קא שינג, הבעלים של האצ’יסון, האיש העשיר ביותר באסיה והשמיני בעושרו בעולם, בראיון ל”כלכליסט” לפני שלושה חודשים.
ואכן, עבור האצ’יסון האפשרויות בישראל היו בלתי מוגבלות. בעשר השנים שבהן החזיקה בשליטה בפרטנר הרוויחה האצ’יסון 7.2 מיליארד שקל, בעלי החברה משכו דיווידנדים בסכום של שני מיליארד שקל. לי קא שינג אף השקיע ב”ווייז” והרוויח כמה מאות מיליוני שקלים בעקבות מכירתה ל”גוגל”.
אין נתונים מדויקים על היקף ההשקעות הסיניות בישראל. על פי הערכות הסינים השקיעו בישראל כ־12 מיליארד שקל, אולם במשרד הכלכלה אין מאגר נתונים על היקף ההשקעות הזרות. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אשר מעודכנים לשנת 2011, היקף ההשקעות הזרות ב־2011 הגיע ל־11 מיליארד דולר, מהם אף לא דולר אחד מסין, אף שבאוקטובר 2011 כימצ’יינה רכשה את מכתשים אגן בסכום של 2.4 מיליארד דולר.
לעתים הסינים רוכשים חברות ישראליות תחת רישום של מדינה אחרת, מסבירים במשרד הכלכלה את הפער, לכן אי אפשר לדעת את ההיקף האמיתי של ההשקעות הסיניות בישראל. היקף הסחר בין ישראל לסין מגיע לשמונה מיליארד דולר, רובו יבוא (5.32 מיליארד דולר).
“השיקולים של הסינים בכניסה לישראל הם רק כלכליים”, אומר יודן. “אין מה לחשוש מהם, הם לא מתכוונים להשתלט על מדינת ישראל. הם ייכנסו לרכבת הקלה בתל אביב אם זה יהיה רווחי, הם עבדו במנהרת הכרמל בחיפה מפני שזה היה כלכלי”.
גם עמוס נדאי, שהיה שגריר ישראל בסין, סבור שההתעניינות הסינית בישראל היא כלכלית. הכניסה שלהם לישראל איננה חלק מאג’נדה נסתרת להשתלט על המזרח התיכון, זה שטויות”, הוא אומר. “הבעיה שאנחנו לא מנהלים את הקשרים איתם בחכמה ולא יודעים לדרוש כניסה לשוק הסיני בתמורה לכניסה שלהם לישראל. אנשי העסקים הישראלים הם בטלנים ורגילים לעשות עסקים במערב, ואנחנו לא תמיד מגלים רצינות במגעים שלנו עם הסינים וזה חבל, מפני שהתקופה הקרובה תהיה ההזדמנות האחרונה שלנו לחדור לסין”.
דעה שונה הביע אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר. בחוות דעת לארגונים ירוקים המתנגדים לרכבת הקלה לאילת, כתב הלוי שההתעניינות של הסינים בישראל היא גיאו פוליטית וכי סין משתמשת בפריסת רשתות תחבורתיות כדי להפוך לשחקנית “בעלת אינטרסים נרחבים באזור זה”. בחוות הדעת מתעכב הלוי על קשריה ההדוקים של סין עם איראן. איראן היא ספקית הנפט השלישית בגודלה לסין אחרי סעודיה ורוסיה.
סין היא הסוחרת הזרה הגדולה באיראן עם 70 עסקים פעילים, סין היא ספקית נשק גדולה לאיראן, טילי הפאג’ר פותחו באיראן בסיוע סיני, אינספור עסקאות נשק נחתמו בין סין לאיראן, חברות סיניות סייעו לאיראן לבנות מתקן לייצור נשק כימי ומפעלים לייצור גזים קטלנים. על פי האתר “צ’יינהביז” סין מכרה נשק לרבות ממדינות האזור. היא העבירה לטליבאן באפגניסטן טילים ומערכות הגנה, התניעה את תוכנית הגרעין הסורית כשמכרה לסוריה כור גרעיני קטן, סיפקה חומרים כימיים למפעלי גזים קטלניים שבנה קדאפי, בנתה כור גרעיני באלג’יריה, ייסדה את תוכנית הגרעין הצבאית של פקיסטן ומכרה לה טילים.
“העובדה שסין קרובה לאיראן לא טובה לנו, להם עצמם ולעולם, אבל מה זה קשור לפרויקטים כלכליים?” תוהה עמוס נדאי. “רצוי שלא נמכור להם טכנולוגיות שיכולות לזלוג לאיראן”. עוזי ארד, לעומת נדאי, סבור שהקשרים של סין עם איראן צריכים להילקח בחשבון. “יש לסינים כאן אינטרסים מורכבים ואנחנו צריכים לשקול את האינטרסים האלה כשאנחנו מאפשרים להם להיכנס לישראל”.
דני יתום חושב שאולי דווקא הסינים יצלחו לשכנע את האיראנים, בזכות הקשרים הטובים בין שתי המדינות, שלא להתקדם בתוכנית הגרעין. “אני לא מוטרד מהקשר שלהם עם איראן, צריך לחזק את הקשרים עם סין למרות הקִרבה שלהם עם איראן מפני שסין היא מעצמה כלכלית עצומה”.
בחוות הדעת שלו הלוי אף טוען שקשרים הדוקים מדי עם סין עלולים לפגוע בקשרינו עם ארצות הברית. לפני כעשר שנים ישראל נאלצה לבטל מכירת מטוסי “פאלקון” לסין בעקבות התנגדותה הנחרצת של ארצות הברית.
דני אילון, בעבר שגריר ישראל בארצות הברית, זוכר את ההסכם שנחתם עם ארצות הברית אחרי שנחשפה מכירת מטוסי הפאלקון לסין. “עד אז היו הבנות לגבי הסחר עם סין, אחרי משבר הפאלקון חתמנו על הסכם שאסר עלינו למכור טכנולוגיה צבאית לסין ללא פיקוח אמריקאי. האמריקאים רואים בסין תחרות קשה בכלכלה ובתחום הצבאי והם עוקבים אחרי התהדקות הקשרים שלנו עם סין”.
ההתהדקות הזו עלולה להשפיע על היחסים שלנו עם וושינגטון?
“כל עוד נעמוד בהבנות ולא נמכור לסין טכנולוגיות רגישות, האמריקאים אולי יעקמו את האף, אבל הקשר בינינו לבינם לא ייפגע. למרות זאת, הם עוקבים אחרי הקשרים שלנו עם חברות סיניות שפוגעות בזכויות אזרח ושנמצאות תחת מעקב אמריקאי ולא רואים את זה בעין יפה”.
פרופסור יוסי שיין, ראש בית הספר לממשל ולמדיניות באוניברסיטת תל אביב ומומחה לארצות הברית, סבור כי ”לפעמים אנחנו מרגיזים את ארצות הברית עם הקשרים שלנו עם סין, וככל שנוצרות יותר אינטראקציות עם סין כך עלולות להיווצר יותר בעיות בינינו לבין וושינגטון, מפני שהמתיחות בין סין לארצות הברית גדולה ומצבים של חילוקי דעות עמוקים עלולים להיות בעייתיים עבורנו, אבל בינתיים אנחנו לא שם. סין לעולם לא תהווה תחליף לקשרים שלנו עם ארצות הברית. אמריקה היא בעלת הברית החשובה ביותר שלנו ואין בלתה”.
אפריקה, טוענים מומחים כלכליים, היא מקרה מבחן עבורנו. ביבשת השחורה פועלות למעלה מאלפיים חברות סיניות ולמעלה ממיליון סינים עובדים שם, ביניהם רופאים, אגרונומים, מהנדסים ויועצים צבאיים. היקף הסחר בין סין לאפריקה הגיע ב־2012 למאתיים מיליארד דולר. המעורבות הסינית העמוקה באפריקה מעוררת עוינות.
האפריקאים חלוקים לגבי הנוכחות הסינית, נכתב לפני כמה שבועות ב”דר שפיגל” הגרמני. “תושבי אפריקה שאינם נהנים מההשקעות הסיניות, מודאגים”. גם לאמאדו סאנוסי, נגיד הבנק המרכזי של ניגריה, מודאג. במאמר בתחילת 2013 ב”פיננשייל טיימס” הוא כתב: ”סין לוקחת את הסחורות הגולמיות שלנו ומוכרת לנו מוצרים מעובדים. כך פעל הקולוניאליזם”, ואילו בזמביה מייקל סאטה נבחר לנשיא ב־2011 כשהוא נישא על גל העוינות לסין.
יתום מסכם שאנחנו צריכים ללמוד מאפריקה ולהפעיל שיקול דעת נרחב במגעים שלנו עם סין. “הסינים קנו באפריקה כמעט כל דבר, וכשהאפריקאים התעוררו הם הבינו שכל המרבצים שלהם נמצאים בידי הסינים. לא היינו רוצים שזה יקרה גם לנו”.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם