תחקיר: לאן נעלמו הדפים בכתר ארם צובא
דפים בשווי של כ-200 מיליון דולר חסרים בכתב היד החשוב ביותר של התנ"ך; סימני שאלה לגבי תפקודו של מנהל מכון בן צבי לשעבר
הפרשה הזו שטופלה בעבר כמה פעמים בעיתונות הישראלית לא נמוגה תודות למספר "משוגעים לדבר" - אנשי אקדמיה, חוקרים, יוצאי קהילת המודיעין ויוצאי קהילת חלב בסוריה - שמחפשים באובססיביות את 190 דפי הכתר החסרים, המכילים כמעט את כל חמשת חומשי התורה.
"צריך להבין שכתר ארם צובא הוא הנכס החשוב ביותר של העם היהודי, והנכס הזה נמצא היום בסטטוס'גזול'", אומר חוקר הקבלה עזרא קצין. "הסוכנות היהודית לקחה אותו מהקהילה החלבית שלא ברצונה, והוא נמסר לנשיא בן צבי - בניגוד גמור לבקשה של ראשי הקהילה בחלב למסור אותו לחלבים בארץ. דווקא כאן, תחת חסותה של מדינת ישראל, 40 אחוז ממנו נעלמו. זה עוול נורא".
מה השווי הכספי הנוכחי של דפי הכתר החסרים?
"לפחות מיליון דולר לדף, כלומר כ-200 מיליון דולר בסך הכל".
מרדכי פחאם היה האיש שהוציא את הספר העתיק מסוריה לטורקיה. הרבנים שמסרו בידו את הגוויל, ביקשו למסור אותו לרב יוצא חלב שהתגורר בתל אביב. אלא שבנמל חיפה נלקח הכתר מפחאם על ידי נציגי הסוכנות היהודית והועבר לביתו של שלמה זלמן שרגאי, מנהל מחלקת העלייה של הסוכנות. שם שהה הספר כשבועיים, ולאחר מכן, בהתאם לבקשתו של הנשיא יצחק בן צבי, הועבר למכון המדעי שהקים הנשיא. מי שטיפל בכתר והופקד על שמירתו היה מאיר בניהו, עוזרו המדעי של הנשיא ומנהל מכון בן צבי, ובנו של הראשון לציון הרב יצחק נסים.
מה קרה בקו התפר שבין שרגאי לבניהו? רפי סיטון, יליד חלב שעשה שנים רבות בשירותי המודיעין וחוקר במשך שנים את הפרשה, היה בטוח בתחילה שהדפים החסרים נעלמו בדרך מסוריה לישראל. אלא שהופעה טלוויזיונית שאליה הזמין את בניהו בשנות ה-90 שינתה את דעתו. באותו שידור לא שלל בניהו את הטענה שהדפים החסרים נעלמו בדרך לישראל ולא בתוכה. "קשה לי לומר זאת", עונה בניהו. "הכתר נמסר לשרגאי. הוא הביא את זה לבן צבי בבית הנשיא. מיד ראינו שמצבו לא טוב".
סיטון : "אחרי שראיתי את הפנים של בניהו, הלכתי לכמה אנשים במכון בן צבי. הם כיוונו אותי לעבר בניהו. הבנתי שתחת ניהולו הייתה הפקרות מוחלטת בשמירה על כתבי יד ששווים מיליונים". עם שרגאי נפגש סיטון, לדבריו, פעמיים.
"הוא אמר לי בזו הלשון: 'כשפתחנו את הכתר בבית הנשיא, ראינו שהוא שלם וחסרים בו אי-אלו דפים מן ההתחלה'. אי-אלו דפים מן ההתחלה", מדגיש סיטון. "במילים הללו הוא השתמש. אני זוכר זאת היטב". בפגישה השנייה, כמה חודשים אחר כך, שאל סיטון את שרגאי מי לדעתו "תחב את ידו לשקית", כלומר העלים את הדפים החסרים. שרגאי ענה: "תגיע לבד למסקנה". "אני לא יכול להגיע לבד למסקנה", אמר סיטון, ושרגאי לחש לו לדבריו: "תחשוב על בניהו".
השיחה הזו מעלה שאלות ותהיות רבות. מה הביא את שרגאי לומר את הדברים, זמן לא רב לפני מותו? האם היה מדובר ביותר מהשערות? והשאלה המתבקשת: אם שרגאי ידע שדפי הכתר נעלמו בארץ, מדוע שמר לאורך כל השנים על שתיקה? האם ייתכן שניסה לגולל את האשמה על בניהו כדי לנקות את עצמו? מאידך גיסא, אילו רצה שרגאי להסיר את החשד מעליו, היה יכול לטעון שהכתר הגיע ארצה חסר; הגרסה שאליה נצמד אומרת שלא כך קרה.
"בניהו פוטר ממכון בן צבי, וצריך להבין מה קרה שם. הוא היה לא רק חוקר, אלא גם אספן של ספרים נדירים וכתבי יד", אומר ד"ר רפאל זר. "בעולם האקדמיה מספרים שכתבי יד ממכון בן צבי נעלמו מהמכון כאשר בניהו ניהל אותו".
בשנת 1970 קיבל בניהו מכתב פיטורים ממכון בן צבי, אך הוא פרץ לשם פעמיים עד שנאלצו להציב שומרים במקום, כך מעידים פרוטוקולים מגנזך המדינה. "כשבניהו סולק מן המכון, הוא פתח את ארון הזכוכית שהיה בחדרו ולקח עמו ספרים עתיקים נדירים ביותר", מספר פרופ' יוסף הקר, חבר בוועד המנהל של מכון בן צבי ומי ששימש סגן מנהל המכון בשנים 1976-1975. " אני זוכר שראיתי פתקה עם רשימת הספרים שלקח. לצערי, עד היום הם לא הושבו למכון".
ידוע על כתבי יד אחרים שנעלמו ממכון בן צבי?
"היה גלוי לעין שהגבולות בין רכוש המכון לרכוש מנהל המכון מטושטשים".
מדוע השתיק מכון בן צבי את הפרשה?
"זה לא טופל כמו שצריך לא בשל רשלנות, אלא כדי לשמור על כבוד הנשיא יצחק בן צבי. עד סוף ימיו לא היה לו מושג על התנהלותו הבעייתית של בניהו. אני סברתי אז, וגם כיום, כי היה אסור למכון לוותר לבניהו על כתבי היד והספרים שלקח".
הסופר מתי פרידמן, מחבר הספר "תעלומת הכתר", שחקר שנים את הנושא וחשף לראשונה את התנהלותה הבעייתית של המדינה בפרשה, אומר: "אני לא מצליח להבין את ההתנהלות שם. מדובר במכון שאמון על חקר ההיסטוריה. איך יכול להיות שהם מנסים להשתיק את מה שקרה סביב פיטורי בניהו? גם את פרשת היעלמותם של דפי הכתר החסרים היו צריכים לבדוק, אפילו אם לבניהו עצמו אין כל קשר לכך. זה לא אמור להישאר מוסתר מעיני הציבור. במקום להקים בעצמם ועדת בדיקה רצינית לבירור הנושא, הם פשוט מתנערים מן העבר".
יש להבהיר ולהדגיש: אין כל ראיה למעורבות ישירה של בניהו בהיעלמותם של דפי כתר ארם צובא. אך לנוכח התנהלות האיש ששמר על הספר העתיק; האיש שדיווח לראשונה כי מהכתר בן אלף השנים נעלמו ארבעה חומשים וחצי; האיש שנטען כי לא ניהל כהלכה את אוצרותיו של המכון - בכל אלה יש עילה מספקת לפתיחת חקירה רשמית בנושא.
ממשפחת בניהו נמסר בתגובה: "מדובר ברכילות זולה, דברי הבל, בדותות ולשון הרע. זהו אוסף של קש וגבבה טבולים ברשעות, קנאה, צרות עין ותיאוריות קונספירציה עלובות. גם בכל הטענות שעניינן מכון בן צבי והועלו בפנינו - אין כל ממש. לפני שנים מנע בית המשפט את הניסיון לפטר את מאיר בניהו מהמכון. אין ספק שאילו מקצת עלילות השווא נגדו היו נכונות, התוצאה הייתה שונה.
"תמוה ביותר שטענות שניתן היה לבררן במשך 40 שנה עולות רק כעת, חמש שנים לאחר פטירתו של בניהו, בניסיון נואל להטיל בו רפש ולהפריח מסקנות פורחות באוויר משל היו אמיתות מוצקות, תוך פגיעה בזכרו המבורך של חוקר דגול שנמצא בעולם האמת".
מיד בן צבי נמסר בתגובה: "הובאו לידיעתנו שמועות שונות על אובדן וחוסר של כתבי יד. קשה לפעול על סמך שמועות לא ברורות המתייחסות לאירועים שהתרחשו כביכול לפני עשרות בשנים, מה עוד שאיש מעובדי המכון כיום לא עבד בשנים אלו. על אף זאת, נקטנו בשנים האחרונות פעולות אחדות כדי לאמת או לשלול שמועות אלו. מחמת צנעת הפרט לא נוכל לפרט פעולותינו אלו. בהתאם לחוק חופש המידע אין המכון חושף התכתבות פנימית או מסמכים שעלולים לפגוע בצנעת הפרט".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם