שביתת העובדים הזרים: בעלי המסעדות מתפרקים
עורף המסעדות והברים בגוש דן נתפס לא מוכן מול שביתת מבקשי המקלט. בדואים מהדרום הוזעקו לתגבר, ועד אז המנהלים עשו כלים
הישראלים לא מוכנים לעבוד. אורן זאבי וליאור פרידמן שוטפים כלים צילום: ראובן קסטרו
גוש דן איבד את כוח העבודה המרכזי כמעט בכל מסעדה או פאב, זה שמניע את הגלגל בשקט ופניו לא ייראו. אתמול הוא יצא מהמטבחים ומחדרי שטיפת הכלים והראה את פניו. נחיל עובדים זרים הזדחל משעות הבוקר מדרום העיר לכיוון כיכר רבין, משאיר מאחור בעלי מסעדות, בתי קפה וברים אובדי עצות.
"ממנהל מסעדה לשוטף כלים, איזה כיף", כתב ליאור פרידמן, מנהל מסעדת "Spot" ברעננה בעמוד הפייסבוק שלו. מאוחר יותר הוא כבר נשמע פחות משועשע. "אני מהבוקר בשטיפת כלים", סיפר. "המצב רע. יש לי עשרות מספרי טלפון של שוטפי כלים, כל אחד שאני מתקשר אליו אומר לי 'אני לא עובד'.
"התקשרתי לחברות כוח אדם ולא היו להן אנשים בשבילי. ימות העולם, אשיג שוטפים. אי אפשר להמשיך ככה. זה גם פוגע בשירות". שביתת הזרים מתעתדת להימשך שלושה ימים, אבל שני העובדים של פרידמן לא יחזרו גם אחריה.
"יש לי שני עובדים ולשניהם יש אישורים. ביום חמישי שוטרים תפסו אחד מהם, לקחו לו את הוויזה, קרעו לו אותה וזרקו. את השני תפסו אתמול. הוא הראה להם את האישורים ובכל זאת עצרו אותו. הוא צלצל אלי וסיפר 'אני בכלא'".
כ-45 מעובדי רשת "מוזס" הם פליטים. אתמול בבוקר, כפי שהודיעו מראש, הם לא התייצבו לעבודה. "אנחנו מגייסים מאיפה שאפשר, אבל אי אפשר להסתדר בלעדיהם", אומרת נטע לוקר, סמנ"כלית תפעול ברשת. "בינתיים תגברנו מסניף לסניף, הבאנו בדואים מהדרום דרך חברות כוח אדם, וכמובן גם אנחנו שוטפים כלים".
מילא שוטפי כלים. בחלק מהמסעדות והברים גייסו בצו 8 עובדי מטבח. "במסעדה שעבדתי בה עד לא מזמן יש שני אריתראים על המחבתות", מספר מנהל מסעדה בתל אביב. "הם לא הגיעו הבוקר. מאיפה הם יביאו עכשיו טבחים?"
"העובד הסודני שלי הגיע למרות השביתה, זה לא מעניין אותו", מספר בעל בר בתל אביב. "לא תאמין לאילו משכורות הוא מגיע. הוא מרוויח 25 שקל לשעה, עובד כל משמרת בלי מחליפים, ומגיע לשכר חודשי של 10,000 שקל".
קבלו אפוא את הקאמבק הערבי. הוא מגיע מהדרום, לא מהשטחים, היישר למסעדות. האוכלוסייה המקומית, עם כל הכבוד, רגישה למים ואלרגית לג'ורה. "ישראלים לא רוצים לעבוד או דורשים שכר כפול", מספר פרידמן.
"ישראלים מפונקים", מודה יונתן, מנהל בקפה "לנדוור". "באו לי ישראלים מובטלים, בלי אגורה, ראו כלים במטבח וישר 'אני לא עושה את זה'. זו עבודה מאוד פיזית. בסוף גייסתי בדואי מהדרום, וגם אני עבדתי ארבע שעות בשטיפת כלים". במטבח, הוא מספר, שיבץ מראש עובדים ישראלים.
עומר מנהל את בר "טפאלה" בתל אביב. 16.00 אחר הצהריים והוא כבר מסדר כוסות, מכין משמרת. השביתה לקחה ל"טפאלה" עובד אחד, אבל "זה וואן מן שואו", הוא אומר, "אנחנו גמורים". "אני ברמן ואני עושה עבודות מטבח", צועק מלמעלה ירון הברמן, חצי מתלונן, חצי צוחק.
הצחוק עתיד להפוך לבלבול ולבסוף להרגל. גם אם ייפרדו מהעובדים הזרים לתקופה ארוכה, ימצאו הישראלים אחרים שיסכימו לשטוף, לנקות, לפנות. ערבים, תאילנדים, רומנים, אריתראים - מי שפנוי מאחורי אלנבי. "התדמית של העבודה נמוכה וזה לא מתאים לישראלים", מודה עומר. "אפילו בנתינת שירות ישראלים מתעצלים. לא בכבוד שלהם".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם