כיכר תחריר ריקה: במצרים מתגעגעים למובארק
השלטון הצבאי במצרים מדכא ביד ברזל את תומכי מורסי ומסמן את מתנגדיו כ"טרוריסטים". המפגינים שמילאו בעבר את חוצות קהיר איבדו אולי את התקווה לדמוקרטיה ולחופש, אבל אזרחים רבים סבורים שזה מה שהמדינה צריכה ושאלימות היא התשובה לאלימות
- מצרים: היחסים עם ארה"ב נעים בכיוון הנכון
- פרשנות: שנת 2104 לא הולכת להיות שנה שקטה
יש תחושה גוברת כאן, במדינה הגדולה בעולם הערבי, כי הדרך הטובה ביותר ליציבות - אחרי שלוש שנים של תהפוכות פוליטיות - היא אולי דרכו של הצבא: למחוץ את האסלאמיסטים שהכעיסו את האנשים מספיק כדי לתמוך בהפיכה שהדיחה אותם מהשלטון, להשתיק את ההתנגדות ולשאול מעט מאוד שאלות.
"נכון לעכשיו המדינה שרויה בנסיבות יוצאות דופן", אומר אחמד עבדאללה סולימן, פקיד ממשלתי שראה את חלונות משרדו מתנפצים במהלך פיגוע נגד תחנת משטרה סמוכה בחודש שעבר. "אנו ניצבים בפני טרור מאורגן, וזה הגיוני לטפל באלימות הזו באמצעות אלימות".
"כל שנה גרועה מקודמתה", אומר אחמד גד, המתפרנס מאספקת ממתקים. "המדינה הייתה יכולה לשגשג לו רק הייתה נפטרת מ"האחים המוסלמים". צריך להכניס את כולם לכלא, ואם החוק יקבע שהם צריכים להיות מוצאים להורג, הם ייעלמו מעל פני השטח - עם כל הבעיות שלהם".
המצרים יצביעו השבוע על חוקה שניסחו אנשים שמינתה הממשלה, המגובה על ידי הצבא. הצבא, שהדיח בחודש יולי את הנשיא מוחמד מורסי, גנז טיוטה מוקדמת יותר של חוקה, שאישר הנשיא המודח. אבל בעוד שהמדינה מציינת את יום השנה השלישי לפרוץ ההפיכה שהורידה מכיסאו את השליט היחיד והוותיק חוסני מובארק, מצרים רבים מאבדים את האמון בדמוקרטיה ובחירויות, שאותן הרוויחו אך לפני זמן קצר.
תחת מטען המצוקה הכלכלית והמהפכות הפוליטיות, המצרים מתמודדים עם גל התקוממות אלימה שנולדה מההפיכה הצבאית בקיץ שעבר. "חלק גדול מאוכלוסיית הענק הענייה כבר לא רואה את הדמוקרטיה וחופש הביטוי כמנגנונים שיכולים לפתור את הייאוש הכלכלי שהביא אותם למרד ב-2011" אומר ה"א הלייר, מומחה למצרים ועמית מחקר במכון "ברוקינגס".
"בהינתן הבחירה בין שיטה דמוקרטית שעשויה או לא לספק יציבות בטווח הקצר או הבינוני, לבין מערכת שמגובה על ידי מוסד צבאי חזק מאוד, אני חושב שהרוב המכריע של מצרים החליט לטובת האופציה השנייה, לצערי", הוא אומר.
"האחים המוסלמים", יחד עם מפלגות אסלאמיות אחרות, קיבלו את החלק הארי מקולות המצביעים בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שנערכו במדינה לפני כשנתיים. "האחים" ויתרו על האלימות עשרות שנים קודם לכן, וזכו לפופולריות בין השאר על ידי הקמת רשת רחבה של ארגוני צדקה.
אלא שבימים אלה התמונות של מנהיגות אסלאמית מתונה נמחקו מראשיהם של רבים על ידי הרטוריקה ההיפר-לאומנית של הממשלה שמינה הצבא, אשר מציגה את האחים כטרוריסטים צמאי דם הנחושים להרוס את האומה.
ביום רביעי שעבר דחה שופט את המשך משפטו של מורסי ו-14 חברי מפלגה אחרים שהואשמו בהסתה לרצח של מפגינים תחת שלטונו עד ל-1 בפברואר . רשויות המשפט אמרו שאי אפשר היה להעביר לבית המשפט את מורסי, שמוחזק בבידוד מוחלט מאז הדחתו, בשל תנאי מזג אוויר.
כמה מחבריו הנאשמים של הנשיא לשעבר שכן הופיעו בבית המשפט הכריזו לעבר עיתונאים ועורכי דין שהיו באולם שמבחינתם זהו משפט, "בלתי חוקתי", וכי הטיפול בהם עלוב. שאלה של עיתונאי על שביתת רעב שדווחה בקרב האסירים נקטעה על ידי עורך דין שצעק: "למי אכפת? תנו להם למות משביתות הרעב שלהם".
גם התקשורת המקומית אימצה את הקו של הממשלה ביחס למלחמתה של המדינה ב"טרור" והמעצרים היומיומיים של "גורמי טרור מקרב האחים המוסלמים. רשתות טלוויזיה מספקות לממשלה קווים חמים ("מלשינונים") כדי שאנשים יוכלו לדווח על חשודים בהשתייכות לארגון.
אבל הרשויות עדיין לא סיפקו ראיות לכך ש"האחים" עמדו מאחורי פיגועי מכוניות התופת ופיגועים אחרים שבוצעו נגד מטרות ממשלתיות. קבוצה קיצונית שבסיסה בחצי האי סיני במצרים, "אנסאר בית אלמקדס", נטלה אחריות למרבית אירועי הירי האחרונים, ו"האחים המוסלמים" גינו שוב ושוב את האלימות.
"הם לוקחים מברשת גדולה ומסמנים את כל מי שנגדם כ"טרוריסט", אמר דיפלומט מערבי בכיר, שדיבר בעילום שם כדי להימנע מביקורת הממשלה. "זה כל כך פשוט, משחק השחור והלבן הזה".
בימים שחלפו מאז ה-25 בדצמבר , שאז האחים המוסלמים הוכרזו כארגון טרור, הסיכון להיראות כקשורים אליהם הפך לכה גדול ולכן רבים מאלה שעדיין מוכנים לעשות כן הם לרוב קיצונים, כך אומרים פרשנים ופעילים.
בחודש שעבר עצרו כוחות הביטחון ארבעה עיתונאים של "אל-ג'זירה" באנגלית והשמיצו אותם בעיתונות המקומית כחברים בתא טרור. מצרים זימנה גם שני דיפלומטים זרים ואיימה לנתק את הקשרים עם קטאר בשל הביקורת שזו מתחה על משטר הדיכוי.
כוחות הביטחון פשטו במשך חודשים ובעוצמה גוברת על בתים, בתי ספר וקמפוסים. בשבועות האחרונים הם התעמתו עם מפגינים סטודנטים, וביקשו חקיקה שתאפשר גירושים על רקע פוליטי. הם עצרו גברים, נשים ובני נוער שברשותם נמצאו עלונים נגד הפיכה או אפילו תמונות של מורסי.
פרשנים רבים, עיתונאים, דיפלומטים ועובדי ארגונים לא ממשלתיים אומרים שהם כבר לא יכולים להיפגש עם חברי הקבוצה הפוליטית שעד לאחרונה ניהלה את המדינה, והם זהירים מאוד לגבי מה שהם יכולים לומר בציבור.
צעדי הממשלה היו כה קשוחים ופולחן האישיות והתמיכה במנהיג הצבאי עבד אל פתאח אל-סיסי כל-כך מרחיק לכת, עד ש"האחים המוסלמים", כמו גם כמה משקיפים ליברליים, משווים את השינוי שמצרים עוברת לפאשיזם.
ביום שני שעבר הגישו עורכי דין של "האחים" תלונה לבית הדין הפלילי הבינלאומי, שמצרים לא חברה בו, והאשימו את הצבא בביצוע "פשעים נגד האנושות". כך או כך, המפגינים כבר לא נוהרים לכיכר תחריר האייקונית של קהיר. כוחות הביטחון מנעו מהם כניסה לשם במשך יותר מחודש, בסיועם האלים של אזרחים לאומנים.
סייד אחמד מוחמד, מוכר עיתונים בקצה הכיכר, אומר שקל מאוד לזהות את הפושעים. "אנחנו מזהים את הזבלים האלה ברגע שהם פותחים את הפה", הוא אמר, בהתייחסו לאלה שמבקרים את הצבא. "הלאה, הלאה השלטון הצבאי", הוא מחקה אותם בלעג.
רבים מקרב עניי מצרים התלכדו סביב ממשלת הצבא וקיוו לראות בה מושיע כלכלי. אבל האליטות המשכילות של המדינה היו בין התומכים הקולניים ביותר של השימוש בכוח כדי לדכא את ההתנגדות - מגמה שלפי דיפלומטים מערביים משקפת את הרצון לחזור לסגנון של עידן מובארק. "תעשו לייק אם אתם שונאים את מחבלי האחים המוסלמים ורוצים שהם יוצאו להורג ללא משפט", כתב כוכב הפופ המצרי עמר מוסטפא על הקיר שלו בפייסבוק ביום ראשון שעבר. בתוך פחות מ-24 שעות , יותר מ 8,000 אנשים "אהבו" את ההערה.
"אין ספק, מצרים היא כבר לא דמוקרטיה" אומר טארק מסעוד, מדען פוליטי ומומחה למצרים באוניברסיטת הרווארד. אבל לדבריו, הכתובת הייתה על הקיר. להתקוממות של שנת 2011 קדמו שישה עשורים של שלטון צבאי יעיל, אומר מסעוד, והפופולריות של הגנרלים והשפעתם בחברה מעולם לא באמת פחתו. הישג ידה של מדינת המשטרה של מצרים נותרה עמוקה, עם התקשורת שמשתפת פעולה בחדווה ואוכלוסיית העניים המרודים.
"פרט למקרים מעטים מאוד, דמוקרטיה נוטה להופיע במקומות שבהם המצב הכלכלי טוב ויש באוכלוסייה שיעור גבוה של יודעי קרוא וכתוב, אומר מסעוד. "במצרים אין לא את זה ולא את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם