העולם מתקשה לעמוד מול בעיית הפליטים
המהגרים מתדפקים על שערי אירופה - חלקם מוצאים את מותם בלב ים, אחרים מוחזקים זמן רב במתקני כליאה בתנאים קשים
לפי נתוני הארגון הבינלאומי להגירה (IOM), מספרם של המהגרים בעולם אנשים החיים במדינה שאינה מדינת המוצא שלהם לפחות שנה - עומד כיום על כ-214 מיליון, עלייה של כמאה מיליון בהשוואה לעשור האחרון. מספרם של הפליטים מוערך בכ-15 מיליון ונתון לשינויים מתמידים, בהתאם למצב הכלכלי והביטחוני בכל מדינה. כך למשל, בשנתיים האחרונות סוריה נמצאת בין "יצואניות" הפליטים הגדולות בעולם. זרם הפליטים מאפגניסטן, ששמר על עקביות בשנים שעברו מאז הפלישה האמריקאית למדינה, בעקבות הפיגוע במגדלי התאומים, צפוי לגדול באופן משמעותי החל מבעוד שנה, עת יעזוב את המדינה החייל האמריקאי האחרון.
בשנת 2012 עמד מספר הנכנסים בדרך לא חוקית למדינות האיחוד האירופי על כ-73 אלף , כמחצית ממספרם שנה קודם לכן, והפעם הראשונה זה חמש שנים שהמספר ירד אל מתחת למאה אלף. 2011 הייתה שנה עמוסה במיוחד במהגרים לאירופה ממדינות אפריקה, בין היתר בשל האביב הערבי ששלח עשרות אלפי פליטים מתוניסיה ולוב לחפש מקום בטוח יותר עבור משפחותיהם. לקראת סוף 2011 המגמה נרגעה, אולם זרם עקבי של פליטים ממשיך לעבור בדרך זו עד היום.
"זה מצב מאוד קשה מפני שאנשים מהגרים מסיבות שונות", אמרה לאחרונה ססיליה מלמסטרום, נציבת האיחוד האירופי לענייני פנים. "זאת עובדה שמיליוני אנשים חיים באופן בלתי חוקי באיחוד האירופי, והמדינות השונות מתייחסות לכך בדרכים שונות. הם מבקשים מקלט, ואז זכאים להליך בדיקה וקבלה הוגן. מה שאנחנו מנסים לעשות זה לשפר את שיטת בקשות המקלט, לוודא שהחזרות למדינות המוצא הן בטוחות ומכובדות ככל האפשר, לעזור לאנשים אחרי ההחזרה וגם ליצור יותר דרכים חוקיות להיכנס לאירופה. חלק מהאנשים מהגרים כי הם מבקשים עתיד טוב יותר, וכל מדינה מהמדינות החברות באיחוד יכולה להחליט אם להחזיר אותם או לאפשר להם להישאר. לנציבות אין בכך שום יכולת השפעה".
דרך ההתמודדות העיקרית של האיחוד האירופי עם בעיית ההגירה הלא חוקית, בין אם מדובר במהגרי עבודה ובין אם בפליטים, היא לנסות למנוע אותה בכל דרך אפשרית: באוויר, ובעיקר ביבשה ובים. מרבית המהגרים למדינות האיחוד מגיעים אליהן דווקא דרך נמלי התעופה או מעברי הגבול היבשתיים כשברשותם ויזה לזמן מוגבל, ובסיום תקופת האשרה הם לא חוזרים למדינותיהם. לעתים הם אף נעזרים במסמכים מזויפים, אבל מהרגע שהם מגיעים - כל מדינה רשאית להחליט בעצמה איך לנהוג בהם.
בבריטניה, למשל, יש לא פחות מ-11 מתקני מעצר למהגרים. לפי נתונים של המרכז לחקר ההגירה באוניברסיטת אוקספורד, בשנת 2012 עברו בהם כ-29 אלף בני אדם (בין 2,000 ל-3,000 בכל רגע נתון), עלייה של אלפים בודדים לעומת השנים הקודמות. הולנד, שבה נמצא שדה התעופה מהגדולים באירופה - סכיפהול שבאמסטרדם - הקימה לידו מתקן מעצר וגם מרכז לגירוש, וספגה ביקורת על התנאים הקיימים בהם ועל כך שהשוהים לא מקבלים סיוע משפטי מספק. מתקנים דומים ניתן למצוא גם במלטה, בפורטוגל וביוון.
מחנות המעצר הגדולים ביותר שייכים לאיטליה. בשנת 2009 הפכה איטליה את הכניסה והשהייה הבלתי חוקית בשטחה לעבירות פליליות, והזרים המפרים את החוק נשלחים ל"מחנות זיהוי וגירוש". ממשלת איטליה גם הואשמה בעבר כי מימנה שלושה מחנות ריכוז על אדמת לוב בתקופת שלטונו של בעל בריתה, מועמר קדאפי, במטרה למנוע מהמהגרים לשוט בספינות לעבר ארץ המגף דרך האי למפדוזה. מחנה המעצר שם עלה רק לפני כמה שבועות לכותרות עם פרסום סרטון וידיאו שבו נראו עובדי המתקן שוטפים עצירים עירומים בצינור לצורכי "חיטוי".
איטליה משמשת שער הכניסה השני בגודלו להגירה לא חוקית אל היבשת, בשל קרבתה היחסית לאפריקה. קצת יותר מ-10,000 מהגרים מאפריקה ניצלו בשנה שעברה את הנתיב הזה, "הנתיב הים-תיכוני המרכזי", לרוב באמצעות סירות גומי או ספינות קטנות עמוסות להתפקע במהגרים מסומליה, תוניסיה ואריתריאה.
אבל נתיב הכניסה הלא חוקי ההומה ביותר אל אירופה הוא זה הקרוי "הנתיב היםתיכוני המזרחי". ליוון וטורקיה גבול משותף באורך של כ-300 קילומטר , אשר במשך שנים היה אחת מנקודות הכניסה המרכזיות למהגרים מאפריקה ואסיה המבקשים להיכנס לאיחוד האירופי לשם מציאת פרנסה. בשנתיים האחרונות עלה מאוד מספר מבקשי המקלט מטעמים ביטחוניים בשל האביב הערבי וזרם הפליטים שנמלטו מתוניסיה ולוב, וכיום 51 אחוז מהמהגרים הלא חוקיים לאיחוד האירופי דרך הים או היבשה מגיעים בנתיב הזה.
רק לפני שבועיים חתמה טורקיה על הסכם שמאפשר למדינות האיחוד להחזיר אליה מהגרים בלתי חוקיים שנכנסו למדינות האיחוד דרכה, וזאת בתמורה להקלות בוויזות הנדרשות מאזרחים טורקים המבקשים לנוע באירופה.
במתקן השהייה אמיגדלזה שמצפון לאתונה, בירת יוון, מוחזקים כ-2,000 מהגרים הממתינים לבדיקת בקשות המקלט שלהם. באוגוסט האחרון העצירים התפרעו, וכמה מהם אף ברחו בעקבות החלטת הרשויות להאריך את זמן השהייה במתקן מ-12 ל-18 חודשים. "כשמבקרים במתקן הזה ורואים את האנשים חיים בתנאים האלה, קשה להאמין שאנחנו עדיין למעשה באיחוד האירופי", כתבה פעילת ארגון זכויות האדם אמנסטי, יזרקה טיגאני, על מתקן הכליאה בדוח מחודש יולי.
המצב השתנה באופן דרמטי בסוף 2012, כאשר יוון תגברה באופן ניכר את כוחותיה בגבול והציבה כ-2,000 שוטרים נוספים בנקודות המעבר ולאורך הגבול. המבצעים האלה, שזכו לשמות "קסניוס" ו"זאוס", קיבלו גיבוי לוגיסטי וכספי מ"פרונטקס", הסוכנות האירופית להגנה על הגבולות, שמשקיעה מאמצים ניכרים בשמירה על גבולות היבשת.
ארגוני זכויות אדם טוענים שידה הקשה של יוון קשוחה מדי. בדוח שפרסם ארגון זכויות האדם הבינלאומי "הומן רייטס ווץ'" בחודש יוני, הוא האשים את רשויות האכיפה בעשרות מקרים של חיפושים לא חוקיים ואלימות מילולית או פיזית כלפי מהגרים לא חוקיים לכאורה. ארגון אמנסטי האשים את אתונה במדיניות של "דחיפה בחזרה": איסוף אנשים שהצליחו לחצות את הגבול לתוך יוון והחזרתם לאדמת טורקיה, בלי לבדוק אפילו את בקשות המקלט שלהם. יוון הכחישה את הטענות, ועם זאת, מרבית הבקשות שכן נבדקות על ידיה - נדחות.
בדומה לישראל, אירופה, כך נראה, מגששת בחשכה אחר דרכים להתמודד עם סוגיית ההגירה הלא חוקית, אבל מרכזת את מרב המאמצים בהדיפת המהגרים לאחור מצד אחד, ובניסיון למצוא דרכים לשלוח את המהגרים בחזרה למדינות המוצא שלהם מצד שני. בתום פסגה בת יומיים שנערכה לפני כשלושה שבועות בבריסל פרסמה מועצת האיחוד הודעה הקוראת ל"הפעלת כל המאמצים" כדי להניא מכוונותיהם את המהגרים, רובם מאפריקה, שמבקשים להגיע אל חופיה.
הקריאה הזאת, שאין בה הרבה תוכן, ספגה כמובן ביקורת מצד ארגונים הפועלים להגנה על מבקשי המקלט. "זאת התוצאה של פשרה בין המדינות החברות", האשימה ג' ודית סאנדרלנד, חוקרת בכירה בארגון "הומן רייטס ווץ". מאכזב לראות שהפוקוס העיקרי הוא על מניעת הגעתם של אנשים לאירופה, ולא על הצלת חיים".
אולי בגלל הריחוק הפיזי שלה ממרכז העולם, דווקא אוסטרליה מרשה לעצמה לנקוט יד קשה במיוחד כלפי מהגרים בלתי חוקיים ומשתמשת באמצעים שלו היו נקלטים בעשרות מצלמות טלוויזיה, לא בטוח שהעולם היה עובר עליהם בשתיקה.
יותר מ-50 אלף מהגרים לא חוקיים ניסו להגיע בשש השנים האחרונות לאוסטרליה דרך הים, כאשר תחנתם האחרונה לפני חציית הים הסוער היא אינדונזיה. כ-1,000 מהם איבדו את חייהם בים. השבוע הגיעה המדיניות הקשוחה של קנברה לשיאה כאשר ספינות של הצי קיבלו הוראה להכריח סירות הנושאות מבקשי מקלט להסתובב לאחור בלב ים.
בשנה האחרונה הגיעו לאוסטרליה למעלה מ-25 אלף אנשי סירות - יותר ממספרם הכולל לאורך כל העשור שקדם לכך. אחרי שהמבצעים בלב ים (שהובילו גם לכמה אסונות) לא הועילו, ולאחר בניית מרכזי מעצר למהגרים מחוץ לאדמת אוסטרליה - למשל, באי נאורו - החמירה ממשלתו החדשה יחסית של ראש הממשלה טוני אבוט עוד יותר את הצעדים הננקטים נגד מבקשי המקלט.
לפי מקורות באינדונזיה, השבוע הדפו ספינות של הצי סירות שעליהן כמה עשרות מבקשי מקלט מסומליה, סודן, אריתריאה ואיראן אל מחוץ למים הטריטוריאליים של אוסטרליה ולתוך אלה של אינדונזיה. הצעד הזה החמיר את היחסים בין המדינות, ואינדונזיה הכריזה כי תחדל לסייע לאוסטרליה בניסיון לעצור את שטף הפליטים אליה.
אוסטרליה ספגה ביקורת בינלאומית עזה בשל התנאים במרכזי השהייה באיים נאורו ומאנוס, שהאו"ם כינה "לא הומניים, לא בטוחים ולא ראויים". באי נאורו העצירים אף התקוממו והתפרעו נגד הרשויות. אבל האוסטרלים ממשיכים בקו שקבעו לעצמם: לא להרשות לכף רגלם של מהגרים לנחות על חופי היבשת מתוך הנחה שמרגע שאדם הגיע אליה - קשה הרבה יותר "להיפטר" ממנו. התפיסה הזאת גם הולידה את ההסכם עם פפואה גיניאה החדשה, שהסכימה לקלוט את העצירים שאוסטרליה לוכדת בלב ים.
מדינות האיחוד האירופי מנסות בימים אלה ממש לגבש מדיניות חדשה ואחידה יחסית לגבי סוגיית ההגירה לקראת ועידת פסגה בנושא שתיערך בחודש יוני. מעבר לבעיות גניבת הגבולות, סוגיית ההגירה טומנת בחובה שאלות משמעותיות לגבי העמדות האידיאולוגיות, המוסריות והחב רתיות-כלכליות של האיחוד: האם שמירה הדוקה יותר על הגבולות אכן עוזרת או שהיא רק דוחפת את המהגרים לחפש דרכים חלופיות ומסוכנות יותר? האם על אירופה להגדיל את מכסות המהגרים שהיא מוכנה לקלוט? האם ניתן בכלל להבחין בין מהגרי עבודה למבקשי מקלט מטעמי ביטחון? איך נכון לחלק את נטל הקליטה בין מדינות הדרום, שאליהן מגיעים המהגרים הבלתי חוקיים, ובשל כך הן מחויבות לבדוק את בקשות המקלט שלהם, ובין מדינות הצפון העשירות יותר, שמהוות את "החלום האירופי" של רבים מהמהגרים? ובכלל, האם תופעת המהגרים המוכנים לעסוק בעבודות השחורות שהמקומיים סולדים מהן מסייעת לקליטה של המהגרים החדשים, או שבטווח הארוך היא דווקא תפגע בחברה כולה באמצעות יצירת כוח עבודה זול וזמין שיחליש את כוחם של העובדים במדינה הקולטת? התשובות, כנראה, עדיין עושות את דרכן לחוף בסירה רעועה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם