בנו המאומץ של שרון: תמיד קיווינו שאבא יקום
רוני סחייק מתקשה להשלים עם המצב הרפואי הקשה של אביו המאמץ. בראיון מיוחד הוא מספר על הכאב, הזיכרונות ואיך ראש הממשלה לשעבר היה יכול להגיע להסדר עם הפלסטינים אם רק היה לו עוד קצת זמן
לילי ואריאל שרון אימצו את רוני סחייק לפני קרוב ל-30 שנה. ב-2002 אמר שרון בהתבטאות נדירה כי "רוני סחייק הוא בננו המאומץ, לא פורמלית אמנם, אבל יותר ממאומץ". סחייק , רווק בן 53, עובד חברת החשמל, שירת עם גלעד שרון בצנחנים בתחילת שנות ה-80, ואז נוצר הקשר החברי שהפך גם לקשר משפחתי ארוך שנים. סחייק, תושב שכונת קטמון בירושלים, הפך לבן בית בחוות השקמים, מעריץ גמור של שרון. הוא כינה אותו תמיד "המפקד", ולפעמים היה מקדים את הפגישות איתו בהצדעה. עד היום הוא קורא לו "אבא שלי". כאשר לילי שרון הלכה לעולמה בשנת 2000, סיפר סחייק כי "בכיתי עליה יותר מאשר על אמא שלי".
אתמול בבוקר שהה סחייק עם שני אחיו בבית החולים והיה שותף לדיונים הרגישים סביב המשך הטיפול בשרון. אחרי לילה שלם ללא שינה הוא דיבר על "נס על נס שקורה כאן. העולם הרפואי לא מכיר מצב כזה שבו אדם מחזיק שמונה שנים מעמד בתנאים כאלה ומנהל מאבק הרואי על חייו עד הרגע האחרון". הימים הללו של שרון מתחברים היטב עם הדמות שראה סחייק לאורך השנים ועם סיפורי הגבורה ששמע וחקר. סחייק הוא היסטוריון חובב ומרצה לענייני המזרח התיכון בפורומים שונים. הדברים נאמרו אתמול מתוך כאב, אבל לא מתוך היסטריה, אחרי ההשלמה העצומה עם האובדן שקרב ובא.
"שים לב", אומר סחייק ומרים את קולו. "אחרי השבץ המוחי בינואר 2006 מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה נשא נאום גדול בא-נבטיה. זה היה סוג של אפוס, משהו ענק.'תקשיבו לי כל עמי ערב', נסראללה התחנן.' תבינו אותי. אחרון מלכי היהודים שרוי בקומה. אין עוד מלכים ליהודים ולא יהיו'. נסראללה סיכם את הדמות של שרון יותר טוב מכולם. בהמשך הוא דיבר על סוס אציל שנעלם והותיר את היהודים רק עם הכלבים. הטלוויזיה אצלי בבית נקרעה. עד היום אני רועד מול הדברים הללו, שאומר האויב הכי מר שלנו".
" אריאל שרון היה מדינאי ואסטרטג על", מוסיף סחייק. "שילוב של ביסמרק ומטרניך. לא היה אחד כמוהו ברמה המדינית, בחשיבה הצבאית וגם בשדה הקרב. אתה חושב על מבצעים שעד היום לומדים עליהם בבתי הספר הצבאיים. במלחמת ששת הימים, בגזרת אום כתף, הוא לימד את כולם איך כובשים יעד וממוטטים בקרב אחד את כל המערך המצרי בסיני, בלי סיוע אווירי. הוא תמיד ידע לאמוד את התוצאות לפני שהקרב התחיל".
גולת הכותרת הייתה כמובן צליחת התעלה ב-15 באוקטובר 1973. "שרון סחב אחריו חטיבות שלמות שהסכימו ללכת אחריו לגיהינום", אומר הבן המאומץ. "הכל נגד כל הסיכויים והמכשלות, שהעמידו לו גם הפוליטרוקים מתוך הבית, כמו חיים בר לב, שלא האמינו בו. חטיבת שריון 14 של אמנון רשף, חטיבה 421 המשוריינת של חיים ארז, לוחמי חטיבת הצנחנים 55 של דני מט. שלושת המח"טים האלה הלכו אחרי שרון בעיניים עצומות בציר טרטור-עכביש כדי להגיע למוצב מצמד, לצלוח את התעלה ולהניח טריז בין שתי ארמיות מצריות.
"איפה יש עוד גנרל כזה, עם כריזמה כזו, שלוקח אחריו מפקדים לתוך התופת, לתוך המוות, בידיעה שכך הם יצילו את עם ישראל? הם הרי לא היו הולכים אחרי גנרל אחר. ב-8 באוקטובר כל פיקוד דרום קרס, אבל כאשר שמעו את אבא שלי אומר בקשר'כאן 40, רות עבור', צבא שלם קם לתחייה, כמו בחזון העצמות היבשות של יחזקאל".
סחייק משוכנע כי במלחמת לבנון הראשונה עשה שרון את הדבר הנכון, שבר ליאסר ערפאת ולאש"ף את המפרקת וגירש אותם מלבנון. המהלך הזה הביא להסכמי אוסלו ב-1993, לטוב ולרע, כי ערפאת היה חייב לחתום על הסכמים שישאירו אותו בחיים. סחייק לא רוצה לשמוע על הטבח בסברה ושתילה שהביא להדחתו של שרון אחרי המלחמה בידי ועדת כהן. "ערבים נוצרים רצחו ערבים מוסלמים. אנחנו לא קשורים בעניין הזה", הוא מתעקש.
"שרון גם ביצע את ההתנתקות", אני אומר לסחייק. "המהלך הזה שנוי במחלוקת עד היום".
"הוא יצא מרצועת עזה ובעצם חילץ אותנו משם", עונה סחייק. "בזכות המהלך הזה קיבלנו מכתב מנשיא ארצות הברית ג' ורג' בוש שאין יותר נסיגות לקווי 1967 ואין חזרה של פליטים לתחומי מדינת ישראל. המכתב הזה קיבל את אישור הקונגרס. אני רק מצטער שממסמסים את ההישג הזה. אין לי מושג למה לא משתמשים בו היום. דרך אגב, אתה מכיר מישהו שהגיע לאינטימיות כזו עם נשיא ארצות הברית? אפילו לא ווינסטון צ' רצ' יל הגדול עם הנשיאים רוזוולט או טרומן".
סחייק משוכנע שאם שרון לא היה נופל לתרדמת באמצע הכהונה, בשיא כוחו הפוליטי, היה לנו כבר הסדר שלום עם הפלסטינים. מי כמוהו מכיר את התוכניות ואת המהלכים שתכנן ראש הממשלה לשעבר. "שרון היה עושה את מה שטוב ליהודים: מהלך חד- צדדי בגדה המערבית", מפתיע סחייק. "הוא היה עושה הסכם עם הפלסטינים מעל הראשים של המנהיגים שלו. הוא היה שומר על מה שחשוב לנו באמת ואת כל השאר היה מפנה לפלסטינים. הם היו מתייחסים אליו אחרת, כי הם ידעו שהוא איש ברזל ויש לו מילת כבוד".
לתוך האזורים שהיינו מפנים היה נכנס חמאס.
"אולי", אומר סחייק, "אבל העולם היה איתך. היינו סוגרים עסקה עם האמריקאים, עם העולם. זה מה שחשוב לנו. הציונות הצליחה תמיד כי הייתה תנועה פרגמטית, לא מקשה, מתפשרת. שרון אמר שאם תרצה להגן על כל מקום, בסוף לא תגן על שום מקום".
מה הוא היה עושה בירושלים?
"ירושלים היא שלנו לעד, אבל ירושלים האמיתית, עם הר הזיתים והר הבית. את כל השכונות והכפרים הוא היה נותן לפלסטינים, אומר להם'קחו את ענאתא, אבו דיס, עיסאוויה, ג'בל מוכאבר, שועפאט, בית חנינה, עטרות'".
מה היה קורה בבקעת הירדן?
"בקעת הירדן שלנו עם גב ההר, אבל הפלסטינים היו מקבלים רצף טריטוריאלי עם יציאה לירדן בכיוון יריחו. שרון קרא לזה'שופר'. הוא ידע שירדן תחזור להיות פלסטינית ולא רצה לנתק את הקשר הזה בין שתי המדינות".
על מה אתה חושב לאורך כל התקופה הזו? מה אתה חושב עכשיו?
"אני עצוב וקשה לי, אבל אני עצוב גם בשביל עם ישראל. חבל שאנחנו מאבדים מנהיג כזה, מלח הארץ, אוהב את המשפחה, את האנשים, את ארץ ישראל. לא היה אדם כמוהו שמכיר את הגיאוגרפיה והטופוגרפיה של הארץ ברמה של שלוחות. הוא היה יכול להסתובב בכל מקום בארץ בלי מפה. הראייה שלו הייתה תלת-ממדית. אני זוכר קצינים שישבו לדבר איתו על מבצעים בנחל שילה או בוואדי קלט. הוא תיקן אותם ברמה של מטרים ובליטות קרקע לכאן או לכאן".
שרון גם היה פוליטיקאי לא רע.
"אני לא רוצה לקרוא לו פוליטיקאי, כי הוא לא היה כזה. שרון היה אסטרטג בחסד עליון, מדינאי, מצביא, קברניט. משום כך מעריצים אותו בכל העולם וגם במדינות ערב. עד היום".
shalom.red@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם