איזה שלדים מסתתרים בארונו של נשיא רואנדה?
הוא שיקם את מדינתו ונחשב ליקיר המערב אבל נגד נשיא רואנדה נחשפו לאחרונה עדויות הקושרות אותו לרצח עם, הפלת מטוסו של המנהיג הקודם וחיסול מתנגדים
"קגאמה כבר הרג כל כך הרבה אנשים שהיו בגלות", אמר איש הביון הבכיר בראיון שהעניק לטיימס הלונדוני באוקטובר 2012. "הם ניסו לפרוץ לבית שלי ולהרוג אותי, וכשזה לא עבד הם ניסו לגייס חברים שלי ולשכנע אותם שירעילו את המזון שלי". ממשלת רואנדה הכחישה מכל וכל את ההאשמות שניסתה לחסלו בעבר, וטענה שאלו שקרים שנועדו להכפיש את שמו הטוב של הנשיא. אבל קרגייה לא היה מתנגד המשטר היחיד ברואנדה שטען שהנשיא קגאמה מנסה לחסלו, והוא גם לא היחיד שמצא את מותו באופן מסתורי.
בשנים האחרונות נערכות הפגנות נגד הנשיא קגאמה בכל רחבי העולם בשל מעורבותו ברצח העם ובמלחמת האזרחים בקונגו, ולאחרונה אף נחשפו מסמכים הקושרים אותו לטבח. למרות זאת הוא נחשב ליקיר המערב ולאורח רצוי בישראל. לפני כחצי שנה הוא אף השתתף בוועידת הנשיא לרגל יום הולדתו התשעים של שמעון פרס. במהלך האירוע המרכזי ישב לצד ברברה סטרייסנד, שמעון פרס ובנימין נתניהו, ואף נפגש עם ראש הממשלה והנשיא.
קגאמה ביקר בישראל כמה פעמים. הביקור הראשון היה ב-96', בהיותו סגן הנשיא ושר הביטחון. כבר אז נפגש עם נתניהו. בביקוריו הוא מדגיש את הקשר בין רואנדה לעם היהודי, שני עמים שעברו שואה, כדבריו. "אנחנו צריכים ללמוד איך לברוא חיים חדשים מתוך ההרס", אמר. "במרוצת השנים למדתי לא להאשים אחרים במה שקרה או לא קרה, אלא לקחת את האחריות על עצמנו". אלא שהטענה היא שהוא עצמו מעולם לא לקח אחריות. 20 שנה אחרי טבח העם ברואנדה, מתרבים הקולות הטוענים כי המנהיג הגדול והשנוי במחלוקת מסתיר קופת שרצים שנחשפת סוף-סוף.
אחד האנשים שחקרו את הנושא הוא פיטר ארלינדר, עורך דין אמריקני שנעצר ברואנדה לפני כשלוש שנים אחרי שטען שקגאמה, לפי מסמכי האו"ם, היה מעורב ברצח העם ברואנדה. בשיחת טלפון ממינסוטה מתאר ארלינדר את השתלשלות האירועים. "כשחשפתי את מסמכי האו"ם שהוכיחו את מעורבותו ברצח העם נכלאתי בקיגאלי.
"אנשים שלא קראו את ההוכחות הפכו את קגאמה לגיבור. זה קורה לעתים קרובות שהמנצחים מספרים את סיפור המלחמה מנקודת מבטם, אלא שבמקרה הזה המסמכים מוכיחים אחרת. אני לא מבין למה אנשים מכובדים הפכו אותו לגיבור. ביל קלינטון וטוני בליר אמרו שהוא דמוקרט, ואז הוא עצר אותי".
רצח העם החל ב-6 באפריל 1994, עם הפלת מטוסו של נשיא רואנדה בסמוך לשדה התעופה בקיגאלי, עיר הבירה. בהתרסקות נהרגו הנשיא הרואנדי גובנאל הביארימנה, ואיתו נשיא בורונדי קיפריאן נטיאמירה, ששבו משיחות עם שבט הטוטסי שנערכו בדאר א-סאלאם בניסיון להביא לפיוס בין השבטים ולהשיב את השקט למדינה.
שעות אחדות אחרי ההתרסקות פרץ הטבח, שנמשך מאה ימים והביא למותם של כמיליון בני אדם. "קיימות שתי דעות לגבי הפלת המטוס", כותב סקוט סטראוס בספרו "הזמנת רצח עם". "יש הסבורים שבני שבט ההוטו פגעו במטוס, האחרים טוענים שהחזית הפטריוטית הרואנדית פגעה במטוס. רוב ההוכחות מצביעות על כך שהחזית היא שהייתה אחראית להפלתו".
הראשון שטען שקגאמה הורה על הפלת המטוס היה מייקל הוריגאן, עורך דין אוסטרלי. בשנת 1996 הוא היה חבר בצוות הלאומי של בית הדין לחקירת פשעי טבח העם ברואנדה וחקר את הפלת המטוס. הוא מת לפני כמה שבועות, אך בראיון לעיתון האוסטרלי "דה אייג" ב-2007 הספיק לספר שהדעה הרווחת הייתה שההוטו הם שירו על המטוס כדי למנוע חתימה על הסכם השלום בין ההוטו לטוטסי.
"היו גם מי שהצביעו לעבר קגאמה בטענה שהוא חושש מהתקדמות השיחות ויודע שהמהומות בעקבות הפלת המטוס יאפשרו לו לפלוש לרואנדה ולהתחיל את מצעד הכוח שלו". הוריגאן תיאר בראיון איך בתוך יממה הגיעו אליו שלושה מקורות שסיפרו לו שחיילים מכוח המשימה המיוחד של החזית הפטריוטית הרואנדית הם שירו טיל לעבר המטוס. "אפילו היה לנו קשר עם אדם שאמר שהוא היה אחד מהיורים".
בעקבות הגילוי המרעיש התקשר הוריגאן ללואיז ארבור, התובעת הראשית בבית הדין המיוחד. השיחה התנהלה מטלפון מאובטח בשגרירות ארצות הברית בקיגאלי. "ארבור אמרה שזה מתיישב עם מידע אחר ודאגה לביטחוננו ולביטחון המידע", תיאר הוריגאן. ארבור ביקשה ממנו לפגוש אותה בהאג.
"בפגישה היא הייתה אגרסיבית ושלילית, ועשתה תפנית של 180 מעלות. היא אמרה שעליי לחדול מהחקירה. נותרתי ללא מילים. שנה וחצי מחיי הקדשתי לבית הדין, אנשי צוות החקירה סיכנו את חייהם ואת חיי המודיעים, והמידע טואטא מתחת לשטיח. לא יכולתי להאמין".
הוריגאן עזב את בית הדין וחזר לאוסטרליה. בתצהיר לבית הדין הבינלאומי במרץ 2007 הוא כתב דברים דומים, ואף הוסיף שארבור אמרה לו בפגישתם בהאג שצוות החקירה לא הוסמך לחקור את הפלת המטוס אלא רק את טבח העם. "אמרתי לה שזאת הפעם הראשונה שהיא מעלה את הטענה הזו", כתב הוריגאן בתצהירו. ארבור ביקשה ממנו לעזוב את החדר. הוריגאן חזר לקיגאלי והתפטר מתפקידו. "חשתי שהחלטתה מוטעית גם מבחינת החוק וגם מבחינת המדיניות", הסביר.
ריצ'רד גולדסטון, המוכר לישראלים מדו"ח החקירה של האו"ם לאירועי "עופרת יצוקה", נחלץ להגנתו של הוריגאן. הוא היה התובע הראשי בבית הדין לפני ארבור, וכשהבין שארבור מנסה לטעון שהחקירה בדבר הפלת המטוס לא הייתה בסמכותו של הוריגאן הוא אמר בראיון לעיתון הדני "ברליגסקה-טידנדה" שסמכותו של הצוות הייתה רחבה יותר.
"הפלת המטוס קשורה לטבח. זה היה הטריגר שהביא לפרוץ הטבח וחשוב לשופטים ולקרבנות לגלות מה קרה שם", הסביר . כעשרים שנה אחרי האירועים, גולדסטון עדיין מחזיק בדעה דומה. "הפלת המטוס הייתה המצת של הטבח", אמר לי השבוע. "כשבית הדין החל בעבודתו בנובמבר 95', היה ברור שנסיבות הירי על המטוס הן חלק ממנדט החקירה של התביעה וזה אכן היה באג'נדה שלנו. בספטמבר 96' עזבתי את תפקיד התובע הראשי של בית הדין, אינני יודע מה קרה אחר כך".
אתה סבור שקגאמה היה מעורב בהפלת מטוסו של הביארימנה?
"יש תאוריות לכאן ולכאן. אין לי דעה בנושא".
בתצהיר שהגיש לבית הדין באפריל 2001 ג'ימס ליונס, שעמד בראש צוות החקירה, אומתו טענותיו של הוריגאן. "הקהילייה הבינלאומית ייחסה את ההתקפה על המטוס לבני שבט ההוטו", כתב, אולם לא היו הוכחות שתמכו בכך". לדבריו , "מיד אחרי המתקפה האזין חייל מכוח האו"ם ברואנדה לרשת הקשר של החזית הפטריוטית הרואנדית, וקלט תשדורת שבה נאמר שהמטרה נפגעה. דברים דומים שמע גם חייל מצבא רואנדה".
ארבור מונתה בשנת 1999 לשופטת בבית המשפט העליון של קנדה, והיום היא משמשת נשיאת ארגון זכויות האדם "אינטרנשיונל קרייסיס גרופ". היא מעולם לא הסבירה מדוע ביקשה מהוריגאן לחדול לחקור את נפילת המטוס.
חמש שנים אחר כך הגיע השופט הצרפתי ז'אן לואי ברוגייר למסקנה דומה לזו שהוריגאן הגיע אליה. בדו"ח שחקר את הפלת המטוס הוא קבע שהטיל שנורה לעבר המטוס הגיע מאזור שהיה בשליטת כוחותיו של קגאמה.
לפי הדו"ח, קגאמה סירב לאפשר לאו"ם לחקור את הפרשה. עיקרי הדו"ח הודלפו לתקשורת הצרפתית ב-2004 ופורסמו במלואם ב-2006. ברוגייר המליץ להעמיד לדין תשעה מאנשיו של קגאמה, אולם סבר שקגאמה עצמו נהנה מחסינות בהיותו ראש מדינה. קגאמה טען שהדו"ח נובע מהיחסים העכורים בין צרפת לרואנדה, עקב האשמות רואנדה שצרפת השתתפה ברצח העם.
ז'אן לוק הביארימנה, בנו של נשיא רואנדה שמטוסו התרסק, מצטרף למאשימיו של קגאמה. הוא אף שב וטוען שהוא יודע מי פגע בו. בראיון לסוכנות הידיעות של רואנדה ביולי 2007 הוא סיפר ששמע במו אזניו נציג של האו"ם אומר לאביו, שלושה ימים לפני המתקפה על המטוס, שקגאמה ביקש ממנו להעביר אליו מסר שהוא מתכוון לפגוע בהביארימנה.
"אני בטוח שהאחראי להפלת המטוס הוא האדם שנמצא עכשיו בעמדת כוח ברואנדה", הבהיר בנו של הנשיא. תביעה של אלמנותיהם של הנשיאים הביארימנה ונטיאמירה נגד קגאמה בבית משפט באוקלהומה נדחתה ב-2011 בנימוק שלקגאמה יש חסינות כראש מדינה. באוקטובר 2012 נדחה גם ערעורן של השתיים.
הגנרל הרואנדי פאוסטין קיומבה מצטרף ליוצאים נגד קגאמה. קיומבה היה רמטכ"ל צבא רואנדה, ראש חיל המודיעין ושגריר רואנדה בהודו. בתחילת 2010 הוא נמלט לדרום אפריקה: לטענתו, נאלץ לעזוב את רואנדה מחשש לחייו אחרי שיצא נגד שיטת הממשל הדיקטטורית של קגאמה. זמן קצר אחר כך נורה בבטנו. בעדותו בבית משפט בדרום אפריקה אמר שקגאמה הורה על הריגתו של הביארימנה.
"אני לא מצטער על מותו של הביארימנה", אמר קגאמה לעיתונאים לפני שנים ספורות, "אני לא אשם בכל מה שקשור אליו, אני כלל לא חש בחסרונו".
בינואר 2010 התפרסם דו"ח מטעמו של קגאמה. בראש ועדת הבדיקה עמד משפטן רואנדי, ז'אן מוצינזי. 600 עדים העידו בפני הוועדה, והיא הגיעה למסקנה שהטיל שפגע במטוסו של הביארימנה נורה מבסיס קנומבה, שהיה בשליטת אנשי המשמר הנשיאותי של הנשיא הביארימנה. הדו"ח אף מצטט דו"ח של האו"ם שהגיע מיד אחרי הטבח למסקנה דומה.
ב-2011 נדנדת המידע נטתה שוב לרעתו של קגאמה. אחד ממקורביו, תיאוגן רודאסינגוואה, שהיה המזכיר הכללי של החזית הפטריוטית הרואנדית בזמן הטבח, האשים את קגאמה באחריות לפגיעה במטוס. שנה אחר כך טיהר השופט הצרפתי מארק טרוידיץ את קגאמה מאשמה, וקבע שהטיל שפגע במטוס לא נורה מאזור שבשליטת החזית.
"אני שמח וכולם ברואנדה נרגשים", אמר קגאמה בנאום בקיגאלי ימים ספורים אחרי פרסום הדו"ח, "אם כי אני לא נרגש. האם חיכינו לקבל מחילה משופט צרפתי? אני לא מקבל את העובדה שחיי הרואנדים וחיי יוגדרו וינוהלו בידי אחרים מלבדנו. כל בני האדם שווים", פסק.
רשמיו של הטבח הנורא ניכרים עד היום ברואנדה: אורחים רשמיים נלקחים למוזיאון הזיכרון בפאתי קיגאלי, אתרי אינטרנט מביאים את סיפוריהם של הניצולים, קגאמה מזכיר את הטבח ברבים מנאומיו, ועצרת הזיכרון בקיגאלי לציון עשרים שנה לטבח תהיה רבת משתתפים ותעלה על נס את ניצחונו של קגאמה על כוחות האופל.
הנשיא הרואנדי בן ה-56, נשוי ואב לארבעה, בן שבט הטוטסי, ברח עם משפחתו למחנה פליטים באוגנדה ב-1962 בעקבות התנכלויות של ההוטו. ב-1985 הקים עם חברו פרד רוויגמה את החזית הפטריוטית הרואנדית, שהורכבה מבני טוטסי גולים. בשנת 1990 נהרג רוויגמה במהלך פלישה לרואנדה, וקגאמה הפך למנהיג החזית. בתחילת הטבח הוא שהה באימונים צבאיים בארצות הברית.
כשפרצה המלחמה מיהר לשוב לרואנדה, והנהיג את החזית במהלך מאה ימי הלחימה שהסתיימו בכיבוש קיגאלי בידי החזית ובניצחון הטוטסי על ההוטו. בבחירות ב-2003 וב-2010 נבחר ברוב של יותר מ-90 אחוזים לנשיא רואנדה. ב-13 שנות שלטונו הוא הצליח ליצור ממשלה יציבה וכלכלה חזקה יחסית, אולם ארגוני זכויות אדם טוענים שמשטרו דיקטטורי ומפר זכויות אדם. עוד נטען נגדו שבעקבות תמיכתו במורדים בקונגו נהרגו אלפי בני אדם במדינה השכנה.
מאז שנבחר לנשיא נחשב קגאמה לחביב המערב, וזכה לתמיכה בלתי מסויגת של ביל קלינטון, שאף כינה אותו "אחד המנהיגים הגדולים בתקופתנו" בוועידת הנשיא לפני חצי שנה. קלינטון כינה אז את רואנדה "מדינה מעוררת השראה" והגדיר את קגאמה "נשיא שמנהיגותו מופתית". טוני בלייר אמר עליו שהוא "מנהיג עם חזון".
אליסון דה פורג'ס, תחקירנית בארגון "יומן רייטס ווטץ'", הייתה מהראשונים שהטילו ספק בלגיטימיות של מנהיגותו. בדו"ח החשוב ביותר שפורסם על רצח העם חקרה את הטבח ופרסמה את מסקנותיה בספר עב כרס. לטענת דה פורג'ס, חיילי החזית "תקפו ורצחו אזרחים לא חמושים, רבים מהם נשים וילדים". חלקם נרצחו במהלך הלחימה, היא כותבת, ואחרים הוצאו להורג רק בתום הקרבות.
בשפה יבשה פורשת דה פורג'ס סיפורים קשים. אחת העדות נזכרה בכניסתם של חיילי החזית לביאמנה. "היו יריות, אחר כך מצאנו את הגופות אבל לא ידענו מי ביצע את הרצח". באזורים כפריים מספרם של הקרבנות היה קטן, אולם מאות אזרחים לא חמושים נרצחו בקיגאלי, בביומבה ובגיטאראמה. "קשה לדעת אם ההתקפות היו יזומות או נעשו מתוך רשלנות בשמירה על החוק הבינלאומי", כותבת דה פורג' ס, שנהרגה בתאונת מטוס בפברואר 2009.
בחלק מהמקרים הוזמנו אזרחים להשתתף במסיבה ואז נורו למוות: כך קרה למשל ביגשארה ב-13 באפריל 1994. בכמה קהילות בקיבונגו הבטיחו חיילי החזית לתושבים מזון או מלח, וכשהגיעו לנקודת החלוקה נורו למוות. מחצית מהנרצחים היו נשים וילדים, והגופות נקברו בקברי אחים. בכמה מקרים רצחו חיילי החזית את מי שנחשדו כעוינים לחזית, ובאותה הזדמנות רצחו גם את בני ביתם כדי לא להותיר מאחוריהם עדים. כמה אזרחים שנמלטו למחנה האו"ם נלקחו בידי חיילי החזית ונעלמו.
שמונה חודשים אחרי מותה של דה פורג'ס פרסמו שני פרופסורים מאוניברסיטת מישיגן מאמר ארוך שכותרתו "מה באמת קרה ברואנדה". השניים, אלן סתאם וכריסטיאן דבנפורט, טענו שרוב מעשי הרצח בוצעו בידי המיליציה של ההוטו וחלק אחר ממעשי הרצח בוצעו בידי כוחות הממשלה, "אולם החזית הפטריוטית הרואנדית הייתה אחראית באופן ברור לחלק משמעותי ממעשי הרצח", כתבו . "חלק ממעשי הרצח של החזית היו ספונטניים, וחלקם נערכו בקנה מידה נרחב במחנות פליטים ובבתים פרטיים. רבים נרצחו במחסומי דרכים ובמרכזים עירוניים, בביצות ובשדות. חלק מהנרצחים ניסו לברוח לגבול".
סתאם ודבנפורט בחנו בקפידה את מפות הקרבות ואת מרשם האוכלוסין והגיעו למסקנה שבניגוד לנתונים המקובלים, לפיהם רוב רובם של הנרצחים היו בני שבט הטוטסי, מרבית הנרצחים היו דווקא בני הוטו: בין חצי מיליון ל-700 אלף בני הוטו נרצחו לטענתם במהלך הטבח. לדב- ריהם, בית הדין לחקירת הפשעים במהלך טבח העם התרכז בחקירתם של מנהיגי ההוטו גם מפני שממשלו של קגאמה מנע את חקירת מקרי הרצח של החזית.
קרלה דל פונטה, שהייתה התובעת הראשית בבית הדין בארושה שבטנזניה שחקר את פשעי הטבח, מתארת בספרה "מאדאם פרוסקיוטור" איך הצליח קגאמה למנוע את חקירת חלקה של החזית בטבח. אחרי שאנשי ממשלו סירבו לשתף פעולה עם חוקרי בית הדין ניסתה דל פונטה לדבר על לבו של קגאמה שיורה להם לשתף איתה פעולה.
"ב-28 ביוני 2002 הלכתי עם הצוות שלי למתחם הנשיאותי בקיגאלי כדי לפתור את הבעיה עם קגאמה", כתבה. "הוא הניח לנו להמתין עשרים דקות. ישבנו בסלון רחב ידיים מעוצב בסגנון רוקוקו קיטשי של המלך לואי ה-15. קגאמה ישב על כיסא מוזהב, ולצדו ג'ראר גהימה, התובע הצבאי. ביקשתי מסמכים מרצח הארכיבישוף ואנשי כמורה נוספים וממעשי רצח נוספים שביצעה החזית ב-94'. 'לא', קגאמה אמר, 'בשום פנים ואופן לא. בית הדין לא אמור לחקור את המיליציה של הטוטסי'".
במהלך השיחה נזף קגאמה בדל פונטה ואמר לה שהיא הורסת את רואנדה. "את מפריעה לבנייה מחדש של המדינה, אני צריך לשמור על סדר פנימי", היא מספרת שאמר לה. "אם את חוקרת, אנשים יאמינו שהיו שתי השמדות עם. כל מה שעשינו היה לשחרר את רואנדה".
דל פונטה כותבת שניסתה להיכנס לדבריו של קגאמה ולהסביר לו שבקשתה צנועה, ושהיא רק רוצה לחקור מקרה מסוים של רצח ארכיבישוף, שני בישופים, תשעה כמרים ושלושה ילדים בידי חיילים של החזית."החזית כבר הודתה ברצח", היא כותבת שאמרה לקגאמה, "'אנחנו רק מבקשים את העובדות, את השמות, את העדים, את ההוכחות'.
"קגאמה התערב בדבריי ואמר לי: 'אל תגעי, הפסיקי את החקירה, אנחנו יודעים מה את עושה, לא ניתן לך לעשות את זה, את פוגעת במדינה. יכול להיות שחיילים עברו עבירות אבל הענשנו אותם. צרפת הייתה מעורבת בטבח', הוא אמר, 'לכי ותחקרי את ההשתתפות של צרפת בטבח'". זמן לא רב אחר כך הועברה דל פונטה מתפקידה. היום היא חברה בנציבות מטעם האו"ם לבדיקת מצב זכויות האדם בסוריה.
פרופ' פיליפ ריינטז' אנס מאוניברסיטת אנטוורפן נחשב לגדול המומחים לרואנדה. הוא היה מהראשונים שטענו שקגאמה אחראי למעשי הרצח לא פחות מבני ההוטו. במאמר שפרסם ב-99' כתב שהחזית רצחה עשרות אלפי אזרחים לא חמושים. "כולם יודעים אבל אף אחד לא רוצה לדעת", הוא כתב. "האם איננו יודעים איך להתייחס למצב שבו שני הצדדים רעים מפני שאיננו רוצים להודות שהוליכו אותנו שולל?" ריינטז' אנס, שהיה חבר בבית הדין, החליט להתפטר. "בית הדין התעלם מרצח ההוטו בידי הטוטסי", קבע ב-2005, "זה צדק של מנצחים, אינני יכול להיות חלק מהתהליך".
התהליך לא הסתיים בתום מאה ימי הקרבות. זמן קצר אחרי שהוכרז ניצחונם של הטוטסי שלח האו"ם צוות חוקרים בראשות רוברט גרסוני לבדוק את מצבם של שני מיליון הפליטים שנמלטו מרואנדה בתחילת הקרבות. הדו"ח של גרסוני היה מבעית. "יצאתי לדרך מלא הערכה לחזית", הוא כתב, "וגיליתי רצח עקבי ושיטתי של הוטו בידי טוטסי לאורך הגבולות. בשבוע האחרון של אוגוסט ובשבוע הראשון של ספטמבר נמשו מנהר אקגרה חמש גופות בכל יום, בידיים ורגליים קשורות".
גרסוני העריך שחיילי החזית רצחו בין אפריל לאוגוסט 25 אלף בני אדם, 5,000 מהם בחודש אוגוסט, עם תום הקרבות. גרסוני דיווח על ממצאיו לפקידים בכירים באו"ם, בין השאר למזכ"ל האו"ם דאז בוטרוס ראלי. דיווח הועבר גם לממשלת רואנדה, שהודתה במעשי רצח נקודתיים אולם הכחישה רצח עקבי ושיטתי. באו"ם החליטו לגנוז את ממצאיו. הוא התבקש לא לכתוב דו"ח ולשמור בסוד על הממצאים, כותבת דה פורג'ס בספרה. ראשי פרקים של הממצאים נשמרו אף הם בסוד, והאו"ם הודיע שדו"ח גרסוני אינו קיים.
עדויות דומות החלו להתפרסם בכל רחבי העולם. במאי 96' פורסמו ב"גלוב אנד מייל" הקנדי דבריו של סת' סנדשונגה, שר הפנים לשעבר בממשלת הטוטסי, שלפיהם לפחות 60 אלף בני אדם נרצחו מאז שהטוטסי תפסו את השלטון. הטוטסי עורכים טיהור אתני, הוא אמר. סטפן סמית מהעיתון הצרפתי "ליברסיון" חשף רשימה של מאה אלף בני אדם שנרצחו ב-22 החודשים הראשונים לממשלת הטוטסי. השופט הספרדי פרננדו אנדרו מרלס קבע בפברואר 2008 שהטוטסי רצחו את מתנגדיהם עד סוף 2002.
קגאמה תקף את מרלס במסיבת עיתונאים. "איך שופט ספרדי שיושב בכפר ספרדי מרגיש חובה להטיל אשמה על מנהיגות של מדינה אחרת? " הוא תהה. "כמה אנשים במערב שמים את עצמם במקום של אלוהים, הם חושבים שיש להם סמכות עלינו", תקף וביטל את ממצאיו של השופט.
עורך הדין ארלינדר מייצג לאחרונה את מנהיגת האופוזיציה הרואנדית ויקטויר אינגביר, ששבה ואומרת שהסיפור האמיתי של הטבח ברואנדה עדיין לא סופר. "מתי יזכרו את המתים מבני ההוטו?", היא שואלת. קגאמה מכנה אותה "מכחישת שואה". "אל תקשיבו לי, אל תקשיבו לאינגביר או לקגאמה, תקראו את המסמכים ותראו מי מכחיש ומי הגיבור האמיתי", הוא אומר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם