מגמה: יותר צעירים ערבים נופלים לסמים ואלכוהול
היעדר מקומות בילוי מוביל רבים מצעירי המגזר לצרוך אלכוהול. אלא שבמגזר עוצמים עיניים ומערכת הרווחה מצליחה לשקם רק 3% מהמכורים
בשונה מהחברה היהודית, בקרב הערבים בישראל הבעיה של שימוש באלכוהול וסמים היא חמורה יותר, ולו מפני שהאלכוהול בעיני הדת המוסלמית הוא חטא ויש איסור על שתייתו. מכאן ועד שימוש בסמים, שגם הם כמובן אסורים, המרחק קצר והגבול הוא דק.
בימים אלה בשלוחה הערבית של הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול עסוקים בסיכומים. רק לפני כשבוע בכנס באוניברסיטת חיפה הם חשפו נתונים מדאיגים בנוגע לעלייה בשימוש בסמים ובצריכת אלכוהול בקרב צעירים במגזר הערבי בישראל.
"מנתונים מחקריים עולה שבשנה האחרונה 25% מקרב צעירים בני 12-18 בחברה הערבית שתו אלכוהול, לעומת 60% מהנוער היהודי. לכאורה נתון מעודד, אבל בפועל צריך לזכור שמדובר במגזר שבו 90% הם מוסלמים, ועבורם שתיית כל סוג של אלכוהול היא חטא", מסביר חדאד. לדבריו, התופעה מחמירה ומקצינה כשמדברים על שימוש בסמים.
"12% מהנוער הערבי השתמש בשנה האחרונה בסמים צמחיים המוגדרים 'קלים' כמו מריחואנה, בזמן שרק 10% מהנוער היהודי צרך את אותם סמים. עוד התברר כי מבחינת היקף השימוש בסמים הכימיים, 9% מבני הנוער הערבי התנסו בהם, בזמן שבקרב היהודים רק ארבעה אחוזים". ההסבר לפערים בעיני חדאד הוא ברור - ברגע שהצעיר הערבי מסכים לעבור על חוקי הדת, מהר מאוד הוא מוצא את עצמו בשולי החברה, מחפש אחר הסמים הזמינים כל כך.
אופן צריכת האלכוהול ולקיחת הסמים דומה. באין חנויות או מועדונים בערים ובכפרים הערביים, נאלצים הצעירים לנסוע אל תחנות הדלק שמחוץ לערים ולקנות שם אלכוהול. הצעירים יוצאים אל החורשות החשוכות ואל אזורי התעשייה ושם, רכב ליד רכב, ניתן למצוא נערים שמעשנים סמים ושותים אלכוהול.
אחמד בכרי מכפר בועיינה, אחיו של השחקן והבמאי מוחמד בכרי, יחגוג בעוד כמה חודשים יום הולדת 16. זה לא שהוא צעיר כל כך, אלא שזוהי השנה בה החליט שהוא מתחיל בחיים מחדש לאחר שאת עברו הוא מילא בסמים קשים ובאלכוהול. "אצלנו בחברה הערבית לא מכירים בבעיית ההתמכרות, ולא מבינים שמדובר באדם שהוא חולה. אנשים מתנתקים מהמכורים ולא מנסים לעזור להם כשהם צועקים לעזרה", מספר בכרי.
"אין חוקים כאן. מה שאסור לעשות תמיד אני והחברים שלי אהבנו לעשות בחיים, וזה מה שמאפיין את המכור - לפעול נגד החוק ונגד עצמו והעולם". בכרי תולה את האשמה בין השאר בוואקום התרבותי שעומד בפני הנער הערבי בכפרים ובערים המוסלמיות. "הכול מתחיל מזה שאין מועדונים ופעילות חברתית-תרבותית לצעירים. בכל הכפר שלי יש רק מתנ"ס אחד של מפעל הפיס וזהו. כשאין מקומות לצאת אליהם יש ואקום, ומכאן מהר מאוד מוצאים את תרבות הסמים".
דר' ווליד חדאד מאשים את השינויים שחלו בחברה הערבית בשנים האחרונות. "הזהות הערבית היום עומדת בפני סימן שאלה. זה מאבק על זהות ומשמעות. 'הדור הטכנולוגי' של היום סובל ממשבר נאמנות וזהות כלפי המדינה והחברה הישראלית. אין ספק שהיום אי אפשר להשוות נער ערבי במדינות ערב לנער ערבי בישראל. מדובר בתרבות אחרת ובנורמות של חוקים שונים".
ואכן , בחברה הערבית נזקקים יותר ויותר אנשים לטיפול וסיוע בהתמכרות, אבל מהר מאוד הם מגלים שכמעט אין מי שיכול לעזור להם במערכת הטיפול והרווחה במדינה. "היום כל העובדים הסוציאליים מוכשרים לפי תיאוריות טיפוליות מערביות, אבל כשהם חוזרים לשטח ועובדים עם אוכלוסייה בעלת מנטליות ערבית מסורתית - אני חותם לך שיותר מ-99% מהתיאוריות המערביות לא עובדות", אומר חדאד.
"אחוזי ההצלחה בטיפול לא עוברים את השלושה אחוזים, ובתוך עשור המכורים חוזרים לסם. אנחנו מנסים להכשיר באחרונה עובדים לטיפול באוכלוסייה כזו, ולהתאים את המערכת הטיפולית לחברה הייחודית הזו".
הסמים והאלכוהול הם לא התופעות היחידות שבהן בני המגזר הערבי "הולכים על הקצה". לדברי חדאד, העובדה שהערבים מהווים מיעוט בחברה בה שלטון הרוב הוא יהודי מובילה רבים להתעלמות מהחוק. "בעברי הייתי קצין מבחן לנוער, וראיתי שלא מעניין את הנער הערבי אם יש לו תיק פלילי.
בקהילה היהודית האבא והבן מתחננים שאסגור את התיק כי זה עלול להרוס לנער את העתיד והוא לא יוכל להתגייס לצה"ל. לעומת זאת בחברה הערבית אף אחד לא יילחץ מזה כי ממילא אין לנער את חובת הגיוס והוא לא מרגיש שזה עלול להזיק לעתיד שלו".
לדברי חדאד, הפערים בין המגזרים בישראל מתחיל כבר בכיתה י'. בחברה היהודית המסר הוא לשתות בחוכמה, בזהירות, תחת פיקוח, ואילו בחברה הערבית ילד שמתחיל לשתות בכיתה י' מוציא את עצמו מהחברה כי אין במגזר הערבי תרבות שתייה. "אצל היהודים צעירים יוצאים לבלות ושותים'על הדרך'.
בחברה הערבית רוב השתייה היא מחתרתית. אם תלך היום לבר עם מאה שקל תוכל לקנות שני משקאות, מקסימום שלושה, אבל אותו נער שצורך אלכוהול רק בתחנת הדלק יכול במאה שקל לקנות שישה או שבעה בקבוקי בירה, ואז בעצם הוא שותה יותר אלכוהול ובהיחבא", אמר חדאד.
בעוד שמרבית ראשי הרשויות וההנהגה הערבית מעלימים עין מהתופעות הללו, יש כאלה שלוקחים אחריות. אחד מהם הוא ראש עיריית שפרעם, אמין ענבתאוי, שמספר על פתיחות הולכת וגדלה בקרב מנהיגי הציבור הערבי לנושא. "זה לא שפתאום אנחנו מגלים מעורבות מתוך מודעות, זה פשוט שהתופעה הזו כבר לא שולית והמצב נעשה יותר גרוע", טוען אמין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם