מרכז אסלאמי בכפר קרע פועל לאסלם צעירות יהודיות
המרכז, שנקרא "דאר א-סלאם", מפיץ את משנת האסלאם בקרב דוברי עברית, בעיקר בקרב צעירות יהודיות, חלקן הגדול עולות חדשות. הן מצידן מבטיחות: "נביא עוד חברות"
המרכז, שמטרתו לספק היכרות עם דת האסלאם וערכיה למי שאינם מוסלמים, ומפעילותו עד כה עולה כי הוא עוסק בעיקר בקירוב צעירות ישראליות לדת מוחמד, אינו מפעיל אתר אינטרנט וכמעט שאינו מקיים כל פעילות תקשורתית.
על פי דיווחים אודות "דאר א-סלאם" ברשתות כ"אל-ג'זירה" ואתרים ערביים עולה כי המרכז עובד בשיטת "חבר מביא חבר", צעיר או צעירה שהתאסלמו מביאים את חבריהם למרכז, שמספק חומר רקע ושיעורים על האסלאם בעברית, ובמרכז התוכנית החוברת "הדרך אל האושר", המציג את האושר שבאסלאם לקורא היהודי.
"הכל התחיל בשנת 2008" מספרת "עיישה" בסרטון מכנס המרכז "היו לי כאבי בטן נורא חזקים, חברה שגם התעניינה באסלאם שלחה לי וידיאו שבו הקריאו סורה מהקוראן הקדוש, פתאום התחילו להתפוגג כאבי הבטן שלי, ברגע שנגמרה הסורה חזרו כאבי הבטן שלי, באותו רגע הבנתי את הכוח שיש בקוראן הקדוש".
"עם השנים קראתי סיפורים באתרים על הנביא מוחמד עליו הברכה והשלום, והרצון להתאסלם רק הלך וגדל, אבל לא היו לי התמיכה והכלים ולא רציתי להתאסלם ולא ללכת על פי האסלאם, לפני שנתיים הייתי עם חברה אצל בן זוגה בכפר בואדי ערה, עבר לידינו שיח' מקבוצת דאר א-סלאם, הוא נתן לי ספר שנקרא "הדרך אל האושר", כשמו כן הוא ספר שמדבר על האסלאם".
"כמה טמטום" מתייפחת עיישה בסרטון "הנחתי את הספר בצד, אחרי שבעה חודשים, כשעשיתי סדר בספרים שלי בחדר, מצאתי את הספר וקראתי אותו עד הסוף, בסוף ראיתי שכתוב "לפרטים ולבירורים" ומס' טלפון, לקחתי את הטלפון ליד ופשוט חייגתי, ענה לי שיח' אמרתי לו מה אני רוצה לעשות. השיח' הסביר לי הכל ובאותו רגע כבר קבענו תאריך שבו ניסע לאל-אקצא להתאסלם".
"אני לא יודעת אם אפשר לתאר במילים, את מה שהרגשתי כשעמדתי והכרתי כי "אשהד אנ לא אלה אלא אללה" נעצרת עיישה וגופה רועד בבכי בלתי נשלט, מתחילה שוב והפעם גם מסיימת "ואשהד אנ מחמד רסול אללה", והקהל מתעורר לחיים וצועק "אללה אכבר ולאללה אל-חמד" "באותן שניות התחלתי לבכות בכי טהור, נקי, כאילו מישהו פתח ברז מים וטיפות מים טהורות ירדו ממנו".
"אתם בטח יושבים פה ושואלים אם המשפחה שלי יודעת מזה" אומרת עיישה לקהל המאזינים "אז לא, הם לא יודעים כלום, חוץ מאבא שלי ובת אחותי, שיודעים וכמובן תומכים בי, כי מה שטוב לי טוב להם, אבל אם אמא שלי או אחיות שלי ידעו על זה זה כבר יהיה סיפור אחר לגמרי" מבהירה עיישה לקהל, "החברים שלי יודעים ורובם תומכים בי, אבל חלקם לא מבינים ושואלים אותי שאלות, ואני מסבירה להם שאין רע בלהיות יהודי, אבל אני מאמינה שהאסלאם הוא הדרך, הדרך אל האושר, אל האור, מהחושך הנורא שהייתי בו".
"הדבר שהכי מעציב אותי הוא שאני לא יכולה ללבוש את המנדיל (כיסוי הראש האסלאמי הנהוג באזור א.ק) כל הזמן, אני חיה בסביבה יהודית, אני לוקחת איתי את המנדיל כשאני יוצאת מהבית ומסדרת אותו עליי באוטובוסים וברכבות למרות כל הקשיים שעומדים בפני אני לא נכנעת, אני מחכה שכולם יצאו מהבית ומתפללת, בבוקר אני מתעוררת בשקט שאמא שלי לא תתעורר ומתפללת, אמא שלי נורא קשה, היא באה מבית יהודי וסבא שלה היה רב ידוע בקווקז".
"לפני שהתאסלמתי" מספרת עיישה למאזינים כשאחר מגיש לה טישו "הייתי שומרת מסורת, צמה בכיפור ומדליקה נרות שבת, אבל לא שומרת שבת, גם בכיפור הזה צמתי על מנת שבמשפחה לא יחשדו או ירגישו שהתאסלמתי, אני חיה בשני עולמות, צמה ברמאדן ואחר כך צמה ביום כיפור" עיישה מתחילה שוב לבכות, "נמצאת איתי היום פה עוד חברה שהתאסלמה אל-חמד לאללה, ויש עוד שלוש בנות שלא הצליחו להגיע היום לצערי, החברה הראשונה שלי שהתאסלמה הייתה איתי ביום שהתאסלמתי, ישבנו בבית וסיפרתי לה על הצעד שלי, הייתי כ"כ נרגשת והיא סיפרה לי שגם היא רוצה להתאסלם נסענו יחד והתאסלמנו ולאט לאט התחלנו ללמוד מה מותר, מה אסור ואיך להתפלל, אחרי כמה ימים עוד חברה סיפרה לי שהיא רוצה להתאסלם".
עיישה מתארת איך עוד ועוד חברות שלה פנו אליה וכי היא מלמדת את חברותיה להתפלל, ואיך רבות מחברותיה אכן עשו את הצעד והתאסלמו "אנחנו רק בתחילת הדרך" היא מצהירה, "לאט לאט נלמד ונתקדם, אני רוצה לומר משהו למוסלמים שלא משקיעים בדת ולא מפיצים אותם, כל מוסלמי שנולד מוסלמי צריך להודות כל יום לאללה, אני מצטרת שלא נולדתי מוסלמית, בזבזתי המון שנים בחושך, חבל לי שמוסלמים לא מפיצים את הדת, יש לנו דת כ"כ טהורה, כ"כ אמיתית, אנשים מכל העולם נכנסים אליה, ואלה שנולדו איתה לא משקיעים בה, אני מבקשת שכל מוסלמי ייתן מעצמו ויפיץ אותה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם